קורח למשפחה החרדית- עבודת נשים

כולם מכירים את הסיפור על אותו דרשן שהיתה באמתחתו דרשה אחת ויחידה על פרשת "קורח", וכל אימת שהזדמן לאיזו עיירה לדרוש, היה מוציא את מטפחתו מכיסו, מפיל אותה באקראי ומגדף אותה שתיבלע באדמה כמו שנבלעו בה קורח ועדתו. ואם כבר הזכרנו את קורח - היה המגיד ממשיך ואומר - אזי נאמר עליו כמה דברים...

אף שאוחזים אנו בפרשת "שמות" ואילו קורח עומד להתגלות לפנינו רק בפרשה הבאה, כאשר התורה מונה את "בני יצהר", הרי ששותפיו העתידיים של קורח, כבר מפציעים ונגלים בפרשתנו, ובפגישתם הראשונה עם משה רבינו, הם מטיחים בפניו את אשר ישובו ויאמרו לו שנים רבות לאחר מכן: "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו". ומכיוון ש"בני קורח לא מתו" והם צצים ונגלים מדי דור, מאז ימי המדבר ועד ימינו אלו, הרי פרשה זו רלוונטית תמיד, בכל עונה מעונות השנה.

אין ספק כי קורח ניהל את המאבק במשה רבינו, באופן מתוחכם למדי. חז"ל הרי מעידים עליו "שפקח היה", וקודם שפתח במאבק גלוי על המשרה הרמה אותה ביקש לעצמו, הוא הכין את הקרקע לכך. הוא הבין כי לא יזכה לשיתוף פעולה מהציבור הרחב, אם לא יצליח לשכנע שאין מדובר במאבק אישי, אינטרסנטי, אלא במאבק ציבורי, למען הכלל. היה עליו ליצור דה-לגיטימציה של משה רבינו ואהרן, שני מנהיגי האומה הנערצים, קודם שיוכל לפתוח בהליכים ל'הדחתם'. לשם כך היה עליו להפעיל את כל השיטות הדמגוגיות המובחרות, במאמץ להעביר את המסר כי משה ואהרן אינם פועלים בשליחות ישירה של הבורא, אלא - לפחות חלקית - על דעת עצמם.

כרגיל במאמרים מסוג זה, חובה להקדים ולומר שאין ביכולתנו להבין ולשפוט את כל מה שהתחולל באותם ימים, בקרב דור-דעה, דור מקבלי התורה, שאין לנו אפס קצהו של מושג בגדלותם. אין ביכולתנו להבין לעומק את מעשהו של קורח, איש בעל רוח הקודש, אשר חז"ל מגדירים את מאבקו במשה רבינו כ'שטות'. אין לנו אלא את דברי חז"ל הקדושים, המבקשים להנחילנו תורת חיים ודרכי מוסר, מכח אותם אירועים שהתחוללו עם אבותינו במדבר.

כאמור, קודם שיצא קורח בתביעה הפומבית לקבל משרה רמה: "הלא כל העדה כולם קדושים... ומדוע תתנשאו", היה עליו לזכות בתמיכה ציבורית רחבה ככל האפשר, שתתן לו - מה שמוגדר בלשון ימינו - 'רוח גבית', במעשהו חסר התקדים: ערעור על היותו של משה רבינו שליח השכינה, אשר כל מעשיו וציוויו לעם ישראל, הם בשליחות הבורא יתברך.

אוסף לו קורח קהל מאזינים נרחב, ומתחיל לספר להם סיפור נוגע ללב, שמן הסתם לא הותיר עיניים רבות שלא היו שטופות בדמע. וכך מספר להם קורח: "אלמנה אחת היתה בשכונתי ועמה שתי נערות יתומות והיתה לה שדה אחת. באה לחרוש, אמר לה משה: לא תחרוש בשור וחמור יחדיו. באה לזרוע, אמר לה משה: שדך לא תזרע כלאים. באה לקצור ולעשות ערימה, אמר לה: הניחי לקט שכחה ופאה. באה לעשות גורן, אמר לה: תני תרומה ותרומת מעשר ומעשר ראשון ומעשר שני. הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. מה עשתה? מכרה את השדה ולקחה שתי כבשות ללבוש מגיזותיהן וליהנות מפירותיהן. כיוון שילדו בא אהרן ואמר לה, תני לי את הבכורות, שכך אמר לי הקב"ה: כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר. הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. הגיע זמן גיזה וגזזה אותן, אמר לה: תני ראשית הגז, שכן אמר לי הקב"ה: וראשית גז צאנך תתן לו. אמרה: אין לי כח לעמוד באיש הזה, הרי אני שוחטת אותן ואוכלתן. כיוון ששחטתן אמר לה: תני לי הזרוע והלחיים והקיבה. אמרה לו: אפילו ששחטתי אותן לא ניצלתי מידו, הרי הן עלי חרם. אמר לה: תני לי, שכך אמר הכתוב: כל חרם בישראל לך יהיה. נטלה והלך לו, הניחה בוכה היא ושתי בנותיה".

עד כאן סיפורו של קורח, ולא קשה לתאר את הרושם העז שהותיר המעשה על ציבור השומעים. סביר להניח שכולם ידעו כי המעשה לא היה ולא נברא ובקושי משל היה, וכי מהיכן היה לאותה אלמנה שדה בתוככי המדבר? מה עוד שניתוח הסיפור לפרטיו, מגלה כי לאותה אלמנה נשאר די והותר כדי לפרנס את עצמה ובנותיה, גם אם היא מפרישה תרומות ומעשרות לשבט לוי, ונותנת מתנות עניים. אבל מי בודק בפרטים הקטנים? למי יש את הזמן ואת הכוח, להתעמק בכל קטע וקטע, כאשר הרושם הכללי שנוצר יש בו כדי לשכנע כי 'לא יתכן' שהבורא יתברך, אב הרחמן, שכל כולו חסד והטבה, יצווה 'להתעלל' באופן כה מחפיר באשה אלמנה?

לא נמשיך ונעסוק בקורח של אז, אלא ננסה לדמיין לעצמנו, מה היה אומר קורח לו היה חי היום. כיצד היה מנסה לערער את מעמדם של מנהיגי הדור, לו היה מופיע לפתע בימינו. ננסה לחשוב על דוגמא אקטואלית, ומה היה קורח אומר עליה. למשל, פרשת ההשתלמויות הזרות שאינן ברוח ישראל סבא וגדולי ישראל מבקשים לעקור אותן מהשורש. נעשה קצת מאמץ וננסה להכניס את המלים לפיו של קורח 'המודרני', כאשר הוא עומד לפני המון העם ודובר בשמה של אשת האברך האומללה, הנאלצת לקבל על עצמה את הוראות גדולי התורה:

אשה אחת היתה בשכונתי, בעלה אברך השוקד על תלמודו ולחם אין לפי הטף. ביקשה האשה לסייע לבעלה הלומד ולא ידעה כיצד. אם תצא לעבודה, יאמרו לה "בת מלך פנימה". אם תישאר בבית, יאמרו - בגללך עזב בעלך את הכולל. אם תבחר בהוראה, המשכורת נוראה ורובה הולכת לתשלום המטפלת. אם תרצה להשתלם כדי להגדיל את שכרה, יאמרו לה, הרי השתלמויות אסורות מן התורה, ואין למכור ערכים בעד כסף. אם תחפש עבודה אחרת, יאמרו לה סוררה את, בקריירה את בוחרת? אם תבקש למסור שיעורי עזר אחר הצהריים, יטיפו לה מוסר על שהיא מזניחה את חינוך ילדיה. אם תבקש להיות עקרת בית למופת, יאמרו לו וכי מאין תשיגי מזון לילדיך? בקיצור, מצבה של האשה בכי-רע. יודעת היא שלא תוכל להצליח באף פרנסה. ברוח קינתו המפורסמת של האבן-עזרא על מר גורלו, אם תרצה האשה להיות 'כנף אוירון', יהפכו 'אל-על' את כל השבוע לשבתון. אם תרצה להיות סוחרת פאות, יאמרו כי יש בהן חשש עכו"ם. את תבקש לסחור במטפחות, יתחילו ההודים להשתחוות לכותנה. אם תחליט ללמד מורות, בחיים לא יהיו עוד השתלמויות.

מה לך מדמיין דימיונות של הבל? ישאלו קוראינו הנאמנים. בני קורח אכן לא מתו, אבל הם הרי ניצבים על פתחו של גיהינום וצועקים "משה אמת ותורתו אמת". מודים הם בפה מלא, כי מנהיגי האומה שליחיו של הקב"ה הם, לשמירת התורה בטהרתה. אין כבר היום 'קורחים' בתוך המחנה, אלא מחוצה לו. רחוק כמטחווי קשת. מה פשר הסיפור הדימיוני על אותה אשת-אברך אומללה, שאינה יכולה לסייע לפרנסת ביתה, כאשר רואים אנו בעליל כיצד לבנות ישראל הכשרות והצנועות, חלק מרכזי בפריחתו המופלאה של עולם התורה? קורח הצליח למשוך בחלקת לשונו רבים וטובים, אף שסיפורו הדימיוני היה מופרך מכל וכל, אבל בתקופתנו ה'נאורה' מי יעלה בדעתו לספר סיפורי הבל שכאלה, כאשר יודעים אנו את מסירותם של גדולי ישראל למען שמירת התורה בטהרתה, יחד עם דאגתם לקיום לומדיה?

הלוואי שניתן היה לסיים מאמר ולומר כי כל זה לא היה ולא נברא, ומשל גרוע היה. אלא שיש עיתון אחד, "משפחה" שמו, המעז לקרוא לעצמו 'חרדי', ועוד להוסיף חטא על פשע ולהתהדר ב"וועדה רוחנית" וברב נכבד האמור לפקח על המתפרסם בו, וכל הסיפור ה'קורחי' הנ"ל, על כל פרטיו ודקדוקיו, )ובלשון יפה ומשכנעת שבעתיים(, הופיע בו במקום מרכזי, בולט וממוסגר, תחת הכותרת "קינה לאשה העובדת". עיתון השם ללעג ולקלס את מנהיגי הדור, מורי דרכו, ובמצח נחושה מבקש לערער על הוראותיהם, כדרכם הידועה של ה'מסכילים' מדורי דורות, אשר בליצנות אחת ביקשו לדחות מאה תוכחות. בוודאי עוד נזכה לאיזו 'התנצלות' מסוג זה שעיתון זה רגיל בה, שלעיתים גרועה היא שבעתיים מהנכתב בו!