מובא בספר ש"ע המקוצר ( יו"ד ח"ב סימן קנ"ט הערות ל"ג, ט"ל, מ"ג, ס"א ):

• מנהגינו שנותנים רק שם אחד ולא יותר.
• לבת, קוראים שם סמוך אחרי לידתה, ואפילו באותו היום.
• האב והאם כאחד מחליטים ומסכימים מה שירצו ואיך שירצו, ויד האב תמיד על העליונה.
• רבים בקהילותינו נהגו לקרוא לאחד מבניהם בשם עצמם, אעפ"י שאביו עודנו חי, וכן האם דהיינו היולדת, אך יש מקומות שנותן שמו בחייו רק כשיש צורך, וכיו"ב אם נולדה בת.
• רבים אצלינו נהגו לקרוא לנכד בשם זקינו אף בחיים חיותו.
• לא נהגו ליתן שמות מלאכים כגון מיכאל, גבריאל וכו', ולא שמות חיות, כגון אריה, זאב וכו'.
•  יש מדקדקים שלא לגלות לאחרים את השם שיתנו לילד, עד שעת המילה, ויש שאינם מקפידים לגלות השם עכ"פ למכירי משפחתם היותר מקורבים, ובפרט אם נשאלו על כך "מהו השם שתקראו לו".
•  יש נוהגים שהקרובים והידידים באים להתארח בבית היולדת, מהשבת השנייה שאחרי הלידה, במשך ארבע שבתות וזה הן בלידת בן הן בלידת בת. ויש נוהגים לבוא רק שבת אחת, וכשנולדה בת אינם באים כלל.

שמות לדוגמא