חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

שו"ת חינוך 9

בימים האחרונים יצא לשמוע מאבא אברך יקר וחשוב שכולו תורה ויראה, והוא מספר שיש לו בן אחד גדול שלצערנו כבר לא לומד בישיבה, הוא עובד היום וגם יש לו הידרדרות גדולה ברוחניות, ועכשיו יש בעיות עם עוד בן, בן שני התחיל גם הוא להידרדר, והוא השיח את צערו מה ניתן לעשות, כן ניתן לא ניתן? תוך כדי הדיבורים איתו התברר שמשפט החינוך שם בבית היה בהדגשה מאוד גדולה שבלי תורה החיים לא שוים כלום, החיים אינם חיים בלי תורה, ובלי זה חסר בכל היהדות, מי שלא רק תורה הוא בעצם לא יהודי טוב, וזה גרם כך היה נראה מתוך כל המשא ומתן, שכנראה זה אשר גרם שכשהתרופף ענין הלימוד אצל הילדים בישיבה אז זה גרם הידרדרות גם בשאר עניני יהדות ויראת שמים וקיום מצוות.

ופה ראוי לדעת והיום דיברתי על הנושא, אמרתי לפני שאני מדבר ברבים צריך אישור לזה, דיברתי על הנושא היום עם ר' גרשון והוא אמר שזה דבר פשוט שזה כך, זה ברור שזה לא נכון בכלל! לא אמור להיות כך צורת החינוך בבית, זאת אומרת צורת החינוך לא אמורה להיות שלהשריש לילדים שכאילו בלי תורה לא שייך להיות יהודי נאמן וכשר ואהוב ורצוי לקב"ה, כי למעשה יש כאלה וכך היה גם בכל הדורות, יש כאלה שמכל מיני סיבות הם לא זכו לשבת כל היום ללמוד אבל הם היו יהודים נאמנים לה' ולתורתו ודבוקים בתלמידי חכמים, כך הצורה של כלל ישראל בכל הדורות והדברים ידועים ואי אפשר להכחיש את הדבר הזה, וכמדו' שגם ידוע ומפורסם את מה שהמסילת ישרים כותב בסוף הספר, בקטע האחרון של הספר שבו הוא מסכם את כל תמצית הספר הוא כותב משפט כזה: "וכבר יכול להיות חסיד גמור איש שמפני צרכו הוא בעל מלאכה פחותה כמו איש אשר לא יפסוק מפיו הלימוד" - הוא מדבר במישהו שמפני צרכו הוא בעל מלאכה פחותה, אבל עכ"פ כתוב כאן שמבחינת יהדות ועבד ה' יכול להיות איש חסיד גמור מי שמפני צרכו הוא בעל מלאכה פחותה כמו איש אשר לא יפסוק מפיו הלימוד.

מה בעצם גרם לשיבוש הזה שבבתים, וזה דבר שלא היה בדורות קודמים, שכאילו צורת החינוך בבית היא מי שלא כולו תורה לא שוה כלום, מה גרם לזה? נכנס לכל מיני הורים איזשהו רעיון שאם אנחנו נשריש לילדים שבלי שהם רק לומדים הם לא שוים כלום וכל היהדות שלהם לא שוה כלום, זה יגרום שלא יהיה להם שום צד באיזשהו זמן מן הזמנים לפרוש מן התורה ולהתעסק בדברים אחרים, ובעצם זה יהיה איזשהו תיחכום לגרום להם להיות דבוקים בתורה. אבל האמת היא שזה גם טעות גמורה גם מבחינת ההמרצה והחשק לאהבת תורה זה טעות גמורה, כיון שככל שבעצם משרישים על איזה רעיון שבלי זה אתה לא שוה כלום ושבעצם זה כולו חובה והכרח זה גורם יותר קושי.

אם למשל נגיד; בית שההורים הם מאוד נאמנים למלכות של אותו ארץ של אותו מדינה, ושם המציאות היא שכל אחד באיזשהו שלב בחיים הוא עובד את המלך בצבא של המלכות והוא נאמן למלך ולמולדת וללכת לצבא, וכי צורת החינוך באמת של הורים שמאוד מאמינים למלך ולמלכות ולנאמנות למולדת, זה להגיד לילד שלהם שאם אתה לא תגיע בסוף להיות רמטכ"ל אתה לא שוה כלום?! ינסו אולי לאתגר את הילד, תדע לך אם אתה חייל נאמן למלך אתה בסדר גמור, אבל אתה יודע, אפשר לעלות ולהתעלות, אפשר להיות קצין, אפשר להיות מפקד, אפשר להיות אלוף, ואולי תזכה גם להיות רמטכ"ל, אבל אם הולכים שאם אתה לא רמטכ"ל אתה לא שוה כלום, זה יותר גורם יאוש, והרי לא כל אחד מסוגל להיות רמטכ"ל וזה גורם קושי, וזה גם יכול לגרום בסוף שאם הוא מרגיש שהוא לא מסוגל להיות רמטכ"ל אז גם חייל נאמן הוא לא יהיה, כי אצלו בעצם חינכו אותו שאם אתה לא מגיע בעצם לאיזה פיסגת שלימות מיוחדת אתה לא שוה כלום, וזה ממש טעות גמורה!

התופעה הזאת גורמת עוד בעיה מאוד חמורה שלצערנו מאוד רואים את זה, גם כאלה שלא הגיעו לדרגה פחותה כזאת שהם פורשים בכלל מקיום תורה ומצוות, אבל יצא להכיר הרבה שלמדו בישיבות והם למעשה לא היה להם מידי חשקת התורה מכל מיני סיבות, והם עברו את שנות בחרותם בכל מיני עניני בטלה וכדו', והרבה פעמים יצא להכיר כאלה שאחרי זה כשהם התחתנו הם היו יותר ירודים מאשר בעלי בתים יראים ושלמים, ממש יותר ירודים, לא מדבר על כאלה שעזבו את הדרך ח"ו, הם נמצאים והם משייכים את עצמם לציבור שלנו, אבל הם יותר ירודים באידישקייט ובהלכה ובכל עניני יראת שמים הם יותר ירודים מבעלי בתים יראים ושלמים, ומה גרם לזה? כי כל המושגים שהם קיבלו בישיבה, זה רק מושגים גבוהים שהם לא שייכים להם כי הם לא היו ברי הכי מכל מיני סיבות, אז הם לא מכירים איזשהו צורת יהדות לא מושלמת של מישהו שהוא כולו תורה והוא לא הולך ד' אמות בלי הירהור תורה וכדו', ולזה הם לא מסוגלים, ומבחינתם זה 'כאשר אבדתי אבדתי', ו'בטלה מקצתה בטלה כולה', ולכן הכל אצלם במצב ירוד, וזה לא נכון! מבחינת האמת התורנית זה לא נכון, זה נושא אחד שראוי מאוד מאוד לדעת את זה.

אבל זה לא אומר בכלל שממילא החינוך בבית יהיה שלימוד התורה זה רק איזשהו הידור, אלא זה פשוט מעלה גדולה! זה מעלה גדולה כמו באמת בכל ענינים, שבית שהאוירה שם היא כסף לכאורה לא המצב שם שאם אתה לא תהיה בסוף המליונר הכי גדול אתה לא שוה כלום,  אבל יש אוירה כמה שיותר תהיה גביר אתה יותר לענין, אבל הכונה שאם לא תהיה בסוף העשיר הכי גדול אז אתה לא שוה כלום?! אבל אנחנו שואפים לכסף, מקום ששואף לכבוד לכבוד, אבל לא הכונה שאם לא תגיע בסוף לאיזשהו פיסגה הכי גדולה של מה שההורים מאמינים אז אתה לא שוה כלום.

עוד נושא שנזדמן לידי בימים האחרונים וגם קיבלתי ע"ז אישור שכך נכון להגיד לילד, מדובר גם במשפחה ממש משלנו, לא יודע להגיד את הסיבות איך יצא, שהילד בעצם הגיע לישיבה מאוד מודרנית יחסית לסיגנון של הבית, וזה גורם לו שהוא רוצה כעת כל מיני עניני לבוש שלא נהוג בבית, האבא אומר לי; הוא רוצה נעליים עם פס חום, לא יודע מה זה בדיוק, וסוודר ירוק, הוא רוצה סוודר ירוק, והאבא ממש נחרד חרדה גדולה עד מאוד, הוא רואה את זה כאיזשהו הידרדרות הכי גדולה!

מה כזה דבר בעצם גורם לילד? אם האבא מקרין לו שאם איזשהו ענין של סייג ומעלה זה כאילו גופי תורה, וכאילו אם הוא לובש בגד יותר מודרני וכדו' אז הוא כמעט יצא מכלל ישראל, אז זה יהיה פלא אח"ז אם זה יגרום לו קרירות וירידה בכל עניני תורה ויראת שמים?! זה הרי היה חטא עץ הדעת שסייג של נגיעה נהיה כאילו גוף האיסור, אבל סייגם זה לא גוף האיסור, ואסור להקרין לילד שעניני סייגים, ובפרט שאם הוא נמצא בכזה סוג מקום, שאלתי את האבא מה אתה מצפה מהבן שלך אם הוא נמצא בכזה סוג מקום ששם פחות או יותר זה האוירה, מה אתה רוצה שהוא יהיה אברהם אבינו, כל העולם מעבר אחד ואברהם מעבר אחר, והרי אתה מכיר אותו?! אבל כשדיברתי ע"ז עם ר' גרשון אמר לי; תגיד לאבא הזה שלא יקרין לילד הזה כלום שהוא משהו לא טוב, שום דבר, רק חביבות ויקרות, אחרת הוא יפול, זה דבר שיפיל אותו.

אנחנו משתדלים באיזשהו צורה כל בית ובית לבנות לילדים את כל המהלך שלנו, בהחלט שכל הורים משתדלים גם לבנות מהלך בכל מיני פרטים, אבל אנחנו צריכים להיות חכמים ולא להיות כמו הגנרל הזקן שהוא עוד נשאר בחזית שהיתה לפני חמשים שנה, כל אבא צריך לקרוא את המפה ולקרוא את המציאות בשטח, ואם המציאות בשטח היא שהילד כעת נמצא בכזה סוג ישיבה ובכזה סוג מצב, ובעצם אם נקרין לו כזה ביקורת, והוא עוד מעט יתמרד גם, הוא עוד רגע יתמרד, האבא אמר לי שהוא מרגיש שעוד רגע הוא הולך וקונה לבד, הוא רוצה לעצמו לבד, מה נרוויח בזה?! אמרתי לאבא הזה שבכזה סוג דבר ודאי נכון הדבר, וכמו שיש איזה ווארט שאומרים שלפעמים יותר טוב שאחד יעשה דבר לא הכי כהוגן ושמא באיזה זמן יהיה לו צער למה הוא לא מתנהג כהוגן, מאשר אם נכפה אותו להתנהג כהוגן ובליבו יהיה לו צער למה הוא לא מתנהג שלא כהוגן, שישבע עם הפס חום שלו ועם הסוודר הירוק ויהיה לו מרוצה, ואז ליבו יהיה רגוע ויוכל ללמוד ולהצליח במה שהוא כן יכול.

שאלה:

צריך להיות חכם עיניו בראשו ולדעת שאם הילד בכזה מצב, מדובר כאן הרי בילד בישיבה גדולה בגיל הטיפש עשרה שהוא מרדן, והוא כעת בסוג אוירה כזאת, איך האבא חושב כעת שהוא יכול להשאיר אותו בסוג האוירה של הבית כשהוא נמצא במקום אחר והוא מהלך אחר שיחה נאה, מה אפשר לעשות?! כעת אם האבא מקרין לו; אתה בהידרדרות! אתה יורד! אתה מבייש אותנו! הוא יקיש מזה; גמרנו אני לא שוה, לא יהיה לו השפעה, דמות דיוקנו של אביו כבר לא תדבר אליו, והוא יחפש בורות נשברים אשר לא יכילו המים, אבל אם האבא יקרין לו שהוא אהוב ורצוי לפניו גם כך, ושלא בזה באמת נקבע עיקרי יהדות, ושבאמת זה כך; וכי אין כאלה שהם מודרנים והם יראי שמים לגמרי, רק אצלם הסיגנון הוא מודרני, יש כאלה, לא תמיד נמדד אידישקיייט ויראת שמים עם מודרני ולא מודרני, אנחנו הרי רואים בשטח שזה כך, אז בהחלט שכל אחד רגיל לסיגנון שלו ולתרבות שלו וכל אחד אוהב שהילדים שלו ילכו בדרכו, אבל לא תמיד מה שאנחנו רוצים זה קורה, ואם לא קורה אנחנו צריכים להיות חכמים ולא לעשות טעויות, לא להכשיל, לא לעשות 'לפני עיור' לילד ולהפיל אותו עוד יותר.

היה עוד ענין, נראה כעת עוד איזשהו ענין שזה ענין חשוב מאוד ויש מה ללמוד מהסיפור הזה, איזשהו אשה ואמא שהיא בין גיל שלושים לארבעים, היא מספרת שהיא גדלה בבית שהיה שם הרבה בעיות בשלום בית, הבית היה כולו ביקורת כשהיא היתה ילדה, והיא הרגישה שהיא לא קיבלה מההורים שום חום ואהבה, והיא מרגישה באמת שהיא לא מסוגלת לתת לילדים שלה חום ואהבה, וגם בינה לבין בעלה גם קשה לה לקבל אהבה וגם קשה לה לתת אהבה, היא אומרת; אני לא קיבלתי מאיפה שאני אתן?! וכמובן שזה גם יוצר קשיים גם במהלך של החינוך ילדים וגם במהלך שבין איש לאשתו, עד כאן השאלה.

פה ראוי לדעת ענין נכבד מאוד, שבאמת לפני איזה דורות זה היה דבר פשוט מה שנדבר כעת, רק היום נכנסו כל מיני שיבושים עד שזה יכול להיראות כחידושים לחזור לאמת הפשוטה, יש טעות גדולה שנשתרשה בשנים או בדורות האחרונים, יש דבר ידוע זה מושג כמעט מוחלט; "מי שלא קיבל אהבה קשה לו גם לתת אהבה!" כך מקובל היום, מי לא יודע את הכלל הזה, מי שלא קיבל אהבה איך הוא יתן, לא קיבלתי מאיפה אני אתן.

והאמת הפשוטה שזה בעצם בדיוק הפוך; מי שלא קיבל והוא מרגיש עד כמה זה חשוב וחסר אמור להיות שיהיה לו אפילו יותר קל, באופן טבעי אמור להיות לו יותר קל, כי הוא מבין כמה זה חשוב וכמה היה חסר לו שהוא לא קיבל, והוא ילך כעת אדרבה להעניק אהבה ולקבל אהבה את מה שלא היה לו בעצם בעת ילדותו.

רק מאיפה מגיעה הטעות הזאת? הטעות הזאת מגיעה כי בעצם כל הנושא של אהבה זה כולל שני חלקים, יש שני חלקים בכל המושג של אהבה: יש אהבה ברגש, של באמת אהבת הורים לילדיהם ואהבת איש ואשתו וכל עניני אהבות. ויש ביטויים חיצוניים של אהבה, יש ביטויים חיצוניים של אהבה; מקרינים חום חיבוקים נשיקות, שכל הדברים האלה הם בעצם ביטויים חיצוניים של אהבה, וא"א לזלזל בהם והם גם יוצאים מלב אוהב וגם מגבירים ומלבים את האהבה בבחינה של 'אחר המעשים נמשכים הלבבות', 'פעולות החיצוניות מעוררות את הפנים', 'האדם נפעל כפי פעולותיו', אבל הם לא מהות האהבה! מהות האהבה זה רגש של חיבור שקיים בין שני אוהבים. והנה אותה אמא כשהיא נשאלה עד כמה היא מתמסרת לילדים, והמציאות היא שהיא אכפתית לילדים ושהיא עושה בשביל הילדים, ושהיא מוותרת על חשבונה בשביל הילדים, והיא רוצה בהצלחתם, ואין לה איזשהו צד קינאה בהצלחתם, והיא מקריבה את עצמה כל הזמן בשביל בעלה וילדיה, אז אני שואל אותה; מה זה, זה קורה בלי אהבה, האם יש כזה דבר בלי אהבה שאדם כ"כ יקריב את עצמו ויתמסר למען אחרים בלי שהוא אוהב את זה, בלי שהוא מרגיש חיבור, בלי שיש לו אהבה באמת.

רק מה? רק מה שכן נכון שכיון שהיא בבית לא קיבלה אהבה חיצונית, גם ההורים שלה זה לא מחייב שהם לא אהבו אותה, הם גם דאגו לה, מה גרם להם להתנהג כל הזמן בביקורת ולא להקרין פעולות חיצוניות של אהבה, אני לא יודע מה גרם להם, צריך לבדוק או לא צריך לבדוק אבל כך היתה המציאות, אבל זה גם לא אומר שההורים שלה לא אהבו אותה, ואם כי בהחלט זה לא נכון הדרך שההורים שלה התנהגו וזה בודאי לא הדרך הנכונה, א"א לשפוט אותם כי א"א לדעת ממה זה קרה להם, אבל לא המצב הוא שעקרו ממנה את המציאות של רגש של אהבה. רק היא כבר היום שבויה במוסכמה שמי שלא קיבל אהבה איך הוא יתן אהבה, בזמן שהמוסכמה הזאת היא נכונה רק חלקית, היא נכונה רק ביחס לפעולות חיצוניות, שבאמת מי שלא התרגל לגינוני אהבה חיצוניים קשה לו גם לתת את זה וגם לקבל את זה, אבל זה לא אומר שאין לו אהבה.

ופה ראוי לדעת שכל המהלך של הפסיכולוגים בדורות האחרונים בכל הכיון שלהם, באופן כללי בהמון המון נושאים הם בכיון של כמעט לשלול את הבחירה מהאדם, והם יספרו שתינוק שבגיל חודש היה כך וכך, זהו הרסו לו את החיים, וזה יש לו נטיות לכך וכך והוא בבעיה, כל מיני ענינים הם הולכים מתוך איזשהו השקפה שכמעט האדם נטול בחירה, וכל מיני מצבים שקרו לו בעצם יוצרים חותמת בלתי הפיכה בנפש שלו, בזמן שזה שקר גמור, וגם עיוותים בדרכי החינוך של ההורים הם בגדרי בחירה, מאי משמע גדרי בחירה? הורים שמחנכים את הילדים שלהם בצורה לא נכונה, בעצם ההורים האלה הם בחרו לילד שלהם דרך לא נכונה, עכשיו הילד בבחירה לשנות את הדרך, לפעמים הוא מסובך והוא לא יודע איך לעשות את זה והוא צריך שיעזרו לו, והוא צריך עזרה ותושיה ממישהו שיעזור לו ויסביר לו איך הוא יצא מהבחירה שההורים בחרו לחנך אותו בצורה לא נכונה ולבחור בטוב, אבל מהות החינוך של ההורים זה גם בחירה, רק זה בחירה שההורים בחרו לקטן בקטנותו לפני שהוא היה בעל הבית על עצמו, והוא כעת כשהוא גדול והוא בעל הבית על עצמו הוא אמור להכיר באיזשהו צורה, אמנם פעמים שהוא אנוס, זה נכון שפעמים שהוא אנוס מכדי לדעת לשנות את הבחירה שלו כי הוא שבוי כבר בבחירה שההורים בחרו באיזה דרך לחנך אותו, ולפעמים הוא בגדר של 'אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים', אבל זה לא דבר שלא יתכן, זה לא דבר שלא ניתן לשינוי, אם הוא לא יודע לעשות את זה לבד הוא ידבר עם מישהו בר דעת שיסביר לו; תראה זה לא מצב בלתי הפיך ולא חסר לך את מהות הדבר, רק זה ענין של הרגל ואתה התרגלת לצורה מסויימת, ואם אתה תרגיל את עצמך אתה תאמין בדרך אחרת ואתה תרגיל את עצמך למהלך אחר זה יהיה.

אנחנו מכירים, מסתמא כל אחד מכיר; יש אנשים שהם ממש חמים מאוד וזה נראה שהם ממש כ"כ אוהבים כל אחד, כל אחד שהם רק נפגשים איתו הם מקרינים לו כזה חמימות והתלהבות, וכשמכירים אותם קצת יותר זה לא נראה שהלב שלהם הוא בכזה מעיינות בלתי נדלים של אהבה, רק זו צורת התנהלות, הם אנשים מתלהבים והם אנשים חמים והם יודעים לתקשר בצורה כזאת, זה בהחלט דבר חיובי, אבל לא תמיד ההתלהבות והחמימות החיצונית הזאת זה מראה באמת שהבן אדם הזה כ"כ אוהב, ומצד שני יש כאלה שמכל מיני סיבות לא התרגלו כ"כ לגינונים חיצוניים של פעולות של אהבה, והם באמת כן אוהבים.

אין אנו באים לומר שלא מן הראוי גם לעשות פעולות חיצוניות, ודאי שמהראוי לעשות גם לילדים וזה חשוב לילדים שהם יקבלו גם גינונים חיצוניים של אהבה, אבל הטעות של אותה אשה ואמא היתה; שהיא חשבה שבעצם לא קיים בה נשמת האהבה, בזמן שנשמת האהבה קיימת בה והיא בעצמה חיה את זה, רק לא קיים בה איזשהו חלק חיצוני של אהבה שהוא באמת חלק חשוב, והחלק הזה הוא ענין של בחירה ותירגול, בוא נגיד; מסתמא מכירים את זה, זה נהיה בשנים האחרונות, זה נהיה תופעה שכמדומה שנכנסה גם במחנה שלנו, רואים לפעמים שנים נפגשים ויש טקס שלם של איזשהו חיבוקים, ואיזשהו טקסים שלמים של גינוני קשר בין שנים שנפגשים, וזה נמצא היום גם בעולם הישיבות זה נכנס, נגיד; בציבור החסידי לא קיים שום גינונים כאלה, ומי שקצת מכיר אותם רואים אצלם שיש להם יותר קשר של אהבה וידידות בין אחד לשני לפעמים יותר מאשר אצלנו, כי אצלנו יש גם כל מיני חשיבעסים, שאי אפשר להיות מידי חבר, זה יהיה עכ"פ לאות שאהבה וידידות במהותה היא לא נמדדת בגינונים חיצוניים, זה בהחלט דבר חשוב אבל לא בזה זה נמדד.

כעת, לאותה אמא ואשה היה עוד בעיה; היא כולה בסיבוך והיא כל הזמן בודקת את עצמה האם היא אוהבת והאם היא אהובה, המציאות שאדם מתחיל להסתבך ולבדוק את זה והוא מגיע לאיזשהו מצב כפייתי בנושא הזה, אדם שמתחיל להתבונן; אני באמת אוהב או לא אוהב? אני מסוגל לאהוב או אני לא מסוגל לאהוב? זה ודאי דבר שמרחיק את האהבה, כי באמת בדרך הטבע אין סיבה שלא תהיה אהבת אם לילדיה ואהבת איש ואשתו, אם אין איזשהם בעיות אין סיבה שלא יהיה, וזה בכלל לא קשור לעבר ולהיסטוריה, זה קשור כפי שאמרנו החלק הזה רק בחלק החיצוני של אהבה, אבל במהות האהבה אין שום מקור לזה לחשוב שהורים שלא נותנים נשיקות לילד שלהם אז הילד שלהם לא יוכל לאהוב, זה בכלל לא נכון! כולנו מכירים שגם הרבה פעמים בעניני שידוכים, שרואים שמישהו שנפגש מתחיל לחשבן; אני מרוצה אני לא מרוצה? וכל הזמן בודק האם זה טוב או לא טוב? הוא מאבד את הרגש הטבעי של ההרגשה האם באמת זה טוב או לא טוב, יוצא הרבה פעמים לשמוע מבחורים שמספרים שהם נפגשים, ושבין פגישה לפגישה יהיה זמן שהוא מרגיש שזה באמת כדאי השידוך הזה וכדאי לקדם אותו ויש זמן שהוא ירגיש שזה לא, וכשבודקים איתם אז רואים כך; שכשהוא לא מחשבן אז הוא מרגיש שזה בסדר, כשהוא מתחיל לחשבן זה מאבד לו את כל הרגש, כשמחשבנים רגש זה סתירה לרגש, רגש זה לא עובד עם חשבונות, רגש זה לא משהו מכני וטכני, רגש זה דבר שעובד באופן טבעי, כשהוא מתחיל לחשבן ולהסתבך בטח שהרגשות נעלמים, ואז הוא אומר שכנראה זה לא מתאים.

יש מקרים מאוד מאוד חריגים ויצא לשמוע וקצת להכיר; היו ילדים פליטי שואה שאחרי השואה הם היו באיזשהו בית יתומים, ששם משום מה לא השכילו המטפלים באותו בית יתומים להקרין שום רגש של חום ואהבה, היה שם מאוד גבולות ומסגרתיות ודאגה ללבוש אכילה שתיה רחיצה, דהיינו להחזיר את הילדים למתכונת של חיים נורמליים, אבל באיזשהו צורה רובוטית בלי שום רגש, ואמרו לי כאלה שהכירו את אלה שיצאו מהבית יתומים האלה, שהם כמעט כולם אפילו לא הצליחו להקים בית ולא התחתנו בכלל מרוב שהם הפכו באמת לפסיכופטיים כהי ונטולי רגש לגמרי, היה איזשהו אחד שכן הצליח להתחתן, אבל באמת כל החיים היו שם כך יצא להכיר חיים מאוד מאוד קשים, זה מקרה מאוד מאוד חריג של ילדים שבגיל הילדות היו כמה שנים במחנות בשואה ואח"ז היו בכזה מצב, זה סוג מקרה שלא קשור למקרים הרגילים, שאמנם יש מצב שאפשר לגרום לבן אדם במצבים מאוד דרסטיים מצב שבעצם הרגו לו את המציאות של הרגש שלו, אבל ודאי לא זה המצבים הרגילים והמצויים, גם במצבים קשים זה ודאי לא זה המצב.

רק מה שכן נכון לדעת, שכאלה שבאמת משום מה גדלו בבית באוירה מאוד של ביקורת ולא הוקרן בבית חום ואהבה, יש להם הרבה פעמים סיבוכים ונחיתויות וחוסר הערכה עצמית, ולפעמים הם מגיעים גם למזוכיזם של שנאה עצמית וכל מיני הסתבכויות, והם צריכים עזרה לצאת מזה, אבל גם הסוג בעיה וגם הסוג פיתרון זה מהסוג דברים שהם בבחירה, רק צריך איזשהו הכוונה בענין, אבל הרעיון הזה להגיד שזה לא קיים וכאילו שאני איזה בן אדם נכה זה ממש לא נכון.

נראה כעת כמה שנספיק, כמה שאלות שנשאלו ונדבר עליהם, רק אולי להקדים; זה פשוט שהתשובות שניתנות, הרי כששומעים ס"ה את השאלה בתא קולי, א"א להכיר לגמרי את כל ענין הבית וכדו' בכדי לענות שהתשובה תהיה תמיד מדוייקת בדיוק לענין, בכללות צריך לדעת שישמע חכם ויוסף לקח, זה רק לתת איזשהו מראה מקום להתבוננויות בענין, וכל אחד יבדוק בעצמו האם התשובה היא מתאימה, כי באמת הרבה דברים זה קשור להמון גורמים שלא תמיד אפשר לדעת מתוך לשמוע כמה משפטים את כל כללי ופרטי הענין.

היתה שאלה: ילד בן 5 שיש לו עצמאות, הוא רוצה ללכת לחיידר לבד, הוא רוצה ללכת בשבת לבית הכנסת לבד לכל התפילה, האם זה צורך אמיתי או צריך לעצור את זה?

הדבר פשוט שאם זה לא מצב מסוכן שיש חשש נגיד שהוא יעבור את הכבישים בצורה מסוכנת, אדרבה למה לא לתת לילד את העצמאות שלו, אם זה נראה שבאמת הוא בשל ויש לו עצמאות בהחלט זה מה טוב ומה נעים, רק לראות שהוא לא יהיה במצב, נגיד כשצריך לעבור כביש, נגיד לו שהוא יבקש לעבור כביש, אבל למה לא לתת לו ללכת לחיידר לבד אם הוא בר הכי או ללכת לביהכנ"ס, זה לכאורה דבר פשוט.

היתה עוד שאלה: לתת עיצות וטיפים איך לערוך סעודת שבת בצורה מעניינת ונעימה ומועילה לילדים, ולא שיהיה מצב הפוך.

ראוי לדעת בעיקרו; שהסוג אוירה שאמורה להיות בסעודת שבת, זה לא אוירה של סדר מוסר, וגם לא אוירה של כיתה בעת שיעור, לא זה הצורה של שולחן שבת, שולחן שבת אמור להיות באיזשהו אוירה קלילה נוחה נעימה ושעשוע, אוירה חוייתית, קודם כל לדעת שזה העיקרון איך שאמור להיות סעודת שבת, כמובן שהכל לפי הענין, ולמשל בשבתות הקיץ המאוחרות שהילדים עייפים וזה בעיה אם הקטנים לא ישנו ביום שישי, אם אפשר לגרום שהם ישנו ביום שישי זה יותר טוב, ואם לא, צריך סבלנות, בהחלט צריך סבלנות, וכל בית ובית כפי ענינו לראות איך לבנות את הענין, אבל לדעת שסעודת שבת זה לא איזשהו משהו רציני שאמור להיות איזשהו משהו בצורה רצינית ואחראית ובאיזה כובד ראש, לא זה מהות של סעודת שבת, סעודת שבת זה שההורים משתעשעים עם הילדים, זה יום שבת לעונג ניתנה ולא לצער, כמדו' שאם ידעו שזה העיקרון וידעו באיזה צורה לעשות.

אמנם כמובן שלא אמור להיות שבאמצע סעודת שבת כמו שיצא לי לשמוע שזה הולך לספה לקרוא ספר וזה הולך, זה משהו לא נורמלי שיהיה כזה מצב, מה גורם לכזה מצב לא יודע בדיוק, אבל גם אבא שמחליט לתת איזשהו שמועס רציני באמצע סעודת שבת איזה חצי שעה וזה יוצר איזשהו אוירה רצינית, שלא יצפה שזה מאוד יעניין את הילדים שלו או שזה יועיל להם לקנות אידישקייט ועונג שבת וטעם בשבת, אלא הם מחכים כבר שזה יעבור, צריך להיות חכם עיניו בראשו ולראות באיזה צורה שזה יהיה בעונג ובמנוחה ובנעימות, אבל מצד שני ודאי שיש גם איזשהו מהלך, זה לא אמור להיות גם שילדים כל הזמן קמים ויוצאים, אבל גם זה עצמו זה תלוי בגילאים ובאופי הילדים וכו' הכל לפי הענין, וודאי שחלק גדול מהענין זה גם הסבלנות שלנו ההורים, ככל שאנחנו ההורים נהיה יותר עם סבלנות ולא נהיה עם קפדנות כך השולחן שבת יתנהל יותר בנעימות, ואם אנחנו נבין את המצב של הילדים לפי מה שאנחנו מכירים אותם, אנחנו נבין שקורה כל מיני מקרים בתוך הסעודה עצמה וזה דבר נורמלי, הילדים עושים את מה שהם עושים וזה מתאים להם לעשות את מה שהם עושים, ואנחנו ההורים צריכים להיות חכמים לראות איך להתמודד עם זה ואיך לכוין את זה, ומתי להתנהג בדין ומתי ברחמים והכל לפי הענין.

היה עוד שאלה: החיים מאוד עמוסים, חיי היום יום מאוד עמוסים, יש גם את כלל התעסקות היום בלימודים של האבא ובעבודה של האמא וגם כל הטיפול בילדים, איך נתמודד עם מציאות החיים העמוסה באופן שלא יהיה פגיעה בילדים, שצורת ההתנהלות איתם לא תהיה רק בפקודות ובמתח, איך נצליח להקרין לילדים חום ואהבה בעומס כ"כ קשה של החיים? כך היה נוסח השאלה.

באמת מי שהמצב כך צריך לעשות איזשהו בדיקה מערכתית איך אפשר להקל את עומס החיים, באמת לא אמור להיות ששיגרת החיים תהיה בכזה מצב, היו מקרים למשל שההנהגה הנכונה היתה שהבעל יגיע הביתה ב-6.30, שיצא בסוף סדר ב' לפי המציאות, כי היה מצב שאשתו נקרעת בבית עם הילדים, אז מה, הוא ישב בכולל והילדים שלו ילכו לאבדון?! צריך להיות חכם עיניו בראשו מה לעשות, לפעמים צריך לראות אם אפשר להביא עוזרת הביתה קצת באיזשהו צורה שקצת תקל את העומס, אם באמת מציאות החיים היא כך צריך באמת לטקס עיצה מערכתית, לא רק פיתרון נקודתי אלא איזשהו כיון איך אפשר להעמיד את החיים במהלך שלא יהיה בכזה צורה של דוחק ולחץ ועומס, צריך להוריד דברים, צריך לוותר על דברים, צריך להוסיף עזרה, לראות לפי הענין, ג"כ אינני מכיר את מהות הבית ואת הסיגנון שם, אבל צריך לבדוק את הענין, ולפעמים צריך לעשות אפילו צעדים מרחיקי לכת; אולי אפילו לפעמים צריך לשאול רב מה צריך לעשות ביחס להמשך הרחבת המשפחה, אני לא יודע במה מדובר שם אבל זה נושא שזה ודאי נושא רציני מאוד, וצריך לבדוק איך קובעים מהלך שבו נוכל להתנהג טבעי ולא כל הזמן 'הנוגשים נוגשים בעם כלו מעשיכם' שכל הזמן בדוחק ולחץ.

היה כאן איזשהו שאלה שכוללת שלושה חלקים ונראה את שלושת החלקים, אבא שואל כך: עד כמה מתפקידו של אבא להיות טוב לילד, למשל האבא והילד עולים לאוטובוס ויש רק מקום אחד, מה ראוי, שהאבא יעמוד והילד ישב או שהילד ישב והאבא יעמוד, האבא לא כ"כ איכפת לו שהוא יעמוד, אבל מה באמת הדרך הראויה הוא שואל, האם יש בזה בכלל חינוך שהאבא יותר חשוב ושהוא ישב או שיוותר, וזה נפקא מינה בכל מיני ענינים? זה שאלה אחת בנושא. שאלה שניה באותו סוג נושא: אם קורה לילד איזשהו תקלה, שנופל לו משהו או שהוא צריך איזשהו התעסקות, האם אבא שאוהב הולך לעזור לילד להסתדר, או שהילד יסתדר לבד? שאלה שלישית: האם כשאבא צריך דברים האם זה ניצול כשהוא יבקש מהילד שלו, או כן לבקש מהילד, מה בדיוק הדרך הישרה בענין? זה היה שלושת השאלות.

אז בוא נראה לפי הסדר; זה ברור שהמהלך של כיבוד אב ואם זה מחייב שההנהגה הראויה היא שלא מן הראוי שהאבא יעמוד והילד ישב, זה פשוט שהמהלך של כיבוד אב ואם מוטל לא רק על הילד ליצור את זה אלא גם על האבא ליצור את זה, מאידך גיסא אם הוא עולה לאוטובוס עם ילד קטן שהטילטולים באוטובוס יכולים לגרום לו לחוסר יציבות בעמידה שלו, ואילו האבא כן יציב בעמידה, פשיטא שהוא יושיב את הילד, אז זה תלוי גם בגיל של הילד ולפי המצב.

כעת בשאלה השניה; כשלילד התקלקל משהו או נפל לו משהו והוא צריך כאן איזשהו התעסקות, ברעיון באופן כללי מן הראוי שהילד יסתדר לבד, כי אם ההורים יסדרו וירפדו כל הזמן לילד את החיים בכל מיני תקלות או ענינים שיש להם, הילד יגדל מפונק והוא לא ידע להתמודד עם עניני החיים שלו, אבל גם בדבר הזה זה לא כלל ברזל, לפעמים לפי המצב מן הראוי שהאבא או האמא מתוך חביבות לילד יעזרו לו לצאת מהתסבוכת, בכללות הילד צריך להסתדר לבד, אבל הכל לפי הענין, הורים אוהבים אז הם עוזרים, הם לא אף פעם לא עוזרים לילד וקשוחים ותסתדר לבד, אבל להגיד שגם תמיד לעזור ושהילד לא ילמד איך להתמודד עם תקלות שקורות לו זה בודאי לא הדרך הנכונה, אלא ייטיב עם הילד אם ההורים יגידו לו בכזה מקרה; אתה גדול ואתה תדע להסתדר! הפוך שיאתגרו אותו ללמוד להתמודד ולהסתדר עם הדברים, זה לא ניכור לילד, אדרבה מתוך אהבתם לילד הם מקרינים לו אמון שהוא יכול להסתדר לבד, מצד שני הכל לפי הענין לפעמים הורים כן עוזרים לילד, זה פשוט.

הנושא השלישי; שהאבא צריך משהו האם מותר לו לבקש מהילד, האם זה ניצול? זה פשוט שאבא אמור לבקש מהילד דברים, 'אבא אומר השקיני מים' (קידושין לא,א) מה זה אבא אומר השקיני מים, הוא מנצל את הילד?! איזה מין שאלה זאת, פשיטא שאבא מבקש מילדו, אבל למשל יצא לי לשמוע בשבועות האחרונים, סיפר לי בחור, הוא אומר לי; הוא הולך עם אבא שלו הוא ליוה את אבא שלו באיזה יום שישי, הגיעו ליד בית מרחץ, אבא שלו אומר לו; אני נכנס תחכה לי! זה היה אז שמש קופחת, כעת חצי שעה עכשיו הוא השאיר אותו כך באמצע הרחוב, כאילו כלום, לא הציע לו; אולי תראה תיכנס יש כאן איזה ביהכנ"ס עם מזגן או משהו, כלום, תחכה אני נכנס, הילד מאוד נפגע כי הוא היה כבר בחור, נפגע עד עומק נשמתו מזה, כי זה צורה שכאילו האבא לא מתייחס אליו בכלל, כאילו הוא לא קיים, כאילו יש לו איזה תפקיד לשמש אותו, להיות עבד לרוץ לפניו, הוא כעת יחכה, הוא כעת מחנה אותו ליד המקוה והוא נכנס למקוה, אחרי חצי שעה הוא יצא, לא אמר כלום, והולך איתו לדרכו הלאה, זה ודאי לא הנהגה ראויה, אבל בכללות ודאי שהורים מבקשים מילדיהם אבל לא בצורה של ניצול.

כעת מאידך גיסא יצא להכיר מקרה הפוך, מספר לי אבא; שאי אפשר לתאר איזה עבודת המידות הוא עשה כך הוא מספר, בלי כונה הוא יצא שהוא דיבר על עצמו, הוא אומר; שבזכות הילד שלו הוא הגיע לשיאים בסבלנות, הילד שלו אוהב הרבה צומי, והוא יכול לבוא לדבר איתו בערב שבת בין השמשות בזמנים הכי לחוצים, והאבא יודע שצריך להיות עם סבלנות והוא עונה לו בשיא הרוגע גם בזמנים הכי לחוצים, הוא אומר; שהוא הגיע למידה גדולה מאוד במידת הסבלנות בענין. האבא הזה הוא ודאי מעוות את הילד שלו, כי גם כן הילד הזה יגדל להיות אנוכי ומפונק בצורה נוראה, ראוי לחנך את הילד; כעת אני לא יכול לדבר, אני טרוד כעת בעניני שבת והשעה דוחקת ואני אדבר איתך עוד חצי שעה, צריך לחנך ילד לכזה דבר, זה הגזמה לכיון ההפוך וזה באמת יצר סיבוכים לילד, טוב כעת האבא הבין שהמהות של ילדים זה לא רק עבודת המידות על עצמו אלא הוא צריך לחנך את הילדים שלו להבין דרכי מציאות החיים, אז יש את המקרה הקיצוני לכיון הזה, יש את המקרה הקיצוני לכיון הזה, וצריך להיות מאוזן ולהיות בשיקול דעת.

מה יהיה במנת גלידה אחת? הכל לפי הענין, כמדו' שיותר רגיל אצלנו הבני תורה שנותנים לילד, כך נדמה לי, אבל אני לא יודע באמת אם יש בזה איזשהו כלל קבוע, אבל כמדו' שכזה סוג דבר יותר מחנך את הילד למידות טובות אם האבא יוותר על זה כי הילד יותר צריך גלידה מהאבא באמת, אבל גם זה הכל לפי הענין.

שאלה:

אז להושיב אותו על שרפרף ושישאר בעיקשות שלו, אבא לא צריך לשבת על שרפרף, באמת ילד פחות צריך משענת בכיסא מאשר אדם מבוגר כך כמדו', צריך לחנך אותו, הילד צריך להבין שהאבא יושב על כיסא, כך כמדו'.

שאלה:

אז זה אמרנו שאם ילד קטן ואין יציבות באוטובוס לזמן ארוך ודאי, יש את הסיפור שם עם הזקן עם החמור והילד; רגע הזקן כן היה על החמור, רגע הילד, רגע הם שמו את החמור על הכתפיים, כל הסיפור שם, צריך להיות גם חכם, צריך להיות גם חכם וגם טוב, ידוע מה שהחפץ חיים אמר; 'שיהודי צריך להיות שלוש דברים להיות גוט, קלור, ופרום', 'צריך להיות טוב וצריך להיות פיקח וצריך להיות חרדי', זה שלושה דברים שיהודי צריך להיות, אי אפשר לתת הוראות פרטיות לכל פרט.

שאלה:

הייתי רוצה באמת להגיד כאן בענין, זה באמת נושא מאוד חשוב, באמת אולי בזה נסיים היום, הרב דסלר בסוף חלק ג' במכתב מאליהו יש לו שם מכתב בענין חינוך הבנים, בענין הכאת הבנים, הוא כותב כך: "אשר כתבת שיש לחוקרים החדישים תשובה עקרונית בזה; שהרי מדרך הילדים לחקות מעשי הוריהם, ואם כן גם המה ילמדו להכות את העושים נגד רצונם" - אז לכן לא להכות כך החוקרים החדישים אומרים, לא לתת סטירה לילד כי הרי ילד מחקה את ההורים, וגם המה ילמדו להכות את העושים נגד רצונם, אומר הרב דסלר כך, הוא מאריך ונביא מה שקשור לענינינו, הוא אומר כך: "הם סוברים כי צריך לפתח בילדים את העצמאות, וזו היא טעות גדולה למדי, לא עצמאות צריך לפתח אלא הכנעה, גם כשיפתחו בו ענוה והכנעה, ילמד מעצמו גאוה ורציחה, אבל ללמד לו כי "אני ואפסי עוד" זוהי תורת אדום, תורת הרציחה והגזילה", הוא מאריך בענין, ופה הוא כותב כך: "ומה שהקשו החוקרים לא קשה כלל, כי יסוד הוא במידות דלא שייך בדלא שייך", הוא אומר כך: "כאשר תחדר בלב התינוק הידיעה כי האב הוא השליט והבעלים שלו לגמרי, ובטל הוא כלפי אביו, אז מתוך הכנעתו לא ילמד להכות בעבור שאביו מלקה אותו", כי האבא הוא מנהיג שלו והוא שליט עליו אז הוא לא ילמד לכן להלקות, "אלא עיקר החינוך שלנו מקולקל, שהמורים נעשים חברים לתלמידיהם, וכן ההורים, והכל בשביל עצמאות הבנים, ומכיון שכן בודאי אם האב יכה לבנו ישוב הבן ויכה לאביו או לאחיו הקטן. אלה החוקרים החדישים בחפשם חדשות ולהרוס היסודות שידעום אפילו הגויים, ואשר שורשם בתורת ה' ובנביאים, המציאו המצאות שמביאות להפוך את כל השורשים, ולחנך היטלריסטים חצופים, וחוצפה יסגי", כך הוא כותב בכזה חריפות, כן, אם ההורה הוא חבר של הילד, אז הם ההורה נותן לו סטירה אז הילד לומד ש'כל דאלים גבר', אבל אם האב שליט ובעלים שלו לגמרי והוא בטל כלפי אביו, מתוך הכנעתו לא ילמד להכות בשביל שאביו מלקה אותו, הוא כותב שם: "אם יעניש המלך לכפרי בשוטים, לא יעלה על דעתו להינקם מהמלך, ולא ילמד מזה אלא הכנעה לבד, כי פשוט אצלו שהוא בטל כלפי המלך, וכי המלך רשאי להעניש ולא הוא, כן כאשר תחדר בלב התינוק הידיעה כי האב הוא השליט והבעלים שלו לגמרי", כמובן שאבא הוא מלך רחום וחנון, אבל אבא אמור להנהיג את הילד שלו.

ראוי לדעת! יצא לי לראות לאחרונה בספר של הרב הירש, וכמה נכון הדבר, הוא אומר שעיקר החינוך וזה בעצם גם מה שהרב דסלר אומר כאן, שעיקר החינוך הוא לחנך ילד להכנעה, והכנעה הכונה קבלת עול לאלה שמעליו, והוא אומר הוא שואל שאלה, הרב הירש שואל שאלה; הרי כל חינוך הוא קשור לדוגמא אישית, ילד שרואה שאבא שלו בעל מידות הוא לומד להיות בעל מידות, ילד שרואה אצל אבא שלו אהבת תורה הוא אוהב תורה, הוא רואה אהבת ממון הוא אוהב ממון, אצל ילדים עיקר החינוך מה שהוא מרגיש מה יקר לאבא ומה חשוב לאבא ומה מהות האבא, אז הוא שואל; הרי האבא הוא המנהיג והשליט והמלך של הילד, איפה הילד רואה דוגמא אישית אצל האבא של הכנעה, אז הוא אומר; שהוא רואה את היראת שמים של אבא שלו, הוא רואה שאבא שלו הוא נכנע לקב"ה הוא נכנע לשו"ע הוא נכנע לתורה, יש לו דוגמא אישית של הכנעה וחוסר עצמאות, יהודי הוא לא עצמאי, הוא לא עושה מה שהוא רוצה, הוא משועבד להלכה משועבד ליראת שמים, משועבד לכל חיים של יהודי.

בכזה סוג מצב הוא מביא כאן, כדאי לראות שם איך שהרב דסלר מאריך בזה, רק בכזה סוג מצב הוא משקיט את הפחיתויות של המידות ושל היצה"ר מה שקיים בכל אחד, אבל כשמחנכים לגאוה ולעצמאות אז זה מה שהרב דסלר אומר למה זה מגיע, אז עיקר החינוך הוא עצם המשמעת, הרעיון הזה מי שחושב שבחינוך כל דבר לתת הסברה לילד, אם אנחנו כל דבר מסבירים לילד למה אנחנו מבקשים ממנו ולמה זה כך, זאת אומרת שלא חינכנו אותו לקבל עול שמישהו מורה או אבא שלו אומר לו הוא עושה כי כך אמרו לו שכך צריך לעשות, עיקר החינוך שילד עושה כי אבא אמר כי אמא אמרה כי המורה אמר, כמובן שהכל לפי הגיל והכל לפי הענין, וגם אנחנו ההורים צריכים להתחזק ולהיות שוים את זה להיות מנהיגים ולא ללכת אחרי הדעות כוזבות, ויש דברים שהם גם קשורים לאופי שלנו, לא כל אחד יש לו את זה מספיק באופי, אז כל דבר לפי הענין, אבל הוא מאריך שם הרב הירש שהמחנך ילד ליראת שמים זה כשהוא לומד לציית גם אם הוא לא מבין, איך הוא ישמע אח"ז להיות תחת עול תורה והלכה אם כל דבר הוא צריך להבין ולהרגיש למה זה, אנחנו כל דבר בקיום תורה ומצוות ברור לנו בדיוק למה ועל מה?! אבל אנחנו מקבלים! איך הוא יקבל דין שמים באהבה אם הוא לא ילמד את ההכנעה הזאת שכשאומרים לו הוא עושה מה שאומרים לו, זה עיקר החינוך, ובעזר ה' יהיה הרבה סייעתא דשמיא.

הרב הירש מישהו הוציא ליקוט מספר אוזני החינוך, מכתב מאליהו חלק ג' עמ' 360

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד