מסורת כשרות החגבים

                                                          (ע"פ ספר ש"ע המקוצר סי' קל"ד)

שמונה מיני חגבים טהורים הִתִּירה תורה באכילה, והשאר אסורים כיתר השרצים. שנאמר את אלה מהם תאכלו, את א' הארבה למינו (ופירשו חז"ל זה שאמרה תורה למינו, היינו שיש עוד מין דומה לו, והוא נקרא ב' צִפּוֹרֶת כְּרָמִים), ואת ג' הסלעם למינהו (ומינו היא ד' יוּחְנָא ירושְׁלְמִית), ואת ה' החרגול למינהו (ו' עצרוניא), ואת ז' החגב למינהו (ח' הדובנית).

ולכן לפי עיקר ההלכה כשיש אדם הבקי בצורתם ובשמותיהם, מותר לאכלם. ואם לאו, אסור זולת על ידי בדיקת שלושה סימנים, ואלו הם:
א. שיש לו ארבע רגליים.
ב. שיש לו ארבע כנפיים, והם חופים את רוב אורך גופו ואת רוב היקף גופו.
ג. שיש לו שתי כרעיים, דהיינו קרסוליים, לנתר בהן.

אך אף על פי שיש בו את כל הסימנים הללו, עדיין אינו מותר אלא אם כן נקרא שמו חגב, או שיש להם מָסוֹרֶת ששמו חגב. ולפי כך נמנעים ברוב תפוצות ישראל מלאכול שום מין מֵאֵלו, לפי שבאורך הגלות נשתכחה בעוה"ר מסורת זו.
אבל מנהגינו פשוט בכל קהילות קודש תימן יע"א לאכול מין ידוע ומפורסם מאד אצלינו מימות עולם ומשנים קדמוניות דור אחר דור שהוא מותר, והוא הראשון הנזכר לעיל בשם אַרְבֶּה, שדרכו לבוא בריבוי גדול ועצום. ויש לו כל הסימנים דלעיל. וגם כן נקרא שמו בלשון הקודש חָגָב, שהוא גֲּרַאדּ בלשון ערב. ויש למין זה הַכָּשֵׁר, צורת אות חי"ת בחזהו.
אבל שאר המינים אין אוכלים בקהילותינו, אף על פי שיש להם כל הסימנים, כיוון שאין לנו מסורת שגם הם נקראים חגבים. והואיל שעלולה מסורת זו להשתכח, כיון שבזמנינו מתחכמים להשמיד אותם בעודם באִבָּם למנוע את הנזק העצום שהם גורמים לשדות, לפיכך אביא כאן את צורתו למען ידעו דור אחרון בנים יוולדו, וזה הוא:

אופן אכילת הארבה

(ע"פ ס' המטבח התימני)

מה אוכלים בארבה?
יש להסיר את הראש, את הכנפיים ואת הרגליים.ובהסרת הראש נשלפים גם בני המעיים.
ברוב המקרים הסרתם של אלה נעשית לפני אכילתם. החלק הנאכל הוא הגוף עצמו שהוא פריך במרקמו,ועשיר בחלבונים ובשומנים.

מספר שיטות להכנת הארבה למאכל:
אפשרות 1. לתוך תנור שופכים את הארבה, מוסיפים קצת מים ומחממים למשך חצי שעה עד שעה ואז אוכלים.
אפשרות 2. לתוך סיר מים רתוחים מוסיפים את הארבה, מוסיפים מלח לפי הטעם ומבשלים כחצי שעה ואז אוכלים.
אפשרות 3. יש הקולים את הארבה במחבת מכוסה ללא כל בישול מקדים במים.

ברכתו "שהכל"