תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

ש

שְׁאֵין (ולא שֶׁאֵין) – ואע"פ שמצינו במקרא (תהלים קמ"ו) שֶׁאֵין, לשון מקרא לחוד ולשון חכמים לחוד. וגם זו שונה משוא נע, שהרי השין כאן קרוב לשוא נח.

שְׁאָר הדברים (ולא שְׁאַר)

שְׁבוֹת (ולא שְׁבוּת) - והוא מן המלאכות שאסרו אותן חכמים.

שְׁבָח (ולא שֶׁבַח)

שָׁבִיל, שָׁבִילִין (ולא שְׁבִיל, שְׁבִילִין)

שִׁבְתַּאי (ולא שַׁבְתַּאי)

שְׁהוּא, שְׁהֶן (ולא שֶׁהוּא, שֶׁהֶן) - השין כאן אינה דומה לשוא נע, כי אם דומה לשוא נח.

שׁוֹמֶן (ולא שׁוּמָן)

שׁוּרַק (ולא שׁוּרוּק)

שִׁחְלַיִם (ולא שׁחלים) - מין ירק הנקרא בערבי רשאד.

שָׁטוּת (ולא שְׁטוּת)

שַׁיֵיךְ (ולא שַׁיָּךְ) - כגון לא שַׁיֵיךְ לומר וכו'.

שִׁינָה (ולא שֵׁינָה) - כגון במיעוט שִׁינָה.

שֵׁיעוּר (ולא שִׁיעוּר)

שְׁיַרֵי הדם (ולא שִׁירֵי הדם)

שְׁיָרַיִם לחצאין (ולא שִׁירַיִם)

שֶׁלְּ____ או שֶׁלַּ ____ או שֶׁלִּ ____ או שֶׁלָּ ____

הא כיצד. כגון מילה (היינו שם מיודע) הבא בהֵא הידיעה, לעולם ההֵא מקבלת תנועת פַּתַּח, פרט למילים המתחילות באות חֵיתּ, שאז הא הידיעה מקבלת תנועת פתח-סגול. ובתוספת "של", ההֵא נופלת והאות למד שבשֶׁלַּ מקבלת את תנועת הפתח, כגון שֶׁלַּשַּׁבָּת (כאילו כתוב של הַשבת). ואם אין צורך בהֵא הידיעה, הלמד שבשֶׁלְּ מקבלת תנועת שוא-נע, כגון שֶׁלְּיוסף או שֶׁלְּגֵיהִנָּם, או חבית שֶׁלְּיַיִן וכיוצא בזה. ואם האות הראשונה במילה היא מן האותיות א'ע'ר', לעולם מקבלת ההֵא הידיעה תנועת קָמֵץ. ובתוספת "של", ההא נופלת והאות למד שבשֶׁלָּ מקבלת את תנועת הקָמֵץ, כגון שֶׁלָּעוֹלָם או שֶׁלָּאָדָם. (כאילו היה כתוב כאן של הָעולם, או של הָאדם). ואם האות הראשונה חֵיתּ, כפי שאמרנו, בתוספת "של", ההֵא נופלת, והלמד מקבלת את תנועת פתח-סגול, כגון שֶׁלֶּחָג. ואם אות הראשונה במילה מתחלת בשוא (היינו שוא נע), כגון תְּרוּמָה או שְׁלֹמֹה, ורוצה לכותבו בתוספת "של," אות הלמד לעולם מקבלת תנועת חִירַק, כגון שֶׁלִּתְרוּמָה, או שֶׁלִּשְׁלֹמֹה. וכן הוא בשיר השירים. ויש עוד כלל שצריך את לדעת. והוא שלעולם לא כותבין שני שואין זה אחר זה מתחלת התיבה. והוא הדין בשני תנועות של חטף פתח (הנקרא גם שוא פתח) או חטף סגול (הנקרא גם שוא סגול) או חילופיהן. ולכן אם רצונך לכתוב תיבה מאלה מלים בלא הֵא הידיעה, ולהוסיף לה תוספת "ל", כגון לַחֲבִרְתָּהּ, או "של" כגון שֶׁלַּחֲבִרְתָּהּ, כותבין הלמד בפתח. כי כל תיבה המתחלת בשוא סגול ( ֱ ), או בשוא פתח ( ֲ ), לעולם כותבין הלמד שלפניה בתנועת פתח, כגון לַחֲבֵרוֹ, לַחֲבִרְתָּהּ וכיוצא בזה.