ל
לא אַמְרִינַּן (ולא לא אָמְרֵינָן)
לא יצא החיט בְּמַחְטוֹ (ולא בְּמַחֲטוֹ)
לא עִכַּב (ולא לא עִכֵּב)
לָאַלְתָּר (ולא לְאַלְתַּר)
לְאַפַּוְקֵי מאי (ולא לְאַפּוּקֵי)
- וכן בכולם: לְמַעַוְטֵי, לְאַדְלַוְקֵי,
לְבַשַּׁוְלֵי, לַאֲפַוְיֵי , לְאַטְמַוְנֵי וכו'.
לִגְמַרֵי (ולא לִגַמְרֵי)
לְדַבַּר (ולא לְדַבֵּר)
לִדָה, לִידָה (ולא לֵדָה, לֵידָה)
לַהְגּוֹת בתורה (ולא לֶהֱגוֹת)
לַהֲדִיחַ הכוס (ולא לְהָדִיחַ)
לְהַעְנִישׁ (ולא לְהַעֲנִישׁ)
נַעְנָשׁ, נַעְנְשָׁה,
נַעְנַשְׁתִּי וכו'
להתעטף בַּצִּיצִית (ולא בְּצִיצִית)
- וכן הוא הנוסח בסידורי התפלה של בלדי
ושל שאמי.
לַהְלַן (ולא לְהַלָּן)
להניה (ולא להנאה) -
כך הוא בכל הנוסחאות הישנים. (כך שמעתי מפי מוה"ר יוסף קאפח ז"ל.)
לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין (ולא לְהָנִיחַ) – כך הוא גירסת הבלדי ומהרי"ץ, ואע"פ שמרן
בשו"ע גורס ההפך. ומנהג שאמי לומר לְהָנִיחַ.
לְהָקֶל ולהחמיר (ולא לְהָקֵל)
לוּדּ (ולא לוֹד)
- ואע"פ שמצינו במקרא לוֹד (נחמיה
פ"ז פסוק ל"ז, וכן בפרק י"א פסוק ל"ה), לשון מקרא לחוד ולשון
חכמים לחוד.
לוֹלָב (ולא לוּלָב) - כגון על נטילת לוֹלָב. וברבים לוֹלָבִּים.
לַחְדָּא (ולא לַחֲדָא) - והוא תרגום מאד במקרא.
לַחְלוּטִין (ולא לחֲלוּטִין)
לטעון טְעוּן אחר (ולא טָעוּן אחר / טֹעַן אחר)
לֵישַׁב בסוכה (ולא לֵישֵׁב)
לִישַׁנָא אחרינא (ולא לִישְׁנָא, לִישָׁנָא)
לָיְתוֹהִי (ולא לֵיתוֹהִי)
לְכַוַּן (ולא לְכַוֵּן)
לכוּף את הבעל ליתן (ולא לכוֹף)
לכך נוּצָּרְתָּ (ולא נוֹצָרְתָּ)
לִמּוֹל את הבן (ולא לָמוּל)
לְמַחוֹת (ולא לִמְחוֹת)
לְמַעַוְטֵי (ולא לְמַעוּטֵי)
לְמַעַט (ולא לְמַעֵט)
לַן (ולא לָן)
- כגון מספקא לַן, או קיימא לַן וכו'.
לְנַעְנַע בלולב (ולא לְנַעְנֵעַ)
לְעַבַּר את השנה (ולא לְעַבֵּר)
לָעֲתִיד לבוא (ולא לֶעָתִיד)
לְפוֹם צַעְרָא אַגְרָא (ולא לְפוּם צַעֲרָא)
לְפִיכָּךְ (ולא לְפִיכָךְ)
לְפַצַּע בו אגוזים (ולא לְפַצֵּעַ בו וכו')
לְפַקַּח על (ולא לְפַקֵּחַ על)
לְקָרַב, לְרַחַק (ולא לְקָרֵב, לְרַחֵק)
לִשְׁאַל שאלה (ולא לִשְׁאֹל) –
ואלו לִשְׁאֹל חפץ, האלף בחולם.
לְשַׁקַּר (ולא לְשַׁקֵּר)
לְתַכֶּן עולם (ולא לְתַקֵּן) - כך הוא הנוסח בסידור הבלדי ב"עלינו לשבח," ומשמעו לייסד עולם. אבל בסידור שאמי הגירסה לְתַקֶּן.
