מבט על נפילה

יום אחד שאל בחור אחד שאלה, תשמעו, הוא אומר כך; אני רואה את עצמי, שבבין הזמנים אני לא לומד הרבה, וזה לי לאות ולראיה שכל הלימוד שלי זה רק בגלל שיש ישיבה, בגלל שיש מסגרת, עובדה שכשאין מסגרת אני לא לומד טוב. עוד הוא אומר לי שהוא שם לב על עצמו שכשהוא מתפלל בישיבה, הוא מתפלל יותר טוב מאשר כשהוא מתפלל באיזה שטיבל, ז"א שאני לא מתפלל לקב"ה, אני מתפלל לחברה, עובדה שכשאני מתפלל בישיבה אני מתפלל יותר טוב מאשר כשאני מתפלל בשטיבל, עד כאן תוכן השאלה.

עניתי ואמרתי לו שהוא טועה, ואוכיח לך, כך אמרתי לו, שההסתכלות שלך היא לא נכונה, שאלתי אותו; מה היה לוּ יצוייר וחס ושלום, וודאי שלא יהי' כזה דבר מעולם, כי 'לא תשכח מפי זרעו', אבל לוּ יצוייר ולא היה ישיבות, שהיה איזה גזירה על התורה שסוגרים את הישיבות, היה ברוסיה כזאת גזירה שסוגרים את הישיבות, איך אתה תנהל את החיים שלך במצב הזה שכל השנה בין הזמנים? הוא אמר לי שפשוט שהוא יעשה את מה שעשו בכל הדורות שהיו הולכים לקלויזים, לבתי הכנסת, והיו לומדים חברותות, כל אחד אירגן לעצמו איזה חברותא, איזשהו מהלך קרוב, או בדיוק או דומה למהלך שלם של ישיבה, כך היה פשוט לו, שאם יהי' כזה מצב, לא שכל השנה הוא יעשה בין הזמנים או יפרוש לגמרי מאוהלה של תורה, אלא הוא ימשיך להיות בן ישיבה או בן תורה בלי ישיבה.

ז"א אמרתי לו, שיש בך בעצמך את הרצון העצמי ואת הכוח לנהל חיים של תורה, לא רק חיים של תורה אלא גם לימוד התורה, גם בלי מסגרת של ישיבה, רק מה כל אדם שהוא מתרגל לאיזשהו מהלך מסויים, כתוב בבן סירא: "שינוי ווסת תחילת חולי"/, למעשה אנחנו רגילים למהלך של מסגרת של ישיבה, ואנחנו רגילים שצורת הלימוד שלנו זה מתוך מסגרת של ישיבה, כשקורה איזשהו תקופה קצרה שאין ישיבה, יש בין הזמנים, כיון שאדם הוא במהלך הרגלו, הוא צריך בעצם כרגע לבנות מהלך בצורה חדשה כדי לעשות את מה שהוא עשה עד היום בתוך המסלול שתיפקד, ובזה לא כל אחד יש לו את הכוח ואת המעלה ואת המדריגה הזאת, לבנות לתקופה זמנית את הכוח ואת המהלך ואת היכולת, שגם בלי המצב המסגרתי אני מתפקד כאילו יש מסגרת, כי זה דבר שצריך לבנות את זה, כשכל המערכת שלי בנויה בצורה מסוימת, והצורה אצלי אינה, והצורה החדשה היא לא קיימת בהרכב שלי, אז צריך לבנות אותה, אבל עובדה, לו יצוייר שלא יהי' ישיבה כל השנה, הוא בטוח שהוא יעשה את זה, והוא יעשה מהלך של לא פחות שעות מהשעות שהוא רגיל ללמוד בישיבה, כך כל בן ישיבה אמיתי מרגיש ובטוח בליבו.

אמרתי לו; אז למה אתה סתם מקטרג על עצמך?! הרי נכון, אני מסכים שאין בך את הכוח החזק, שגם בבין הזמנים לבנות מהלך חדש בתקופה קצרה כאילו אתה בישיבה, נכון אין לך את זה, אבל זה לא נכון שהמהלך שלך, שכל ההסתכלות שלך זה על החברה ובכלל לא לקב"ה, זה לא שאני סתם בא לעודד אותך, זה לא נכון! אתה אמרת דברים לא נכונים!

הוא הדין והוא הטעם בתפילה; בחור רציני באמת רוצה דרגת תפילה של תפילה של ישיבה, וכשהוא מתפלל בשטיבל זה סוג אווירה של תפילה אחרת, שלא תמיד יש לו כוח כאילו נגד הזרם וגם כשהוא בשטיבל להתפלל ברמה של תפילה בישיבה, אבל בעצם זה לא נוח לו, והיה לו יותר טוב אם היה תפילה ישיבתית, בהחלט זה נכון שזה מוכיח שכשהוא לא בתוך המסגרת אין לו כרגע את הכוח ליצור לעצמו מהלך כמו המסגרת, אבל זה לא אומר שכל התפילה שלו זה רק לחברה, כי הא ראיה, למשל לו יצוייר ויהי' לו בחירה בלי מחייב, או להתפלל בתפילה ישיבתית, או להתפלל בשטיבל, לא באופן שהוא מאוד עייף כעת ואז הוא קם כשאין תפילה ישיבתית, יש לו באמת שתי אפשרויות, בחור אמיתי באמת יחפש מנין ישיבתי, ז"א שאתה שייך למדריגה הזאת, ובאמת אתה רוצה את זה.

במקרה שהוא קם מאוחר ומאוחר כבר אין מנין ישיבתי, אז זה לא אומר שהוא לא רוצה ישיבתי, פשוט אין, כי קמתי מאוחר, אבל אני רוצה שתתבוננו באמת במצב האמיתי, שכל אחד יתבונן באמת במצב האמיתי של כל אחד, אני חושב שזה הסתכלות ישרה ההסתכלות הזאת שאני אומר, כי לו המצב הוא שאחד שקם ב8.30 - 9.00 בבין הזמנים, אם המצב הוא שלוּ היה לו כעת מנין, 9.00 זה כבר מאוחר כעת בשביל קרי"ש, אני מדבר 8.30 כשלא יפסיד קרי"ש, לו יצוייר שבשעה המאוחרת שהוא הולך להתפלל יש לו שתי אפשרויות או מנין ישיבתי, או מנין אחר, מה הוא יעשה, ועוד פעם אם כעת נהיה לו מידי מאוחר והוא חייב למהר מאוד, עוד מעט הוא חייב ללכת לאיזה מקום, אז עוד פעם נוצר לו מצב של אילוץ, אבל אני מדבר כששתי אפשרויות לפניו, הם שוות, אין לו כעת שום אילוצים, וכעת יש לו שתי אפשרויות או מנין ישיבתי, או מנין של שטיבל, ואין לו כעת שום אילוצים, והוא מעדיף לבחור במנין הישיבתי, בחור כזה הוכיח שתפילה חשובה לו, הוא לא מתפלל לחברה הוא רוצה להתפלל תפילה רצינית.

רק זה נכון שאת אותה רמה של תפילה רצינית, הוא צריך גיבוי סביבתי כדי להגיע למצב הרציני, כי לא תמיד יש לאדם את הכוחות מצד עצמו להיות טופח על מנת להטפיח, כי הוא צריך אווירה רצינית, כדי להתקדם ולהישאב למהלך הנכון, אבל זה לא נכון להגדיר את המצב הזה, שהוא עושה את זה בשביל אחרים, זה לא נכון, הוא לא עושה את זה בשביל אחרים, עובדה שהוא בוחר בזה מראש, והוא מעונין בזה, וגם עובדה שאם לא היה בכלל את האפשרות הזאת, הוא כן היה נחלץ חושים ליצור בעצמו מהלך טוב ורציני ושטיגניסט, זה נקודה אחת.

עוד נקודה ויצא לי לדבר ע"ז אולי עם בחור אחד או שניים, יש לי שאלה, באמת שאלה, הייתי רוצה אולי מי שיכול לשאול או את אביו או את רבו, או משגיח וכדו' אם אני צודק, לי ברור שזה כך, נגיד דוגמא; לפני איזה שנה או שנתיים, לא יודע כמה, הגיע נשיא המדינה לשעבר מר פרס לבקר בישיבת פוניבז', היה אמצע סדר, והנשיא עם המאבטחים וכל הפמליה הסתובב בין הטורים של היכל הישיבה, יש לי שאלה, בחורים הסתכלו, זה מעניין, לא בכל יום יש כזה אטרקציה, סליחה, ביטול תורה! את מי הוא מענין?! הוא באמת לא מענין, זקן אשמאי, את מי הוא מעניין?! מה אתה מסתכל?! שב תלמד! אין מצוות תלמוד תורה כעת, הרי סדר עכשיו?! האם הבחורים שבעשר דקות שהוא הסתובב בהיכל הישיבה התבטלו מתוך התבוננות עליו, הסתכלות מה קורה שם, באקשן הזה, האם יהי' להם תביעה על הביטול תורה בעשר דקות האלה? והם נזכרים בקלם, טרוצקי נתן נאום למאות אלפים רוסים מאחורי הבית מדרש של קלם, ואף בחור לא הסתובב אחורה אפי', כך סיפרו, אחד מסיפורי קלם המפורסמים, והנה אני כאן יושב בביהמ"ד אף אחד לא מפריע לי, ועשר דקות התבטלתי, איזה בטלן אני, האם זה כך או לא כך?

לי ברור שאין תביעה של ביטול תורה על הזמן הזה, למה? כי זה סוג מצב שבחור אפי' מתמיד טוב זה נסיון מידי גדול, זה בחירה מידי קשה להצליח בכזה מצב ללמוד, מי שיכול, קדוש יאמר לו, ואשרי חלקו, אבל אין תביעה.

ז"א הרי מצוות ת"ת, אני לא יגיד, נגיד אם כשהנשיא פרס נמצא בהיכל הישיבה, זה הזמן היחיד לאכול מצה בליל הסדר, או אם אני כעת ישהה איתו אני אפסיד קרי"ש, או אני אפסיד כזית שיש פטור בזה, מי שאיחר קרי"ש כי בדיוק הוא היה כשפרס היה, ולכן הוא איחר קרי"ש, שתי סטירות מגיע לו, זה עשה דאורייתא, וזה ביטול עשה, וביקור הנשיא לא דוחה ביטול עשה, אבל מצות ת"ת, השיעור והחיוב של מצות ת"ת, זה קשור לדרגה של הבן אדם וזה קשור לכל מיני תנאים של האדם, ובמצב שיש כזה דבר שמענין ומושך, זה לא תביעה על מי שהוא לא במדריגה הזאת שכעת ללמוד, כי תלמוד תורה היא מצד אחד כנגד כולם, ומצד שני זה המצוה הכי גמישה, הרי כל מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים דוחה ת"ת,/

וגם בדברי הרשות, נגיד אדם שנוח לו כעת להתקלח, אבל ביטול תורה, הוא צריך כעת לחשבן, ביטול תורה?! זה לא כעת כבוד שבת, שיתרחץ לכבוד שבת, כי הוא לא חייב להתרחץ, עובדה שברמב"ם כתוב שדרך אדם שיכנס למרחץ משבעה ימים לשבעה ימים, אז מה הבעיה, אני חייב להתרחץ כעת?! אז אולי זה ביטול תורה, כתוב באור שמח/ שלא, שכל אחד לפי הרגלו ומיזגו ולימודו, אז דברים שהוא צריך לפי הרגלו, זה לא ביטול תורה, לא רק שזה לא ביטול תורה, כל מצות ת"ת מתחילה אחרי השלמת הדברים האלה, בעצם מצות ת"ת, זה תלמד בזמן הפנוי שלך, מה זה הזמן הפנוי, אחרי שאכלת ושתית, התעמלות בוקר, קריאת עיתון למי שצריך את זה, עכשיו מה הלאה, עכשיו שב תלמד, מי שלא צריך את קריאת עיתון, אז מצות לימוד תורה שלו מתחילה לפני קריאת עיתון, מי שלא צריך כך וכך, מצות ת"ת שלו מתחילה לפני זה, אבל מצות ת"ת היא ללמוד בזמן פנוי, והאור שמח כותב במצות ת"ת שהמושג של זמן פנוי זה כל אחד לפי ענינו, לפי מיזגו ועד כמה נפשו נדבקת בעבותות אהבה לתורה, גם את זה הוא כותב שם, זה גם חלק מהשיעור של החיוב של מצות ת"ת, הוא כותב אח"ז; אשרי מי שיזרז את עצמו ויעשה שטיגן בחשקת התורה, זה גם ודאי מעלה גדולה, זה לא שכל אחד חייב להשאיר את עצמו ברמה פשוטה, כי יש מה להתקדם בחלק הזה של חשקת התורה, ושבאמת יהי' לו עוד זמנים פנויים מרוב חשקת התורה, ככל שהוא יעלה בלימוד, הוא יעשה שטיגן בחשקת התורה, אבל הדבר הזה לא עובד בכפיה, והמצות ת"ת היא כל אחד לפי דרגתו, זה דבר פשוט.

ממילא לא שייך להגיד שתביעה בבין הזמנים ללמוד זה כמו בזמן, נגיד שוהגית בו יומם ולילה, יש הבדל בין חודש אב לשאר חודשים?! יש מצות ת"ת ללמוד ביום ובלילה, לא כתוב חוץ מאב, אבל כיון שהמציאות המערכתית והסביבתית של זמנים מסויימים שבהם יותר קשה הלימוד, אז הדרישה והחיוב ללמוד בימים ההם זה כל אחד לפי דרגתו בענין.

ולהתעסק בענין, נגיד אחד שיצליח לכפות את עצמו, יש לו את הכוח לכפות את עצמו בבין הזמנים ללמוד כמו בזמן, שידע שהוא הפסיד ולא הרוויח, כי הוא יגיע לזמן מאוד מותש, ז"א מי שהמצב הוא שברגילות שלו, ובטבעיותו הוא בכזאת דרגה גבוהה, שקל לו ללמוד בבין הזמנים כמו בזמן, הוא לא מרגיש בזה שהוא צריך לזה איזשהו מאמץ מיוחד, אז בסדר, רק שיראה בכל זאת לנוח קצת יותר בבין הזמנים כדי לאגור כוחות, אבל זה לא יתיש אותו לפחות יותר ממה שמתיש אותו השטייגן של אמצע הזמן, אבל מי שרק מצליח במלחמה לחייב את עצמו, לכפות את עצמו בבין הזמנים ללמוד כמו בזמן או הרבה שעות, והכל בכפיה עצמית, ולא בסוג הלימוד הרגיל שהוא רגיל באמצע הזמן, שידע שיצא שכרו בהפסדו, בגלל שזה יתיש אותו ואחרי זה הוא יגיע לזמן בלי חשק, וזה גם יגרום לו לאבד את חשקת התורה, כך המציאות מוכיחה.

עוד זאת, ראיתי ונתון על ליבי, וגם יצא לדבר ע"ז עם כמה בחורים באופן פרטי, ורק בקצרה נגיד את זה, יש לפעמים אווירה של סוף זמן, באמת חבל שיש אווירה של סוף זמן כיון שזה יוצר קושי, כי אם לא היה כזאת אווירה, אז זה באמת לא היה, ולא היה נוצר שום קושי, אבל אם למעשה אנחנו נמצאים, והמציאות היא שבחור נמצא במצב שיש אווירה של סוף זמן, פה ראיתי דבר מענין מאוד; אם הוא דורש מעצמו, בליבו ובהרגשתו הוא דורש מעצמו, מה פירוש?! מה זה סוף זמן?! מה הקשר?! סוף זמן יש פחות חיוב במצות ת"ת?! והוא מרגיש בליבו שהדרישה ממנו היא כמו באמצע זמן, כמו בתחילת זמן, בחור כזה ילמד פחות מאשר בחור שמרשה לעצמו בסוף זמן ליצור לעצמו מערכת אחרת, נגיד; בסוף זמן אני לא לומד כרגיל, ועושה לעצמו איזשהו צורת מערכת פחות מחייבת ופחות כופה, מנסיון של שנים, בחורים שכך חיים, בחורים שהרשו לעצמם בסוף זמן לעשות מערכת פחות חזקה - למדו, בחורים שבהרגשת הלב שלהם אני חייב גם בסוף זמן ללמוד בדיוק כמו באמצע זמן, זה גרם להם כמעט לא ללמוד, או ללמוד פחות מאלה שהקלו לעצמם לעשות מערכת פחות מחייבת ופחות תובענית, שהם את מה שהם כן, אלה שעשו מערכת יותר מקילה, אז הם עשו את זה בשמחה ובטוב לבב, וזה לא גרם להם להרגיש 'עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה', או 'כאשר אבדתי אבדתי', או 'אין תשובה לחצי דבר', זה לשונות של השל"ה/ הוא כותב את הביטויים האלה על כאלה שיוצרים לעצמם הרגשה של חומרה מידי גדולה, שבסוף הם נופלים עוד יותר.

זה גם דבר שכל אחד צריך להכיר בעצמו את דרגתו, כי לא חכמה ללכת על איזשהו רעיון, שהרעיון הזה הוא וודאי אמיתי בעצם, ובת קול יוצאת מהר חורב את הרעיון הזה, אבל אם למעשה כרגע האדם לא נמצא ברעיון הזה, והוא כן מרגיש אבל רע בזה שהוא לא ברעיון הזה, כזה סוג דבר גורם לאדם ליפול עוד יותר מאשר אם הוא ירגיש; כרגע אני לא במדריגה של זה, אלא במדריגה אחרת, ואני מרגיש טוב בזה שיש לי מודעות עצמית ואני מכיר את עצמי מה המדריגה שלי כרגע, ובמה שאני עושה כעת אני מרגיש טוב ואני לא מרגיש רע כי אני לא כמו שצריך להיות, אלא כרגע הדרישה ממני היא להנמיך פרופיל, ובמצב של הנמכת פרופיל יותר קל לי ואני יכול להרגיש טוב בזה, אחד כזה ילמד יותר טוב, וגם יחיה פחות ברמאות עצמית, וגם ירגיש את יותר טוב, וגם יעלה יותר טוב, כי ערך עליה זה לפי המציאות האמיתית של הבן אדם, ולא לפי רעיונות שגם אם הם נכונים, וגם אם הם חשובים, אבל יש נתק כרגע בין האדם לבין הרעיון או לבין הדרישה, הוא לא יעמוד בזה, וזה רק יעשה לו ריגשות אשמה ודימוי עצמי שלילי שלא נותן לו את הכוח להצליח ולהשקיע.

והקב"ה יעזור לנו שאנחנו נדע תמיד את הדרך הישרה, וניזכור את מה שהחזו"א אמר שם מהווידוי של ר' ניסים גאון, הוא כותב שם; "את אשר הקלת החמרתי ואת אשר החמרת הקלתי", אז הוא שואל; מילא את אשר החמרת הקלתי, אבל מה הבעיה באת אשר הקלת החמרתי, הוא אומר; לפעמים אדם מחמיר במה שהוא יכול להקל, ובסוף זה גורם לו להקל במה שהוא יכול להחמיר, כך פירש פשט בר' ניסים גאון, אז לדעת שזה יכול להיות שייך לכל אחד בענינים האלה שדיברנו, וכל אחד יבור לעצמו את הדרך הישרה, ויעלה מעלה מעלה.