הדרשה האקטואלית על "פטר חמור"
לומדי "הדף היומי" למדו לאחרונה דיני פטר חמור, בפרק הראשון של מסכת בכורות. לאחרונה שמענו סיפור מאלף על דרשה שנאמרה בשעתו ואשר להפיק לקח אקטואלי ממצוה זו, לענין הויכוח לגבי היחס לתנועה הציונית.
היה זה כאשר בירושלים של פעם התעורר יהודי לקיים מצות "פטר
חמור", כאשר הראי"ה קוק שימש ככהן שעמו
התקיימה מצות הפדיון, ובמהלך האירוע נשא דרשה. הוא הזכיר, כי הגמרא בתחילת מסכת
בכורות )ה, י( מסבירה, מדוע זכו דווקא פטרי חמורים למצוה זו, מכל בעלי החיים
האחרים, כי גזירת הכתוב היא וגם משום שסייעו לבני ישראל בשעת יציאת מצרים, לשאת
רכוש גדול מכספם וזהבם של המצרים.
הביטו וראו, אמר הרב קוק, החמור הוא בהמה טמאה, טמאה לגמרי, ואפילו משמש
כסמל לתכונות בזויות ושפלות )"אשר בשר חמורים בשרם"(. אך למרות הכל, זכה
לקדושה מסוימת שתתקיים בו מצוה ייחודית, רק משום שסייע בתהליך הגאולה של עם ישראל.
מוכח מכאן שגם מי שטמא וירוד ביותר, יכול לזכות לקדושה, ברגע בו הוא עוזר ומסייע
במעבר מהגלות לארץ ישראל...
כמובן שכל הנוכחים במקום הבינו את המסר האקטואלי שהיה טמון בדברים, ואז קם
מרן הגרי"ח זוננפלד
זצוק"ל והגיב על אתר: "אמנם לא חשבתי לשאת דברים, אך מכיוון שהרב של יפו
התחיל לדרוש דרשה ולא סיימה, אלא עצר באמצע, הריני מחוייב
שלא תישמע רק חצי הדרשה וברצוני לסיים את הסוף הראוי לאותה דרשה".
ואז הוסיף ואמר רבי יוסף חיים: "נכון, אמת ויציב, כי החמור למרות
היותו טמא ובזוי, זכה לקדושת המצוה, בזכות שסייע לבני ישראל ביציאת מצרים. אבל
נשים לב מה מוסיפה ומלמדת אותנו התורה. מדיני פטר חמור עלינו דווקא ללמוד, כי
'תערובת' שכזו אין לה זכות קיום ולא יכולה להישאר כמות שהיא. לא יתכן להשאיר את
החמור הטמא עם זכות הקדושה שבידו. יש שתי אפשרויות: או שממירים את קדושתו לטהרה
מוחלטת, או שאין לו קיום כלל. הן כך ציוותה התורה במצות פטר חמור: או לפדותו בשה
או לעורפו! אבל להשאיר אותו כך, כמות שהוא - אפשרות כזו אינה באה בחשבון..."