המהפכה הגדולה – צניעות

@7מתחת לפני השטח, מתחוללת במחצית השנה האחרונה מהפכה. מהפכה אמיתית על כל מרכיביה וסממניה. אולם שונה היא שינוי עצום בסגנונה. אין בה קול תרועה, לא קול רעש גדול, לא רעמים וברקים, כבכל המהפכות כולם, אלא מהפכה פנימית, מהפכה בלבבות, בקול דממה דקה אבל חודרת עמוק אל הנפשות פנימה. דומה היא מהפכה זו לאבנו של רבי עקיבא. אותה אבן שנטפו עליה טיפין טיפין של מים חיים עד שחקקו בה חקיקה אמיתית, נצחית, קבועה. מהפכת הצניעות מתנהלת בצניעות. היא מהפכה בצורת החשיבה, במוח, המביא מאליו שינוי עמוק גם בהרגשי הלב. מהפיכה שהחלה בשינוי התפיסה המחשבתית, בתודעה העמוקה. והתוצאות הם נפלאות. השינוי המחשבתי בתודעה מתבטא בשטח.

 

 

כנסי הסברה מתקיימים בחצי שנה האחרונה, כמעט בכל עיר ואם בישראל. בירושלים, בבני ברק, במודיעין עילית, בנתיבות, בבית שמש, בביתר עילית, ברכסים ובאשדוד. ציבור איכותי נוהר בהמוניו אל כנסי ההסברה על מנת לשמוע דברי אלקים חיים ולחזות בזיו פניהם של גדולי ומאורי הדור שליט"א שהטריחו עצמם באופן נדיר לפאר את כנסי ההסברה בנוכחותם.

 

 

מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א הטריח עצמו באופן נדיר והגיע לכנס ההסברה שהתקיים בירושלים. הגאון הגדול רבי אהרן ליב שטינמן שליט"א מוסר את נפשו ומכתת רגליו לכל עיר ועיר בה מתקיים כנס הסברה, שם הוא מחוקק בליבות השומעים חקיקה עמוקה. מרנן ורבנן גדולי ישראל וראשי הישיבות שליט"א נשאו דברים היוצאים מן הלב שנכנסו אל הלב.

 

 

עשרות שיחות הסברה נשמעו על ידי מרנן ורבנן שליט"א מתוכם בחרנו להציג קטעים מדבריהם במה שנוגע לחובת הבעל להשפיע על בני ביתו להתנהג בדרך התורה.

 

 

 

 

 

 

@5אחריות הבעל והאב

 

 

הגאון הגדול רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א גאב"ד זכרון מאיר: ע"פ התורה הבעל הוא האחראי על כל הנעשה בבית, בפרט בכל דבר שנוגע להלכה שדעת התורה מכריע, האחריות היא על הבעל ואינו יכול להטילו על האשה. ממילא פשוט מאוד שצניעות מלבושי הנשים לא יסמוך הבעל על האשה בלבד. קורה לפעמים שהאשה רוצה בלבוש צנוע והבעל הוא זה שמבקש שתלך באופן אחר. חלילה לנהוג כזה. כיון שדברים אלו נותנים כיון אחר בהנהגת הבית ובדרך החינוך. )מתוך מכתבו שהקריא הגרמ"ש קליין שליט"א בכ"ה אלול אולמי וגשל בני ברק(

 

 

 

 

@5תבלין היצר הרע לזכרים התורה ולנקבות הצניעות.

 

 

הגאון הגדול רמ"י ליפקוביץ שליט"א: כתוב בפסוק "והוא ימשול בך" ומפרש האבן עזרא וז"ל: הטעם שתשמע כל אשר יצטווה עליך כי את ברשותו לעשות חפצו" מכאן אנו למדים שקדושת הבית ע"י רצונו של הבעל. אם הבעל יצווה בהסברה ובניחותא ובשמחה על קדושת הבית בוודאי ובוודאי שאשתו של תקבל. הטעם שהרחוב הגויי פרוץ מאוד תלוי בנו. ידוע מה שרבינו ישראל סלנטר אומר כשבן תורה בקובנא נחלש בלימודו משתמד יהודי בפריז. כל קדושת העולם תלוי בנו ובהנהגתינו.

 

 

הגמ' אומרת בקידושין: "אמר הקב"ה בני בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין" מה שכלל ישראל לומדים תורה זהו דבר הכי חזק שיוכל לעמוד נגד היצר הרע. היצה"ר הוא קשה מאוד, אפי' הקב"ה קוראו רע, שאלמא הקב"ה עוזרו כתוב אין יכול לו, איך זוכים שהקב"ה יעזור, רק ע"י עמל התורה, לימוד תורה.

 

 

והנה כתוב "באגרת הגר"א" [לפי גירסה שהייתה בידי רבי זונדל מסלנט] וז"ל: "לפתח חטאת רובץ דשליט על יצרו ותבלין שלו, לזכרים עסק התורה ולנקבות הצניעות. והנהגת המידות טובות ומוסר לשומרו מכל רע". הרי אנחנו לומדים מכאן חידוש נפלא על מעלת הצניעות. אם הגמ' אומרת שהכוח לנצח את היצה"ר הוא דווקא ע"י התורה שיהיה תבלין לו. הגאון אומר שבנשים שאין מחויבות במצוות לימוד תורה כח הצניעות יש לו אותו הכוח כמו כוח התורה. ואם לצניעות יש כח גדול כזה יוצא מכאן שחסרון בצניעות ח"ו פוגם בלימוד תורה. זה גורם לבטל מכח התורה לזכרים.

 

 

בגמ' תני ר' חייא: משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו, ומשגר לאוהביו ממה שלפניו. ופירש רש"י: כך חכמה שהיא לאוהביו של מקום נתנה להם מפיו ולא מאוצר אחר. כל יהודי שלומד תורה הוא לומד ממש מפיו של הקב"ה. אם חסר צניעות בבית אין יכול להתקיים כי ד' יתן חכמה "מפיו". ואז לא שייך לחשוב בעצמו שיש לו תורה. )מוצש"ק חיי שרה תשס"ז באולמי תמיר ירושלים(

 

 

איתא במדרש תנחומא בפרשת וישלח: שבזמן שהאשה צנועה בירכתי ביתה כשם שהמזבח מכפר כך היא מכפרת על ביתה. מכאן ראינו עד כמה שצניעות הוא דבר חיוני, ומי שמתנהגת בצניעות הרי היא מכפרת על ביתה כמזבח!!! ודבר זה מוטל גם כן על האב. כך מצינו במסכת שבת נ"ד ע"ב שאם אפשר לו למחות באנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו. ופירש רש"י שהוא נענש על עבירות שבידו. ומכאן שהאחריות מוטלת דווקא על ראש האב שהוא ראש הבית ועליו מוטל לדאוג שבני ביתו יתנהגו כהלכה. )כ"ה אלול תשס"ו באולמי וגשל בני ברק(

 

 

 

@5צניעות נובעת מההכרה שמלא כל הארץ כבודו.

 

 

הגאון הגדול רבי ניסים קרליץ שליט"א גאב"ד רמת אהרן וראש כולל חזון איש: אנחנו רגילים לחשוב שהצניעות הוא כלפי העולם שמבחוץ אבל אנו רואים בהלכה שחיוב הצניעות נובע ממה שמלא כל הארץ כבודו. על האדם מוטל להרגיש ולהתנהג בהתאם למשמעות הלכה זו.

 

 

טבע האדם הוא שהוא רגיל להרגיש את העולם שסביבו. אך אם מרגישים באמת שהעולם שלו הוא פנימי וצנוע אין היצר שולט עליו. כל כוחו של היצר נובע ממה שהוא מרגיש שיש עולם אחר בעולמינו הפנימי העיקר הוא הצניעות )כ"ה אלול תשס"ו אולמי וגשל בני ברק(

 

 

 

איתא בגמרא עירובין י"ח כל בית שדברי תורה נשמעים בו בלילה שוב אינו נחרב. ובסנהדרין איתא כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה אש אוכלתו. והובאו הדברים ברמב"ם הל' ת"ת ונראה דבנין הבית שהוזהר היננו שיש קפידא שישמעו דברי התורה בלילה בבית. אף שחשוב יותר ללמוד בבית המדרש אעפ"כ יש לקבוע זמן שישמעו דברי תורה בבית, כי החינוך הכי גדול הוא הדוגמא האישית, ולכן אף כשלומד כל יום בבית המדרש חייב לקבוע זמן ללמוד בלילה בביתו. וגם בענין הצניעות החיוב על ההורים לחנך את בני ביתם ואחרי שיוצאות הבנות לבתי"ס ולסמינרים להתחנך הרי האם והמורות צריכים להבין שכל מה שהם מקילים בצניעות זה הרס הבנות ויש לזה השפעה לדורות. לכן חמור מאוד בכל מה שמקילים המורות בעניני צניעות. ועל כל אבא מוטל לדאוג שזה יודגש בבית. )מתוך מכתבו שהוקרא במוצאי עשרה בטבת בכנס בעיר נתיבות. על מכתב זה חתמו ג"כ הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי שליט"א והגאון הגדול רבי גרשון אדלשטיין שליט"א(

 

 

 

@5רק בדרך הרכה אפשר להחדיר את חשיבות הצניעות בבית

 

 

הגאון רבי משה צדקה שליט"א ראש ישיבת פורת יוסף: נאמר באברהם אבינו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט וגו'. עיקר מעלתו של אברהם אבינו, הסיבה העיקרית למה שד' אהב את אברהם אבינו, לא כתוב כאן על שמסר את נפשו ונזרק לכבשן האש, לא כתוב כאן שהוא קירב רחוקים, כתוב כאן סיבה אחת: למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו. זה עיקר חשיבותו. עיקר ההצלחה של האדם הוא במה שהוא מצליח להדריך ולחנך את בניו ואת בני ביתו אחריו. את זה משיגים בעיקר ע"י דוגמא אישית. על כל אב ואם, כל שכן על המורים והמורות שהתלמידים הם כבנים, להוות דוגמא אישית בענין הצניעות. גם אם האדם יקל לעצמו הוא צריך לדעת שיש מי שמסתכל אחריו ואי אפשר לדעת לאן יגיעו אלו שהוא משמש להם כדוגמא כתוצאה מקולותיו.

 

 

אחד מהסיבות שזכו בני ישראל לצאת ממצרים היה על שלא שינו את לבושם. מהם עלינו ללמוד שלמרות שהיו שרויים במצרים הם התגאו בצניעותם. הצניעות היא מקור לגאוה. על האדם להתגאות במה שהוא זוכה להיות צנוע ולא ח"ו להתבייש בזה.

 

 

מצינו אצל אברהם אבינו שביום שהתבשר על אודות בנו יצחק, שאלוהו המלאכים: איה שרה אשתך. הוא אמר להם: "הנה באוהל" ופירש"י צנועה היא. המלאכים רצו להורות לו שעיקר הזכות שהוא זוכה להביא את יצחק לעולם הוא בזכות צניעותה של שרה אימנו.

 

 

את הדרך איך להחדיר את הצניעות בבית עלינו ללמוד מדברי הפסוק: כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל. לבני ישראל אפשר לדבר דברים חריפים קשים כגידים. אך לבית יעקב אלו הנשים אי אפשר לדבר בשפה הזאת רק ברכות. רק אם ישבחו את מעלת הצניעות, ואת התוצאה הנלפאה של הצניעות" בנים תלמידי חכמים שזו הזכות הגדולה ביותר. רק כך אפשר להשפיע. )מוצאי עשרה בטבת בכנס בעיר נתיבות(

 

 

 

@5התבוללות פנימית

 

 

הגאון רבי יעקב הלל שליט"א ראש ישיבת חברת אהבת שלום: מצינו אצל יעקב אבינו ששלח לומר לעשו אחיו: עם לבן גרתי ופירש רש"י ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים. יש להבין למה הוצרך רש"י לומר שלא למד ממעשיו הרעים אחרי שכבר אחר ששמר את כל התרי"ג מצוות. יש לבאר שיחד עם שמירת המצוות בכל דיקדוקן עדיין יכול היה ללמוד הרבה מדרכי לבן הארמי. הנסיון הגדול מצוי תמיד בשטח האפור שאינו לא שחור ולא לבן. כל הנפילות והנסיונות של האדם הם בשטח הזה. בימינו אלה אין היצר בא לפתות לא ללבוש ציצית או לא להניח תפילין או לא לשמור את השבת, עיקר פעילותו מתמקדת בדברים דקים ועדינים. הוא מחדיר סגנונות הלקוחים מגויי הארץ ואינם סותרים את התרי"ג מצוות. בימינו בארץ ישראל אין נסיון של התבוללות בין הגויים אבל יש דבר שהוא מסוכן יותר והוא התבוללות פנימית. חודרים סוגי התנהגות ודרכים שאינם תואמים את רוח היהדות.

 

 

אחד מגדולי יהדות מרוקו גאון אדיר שפירושיו לחושן משפט מאירים את הסוגיות העמוקות. פירש את הפסוק: "סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני". פירושו אינו לפי ערך דורינו כלל. אבל כדאי להכיר מושגים בצניעות שהיו קיימים בדורות קודמים. כדאי לדעת באיזה דרגה גבוהה הייתה הצניעות בדורות קודמים. לכאורה הפסוק אינו מובן. שהרי סדין הוא זול יותר מן החגור. ואם את הסדין היא מכרה ואת החגור נתנה לכנעני חינם מה הרויחה במסחרה? לכן הוא פירש שהיא בצדקותה ניהלה חנות לפרנסת ביתה כדי שבעלה יעסוק בתורה. סדין עשתה ותמכור היינו שפרסה סדין לצניעות מעל דוכן המכירה. וחגור נתנה לכנעני הוא כדי שהיא תוכל לקבל את הכסף הייתה מושיטה חגור לשם היה הקונה משלשל את הכסף והיא הייתה מושכת את הכסף מבעד לסדין. הפירוש הזה אינו לפי ערך דורינו אבל מלמד אותנו מושגים בצניעות. המחבר לא היה מפרש כך אם לא היו קיימים מושגים כאלו בימיו. ואכן בכלל ישראל היו תקופות שזו הייתה רמת הצניעות.

 

 

 

 

@5אי אפשר להפריד את עמל התורה מיסוד הצניעות.

 

 

הגאון רבי דוד כהן שליט"א ראש ישיבת חברון: ביסוד הבית של ישראל אי אפשר להפריד את התורה ואת עמל התורה של האברכים והבנים מיסוד הצניעות של האשה. ללא יסוד של הצניעות, אי אפשר להצליח לגדל בית של תורה! בדורינו אין עצה ואין תבונה אלא לעשות מה שקבעו גדולי הדור, לחנך את בנות ישראל לשמור על הצניעות, שהיא יסוד היסודות של אם בישראל. הבית היהודי הוא שלימות של האיש והאשה, אי אפשר לבנות בית יהודי ולחיות חיים של תורה אם העזר כנגדו לא באה עם יסוד של צניעות. זו השלימות של בית של תורה. צורת חיים הנוגדת את הצניעות פירושה חיסרון ביסוד הבית של אם בישראל!

 

 

רבינו המהר"ל כותב בספרו גבורות ד': "לא נמצא בכל המידות שמשפיע על הילדים, שדומה מוליד את הדומה לו, כמו שתמצא אצל הצניעות. זה היסוד של הצניעות בכלל ישראל, שזה השפעה על בנין הבית".

 

 

רבינו החפץ חיים אומר: על מעשה קמחית דרשו חז"ל על הפסוק: "כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה" כשאישה מצנעת את עצמה, ראויה להינשא לכהן גדול ולהעמיד כוהנים גדולים. והנה בגמרא כתוב על התורה הקדושה: "יקרה היא מפנינים" מכהן הגדול שנכנס לפני ולפנים. ומכאן אומר רבינו החפץ חיים שלא רק כוהנים גדולים מגיעים מאישה צנועה, אלא התורה שיקרה מהכהן הנכנס לפני ולפנים מבוסס כולו על הצניעות. מי שהכרה זו ברורה אצלו, מי שהשקפה זו ברורה וחזקה אצלו, שהתורה עצמה יכולה לבא רק עם צניעות יוכל בקלות להתמודד עם כל המצבים והנסיונות העומדים לפניו.

 

 

ישנם מי שסבורים או מרגישים שהצניעות לאשה בא לדכא את ההרגשים הטבעיים. מרן הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצוק"ל היה אומר על הא דאיתא בגמרא קידושין: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" שהלשון תבלין מוכיח שאין התורה באה לדכא את היצר הרע אלא באה לתבל אותו ולנתבו לעבודת ד'. והנה באיגרת הגר"א כתוב שהתבלין ליצר הרע בזכרים הוא התורה ולנקבות הצניעות. השקפת רבינו הגר"א היא שהצניעות לנקבות היא תבלין. לא שהיא מדכאת את הרגשות הטבעיים אלא אדרבא הצניעות הוא זאת שמעדנת את הרגשות ומביאה להרגשה הטובה ביותר, לחיים השלווים והטהורים. )מוצש"ק חיי שרה תשס"ז באולמי תמיר ירושלים(

 

 

 

 

@5ההזדמנות הגדולה!

 

 

הגאון רבי אביעזר פילץ שליט"א ראש ישיבת תושיה: בספר הנביא ישעיה כתיב: "אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו" פירש"י לידידי "במקומו ובשליחותו" כביכול הנביא שר שיר של הקב"ה לכרמו כרם בית ישראל. "כרם היה לידידי בקרן בן שמן" לקב"ה היה כרם בקרן בן שמן, כרם שאמור לצאת ממנו פירות שמנים. "ויעזקהו" שם לו גדר. "ויסקלהו" הוציא משם את האבנים המפריעות לגידול. "ויטעהו שורק" בחר את הזמורות הטובות לנטיעה. "ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו" כדי לעשות מהענבים יין. "ויקו לעשות ענבים ויעש באושים" . הקב"ה בא במשל לכלל ישראל: "ועתה יושב ירושלים ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי מה לעשות לכרמי ולא עשיתי?! מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באושים?!"

 

 

מה הטענה של הקב"ה? הקב"ה אומר: "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" הוצאתי עם ממצרים כבריאה מחודשת, עשיתי להם עשר נפלאות של עשר מכות. "ויעזקהו" במעמד הר סיני נתתי להם תורה ומצוות עם גדרים. "ויסקלהו" מכל המכשולים כמו מאכלות אסורות וכל אותן התאוות שיכולות למנוע מעבודת ד', מנעתי מהם. "ויטעהו שורק" השורש הטוב שלהם מהאבות הקדושים! "ויבן מגדל בתוכו" זהו ביהמ"ק. "וגם יקב חצב בו" זה מזבח. "ויקו לעשות ענבים ויעש באושים!" זו הטענה של הקב"ה, כמין בכיה של אבא שטרח וגידל בנים ומשפחה ועשה למענם את הכל ולבסוף הם מרדו בו.

 

 

יש להבין: איך הנביא אומר "אשירה נא לידידי שירת דודי" הרי זו טענה, איך מכנים את זה שירה? קינה היא זו! קול נהי, בכי. איך אומר הנביא בשליחות ד' שזו שירה?! ועוד: "ועתה יושב ירושלים ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי" וכי הקב"ה צריך שאנשי ירושלים ישפטו בינו ובין כרמו?

 

 

אלא, יש להבין שכתוב כאן רמז, הקב"ה מרמז לאנשי ירושלים: "תשפטו" פירושו, ביכולתכם! בעת שעם ישראל חוטא אז "במסתרים תבכה נפשי" הקב"ה כביכול נמצא במצוקה: בניו, אלו שהשקיע בהם את כל כוחות כביכול. בגדו בו ויש לו טענה כלפיהם. אבל רמז רמז הנביא לאנשי ירושלים "שיר": כשעם ישראל לא הולך בדרך הנאותה זו הזדמנות! הזדמנות להוציא את הכרם, לעזק מחדש, לבנות מחדש!

 

 

כך זכו בני לוי בחטא העגל. חטא העגל שאנו משלמים חובותיו עד היום, שבט לוי עשה מזה שיר! עם ישראל חטא ובני לוי שנענו לקריאה "מי לד' אלי", עשו מזה שיר, קבלו את הכהונה! וכך זה תמיד! יהושע בן נון וכלב בן יפונה זכו, במצב של משבר, במצב של הירידה בחטא המרגלים הם התעלו וזכו, זו ההזדמנות! החשמונאים זכו בזמן של מתייוונים וגזירות אנטיוכוס וכך זה לאורך הדורות!

 

 

"שירת דודי לכרמו" ודאי שזו קינה, ודאי שיש פה חורבן, אבל זו שירה. משום שזה רמז לאנשי ירושלים: "שפטו" יש ביכולתכם לנצל את ההזדמנות להציל את כרמי וכביכול להציל את עצמי את הקב"ה ואז להפוך את הקינה לשירה!

 

 

מצבו של עם ישראל הוא שעל אף שהוא סופג מכות קשות הוא לומד מכך את מוסר ד'. במשך אלפי שנות גלות העם כולו נהר לשמוע את דבר ד'. הוא נהג כעם הנבחר עם ישראל עלה ונתעלה בגלותו, הוא הפיץ את אור ד' בכל הגלויות בכל תפוצותיו!

 

 

אך לפני כמאתים שנה חל מפנה, תחילתו של המפנה בהשכלה הארורה והמשכו בתנועות השונות, ההשכלה וכל ה"איזמים" שצמחו בעקבותיה ערערו את עם ישראל. השפעתם חלחלה טיפין טיפין בלבותיהם של צעירי עם ישראל עד שעם ישראל הפך את עורו! בעוד שבדורות קודמים לא רק ההנהגות הפרטיות היו על פי ההלכה, אלא גם כל הנהגת הכלל היתה על פי התורה, גדולי ישראל היו המנהיגים! הנה יד השטן הצליחה, נשתנו פני העם והמנהיגים החדשים הם המנהיגים שחרטו על דגלם "ככל הגויים בית ישראל" והנה אותו עם נבחר שמסר נפש לשמר את התורה בכל גלויותיו ותפוצותיו, אותו עם שהלך לכבשנים בשירת "אני מאמין" בניהם נכדיהם וצאצאיהם של הקדושים שוקעים בטינופת! טמאים בטומאת הגויים! מה חושב הקב"ה עכשיו?! אין לנו את הנביא שיגיד "ועתה יושב ירושלים ואיש יהודה שפטו נא!" ומה יהיה עכשיו?! הלב נצבט! כזה "ויעש באושים"! "הזאת נעמי?!" האם זה עם ישראל?! המצב הוא "שירת דודי לכרמו", אנחנו צריכים להרגיש את הקינה!

 

 

לפני חמישים שנה חל מפנה גדול! עולם התורה קם והיה. רבים החלו להקדיש את כל חייהם לתורה! בשנים מאוחרות יותר קרה הנס היותר גדול: כאלו שכלל לא הריחו ריח של תורה, פתאום עברה בלבם רוח טהרה! יושבים ויגעים בתורה! לראות את תמונת פניהם בימי שפלותם ולראות את תמונתם עם טהרת הפנים הוגים בתורה! איזה נס! לא מדובר בעשרות או מאות, אלו אלפים! ובכל תפוצות ישראל! והרגשת הלב הייתה: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר... אומר לציון מלך אלוקיך!" הטועים חשבו שאתחלתא דגאולה זה שלטון של כח של צבא, כמה סלוף ושקר יש באותה "גאולה". אבל אנחנו הרגשנו בלב את האתחלתא של "ומלאה הארץ דעה את ד'" את ה"והשיב לב אבות על בנים". תורה מתפשטת בכול מקום! ואילו הפשרנים נתמעטה דמותם, את הפשרנות הדור הצעיר לא סובל. זו אתחלתא דגאולה אמיתית!

 

 

היה נדמה כאילו השטן בנסיגה, כאילו איבד מכוחו. כלל לומדי התורה התרבה. דקדוק הדין שהיה פעם נחלת יחידים הפך לנחלת הכלל. לא מוכנים להכשרים מפוקפקים. הציציות שהיו פעם מוצנעת מחוסר העזה מתנופפות בגאווה אצל צעירי הצאן. כולם אמונים לשמוע דבר ד' מפי גדולי תורה, מעתיקי השמועה, האמונים על מסורת רבותינו גדולי התורה שבכל הדורות. ההשקפה היא ברוך השם ברורה! אבל היצה"ר לא טומן ידו בצלחת, "ראשו של עשיו במערת המכפלה" אצל האבות, אצל הקדושה עצמה בבית קודשי הקודשים הוא מעמיד צלם בהיכל! בתוך קודש הקודשים נכנסות דעות של תאווה! ההשקפה ש"בן תורה" צריך ללמוד, בריאה. היום אין לנו ברוך ד' את הניסיונות של האמונה אבל יש את הנסיונות של הרדיפה אחרי החומריות. הרי יש כאן את "ועתה" אתם "יושב ירושלים ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי" בשביל זה גאלתי אתכם? שואל הקב"ה כאן הרמז לכל יהודי בכל מקום שהוא. המצב הוא של חורבן, מצב של קינה! אבל אותו חורבן ואותה קינה טומנים בחובם שיר! צריכים להרגיש שאנחנו כאן לוחמים את מלחמתו של הקב"ה, אנחנו באים להציל את ה"כרם" של הקב"ה! אבינו שבשמים שהיה אתנו בכל גלויותינו, ששמר עלינו מכל מיני משחית, משחית גופני ומשחית רוחני, עכשיו, כביכול, נמצא במצב של קינה! "הזאת נעמי?!" הזה עם ישראל? הקב"ה כביכול "במסתרים תבכה נפשו"! התשובה לכך מצויה בדברי המדרש "רבי כהן ורבי יהושע דסיכנין בשם ר' יהושע הלוי: לשעבר אדם עושה מצוה, נביא כותבו ועכשיו אדם עושה מצווה מי כותבו? אליהו, ומלך המשיח, והקב"ה חותם על ידם, שנאמר "אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו ויקשב ד' וישמע ויכתב לפניו ספר זכרון". המעמדות הקדושים הללו יכתבו לדורות עולם. "משיח כותבו" לא רק מציאות ארעית אלא מציאות מוחלטת לדורות! מזה נוכל לעשות שירה! מהצרה הזאת שנפלה עלינו! עלינו להשריש בליבינו ובלב בנותינו ונשותינו שהנה זו הזדמנות בלתי חוזרת! מי שיקח לליבו את המעמד הזה, מי שיעמוד בעוז על גדרי הצניעות נגד הזרם הסוחף יוכל לאמר זכרה לי אלוקי. אותה אשה תאמר להקב"ה זכרה לי. תזכור לי רבש"ע איך שבשנות נעורי עמדתי בעוז, תזכור לי רבש"ע את המבטים שהייתי צריכה לעמוד בהם, את הזלזול את הלעג שאולי בא מפה ומשם, זכרה לי אלוקים לטובה! בפני תפילה כזאת יפתחו כל השערים כולם. )מוצש"ק חיי שרה תשס"ז באולמי תמיר ירושלים(

 

 

 

@5עיר ואם בישראל

 

 

הגאון רבי דוד צבי אורדנטליך שליט"א מרא דאתרא ביתר עילית: שלמה המלך אמר "מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה. נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ. שש וארגמן לבושה הכוונה למה שאמר דוד המלך כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה ופירש"י שם שהכוונה לבגדי צניעות שהם חשובים יותר מבגדי כהונה. בגדי צניעות הם בגדי כהונה. על לבושים כאלו של שש וארגמן לבושה דהיינו בגדי צניעות אמר שלמה המלך נודע בשערים בעלה בשבתה עם זקני ארץ. בית כזה שמתנהל בגדרי הצניעות בית כזה כשהבעל יושב ולומד תורה הוא מתעלה! הוא מצליח בתורה! הוא מגיע למצב של נודע בשערים בעלה! אך להיפך בית של תורה שאין בו קפידא על גדרי הצניעות זהו דבר שאין הדעת סובלתו.

 

 

ישנה אמירה מאוד מקובלת כשרוצים להגדיר עיר שהיא מיושבת ביהודים שומרי מצוות וחרדים אל דבר ד'. כשהעיר מתפרסמת ומצטיינת במעלות קוראים לזה בספרים "עיר ואם בישראל" הכינוי נובע מפסוק בשמואל. השאלה היא מדוע הגדרה עיר ואם בישראל מדוע לא עיר ואב בישראל? רק הענין הוא. האב והאם הם המחנכים בבית אבל דרכי החינוך שונים בין האבא לאמא. האבא מחנך חינוך ישיר, מלמדו תורה. האשה פטורה מלימוד התורה וגם פטורה מללמד תורה. עיקר תפקידה הוא לתת את האוירה בבית. היא מחנכת באוירה. היא יוצרת אוירה של קדושה בבית. לצערינו יש עוד מחנך נוסף על האב והאם וזה הרחוב, העיר, המקום. זאת המציאות. "עיר ואם בישראל" הכוונה שהעיר הוא כמו אם בישראל העיר לא יכול לחנך באופן ישיר לתורה, העיר נותנת את האוירה. כשהולכים בעיר ורואים רק צניעות וקדושה זה מחנך את האדם כמו האם בבית. אנחנו צריכים לשאוף שהנער ההולך ברחוב יראה רק קדושה וטהרה.

 

 

שמעתי שמרן הגרא"י פינקל זצוק"ל ראש ישיבת מיר שהיה בנו של מרן הסבא מסלבודקה זצוק"ל היה גר בילדותו בעיירה קלם. זו הייתה עיירה מיוחדת במינה. הוא הגדיר את העיר כולה כ"בית מדרש" אחד גדול. אנשי העיר היו אנשי צורה, אנשים מזן מיוחד. שמעתי פעם ממקור אחר שבעיר קלם היה נוהג מיוחד בצניעות שאפילו ברחוב היה מסלול מיוחד לגברים ומסלול מיוחד לנשים. זה הכוונה עיר ואם בישראל. אנחנו צריכים לשאוף להגיע לערים כאלו. )כנס לחיזוק הצניעות בביתר עילית(

 

 

 

@5האם בכית? וכי באת לידי דמעות?

 

 

הרב הגאון רבי שמואל מונטג שליט"א רב הקהילה החרדית בנתיבות: לפני כמה עשרות שנים בערך בשנת תשכ"ח הייתה פירצה בצניעות. גם אז התקיימו כינוסי התעוררות וחיזוק. מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל יצא מגדרו וזעק מקירות ליבו על הפירצה. לאחר אחד הכנסים ניגשו מספר אברכים ושאלו את מרן זצוק"ל מה לעשות? הם מדברים בבתיהם על הענין והדברים אינם נשמעים. אמר להם מרן זצוק"ל: מן הסתם באתם ואמרתם שהרב שך אמר שהדין הוא כך וכך ואסור ללכת באופן כזה ותו לא! מזה הבינה האשה שאתם עשיתם את המוטל עליכם וזהו. זה לא נקרא לבקש! האם בכיתם? כשראית סטיה מן הגדרים האם בקשתם ודיברתם עד כדי דמעות? ברור לי, אמר מרן זצוק"ל, שאם יבואו הדברים לידי דמעות תמלא האשה את בקשתך. לומר סתם את הדין זה לא נקרא בקשה )מוצאי עשרה בטבת תשס"ז בכנס בעיר נתיבות(

 

 

 

@5הגדרת הבעיה המרכזית של הדור: הפקרות!

 

 

הרב הגאון רבי ישראל יעקב פינקוס שליט"א רב קהילת החרדים באופקים: אנו יודעים שיש מושג ששמו "ירידת הדורות". כל העניין שלשמו התכנסנו הכל הוא פועל יוצא מהמצב הכללי של הדור שאנו שרויים בתוכו. מאן דהו שאל פעם את מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל איך מגדירים את הדור שלנו. אמר לו מרן הגראמ"מ שך: ההגדרה של בעית הדור, הבעיה המרכזית של הדור היא: הפקרות! פריצת הגדרים! כל התורה הקדושה שלנו מבוססת על גדרים, על חומות, דורינו הוא הדור בו הכל נפרץ. מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל זעק פעם באחת משיחותיו בישיבה: לך לך אמרינן לנזירה סחור סחור לכרמא לא תקרב אלו גופי תורה!

 

 

 

 

 

 

 

 

במסגרת: "מה ד' דורש ממך"

 

 

 

מרן המשגיח דמיר רבי ירוחם זצוק"ל מאיר את עינינו בפרשה של "והצנע לכת". יש פנימיות וחיצוניות. לשניהם יש דרכים אחרים והשפעות אחרות. הפנימיות נובעת מהקדושה והשפעותיה ברוכות. החיצוניות נותנת השפעה אבל אינה קדושה כל כך. הנביא מיכה תובע: "מה ד' דורש ממך כי אם... והצנע לכת" לא להתנהג בחיצוניות. (דחו"מ ח"ג מ' רכ"ט)

 

 

ביאור דבריו, אדם העושה את המצוות דרך "מלומדה" אינו מרגיש שהמצוות אינן מעשים טבעיים אלא ענינים רוחניים גבוהים שהקב"ה הלבישם בעמקות. הופך הוא את מעשה המצוות לחיצוניות טרם שהספיק להבחין ברוחניותן!

 

 

צניעות היא בתורה ובמצוות. צניעות היא בכל שפע ברכה היורדת עלינו משמים. "אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין". מרן הסבא מסלבודקא זצוק"ל טען ש"והצנע לכת" הוא צניעות בתוך הפרסום. להעלים את מעשיו הטובים, וגם כאשר נתפרסמו המעשים לתלות אותם באחרים.

 

 

הגה"צ רבי חיים פרידלנדר זצ"ל ממחיש מהי צניעות ומהי ההתרחקות מצניעות. וכך כותב הוא (שפתי חיים מידות ח"ב ע' תקע"ה), יש ללמוד הרבה מאד שהעיקר לא להבליט את החיצוניות. למשל, כאשר נפטר רח"ל אדם גדול קשה מאד ללכת ללוותו. יש דחיפות נוראות והדבר נובע מחיצוניות. כל אחד חושב בעצמו לזכות במצוה, ואינו מעלה על דעתו כי גם אחרים יכולים לזכות במצוה, דבר זה נובע מהנהגה של חיצוניות.

 

 

גם כשתלמיד חכם מופלג מגיע לאיזה מקום נדחפים ונדחקים בכל הכוח, והלא העיקר לכבד את הגדול, וכי בצורה כזאת מקיימים זאת? יש מושג של "נבל ברשות התורה" אפשר לעשות את הכל על צד ההיתר, ובכל זאת להיות "נבל", דהיינו לעשות הכל בצורה כזו שאינה הולמת את הפנימיות.

 

 

האדם צריך תמיד לשאול את עצמו, האם הדברים האלה, לא רק שהם מותרים אלא האם הם גם הולמים את השאיפה ליראת שמים פנימית וטהורה?

 

 

אדם שגישתו להיסחף עם הזרם המקובל ברחוב ותולה דעתו ומעשיו ב"מה יאמרו הבריות" אצלו הכל נמדד בערכים של חיצוניות, בודאי מחפש הוא לעשות רושם על אחרים. אבל אדם שהוא פנימי, אינו זקוק כלל להפגנת סממני חיצוניות אלו....

 

 

במאמר זה ניתן ביטוי להתעוררות הברוכה בעניני צניעות אשר מלווה ביציאתם של גדולי הדור שליט"א המכתתים רגליהם מעיר לעיר בכדי להשמיע דבר ד' ברמה בנושא הצניעות. יבורכו העסקנים החשובים שליט"א אשר עוררו את הנושא ועומדים בפרץ. אך אסור לשכוח, כי צניעות היא גם בתוככי בית המדרש והיכלי התורה. הנהגת פנימיות ואי הנהגת חיצוניות שרשם מצניעות.

 

 

"מה נואלו האנשים החושבים כי כל ענינה של צניעות אינה אלא בתלבושת... היסוד הוא, לשמור על הנקודה הפנימית גם בדיבור וגם במעשה, וכמה דעת צריך לזה וכמה פקחות" (המשגיח רבי שלמה וולבה זללה"ה, עלי שור ח"א ע' של"ז)

 

 

 

 

 

במסגרת: להזהר שלא נגיע למצב של "ושב מאחריך"

 

 

הגאון הגדול רבי אהרן ליב שטינמן שליט"א: נאמר בכתוב "ולא יראה בך ערות דבר" אומר רש"י: "ולא יראה- הקב"ה". ומסביר השפתי חכמים כי הלשון "יראה" משמע יחיד. ומזה משמע שלמרות שאנחנו לכאורה אנשים קטנים מאוד ולא שייך להגיד שלכל אחד יש לו שייכות לשכינה, אבל בכל זאת משמע שמידה קטנה של שכינה יש. ואם ח"ו אין צניעות "ולא יראה בך ערות דבר", אז "ושב מאחריך", גם השראת השכינה הזאת לא תהיה. אם כן לכל הפחות הקצת שיש לנו נשתדל שלא יאבד. מצד אחד מדברים על מעלת הצניעות. עד כמה שזה מביא ילדים שהם טובים. כמו שמצינו במעשה קמחית שהיו לה בנים כוהנים גדולים מחמת מעלתה בצניעות. ואם ח"ו להיפך אז "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך" ח"ו השכינה בורחת, צריך להיזהר מאוד שלכל הפחות לא יהיה "ושב מאחריך". )מוצש"ק חיי שרה תשס"ז באולמי תמיר ירושלים(

 

 

הנה בדברים שבין אדם למקום לא מצינו שיש הנהגה של לפנים משורת הדין. עיקר עניני לפנים משורת הדין מצינו בעניני בין אדם לחבירו. אולם בענין אחד שבין אדם למקום מצינו הנהגה של לפנים משורת הדין, במעשה דקמחית שנזהרה שלא יראו קורות ביתה שערות ראשה ולכן זכתה לשבעה בנים כהנים גדולים. הנהגה זו היא לפנים משורת הדין. ומכאן שבענין זה ככל שמרבים יותר בצניעות זוכים לבנים כהנים גדולים, כהן גדול הוא הדבר החשוב ביותר לכלל ישראל ולזה זוכים רק בהתנהגות של לפנים משורת הדין.

 

 

נאמר בכתוב: "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך". באף עבירה אחרת לא מצינו שהשכינה מסתלקת. יש עבירות חמורות מאלו שגם אם עוברים עליהם נאמר אני השם השוכן עימם בתוך טומאותם, רק בענין זה נאמר "ושב מאחריך". ומכאן שענין הצניעות הוא דבר חמור מאוד שהשכינה אינה יכולה לשרות בקרב מי שאינו מתנהג בצניעות. במסכת ברכות מצינו דרגות בהשראת השכינה, בשלשה בעשרה עד דרגה בהשראת השכינה של רבבות אלפי ישראל שאם יש שני אלפים ושני רבבות אלו דרגות בהשראת השכינה. אולם לסילוק השכינה די ביהודי אחד שאינו מתנהג בצניעות ואז מסתלקת השכינה מיד. עד כדי כך חמור הדבר. וההשראת השכינה שמסתלקת עקב המצב של "ושב מאחריך" אינו על דרגות גבוהות בהשראת השכינה הנצרך לנביאים אלא השראת השכינה ההכרחית ביותר לבריאה כולה.

 

 

יש כאן שני הפכים. מצד אחד בענין הצניעות הוא המצוה היחידה שבין אדם למקום שיש בה הנהגה של לפנים משורת הדין. ומצד השני הדבר החמור ביותר סילוק השכינה נאמר על חוסר בצניעות. על אף עבירה לא נאמר "ושב מאחריך" רק על "ולא יראה בך ערוות דבר" נאמר כן. אם אין השראת השכינה יש מצב של הסתר פנים וזה הדבר הגרוע ביותר, כל הצרות והחורבנות של כלל ישראל נובעים ממצב של הסתר פנים. כל מה שיש לנו בעולם הוא "הארת פנים" כמו שמצינו בתפילת שים שלום "ברכנו אבינו כולנו באור פניך כי באור פניך נתת לנו תורת חיים ואהבת חסד וגו'. הכל הגיע מהארת פנים של הקב"ה. משום כך צריך להתחזק מאוד בענין זה.

 

 

צורת האדם הוא צניעותו בלבושו. אנו רואים בכל אדם שאם אינו לבוש בצניעות הוא מזולזל וחסר בצורת האדם שבו. משום כך נאמר "ושב מאחריך" במי שאינו נוהג בצניעות )מוצאי עשרה בטבת תשס"ז בכנס לדוברי אידיש ואנגלית רמת תמיר ירושלים(

 

 

 

מצינו דברים נפלאים בחז"ל על גודל מדרגתם של תלמידי חכמים. מצינו שממזר תלמיד חכם גדול מכהן גדול ע"ה. ועיקר הכוח שהאדם זוכה לבנים תלמידי חכמים הוא על ידי הצניעות. כהנים גדולים אין לנו בימינו. אבל תלמידי חכמים מצוים בדורינו. אמנם לא כבדורות קודמים אבל כבר אמרו: "יפתח בדורו כשמואל בדורו". גם בימינו ישנם תלמידי חכמים היודעים חלקים גדולים מהש"ס. ולכל זה זוכים רק ע"י הצניעות. )מתוך דבריו במוצאי עשרה בטבת תשס"ז בכנס שנערך בעיר נתיבות(.

 

 

כבר אמרנו כמה פעמים שעל שום עבירה לא נאמר "ושב מאחריך", רק בעבירה על הצניעות. הגמרא אומרת שלעולם יראה האדם כאילו העולם כולו חציו חייב וחציו זכאי. אם עשה עבירה אחת הכריע ח"ו את כל העולם לכף חוב. כל זה כתוב רק אם העולם שקול בדיוק אז בכוחו של יחיד להכריע את כל העולם לכף חוב ח"ו. אבל בענין זה מצינו דבר נורא שאפילו אם העולם זכאי אבל אם אחד מתוך המחנה יש בו חסרון בענין הזה אז השכינה מסתלקת מן המחנה כולו, הלשון בפסוק הוא "ולא יראה בך ערות דבר" לא כתוב דווקא לשון רבים, גם אם יש אחד שיש בו ערוות דבר מיד מגיעים למצב הנורא של "ושב מאחריך".

 

 

החיוב בפסוק הוא והיה מחנך קדוש היינו שכל המחנה יהיה קדוש ולא יהיה אפילו אחד שאינו בגדר הזה. בגמ' מצינו משל לאחד שקדח חור בספינה. אמרו לו מה אתה עושה הרי אתה מציף את כל הספינה במים. אמר אותו אחד שהוא עושה חור רק בחלקו. אמרו לו אם אתה עושה חור בספינה כל האנשים שבספינה יכולים להיטבע. בכלל ישראל המצב הוא שעל כל עבירה שיחד עושה הוא גורם רעה לכלל כולו. כך הוא המצב בכל עבירה. אך בענין זה כתוב במפורש בפסוק: "והיה מחניך קדוש" שכל המחנה כולו צריך להיות קדוש. ואף על עבירה של יחיד כתוב ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך. הכוונה להסתר פנים שזהו המצב הגרוע מכל, כלייה ח"ו. זו הסכנה הגדולה ביותר שיש. רואים מכאן שהחיוב הוא על כל אחד ואחד להתחזק בזה כי הוא יכול לגרום לסילוק השכינה ח"ו לכל כלל ישראל. וכמתחזקים בזה זוכים להארת פנים שזה המצב הכי טוב שרק שייך, כל הטובות שבעולם נובעים מהארת פנים. )מתוך דבריו בכנס בביתר עילית(