טקס החינה

נוהגים לחגוג בימים שלפני החתונה את טקס ה'חינה', בשירה וריקודים הנערך בדרך כלל בבית הכלה, עם הקרובות והידידות. בחינה מוגשים מאכלים מיוחדים ומדלקים נרות ו"בכוּר". הכלה מופיעה בתלבושות מסורתיות-צבעוניות ועדויה בתכשיטים כבדים ויפים.

לעתים מחליפה הכלה את בגדיה כמה פעמים במהלך הערב. אורחות הטקס מקבלות גם הן תלבושות ושמלות מיוחדות ובהן רוקדות ושרות לפני הכלה. מרכז האירוע הוא בצביעת כפות ידיה של הכלה בעיסת החינה. לאחר מכן נוהגים לצבוע גם את ידי חברות הכלה ושאר האורחות.

חינה היא אבקה ירוקה וריחנית הנטחנת מעלי צמח הכופר שיובשו במשך כמה ימים. הכופר הוא שיח הגדל באזור יריחו, עין גדי ובקעת הירדן. כאשר מערבבים את אבקת החינה במים, במי ורדים או ביין נוצרת עיסה הנמרחת על הגוף ומשווה לו צבע חום-אדמדם למשך כמה שבועות.

לצביעה ייחסו גם הגנה מפני 'עין הרע'. המילה 'חינה' באה מן המילה חן, והיא גם ראשי התיבות של המצוות שהאשה מקבלת על עצמה עם נישואיה – חלה, נידה, הדלקת הנר.

בהלכות נדה מובא בשלחן ערוך (סעיף י"ז) צבע שצובעות הנשים על פניהן וידיהן ושער ראשן, אינו חוצץ. וכן מי שהוא צובע וידיו צבועות, אינו חוצץ. וכן כתב בש"ע המקוצר: "חִנּא" שהנשים צובעות ידיהן, רגליהן, ציפרניהן ושערותיהן, אינו חוצץ בטבילה, וכן המנהג.