(שיטתו, השפעתו המכרעת לדורות)

מתוך מבוא לשו"ת "פעולת צדיק" פרק ה'

אין לנו לתאר ולשער אלולא הקים ה' רועה לעמו מורה דרך בתקופתו ובדורו של־מהרי"ץ אחד כמוהו, אם נשתייר מאום ממנהגי תימן. אם רואים אנו היום את יהדות תימן כגלות ששמרה על צביונה ומקוריותה בת אלפי השנים תוך הקפדה ושמירה על מסורת הראשונים, הכל הוא הודות למהרי"ץ. כי אלולא הוא, עד זמנינו נשתכחה ונעלמה מסורת תימן כליל, זולת מעט דברים זעיר שם זעיר שם:

כי הן ידוע הדבר ומפורסם העניין שגולת תימן הצטיינה במשך כל הדורות בשמירה חזקה ואיתנה על מסורת עם ישראל מקדם קדמתה. מנהגים רבים וטובים שנהגו בכל עם ישראל בעבר, שהלכו ונשתכחו בשאר קהילות ישראל כבר מלפני דורות רבים, הן באונס הן ברצון, נשתמרו כדמותם בצלמם עד ימינו בקהילות תימן. בדייקנות ובנאמנות מופלגת הנחילו אבותינו לבניהם אחריהם מסורת הקדמונים דור אחר דור כפי שקיבלו מאבותיהם, ללא נטייה וחילוף כל שהוא. וקדושת וטהרת הראשונים חופפים על כל הליכותיהם ומנהגותיהם, וזר ונכר לא נתערב בארמנותיהם. דַּי לנו להזכיר את מבטא לשון הקודש הצח שבפי יהודי תימן, שהלב משתאה איך השכילו במשך דורות כה רבים לשמור על שפת פיהם על כל פרטיה וחילוקיה, למרות שיש בה הברות וביטויים שונים רבים משפת הארץ שדרו בה. כמו כן סדרי התפילות, כגון מה שהש"ץ אומר בקול רם את ברכות קרית שמע, כל אחד מהעולים לספר תורה קורא בעצמו, קריאת התרגום, קירוי ההלל, מניין התקיעות בראש השנה, תוספת הדסים בלולב, מסורת מין הארבה הטהור וכו' וכו'. נוסח התפילה הקדום של־קהילות תימן שיש לו סמוכות גדולים בספרי הקדמונים, ונתמך ע"י הרמב"ם. יעמדו נא ויוכיחו ספרי התיגאן ירושת קדמונינו אשר המה מדוייקים בתכלית הפלא ופלא, ספרי חז"ל, הרמב"ם ושאר ספרים כת"י מתימן שאין להשוות מעלת דיוק נוסחאותיהם עם ספרי שאר ארצות. כי אבותינו הראשונים נוחי נפש, מסרו נפשם על זה שלא להחליף ולהמיר קבלתם איש מפי איש מעת שגלה עם ישראל מארצו. כל זה נמשך עד התקופה שמלפני כשלש מאות שנה, קודם התפשטות ספרי הדפוס בעולם, ובכללם בארץ תימן:

מהרי"ץ נולד בתקופה שבה הוחל להיות שינויים גדולים ומהפכה רבתי בקרב המון העם שבכל גלילות תימן, ממנהגיהם הקדומים למנהגי שאר ארצות ספרד שהלכו ונתפשטו מאד בעקבות המצאת הדפוס. ארץ תימן שמעולם לא היתה סגורה ומסוגרת ועמדה בקשרים עם שאר מרכזי היהדות בעולם, נכנסו אליה ספרי הדפוס הרבים שנתחברו ביתר קהילות ישראל בכל מקצועות התורה, השלחן ערוך ונושאי כליו ושאר ספרי הפוסקים, ספרי המקובלים וכו', ובעיקר נתפשטו סידורי דפוס רבים ונפוצו לרוב בכל ערי וכפרי תימן. כבר כמאה שנה קודם מהרי"ץ נתפשטו סידורי ספרד בכל תימן כאשר יעידון יגידון מהר"ר יחיא בשירי זלה"ה ומהר"ר יצחק ונה זלה"ה בתכאליל שלהם ושאר חכמים וסופרים שבתקופתם. סידורי תימן הקדומים הנקראים תכלאל בלשון יחיד ותכאליל בלשון רבים, הלכו ונתמעטו ונדחקו לקרן זוית, אין להם דורש, עקב היותם בכתיבת יד ישנים ובלויים, והרוצה שיהיה לו תכלאל, צריך להזמינו אצל לבלר בדמים מרובים, כי אין בית דפוס בכל תימן, ואלו סידורי ספרד באו בהדר ויופי חקוקים בעט ברזל ועופרת, כל רואה אומר ברקאי. ונוסף לזה, שגדלה מעלתם ונוסחתם בקרב קהילות תימן כי שמעו שכך היא נוסחת ארץ ישראל שהיתה חביבה עליהם מאד כנודע. והדברים עתיקים. ולא זו בלבד, אלא שסמוך מעט קודם זמנו של־מהרי"ץ אירעה הגלות האיומה והנוראה הנודעת בשם גלות מַוְזַע, בגזרת המלך הצורר שהיה אז, ששהו שם במשך כשנה שלמה, ארץ ציה ושממה צלמות ולא סדרים. ורבים רבים מתו בגלות מרה זו. ולאחר שחזרו הגולים, נתרופפו ונטשטשו המנהגים יותר ויותר. ולא עוד אלא שבזמנם כפה והכריח נשיא הקהילה והמשנה למלך השר שלום עראקי אלאוסטא על כל הקהל שבעוב"י צנעא בכח וָאֵל אשר לו לשנות מנהגיהם ולהחליף נוסחתם הישנה לנוסח ספרד. כך שבמשך השנים הלכה ונשקעה קמעא קמעא גירסת הקדמונים ומנהגותיהם. ורבים רבים ביודעין ושלא ביודעין שינו ונמשכו הרבה אחר מנהגי וסידורי ספרד:

עד שהקים ה' את הרועה הגדול של־יהדות תימן, הוא הגאון האמתי אביר הרועים וראש המדברים מהרי"ץ זלה"ה מדברנא דאומתיה, אשר הוא היה ראש וראשון שהניף ידו ברבים לאמר לא נכון הדבר לעשות כן, לא זו הדרך ולא זו העיר, כי חלילה חלילה לנו לעזוב מנהגי אבותינו הקדמונים אשר מעולם ועד הנה. מהרי"ץ היה הראשון שהעלה על רום באות ונס גודל ערך מנהגי תימן, והראה לכל בגדולת ומעלת מסורת הקדמונים כי רבה היא. ובזה נטתה דעתו מהרבה חכמי דורו ורבותיו שקדמוהו, ובכמה עניינים גם על חכמים קדומים יותר, כמו מהר"ר יחיא בשירי ומהר"ר יצחק ונה זלה"ה, אף כי יקרה מאד מעלתם לפניו:

אף מהרי"ץ בצעירותו נמשך בכמה עניינים אחר דעת הש"ע והמקובלים נגד מנהגינו, וכפי דעת זקינו מהר"ץ ורבותיו ושאר חכמים שהיו אז. ובאותו זמן כתב את הקונטריס אגדתא דפסחא מהדורא קמא, קונטריס ההושענות מהדורא קמא, וספרו מעיל קטון, וכן הגהותיו על שתא סדרי משנה, שבכמה מקומות נטה שם ממנהג תימן הקדום. אמנם לאחר זמן נתחרט על כך מאד, בבחינת תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים חכמה נתוספת בהם, וחזר ליישב ולהאריך בהוכחות וראיות שהעיקר הוא כפי המנהג הקדום, והתנצל הרבה על דבריו הראשונים:

בתבונתו הרבה ובספריו הרבים אשר הותיר אחריו לברכה, שנפוצו הרבה בתימן, זכה וסייעוהו מן השמים לעצור את ההחלפה והתמורה הגדולה מנוסח תימן הקדום לנוסח סידורי ספרד, ואת שינויי המנהגים והדינים המקובלים בידינו מדורי דורות איש מפי איש, ואף יש שכבר נשתכחו בזמנו וחזר וייסדם:

חיבוריו מקיפים המה את ענייני ההלכה והמסורת שבכל חלקי התורה. בפירושו על סידור התפילה (תכלאל) עץ חיים יסד וזיקק גירסאות ונוסח התפילה לכל ימות השנה ומועדים, דינים ומנהגים הנצרכים לכל איש ישראלי ההווים מדי יום ביומו. בחלק הדקדוק על כל התורה נביאים וכתובים, קבע ויסד את מסורת המקרא שבספרי תימן הישנים והמדוקדקים הנקראים תיגאן. בזבח תודה כלל כל ההלכות והמנהגים בענייני שחיטה וטריפות שהיה נצרך מאד בתימן כנודע. ובספרו הגדול שו"ת פעולת צדיק הוסיף לברר בפלפול עצום ענייני הלכה ומנהגים רבים בכל חלקי הש"ע. וכן ביתר ספריו אשר הותיר. כך שבספריו הוא הקיף את ענייני ההלכה והמסורת שבכל חלקי התורה, קבע להם מסמרות, והם היסוד והפינה להבין שרשי מנהגי תימן הקדמונים ולדעת על מה אדניהם הטבעו. בספריו הגדולים זיקק וניפה בי"ג נפה נוסח הקדמונים ומנהגותיהם, חשף שרשיהם ועמקי יסודותיהם, ולא נח ולא שקט עד שמצא להם סמוכות בספרי הראשונים והפוסקים שהיו למראה עיניו:

שיטתו

וכדי לדעת ולהבין היטב פעלו הגדול של־מהרי"ץ באותה תקופה, ראוי לפרט ולחוור הדברים כשמלה. והוא כי מלפני כשלוש מאות וחמשים שנה, מאז שנתפשטו סידורי הדפוס לתימן עם שאר כל ספרי הפוסקים והמקובלים שנדפסו אז, ונכנסו הרבה תוספות של־פיוטים ותפילות ושינויי נוסחאות שבסידורי ספרד, לא היה בתימן טופס תפילה אחד ומנהג קבוע. וכמו שיראה הרואה בתכאליל של־מהר"י בשירי ומהר"י ונה וזולתם, שיש בהם שינויים רבים בין אחד למשנהו. בפרט בתכאליל של־מהר"י ונה (שהם כוללים את פירושו פעמון זהב), שנתחבב מאד בתימן ונתפשט שם לרוב, שבהרבה עניינים עדיין הם כפי המנהג הקדמון אף שהכניס בהם כמה וכמה שינוים על פי סידורי ספרד. וגדולה מזו, יש ובסידור אחד פעמים כתוב נוסח קדיש קדמון, ובמקום אחר באותו סידור כתוב קדיש נוסח ספרד, וכיו"ב בהרבה דברים. ואם זה היה בתקופתם, הרי שלאחר מכן הלכו ונשתנו הנוסחאות והמנהגים יותר ויותר, כי באותם ימים ובעת ההיא היה כל עניין זה בבחינת איש כל הישר בעיניו יעשה, יש מוסיף ויש גורע, פעם נוסח תימן ופעם נוסח ספרד ופעם שניהם, כל אחד כפי אומד דעתו ומחשבתו, ונוצר נוסח בלול ומעורב:

מהרי"ץ ברוחב בינתו השכיל להתאים ולזווג את המנהגים והתוספות שכבר נתקבלו ונהגו בהם העם, בד בבד עם שמירת נוסח ומנהג תימן הקדום. הוא ישב על מדוכה זו, איזן וחיקר ועשה אזניים לתורה. עמד והכריע מה ניתן וראוי ואף מצוה להוסיף על נוסח הקדמונים ומנהגותיהם, אחר שראה ברחבת שכלו שאין בזה שינוי ומגרעת על פי הדין כי אם תוספת לשבח, ומה אסור לשנות או להוסיף עליהם. וכמו שאנו מבארים והולכים. והכל במדה ובמשקל ברוח דעת ויראת ה':

על נוסח התפלה הקדום והזך מיסוד אנשי כנסת הגדולה שקבלו אבותינו הראשונים קמאי דקמאי כפי שנמצא בתכאליל הקדמוניות קודם התפשטות סידורי הדפוס בתימן, הדינים והמנהגים המוחזקים בידם מימי קדם כמו קירוי ההלל, מוסף ראש השנה תפילה אחת, תוספת הדסים בסוכות, חוזר וניעור בפסח, וכהנה וכהנה, מסורת המקרא המדוקדקת שהעתיקו אבותינו הראשונים בספרי התיגאן בחסרות ויתרות וכו'. על כל זה עמד מהרי"ץ כצור איתן שלא לנטות מהם ימין ושמאל, לא העדיף ולא החסיר על מה שמסרו הם, ואפילו תיבה או אות אחת. והִרבה לדבר גדולות בתוקף מעלת יקרת מסורת קדמונינו הנאמנה. ובכמה מקומות כתב, שמקובל בידינו מאבותינו, שכל מנהגותינו בעניני התפלות מימות חרבן בית ראשון. וכל כך גדל ערכם בעיניו עד שכתב אודות ספרי תורה דידן כי אנו מחזיקין ספרי תורה שלנו מוחזקות בדקדוק בכל דיני חסיר ויתיר מפי הגבורה, שהם מיוסדות על ספר הרמב"ם שהיה במצרים המוגה מספר עזרא הסופר וכו' ע"כ. ודבריו אמת וצדק כידוע ליודעים:

מאידך לא דחה תוספות ומנהגים שכבר נהגו בהם בזמנו אף שלא נהגו בהם קדמונינו, כל שראה שאין בזה סתירה למנהג הראשונים או פקפוק על פי הדין. ואז אדרבה תמך וסעד אותם. כגון אמירת פיטום הקטורת בסוף שחרית, עלינו לשבח אחר שחרית וערבית , ששת המזמורים לכו נרננה וכו' בערבית שבת, לכה דודי, בר יוחאי, יגדל, פסוקים הנאמרים בחזרת ס"ת להיכל ברוך י"י אשר נתן מנוחה וכו' ימלוך וכו', לקום לאשמורות בכל חודש אלול. וכהנה וכהנה תפילות ומנהגים רבים שאי אפשר לפרטם כאן. כי נוסח תימן העתיק, היה קצר מאד כפי שנמסר בידם איש מפי איש עד אנשי כנסת הגדולה שהם תיקנו נוסח וסדר התפילות. ובכל הוספות אלו אין שום חסרון ומגרעת, והלואי יתפלל אדם כל היום כולו (כדאיתא בברכות דף כא.). ואף הרמב"ם כותב בחיבורו ובסדר התפילות תוספות ומנהגים שנהגו העם. וזה מפורש בדברי מהרי"ץ בכמה מקומות. ומטעם זה קיבל אמירת הפיוטים, כמו תיקון הגשם, סדר עבודה וכו'. אבל לא הסכים לאמרם בחזרת התפילה משום הפסק, כי אם קודם או אח"כ. ועל דרך זה לא דחה מלומר הלל בבית הכנסת בליל פסח כיון שכבר נהגו, אבל לא הסכים למה שנהגו לאמרו בברכה. וכיו"ב בעוד הרבה עניינים. ומכל זה תדע ותשכיל גודל המלאכה שעשה מהרי"ץ, ועד כמה נאמנים ומזוקקים דבריו והכרעותיו הבנויים בפלס ובמשקל ללא שום פנייה מקו האמת שהנחה את דרכו, כי הוא אמת ותורתו אמת:

השפעתו המכרעת לדורות

מהרי"ץ הותיר רושם עצום בדורו, אשר כמוהו לא היה ולא נהיה בתימן לא לפניו ולא לאחריו. פסקיו והכרעותיו נתקבלו בכל גלילות תימן ללא עוררין. כמעט כל גדולי הדור שקמו אחריו היו תלמידיו שותי מימיו שהמשיכו להפיץ את תורתו והנהגתו, בנוסף לחיבוריו הגדולים שנפוצו הרבה בתימן, והשפעתו הלכה ונתחזקה מדור לדור. גדולי חכמי תימן שבאו אחריו עשאוהו עטרה לראשם, ושמו נישא בהערצה ובמורא עד זמנינו:

התייר החכם ר"י ספיר (מפולניא) שהסתובב הרבה בערי תימן וכפריה בשנת ה'תרי"ט (כחמשים שנה אחר פטירת מהרי"ץ) ועמד על טיבם, והעלה כל מה שראו עיניו בספרו אבן ספיר חדרי תימן, לגלות עניינם ליהודי אירופה, כתב בספרו שם דף ק"א בזה"ל, מארי יחיא צאלח היה פה רב ואב"ד לגאון ולתפארת, וחיבר כמה ספרים וכו'. ונתקבל הוראותיו בכל המדינה כמר"ן ב"י והרמ"א זצ"ל. והיה גדול בחכמת הקבלה ובעל מופת לרבים. גם סופר מהיר ואומן וכו'. והיה גם מדקדק גדול ובעל מקרא ומסורת ותרגום, בקי מאד בכל נקודה וקוץ וכו'. ושמו גדול בכל ארץ התימן, והולכים לאור פסקיו והכרעותיו כהלכה למשה מסיני וכו' עכ"ל:

וראוי להעיר עוד ולגלות אוזן המבינים, כי אף שלאחר תקופת מהרי"ץ נוצרו שתי קהילות גדולות, קהילות הבלדי וקהילות השאמי (ולמעשה זה עוד החל קודם לו, אלא שאז עוד לא היה מעמד מוגדר לקהילות וכדלעיל מד"ה וכדי), קהילות הבלדי שנמשכו אחר מנהגי ונוסח תימן הקדומים וכפי שקבע מהרי"ץ, מה שגרע נגרע ומה שהוסיף נוסף, ומאידך קהילות השאמי נשארו נוטים בהרבה עניינים וגירסאות אחרי סידורי ספרד. זהו דוקא לעניין גירסאות ומנהגי התפילה לרוב התפשטותם אז. אבל דינים והלכות פסקו הלכה כמעט בכל מקום כדעת מהרי"ץ, כי הוא מאריה דאתרא דארץ התימן. ואף מקהילות השאמי נשארו נוהגים בהרבה עניינים כפי מנהג תימן הקדום הודות להשפעתו של־מהרי"ץ:

ובתשובת בית הדין ורבני הישיבה בעי"ת צנעא (שהם היו הסמכות העליונה של־כלל יהודי תימן) כתבו בזה"ל, דבר זה כבר נתפרש בדברי מורינו מהר"י צאלח בתשו' פעולת צדיק ח"ג סימן כ"ז וח"א סימן נ"א ונ"ב שהסמיך המנהג וכו' ועל פי תשובת הרי"ץ ראוי להורות להלכה ולמעשה, כי רב חילו ורבן של־כל בני הגולה כידוע, ומינה לא תזוז. ולשון הראח"ן (מנהיג העדה התימנית בירושלם לפני כמאה שנה), ידוע שמהרי"ץ ז"ל הוא רבן של־כל בני הגולה בכל ערי תימן, ואחר הוראותיו הם הולכים ברוב וכו' ע"כ. וכיו"ב יראה הרואה בספרי חכמי תימן כיצד מפארים ומעטרים אותו לכל לראש, וריבוי החיבורים וההגהות שנכתבו סביב ספריו, ואת הקיצורים שנעשו מהם, יותר מכל חיבור אחר שנכתב בתימן. ולא נאריך בזה עוד כי אם נסיים כאן להביא דברי הרה"ג עמרם קורח שהיה רב ראשי בתימן בדור האחרון, בספרו סערת תימן, שבו כתב ותיאר את גדולי חכמי ורבני תימן שהיו הָחל מלפני כשלוש מאות שנה עד הדור האחרון, כל אחד כפי ערכו וחכמתו, בלשון מדודה ושקולה, לא גרע בשבחים ולא הפליג יותר מדאי, ודבריו נאמנים ומדוקדקים מאד. וכשבא לתאר שם את מהרי"ץ, הפליג לספר בשבחו, ובסוף יצא מגדרו והִרבה לכתוב עליו שם (דף כ"ב) דברים נשגבים בזה"ל, כמוהו לא היה בנפת תימן ואחריו לא קם שזכה ברוחב דעת ובינה, וזיכה את הרבים בעמלו ויגיעו. ספריו אשר השאיר אחריו למאורות, לכל רב ודיין ומורה הוראות. גולת תימן תוכל להתפאר כי מבֵּין רבני ומשכילי עדתה יצא חטר גאוה, מגאוני ישראל נמנה, ועם גדולי חכמיהם עומד בשורה עכ"ל. אכן לא לחינם הכתירו הרע"ק שם לעיל בדף י"ט בתואר גאון רבני תימן: