"מדרש הגדול" לר' דוד עדני

תוכן המאמר:
ר' דוד עדני
המחבר והחיבור - ספקות ופתרונן
שיטת המחבר וחשיבות החיבור
במקום חתימה, משאלה

תקציר: תוכן היצירה המדרשית של יהודי תימן המכונה בשם "מדרש הגדול" ופרטים על המחבר.

מילות מפתח: מדרש הגדול; עדני ר' דוד.

"מדרש הגדול" הוא יצירה מדרשית גדולה בכמות ובאיכות על חמישה חומשי תורה. במאה האחרונה עסקו חוקרים רבים בצדדים שונים במדרש זה, והסיקו שיצא מבית מדרשם של יהודי תימן ומחברו הוא ר' דוד עדני. העיסוק המרובה בו, הדגשת ערכו, והדפסת חלקים ממנו,¹ ועולה על כולם ההדפסה המדעית לה זכה המדרש כולו על ידי "מוסד הרב קוק" בירושלים,² מעידים על חשיבות החיבור ביצירה המדרשית היהודית.

ר' דוד עדני

ר' דוד בן עמרם עדני היה נגיד יהודי תימן, ומקום מושבו היה בעיר עדן. פרופ' יהודה רצהבי סבור שתשובות ר' יהושע הנגיד, מנהיג יהודי מצרים בשליש השני של המאה הי"ד, לשאלות שנשאל מתימן, הופנו לר' דוד בעל "מדרש הגדול".³ מכאן שזמנו במאה ה-י"ד.

השאלות של יהודי תימן לר' יהושע הנגיד - משושלת הרמב"ם ודור חמישי בה - נסבו על בירורי לשון בחיבורי הרמב"ם. בפתיחה לתשובותיו הוא כותב לר' דוד:

"אשרי החכמה על גרונו רביד, והוא אהוב לנו וידיד, כג"ק (= כבוד גדולת קדושת) מרינו ורבינו דוד השר הנהדר, הדיין הנהדר... החכם הנאמן, נשיא ארץ תימן... ונהר יצא מעדן, פאר הדיינים, כתר המבינים, עושה צדקות ודינים, ברצון אדוני האדונים, ישמרהו דר במעונים, ויצילהו מכל אסונים...".⁴

פתיחה זו דומה לסגנון הפתיחה שנקט הרמב"ם ב"איגרת תימן"⁵ הידועה, ששלח ממקום מושבו במצרים לר' יעקב פיומי נגיד יהודי תימן בעקבות פנייה על תסיסה משיחית בתימן, גם בה דברי הערכה לשואל בפרוזה חרוזה. התשובות נכתבו בדרך כלל בערבית בכתב עברי, למען יקל על ההמון להבין את הדברים בשפה הדבורה בפיהם בחיי היום יום. עם זאת דומה, שאין לראות בדברי ר' יהושע לר' דוד עדני מליצה ושגרת סגנון בלבד, אלא עדות לקשר הדוק ומתמשך של הערכה מיוחדת בין משפחת הרמב"ם ליהודי תימן.

ר' יחיא בשירי הידוע בכינויו "אבנר בן נר השרוני", מחכמי תימן המפורסמים שחי במאה הי"ז, מעריך מאוד את ר' דוד ופועלו בחיבורו "מדרש הגדול". בהעתקתו ל"מדרש הגדול" בשנת שע"ט (1619), הוא כותב בהקדמה:

"ראו את המדרש היקר והנעלה המקובץ מדברי חכמינו, על ידי נאמן הרועים, חיבור הנשר הגדול, הפטיש החזק, מרנא ורבנא דויד בן עמרם זצ"ל איש מדינת עדן מארץ התימן... והנה מגדל דוד בנוי לתלפיות...".⁶

ועוד בדברי ההקדמה הוא מביא שיר שחובר באקרוסטיכון "חמדת אבנר", דבר המלמד על הערכתו למדרש.

המחבר והחיבור - ספקות ופתרונן

את העמידה על טיבו של "מדרש הגדול" ואת התלבטויות החוקרים בשיוכו לר' דוד עדני יש לזקוף ולתלות בר' יעקב ספיר, שד"ר ירושלים לתימן, שהעלה את רשמי ביקורו בתימן בספרו "אבן ספיר". על ידי כך העלה לתודעת כלל ישראל את יהודי תימן ואת ספרות עם ישראל הנמצאת ברשותם בכתבי יד. בביקורו בתימן בשנת תרי"ט (1859) התארח בביתו של הרב הראשי בצנעא הרב סלימאן אלקארה. על החיבור הוא כותב:

"שם ראיתי ספר כתב יד בשם 'מדרש הגדול' על כל התורה, והוא מחזיק פי שניים ממדרש רבה שבידינו, ואינו לפי דרכו. לשונו צח ונקי כלשון המשנה. בראש כל פרשה מליצה בשיר חרוזי, הנסמך על הפסוק אשר ירה פנת הדרוש, ועל כל פסוק כמה פשטים ודרשות ורמזים בלשון 'דבר אחר' וגם פסקי הלכות ודינים, וכל דרשותיו ממנו. הם מיחסים אותו לר' אברהם החסיד הנגיד בנו של הרמב"ם ז"ל...".⁷

הנוסעים לתימן והעולים ממנה מן המחצית השנייה של המאה הי"ט ואילך, אשר הביאו איתם עותקים מ"מדרש הגדול", הם שתרמו לעיסוק המרובה בו.

במאה האחרונה התלבטו חוקרים אחדים לגבי שיוכו של "מדרש הגדול" לר' דוד עדני. מהבולטים שעסקו ב"מדרש הגדול" הוא הרב ד"ר שלמה פיש, ששנים רבות תהה במחקריו אם "מדרש הגדול" הוא יצירה שנכתבה בתימן, והגיע למסקנה שהחיבור משל ר' דוד עדני הוא.⁸ העדר מסורת אחידה בקרב חכמי תימן בעניין מחברו של "מדרש הגדול", גרם להתלבטויות החוקרים בשאלה זו. חכמי תימן עד המאה הי"ז ציינו בהעתקותיהם שמחבר "מדרש הגדול" הוא ר' דוד עדני, ביניהם: ר' דוד הלוי (מאה ט"ו), מחבר ספר ה"מרגלית" (מאה ט"ז), ר' ישראל הכהן (מאה י"ז), ור' יחיא בשירי (מאה י"ז). במאות י"ח-י"ט ציינו שניים מחכמי תימן שמחברו ר' אברהם הנגיד בנו של הרמב"ם, והם: ר' יחיא צאלח (מאה י"ח), ור' סלימאן קארה (מאה י"ט).⁹ במאה האחרונה שוב מציינים רבים מחכמי תימן את החיבור לר' דוד עדני. ביניהם: ר' יחיא קאפח, ר' אברהם נדאף, ר' יוסף קרח, ור' עמרם קרח.¹⁰

י"ל נחום, בעל "מפעל חשיפת גנזי תימן" בחולון, הביא במכתביו לחוקרים אחדים ראיות ברורות ומגוונות לשיוכו של "מדרש הגדול" לר' דוד עדני, ואלה התקבלו בסופו של דבר במחקר.¹¹ לדעת רצהבי, מסורת יהודי תימן בעניין זה נדחקה עקב השפעה גדולה של ספרי הדפוס בתחום המדרשי כגון: מדרש רבה ומדרש תנחומא, וכן עקב העלות הגדולה של העתקת כתב יד רב כמות. אף ההשפעה שהחלה ביצירתם של חכמי תימן בתחום ההגותי, בעקבות השפעה מתורת ארץ ישראל של תקופת הקבלה, דחקה את הספר מיהודי תימן.¹² ושמא יש להוסיף מאורעות היסטוריים קשים שאירעו ליהודי תימן בסוף המאה הי"ז, שגרמו להיעלמות מסורת יהודים אלה מחכם גדול כר' יחיא צאלח (מהרי"ץ).¹³

שיטת המחבר וחשיבות החיבור

ר' דוד כתב את דרשותיו לתורה כולה לפי סדר פרשיות השבוע. פתיחותיו פיוטיות, פתיחה פיוטית כזו קרויה בלשון הפייטנים "רשות". ב"מדרש הגדול" כמעט כל הפיוטים פותחים במלה "מרשות". ה"רשויות" כתובות בסגנון פיוטי קדום ותוכנן שאוב מן המקרא ומדרשות חז"ל. כל פיוט בנוי משתי חטיבות, בכל חטיבה חריזה אחידה, וכל אחת מהן מסתיימת בחלק של פסוק. הפסוק שבו נחתם הפיוט משמש פתיחת הדרשה של פרשת השבוע. עניינם של ה"רשויות" הוא שבח לבורא עולם, הטובה שמעניק הבורא לברואיו, קיום המצוות, וכן צער הגלות ותקווה לגאולה בארץ אבות. ב"רשויות" רמזים לנושאים שבהם מדברים פרשת השבוע וההפטרה, וכן אירועים הקשורים במעגל השנה, כגון: ימי תשובה, ימים נוראים, ימי מועד ונחמה.¹⁴

בדרשותיו לפסוקי הפרשה השתמש ר' דוד במקורות רבים: מדרשי אגדה ומדרשי הלכה, מדרשי תנאים, תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, מפרשי התלמוד, תרגומים, ספרות הגאונים, פירושי רס"ג, רש"י ואבן עזרא על התורה, וכן ספרי הרמב"ם.¹⁵ כמו כן הוא מביא מקורות שאבדו כגון: מכילתא דרשב"י, ספרי זוטא ועוד מדרשים קדומים, שאין להם זכר בספרות המדרשים הנפוצה.¹⁶

לפי סדר פסוקי התורה הסמיך את דרשותיו. את הדרשות בנה דרך עיבוד וקיצור המקורות שברשותו. את דרשותיו כתב עברית ללא ציון המקורות שמהם שאב. מפעלו זה זכה להיות מושווה לפעולת הרמב"ם בהלכה, אשר עיבד מקורות רבים וכתב את "משנה תורה" בעברית וללא ציון המקורות.¹⁷

נעיין בדוגמאות אחדות שיש בהן כדי לבטא את דרכו של ר"ד עדני בחיבור.¹⁸

1. בראשית, יב, 12:

"'והיה כי יראו אותך המצרים'. אמר לה יודע אני שנשי המצרים כעורות ובזויות ואת יפה מהן והנאה בין הכעורות תוסיף יופי. 'ואמרו אשתו זאת'. לפי שאשת איש אסורה עליהן, יאמרו לי הדיוט זה ישתמש בנאה הזאת 'והרגו אותי ואותך יחיו'".

לחלק הראשון של הדרשה יש מקבילות רבות בספרות המדרשית, כגון: בראשית רבה (מ, ד) וילקוט שמעוני (סז). מקורה של הדרשה בחלק השני נעלם, ולרעיון שאשת איש אסורה על הגויים יש מקבילה בקטעי מדרש שנתגלו בגניזה הקהירית.¹⁹

2. בראשית, טו, 12:

"'ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברהם'. זו תרדמה שלנבואה. 'והנה אימה חשכה גדולה'. זו דרך כל הנביאים כשהן מתנבאין עשתונותיהן מיטרפות וכח הגוף כושל ותישאר הדעה פנויה להבין ולהשכיל".

דרשה זו מורכבת משני מקורות בספרי הרמב"ם: החלק הראשון "זו תרדמה שלנבואה" מקורו ב"מורה הנבוכים" (חלק ב, מא), והחלק השני "זו דרך כל הנביאים..." מקורו ב"משנה תורה", הלכות יסודי התורה (פרק ז, ב).

3. בראשית, מו, 29:

"'ויאסור יוסף מרכבתו'. וכי לא היה לו לא עבד ולא משרת שיאסור לו, אלא להודיעך ששמח יוסף שמחה גדולה ולא נטל גדולה באותה שעה והשמחה חוטפת את הלב".

לדרשה זו אין מקבילה בספרות המדרשית הנפוצה, ומקור לה נמצא בקטע מן הגניזה.²⁰

4. קטע מפיוט - דברים, פרשת וזאת הברכה:

מרשות מעון הברכות ואדון השלום
המשל ופחד עמו ועושה במרומיו שלום
יפרש על עמו ברחמיו סכת שלום
וישכנם כימי עולם בנוה שלום

הקטע מופיע בראש פרשת וזאת הברכה. כדרכו הוא מקדים פיוט לדרשותיו בראש כל פרשה. הפיוט מורכב מקטעי תפילה ומחלקי פסוקים שונים. למשל, "מעון הברכות ואדון השלום" הוא קטע מ"ברכה מעין שבע" הנאמרת בליל שבת לאחר תפילת העמידה. יש להעיר שהביטוי הננקט כאן "מעון הברכות", הוא כנוסח תימן שמקורו בנוסח ארץ ישראל הקדום, ולא כנוסח שאר העדות "מעין הברכות".²¹ ביטוי זה חוזר בדרשה נוספת (במדבר ו, 26) "תפילה חותמה שלום, מעון הברכות ועושה השלום". השורה השנייה היא על פי הכתוב באיוב (כה, 2) "המשל ופחד עמו עשה שלום במרומיו". השורה השלישית מקורה בתפילת ערבית של שבת "ופרוש עלינו סוכת שלום". השורה הרביעית היא על פי הכתוב בעמוס (ט, 11) "ובניתיה כימי עולם", ובישעיה (לב, 18) "וישב עמי בנוה שלום".

הליקוט הרב שבספר יש בו גם כדי לסייע בסימוכין למאמרי חז"ל לא ידועים, וכן למקורות קדומים ששימשו את הרמב"ם בהכרעותיו ההלכתיות בספרו "משנה תורה", ואשר גרם לחכמים בדורות שונים קושי במציאת מקורות הרמב"ם, ולחכמים אחרים להקשות על הכרעת הרמב"ם.²² כמו כן במקרים רבים הוא מצטט מספרו ההלכתי של הרמב"ם "משנה תורה", מבלי להזכיר את מקור הציטוט. הוא הדין במקורות אחרים שהשתמש בהם ר' דוד בחיבורו. שיטה זו של העתקת המקורות יכולה לשמש מקור חשוב בבדיקת דיוקי נוסחאות.²³ עושר המקורות בחיבור זה שחלקם אבד ונשאר רק זיכרם בלבד, וכן לשון המדרש הכתובה עברית, הניעו לחשוב שהחיבור אינו יצירה מתימן.²⁴

מנהג קדום שבו נהגו יהודי תימן בחלוקת פרשת השבוע מצוי במדרש זה. בשנים לא מעוברות נוהגים לחבר פרשיות מסוימות, כדי שסיום התורה יהא במועדו בשמחת תורה. מנהג תימן היה לחלק בספר במדבר את פרשת חוקת. כלומר, קוראים פרשת קורח שלפניה וחלק הראשון של פרשת חוקת, ובשבת הבאה החלק האחרון של חוקת המתחיל ב"ויסעו מקדש" (פרק כ, כב) ופרשת בלק הבאה אחריה. סדר זה מופיע גם בסידור רב סעדיה גאון.²⁵ ר' דוד עדני כתב ב"מדרש הגדול" פיוט נוסף לפתיחת החלק האחרון בפרשת חוקת, כמנהגו לכתוב פיוטים בפתיחה לפרשיות.²⁶

במקום חתימה, משאלה

ההגות המדרשית הייתה חביבה על יהודי תימן. "מדרש הגדול" הוא החיבור החשוב ביותר ביצירה המדרשית של יהודי תימן בגלותם הן בכמות והן באיכות. ההעתקות המרובות ל"מדרש הגדול" שנעשו בתימן עד לפני כשלוש מאות שנה, ועשרות רבות של עותקים שנשתמרו מכתב יד זה, וכן ציטוטי חכמי תימן מכתב יד זה יש בהם ללמד על מקומו אצל יהודי תימן על אף שנדחק מפני מדרשים אחרים. החוקרים שהתעסקו במדרש זה, עמדו על חשיבותו ותרומתו כיצירה כלל יהודית. בעניין זה כותב שלמה פיש:

"מפליא הדבר שאוצר בלום זה, אשר בו צפונים אוצרות נחמדים של מדרשי תנאים בהלכה ואגדה אשר אבדו מאתנו בימי פזורינו עוד לא חדר לתוך חוגי חכמי התורה. רק יחידי סגולה הכירו את ערכו והעלו פנינים יקרות מתוכו".²⁷

מן הראוי שלאחר שזכינו שנדפס החיבור בכלי נאה במהדורה מדעית שייהפך אוצר זה לנחלת הכלל, ולמקור חשוב בהגות המדרשית של יהודי תימן, ויקנה לו מקום נכבד בקרבם כבשנים קדמוניות.

הערות:

1. רשימה של מספר הדפסות ראה ש' ליברמן, מדרשי תימן, ירושלים תש"ל, עמ' 3.
2. בההדרת "מדרש הגדול" עסקו חוקרים אחדים. בראשית ושמות - מ' מרגליות (תש"ז-תשט"ז), ויקרא - ע' שטיינזלץ (תשכ"ה), במדבר - צ"מ רבינוביץ (תשכ"ז), דברים - ש' פיש (תשל"ג).
3. ח רצהבי (מהדיר), תשובות ר' יהושע הנגיד, ירושלים תשמ"ט, מבוא, עמ' 11, 16.
4. שם, הקדמה לחיבור, עמ' 28.
5. פורסמה במספר מהדורות. ראה למשל מהדורת הרב י' קאפח, אגרות הרמב"ם, ירושלים תשמ"ז, עמ' טו-ס.
6. ראה תצלום מכתב היד, י"ל נחום, מצפונות יהודי תימן, תל אביב תשמ"ז, עמ' 194.
7. י' ספיר, אבן ספיר, ליק 1866, דף עו ע"ב.
8. ש' פיש (מהדיר), מדרש הגדול, במדבר, א, לונדון תשי"ח, מבוא, עמ' 11-23, שם, ב, ירושלים תשכ"ג, מבוא, עמ' 11-13. ראה גם מכתביו לי"ל נחום וא' צדוק - הועד ל"חשיפת גנזי תימן", פורסמו בתוך ספרו של י"ל נחום, שם, עמ' 205-199.
9. ראה י' רצהבי, 'על מחברו של מדרש הגדול', תרביץ, לד (תשכ"ה), עמ' 264-263. לדעתו, יש לראות את העדות במאה הי"ט כהשפעה מתורתו של מהרי"ץ במאה הי"ח. שם, עמ' 264 הערה 9.
10. עדויות נוספות במאה האחרונה ראה י"ל נחום, חשיפת גנוזים מתימן, חולון תשל"א, עמ' שלט, שמא.
11. שם, עמ' שלז-שמב. ראה גם קובץ מכתביו בעניין זה, בספרו מצפונות יהודי תימן, עמ' 205-181.
12. י' רצהבי, עמ' 265-264.
13. על מאורעות היסטוריים קשים שפקדו את יהודי תימן ברבע האחרון של המאה הי"ז, מאורעות שגרמו לערעור הקהילה, וכן להתפשטות ספרי דפוס והשפעתם, ראה במחקרי יהדות תימן והמרכז הארץ ישראלי (מאות ט"ז-י"ח), דיסרטציה, אוניברסיטת בר-אילן תשנ"ב, עמ' 207-186.
14. ראה: י' הלוי, 'עטרה ליושנה - עיון ברשויות מדרש הגדול', בתוך: י' דישון, א' חזן (עורכים), מחקרים בספרות עם ישראל ובתרבות תימן, ספר היובל לפרופ' י' רצהבי, רמת גן תשנ"א, עמ' 109-91.
15. ראה: פיש, ספר דברים, שם, מבוא, עמ' 10; רבינוביץ, שם, עמ' 13-7; שטיינזלץ, שם, מבוא, עמ' 11-8.
16. ראה מספר דוגמאות במחקרו של ש' ליברמן, מדרשי תימן, עמ' 22-4. ראה גם פיש, עמ' 14-20.
17. פיש, שם, עמ' 10. ראה גם רבינוביץ, שם, מבוא, עמ' 5.
18. בהערות למדרשים נעזרתי במקורות שציינו המהדירים.
19. השווה עם גנזי שכטר, א, ירושלים תשכ"ט, עמ' 19, וראה דיון הלכתי לפסוק של הרב מ"מ כשר, תורה שלמה, ניו יארק תש"ט.
20. ראה ש' ליברמן, מדרשי תימן, שם, עמ' 4.
21. ראה ג' אלון, 'מעון הברכות', תרביץ, יד (תש"ג), עמ' 73-70.
22. פיש, שם, עמ' 19-18.
23. חוקרים אחדים דנו בנוסחאות המופיעות ב"מדרש הגדול". ראה למשל: פיש, שם, עמ' 20-18; צ"מ רבינוביץ, שם, עמ' 13-12; ע' שטיינזלץ, 'נוסחאות הספרא במדרש הגדול', סיני, נו (תשכ"ה), עמ' קכז-קלח; ש' בלקין, 'מדרשים בכתבי פילון ומקבילותיהם למאמרים במדרש הגדול ש'מקורם נעלם'', הגות עברית באמריקה, א (תשל"ב), עמ' 287-261.
24. ראה דבריו של פיש במהדורתו לספר במדבר, א, לונדון תשי"ח, מבוא, עמ' 23-17.
25. ראה הרב ע' קרח, סערת תימן, ירושלים תשי"ד, עמ' צו.
26. ראה צ"מ רבינוביץ, שם, עמ' שעא.
27. פיש, מדרש הגדול, במדבר, חלק ב, שם, עמ' 15.