אנוסי ספרד בהלכה
@7מה דינה של ירושת אנוס שנפטר ובנו עדין מתנהג בנצרות? * האם אנוס שעדי הקידושין שלו היו אנוסים, קידושיו היו כדת משה וישראל? * האם מותר לאנוס לעשות את בנו כומר? * האם צריכים לעשות תשובה עם צומות על חטאם? * אנוסים שבאו לצפת ולטורקיה * על אלו מצוות שמרו בתוקף * שאלות רבות ומגוונות נמצאות בספרי הפוסקים על דיני האנוסים. * ב. ראם מגולל את נסיונם של האנוסים בשמירת המצוות ואת הנידון בזה בספרות ההלכתית *
רקע: מיד אחר הרדיפות
בספרד הוכרחו יהודים רבים לקבל את האמונה הנוצרית. משוער, כי מדובר בכמאה אלף איש בספרד ופורטוגל. הם היו הסיבה לגרוש היהודים
מספרד. האנוסים נחלקו לשלש כתות: א. אלה שנשתמדו תחילתם באונס וסופם ברצון. ב. אלה
אשר בליבם נשארה עדין כבוד ויקר לאמונת אבותם, ובסתר
שמרו לפעמים את חוקי היהדות. ג. האנוסים האמיתיים. אלו אשר נאנסו ללכת בחוקות
הגויים בפרהסיא, אך בסתר שמרו את תורת ד' ומצוותיו.
רבים מהאנוסים נמלטו על
נפשם והתיישבו באיטליה, צרפת ואמשטרדם. עתים נרדפו האנוסים יותר מיהודים אמיתיים.
הכמרים התאמצו תמיד לעורר בקרב ההמון שנאה ומשטמה על האנוסים. ברומא, היו מתפללים
היהודים כל שבת: אחינו אנוסי ישראל הנתונים בצרה ובשביה, המקום ירחמם ויחון אותם,
ויוציאם ויוציאנו מצרה לרווחה ומאפלה לאורה. )מחזור רומי(
בהלכה, נחלקו הדעות כיצד
צריך לנהוג כלפיהם. רבים מגדולי הדורות בתקופתם השתדלו להחזיקם בתור ישראלים, אם
אך מצאו להם זכות כי הם באמת אנוסים.
הריב"ש בתשובותיו )סי'
י"א( טוען: כי צריכים חקירה אם אינם עוברים על מצוות התורה אלא באונס או
בשוגג, ומתעכבים בפורטוגל מפני שחושבים שעושים בזה מצוה להחזיק בניהם ובנותיהם
במסורת ברית התורה, ומקיימים המצוות בצנעא. כל אלה כשרים הם לכל דבר.
רבי עזריה פיג'ו בספרו "גדולי תרומה" )שער מ"ו ח"א
דף רי"ב( כותב: אני מסופק מה יהא דינם בריבית. דברי הריב"ש
ז"ל ידועים. והחקירה הודאית קשת המציאות. במאמר שלפנינו שאלות מגוונות מתוך
רבות מדברי גדולי הפוסקים בתקופה זו:
@5הקושי בשמירת המצוות אצל האנוסים
אנוסי ספרד ופורטוגל היו
מאות שנים תחת עינה הצופיה של האינקוציזיה. חייהם היו
תלויים להם מנגד. חשד קל שבקלים על שמירת מצוות או מנהג יהודי היה יכול לגרור את
התוצאות הקשות ביותר. אולם, למרות הסכנה הגדולה שבדבר השתדלו האנוסים לשמור על
יהדותם וללמדה לבניהם אחריהם. הקפידו מלבד שמירת המצוות שבתורה, על קיום מנהגים
חשובים ביותר.
בס' משנת חכמים למהר"ם חאגיז אנו מוצאים עדות
)דף נ"ג א'(: על מנהג קדום היה בספרד שהיו נזהרים מלכבד החדר מלפנים ולחוץ,
אלא מן הפתח היו מתחילין לכבד את הבית ומוליכין האשפה לפנים, לכבוד המזוזה. ומטעם זה עד עכשיו
בפורטוגל כומרי החקירה אחת מהאשמות שמטילין על האנוסים
כדי לחייבם הוא זה. שאומרים שיש להם עדות שהם מכבדין את
הבית מן הפתח ולפנים.
כמובן שמדור לדור, הלכה
ופחתה ידיעת המצוות בפרטיהן ודקדוקיהן בין האנוסים. כמקור יחידי לידיעת היהדות
שמשו להם ספרי תורה בתרגום לטיני, ופרשו את המצוות כפי הבנתם במקום שלא היתה להם קבלה
מפי אבותיהם. יחידים היו באים מפעם בפעם למרוקו, שם התנהגו על פי חוקי התורה,
וכאשר שבו לארצם הפיצו את ידיעתם בין הקרובים להם. היו שחזרו לארץ מולדתם מפני שלא
יכלו לעמוד בנסיון של איבוד רכושם, או מפני שהושרשו בדתות אחרות ולא יכלו לקבל
עליהם עול תורה ומצוות.
רבי יעקב ששפורטש מספר )שו"ת אהלי יעקב סי' נ"ט(: על אנוס
שבא לאמשטרדם עם שלשת בניו, הוא עם שני בניו הקטנים התייהדו. אך הגדול נשאר בערלתו
וחזר לסורו. היו גם מקרים מצערים, שהחוזרים לספרד
הלשינו לפני האינקוזיציה על אחיהם הנמצאים במדינות
אחרות כאיטליה והולנד.
רבי שמואל אבוהב מספר ב"ספר הזכרונות" שלו )דף ע"ה(: כי
רוב האנוסים שחזרו ליהדות היו זקוקים להדרכה מעולה. לא היה מי שילמדם על שמירת שבת
ומאכלות אסורות. ויש דברים שהיו תמימים בהם ואינם יודעים לשאול כי סבורים שהם
מותרים כי לא נתגדלו על האיסור.
ישנו סיפור מפורסם על
אמונת חכמים תמימה, אך רבים לא יודעים כי מקורו הוא באחד מהאנוסים כפי שמספר מהר"ם חאגיז ב"משנת
חכמים": אנוס שבא מפורטוגל לצפת, ושמע מן הרב על לחם הפנים שקרב מידי שבת
בשבתו. הרב בדרשתו נאנח ואמר: עכשיו בעוונותינו אין לנו זה. הלך האנוס וסיפר לאשתו.
כל יום שישי הכינה אשתו שתי ככרות לחם מנופים י"ג פעמים. הלחם נילוש בטהרה.
היה מוליך בכל יום שישי את הלחם לבית הכנסת. השמש היה בא ואוכלם בשמחה. האיש היה
שב, וכשלא ראה את הלחם שמח כי קיבל ד' את מנחתו.
באחד מימי השישי שהביא את
שתי הלחם, כעס עליו הרב ואמר לו: האם אתה חושב שהקב"ה אוכל ושותה? בטח השמש
לוקח את זה... האיש בכה וביקש מהרב שימחל לו. הוא התכוון לעשות מצוה ולפי דברי הרב
לא עשה אלא עברה. תוך כדי הדברים בא לרב שליח מהאר"י
הק' כי למחר נגזר דינו למיתה רח"ל.
הרב רץ לביתו של האר"י ואמר לו: שמעתי שבטלת נחת
רוח שהיה להקב"ה. מיום שחרב הבית לא היה נחת רוח לפניו כמו בשעה שאנוס זה היה
מביא שתי הלחם בתמימות ומקריבם לפני היכלו...
@5המצוות ששמרו האנוסים
על מצות מילה הוכרחו
האנוסים לוותר בהיותה כרוכה בסכנת נפשות של ממש. אוי לו למי שנפל בידי האינקוזיציה ונמצא מהול. אך היו כאלו שמסרו נפשם ומלו, כפי
שמוצאים אנו בשו"ת מהרי"ט )אהע"ז סי' י"ד(: ומקצתם מסרו עצמם בסכנה למול את
עצמם בארצות אויביהם. רבי מנשה בן ישראל מספר )מקוה ישראל דף י"ח(: על אנוס
שהועלה לגרדום אחרי שנחבש 41 שנה בבית האסורים, במשך כל השנים הללו לא אכל בשר ומל
עצמו שם.
בשו"ת הרשב"ש )סי' פ"ט( מוצאים אנו תפילה מיוחדת שנתקנה
על האנוסים הנכנסים לברית: כשם שהטית ליבו לשוב בתשובה שלמה לפניך, כך תיטע בליבו
אהבתך ויראתך ותפתח ליבו בתורתך ותדריכהו בנתיב מצוותיך למען ימצא חן בעינך.
מכל המועדות, שמרו ביותר
על חג הפסח. השתדלו בכל כוחם לסדר את סדר ליל פסח כהלכתו. מפורסם הסיפור המסופר
בספר "עומר השכחה" על האנוס שבא לטוליטולה
בערב פסח וחפש מקום לחוג את חג הפסח. בא לשוק הירקות וראה שפחה אחת קונה ירקות
העולים על השולחן בליל פסח, מכאן הכיר שאדונה הוא יהודי אנוס.
האנוסים היו מרבים
בתעניות. לפי עדויות שונות, היו מתענים בתעניות בה"ב
שאחרי פסח וסוכות. תעניות אלו באים לכפר על חטאים בלי דעת בימי החג, והרי האנוסים
עוברים יום יום על מצוות התורה ודאי זקוקים הם לכפרה
זו.
שמירת שבת היתה קשה להם
מאד. בשו"ת בארות המים )יו"ד סי' ד'( נוקט להלכה: כי דינם של האנוסים
היה מחללי שבת בפרהסייא. סיפור מענין מביא רבי מנשה בן
ישראל בשם אביו )מקוה ישראל דף י"ד(: בליסבון היה כושי שהיה לו כלי זכוכית
מלא מהחול של נהר הסמבטיון, ובכל ערב שבת לעת כניסת השבת הלך לרחוב שהיה נקרא 'רוי
נאווא', ברחוב ההוא היו דרים יהודים אנוסים, הראה להם
את הזכוכית שבידו ואמר: סגרו את החנויות כי בא העת לקבל את השבת.
מתוך ספרי השו"ת
למדים אנו עדויות שונות על נישואי האנוסים. התשב"ץ )ח"ג סי'
מ"ז( מספר: כי היו מקדשים כדת משה וישראל בפני עדים אנוסים, ואף שהיו באותו
מקום יהודים, העדיפו את האנוסים לפי שליבם מסור לשמים. אולם במרוצת הימים, נשתכחה
תורת קידושין מהם, שאינם מקדשים כלל...
באותה תשובה כותב התשב"ץ על סופר אנוס שכתב גט בשביל אחד מיהודי עירו והגט
כשר, כי העידו על הסופר שהוא שומר יהדות כשמוצא עצמו ניצול מהמוות. גם במותו לא
רצו לקברו כמנהג כופר בדתם, עד שבזבזה אשתו ממון.
@5שמות האנוסים וכינויי משפחתם
כל אנוס קיבל בשעת ההמרה
שם נוצרי, אף כינויי המשפחה הוחלפו. המלכות מאד הקפידה שלא יקראו בשמותם היהודיים כמו שכותב הריב"ש
)סי' מ"ג(: המלכות מקפדת שלא להזכיר המומר בשם יהדות, כי אם בשם גיות ומענישין על זה.
לרבים מהם היה שם עברי
שהיו שומרים אותו בסוד, אך היו כאלו שמעולם לא היה להם שם יהודי. בשו"ת מהר"י בן לב )ח"ג סי'
פ"ז( כותב: אנוס אחד אמר: שהיה לו בקבלה, כשנולד אביו אמר זקנו שאם יזכו לבא
לחסות תחת כנפי השכינה זה שמו אשר יקראו לזה הבן יעקב. ולכל הבנים שהיה מוליד אותו
הזקן הנכבד היה עושה ומכנה שם של יהדות, שאם יזכו יקראו באלה השמות...
בכתובתם היה המנהג בקרב
האנוסים שכתבו: פלוני בן אברהם, כמו בגרים. בשו"ת תורת חיים )ח"ב סי' י"ח( כותב בכתובה כזו, שאין הוכחה כי מדובר
בגיורת, אולי היא אנוסה ולאביה לא היה שם ביהדות. אך מרן הבית יוסף פסק )שו"ת
מהר"י קארו אהע"ז א'( כי לא לכתוב בן אברהם, כי משמע שהוא גר ואינו
כן. אלא אם זוכרים שם אביהם בודאות יכתבוהו, ואם לאו יכתבו שמו בלבד, וחלילה
מלכתוב שם הגיות.
רבים מהאנוסים שכחו גם את
כינויי משפחתם שהתכנו בהם אבות אבותיהם בהיותם יהודים. דבר זה הכניס בלבול בעניני
ירושה, כהונה וכדומה. אך רבי שמעון דוראן )נכדו של התשב"ץ, שו"ת יכין ובועז ח"ב
סי' ג'( מעיד: כל האנוסים בקיאין קצתם בקצתם, ומכירים כל אחד משפחתו ויחוסו ואומרים זה ממשפחה
פלונית וזה ממשפחה פלונית.
בידיעת שלשלת היחס בין
האנוסים, מלאו תפקיד חשוב דוקא הנשים הזקנות. בשו"ת מהרי"ט
צהלון )סי' קמ"ח( כותב: הנשים הצדקניות הזקנות של
פורטוגל שהגידו לנו כשרותן, שמהם תצא תורה ויהדות, והן הנה היו לבני ישראל להביאן
לחסות תחת כנפי השכינה. אגב, הנשים הראו גבורה ואמץ בשעת הגזרות יותר מבעליהן.
בשו"ת מהרשד"ם )חו"מ
קכ"ח( מספר: כי האשה משתדלת לעורר את בעלה שנטמע בין הגויים שילך לחסות תחת
כנפי השכינה. אחד מכותבי העת מספר: כי אחת מהנשים היו לה בביתה שני סירים. לה בשלה
כשר ולבעלה דבר אחר... רח"ל.
@5האנוסים חוזרים ליהדותם...
אחר שנוסדה האינקוזיציה היה אסור לאנוסים לצאת מגבולות ספרד. היציאה או
הבריחה היתה תלויה בסכנת נפשות, רבים נתפסו ונשרפו. אולם היו זמנים שהשלטונות הקלו
ביציאת האנוסים והרשו להם לצאת בתנאים מסוימים. הגירת האנוסים היתה בעיקר לטורקיה
שם מצאו מנוחה גמורה, כמו שכותב מהר"י בן לב
)ח"א סי' י"ט(. כי האנוסים עקרו דירתם ממלכות פורטוגל ובאו תוגרמה, וגם כי קצת מהם משתקעים באנקונה
ופלאנדיש הם מיעוטא דמיעוטא.
מצבם המיוחד של אלפי
אנוסי ספרד ופורטוגל שפליטיהם באו לארצות אחרות וחזרו ליהדותם בגלוי, הוליד שאלות
הלכתיות רבות. חכמי הדור היו צריכים לתת פתרון לשאלות בנושאים שונים ומגוונים, כמו
אנוסים שנדבו לבית הכנסת האם דינם כגויים. שאלה שבה פסק הרשב"ש
)סי' קמ"ג( בשם זקנו התשב"ץ להיתר.
רבים מבני בניהם של
האנוסים תפסו משרות בכהונה הקתולית. רבים מהם עשו זאת בתקוה שכך ינצלו מרדיפת האינקוזיציה. אחרים קיוו שבכך יוכלו להגן על בני משפחתם
ולסייע לאנוסים בכלל. לפני רבי עזריה פיג'ו הגיעה שאלה:
על האנוסים שמבקשים רשות לשים את בניהם כמרים... הלא האנוסים מצווים לפרוש הם
ובניהם מעבודה זרה והיאך נגרום שיהיו כמרים...
שאלות מרובות התעוררו
בדיני ירושות: מה לעשות למשל, באיש שנפטר בטורקיה ובניו בנצרות עדין בספרד. האם
בית דין יעמיד אפוטרופוס על הנכסים, או שיש להם דין נכסי גרים שכל הקודם זכה בהם?
ומה עם ירושתו של זה שבנותיו שבו עמו ליהדות, ובניו בספרד ומי יודע אם ישובו בזמן
מן הזמנים ליהדות?
ההכרעה שניתנה על ידי
חכמי הדור היתה: כי אם היורשים עדין בנצרות, יהיו הנכסים ביד בית דין עד יבא
היורש. )שו"ת אבקת רוכל צ'(. אם יש בנות ששבו ליהדות, תנתן הירושה לבנות.
)שו"ת ראנ"ח מ"ו(. כל מה שנעשה בספרד
בירושות וצוואות כלא חשיבי, ויהא נידון על פי תורתנו.
)שו"ת בעי חיי ח"ד ק"ג(.
השאלות החמורות ביותר היו
בעניני נישואין. השאלות העיקריות שעמדו לדיון היו אם קידושי האנוסים בפני עדים
אנוסים הם קידושין? ומה לגבי חליצה? הריב"ש והתשב"ץ שני גדולי הדור קבעו יסודות בענין זה.
הריב"ש מחלק את האנוסים לשני
סוגים: אלו שהמירו דתם אף אם באונס אך פרקו עול שמים ורדפו אחר היהודים הם פחותים
מן הגויים. ואלו שהיו בלב שלם ונזהרו לבלתי מלהגאל בטומאת העברות זולתי בשעת סכנה.
ולכן בכל אחד מהאנוסים יש לחקור הרבה מאיזה מין הוא. )סי' י"א(
התשב"ץ טען: כי לא רק האנוס
עצמו, אלא גם בני האנוסים נקראים ישראל אפי' עד כמה דורות. אך אם הורעה החזקה
ונודע שאין הם נזהרים בדברים האסורים הרי הם כשאר עוברי עברה אך ברור שדיניהם כדין
ישראל גמור. )ח"א סי' ס"ג(
@5תשובת המשקל
שאלה חשובה שעמדה לפני
חכמי הזמן היא: האם זקוקים האנוסים לתשובת המשקל על חטאים שחטאו בהיותם בארץ השמד?
הרלב"ח טען )קונט' הסמיכה דף רע"ז( כי התשובה
היא העיקר ואין צורך במלקות. )בקשו הם כפרה ע"י מלקות( רבי יצחק אברבנאל טען )משמיע ישועה דף ז'(, שהאנוסים אינם זקוקים
לתשובה שיש בה צומות וסיגופים. אך היו שסברו כי יש לתקן לכל אחד התשובה הראויה לו
לפי רוב השנים ולפי מעט השנים, כי על כל החטאים יביאו במשפט. רבי יעקב ששפורטש סידר תשובה לאנוס אחד על פי שיטת הראשית חכמה.
)שו"ת אהל יעקב סי' ג'(
במסגרת: "בבקר תאמר מי יתן ערב"
שנים מגדולי הדור באותה
עת התייחסו לפרשת האנוסים בדברי מוסריהם: החסיד רבי
יוסף יעב"ץ בספרו "חסדי ד'" כותב: אבל
בדורו של שמד שראינו בעינינו ובאזננו שמענו רבים ונכבדים יראי שמים אשר יצאו מן
הכלל המירו את כבודם ביום מר ונבלע ישראל בגויים. מה נדבר ומה נצטדק. ד' כתות
נמצאים שם: צדיקים גמורים כמו שמעון הצדיק זכרו לברכה הוא החכם השלם ר' שמעון מימי
שקדש את השם ית' כרבי עקיבא וחבריו, וחסידים אחרים רבים
שסבלו רעות רבות וצרות משונות על ד' אלוקיהם. מהם מתו, מהם ניצולו כאוד מוצל
משריפה ואלו הם סוד ד' מדורו של שמד ובזכותם יקרב ד' את קץ הגאולה.
הכת השני: רשעים גמורים,
כי לא היו יהודים אלא שהיו נכלמים ממכיריהם וקרוביהם ולו היו מאריכים ימים עימהם
היו משחיתים את הכלל בעלילותיהם הנשחתות.
הכת השלישי: אנשים המירו
בהכרח ואחר כך נטמעו ברצונם ברוב הזמן, סופם הוכיח על תחילתם כי לא לד' המה ואין
לד' חפץ בהם. הכת הד': אנשים גמורים מתחילתם ועד סופם והשתדלו בכל כוחם לצאת מתוך
ההפיכה כל אחד כפי שכלו וידו ובאו וחזרו בתשובה שלמה.
רבי עזריה פיג'ו בדרשתו )שנדפסה בספרו "בינה לעיתים" דרוש ח'(
בשבת שובה אמר כך: בהם נתקיימה חתימת הקללות "בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב
תאמר מי יתן בקר מפחד לבבך אשר תפחד" כי שתים רעות ילחמו בנו תמיד, במצור
ובמצוק, במקומות האונס הידוע: האחד התעוררות הלב אשר יפחד מפני פחד ד' והדר גאונו,
מאשר הם חוטאים בפרסום ובגלוי להראות העמים והשרים כי הם משתחוים לעבודתם ואת
אליליהם הם עובדים, כאשר הם מכריחים אותם, ולכן יתאוו ויאמרו בבקר: מי יתן ויבא
הערב, כי באישון לילה ואפלה יוכלו לעשות איזה מעשה יהודי לעבודת קונו, בהיחבא.
ולהיפך, מאשר יראה בעיניו
כמה וכמה יסורין קשין מרים כגידין, עושים למתייהדים
שאינם עושים כמעשיהם, וכמה מיני מיתות משונות, הרוגים ושרופים, על ככה. אז יתאוו
ויאמרו: מי יתן בקר, למען עשות בפרסום לעיניהם במעשיהם
ולא יחזיקוהו לאיש עברי...
