ואנחנו לא נושענו – סגולות

הגדרה, נפלאה בפשטותה, נאמרה בתורה על אופי המצוות ועבודת ד' שנצטווה עליהם האדם:

 כי המצווה הזאת... לא נפלאת היא... לא בשמים היא... כי קרוב אליך הדבר מאד...

פשוטו של מקרא בא להציב יסוד ראשוני לכל המבקש לדעת את מהות עבודת האדם בעולמו: "לא

 בשמים ולא מעבר לים". אין זה נכון לקיים את המצוות באופן "מחוכם" ויוצא דופן,

 הגורם לערעור צורת החיים הנכונה של האדם. כי הקב"ה אינו חפץ בדרך חיים בלתי נסבלת

 לאדם. וכבר המליץ המגיד מדובנא על הפסוק "ולא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל",

 כי האדם המרגיש יגיעה יתירה המעיבה על שמחת חייו, כנראה תועה הוא בדרך החיים, כי

 הדרך הישרה, תפארת לו לאדם. ואמיתות פשטות הדברים אינה צריכה להוכחות נוספות.

היצר הרע, הפורש רשתו על כל מהלכי החיים, מבקש להטיל את זירעוני הכפירה של "כוחי

 ועוצם ידי" בהשקפת האדם. הוא מבקש להסיטו מדרך האמונה הפשוטה לדרך חיים "עצמאית"

 כביכול, הנוגדת באופן מוחלט את דרך התורה. חובתנו לשוב ולחזק בליבנו את ההכרה

 הפשוטה כי התורה והמצוות אינם בשמיים או מעבר לים, אלא דברים כפשוטם.

להבהרת הדברים, ניקח דוגמא מצורת חיים השבויה בהשקפת העולם הזה והיצר הרע. יהודי

 אביון שהיה מהלך מבית לבית ומקבץ נדבות, התדפק באחד החורפים, בלילה גשום וקר, על

 דלתו של אחד מטובי העיר וביקש את נדבתו. קראו העשיר לחדר עבודתו והציג לפניו שאלה:

 מה טעם אתה מהלך בחוצות בזמן מזג אוויר קשה כל כך? אפילו אני לא העזתי לצאת מפתח

 ביתי לצורך עסקי הגדולים, ומדוע לא תוכל ביום סגריר כזה להישאר בביתך? ויען מקבץ

 הנדבות ויאמר: צוואה היא לי מאבי זכרונו לברכה: בגשם וברוח בקור ובחום צא לקבץ

 נדבות, ואל תצטרך לבריות... באמירה מגוחכת זאת טמונה השקפת חיים מעוותת: הקבצן

 אינו מכיר בנדבת לבו של העשיר שנתן לו מתנת יד, אלא אומר לנפשו: זהו סכום הכסף אשר

 הצלחתי בכוחי ובעוצם ידי, בערמתי ובחכמתי לקבל מן העשיר. ואם הוא כבר אומר תודה,

 הרי זה רק כ"השקעה" לפעם הבאה שהוא ירצה "להוציא" מהעשיר סכום נוסף...

נתבונן נא בעצמנו האם אין אנו חיים באותה השקפת עולם. נבדוק אם בשעה שאנו מתפללים

 ומבקשים מבורא עולם שימלא את משאלות לבנו לטובה, אין אנו מנסים לפעול ישועה או

 "לסחוט" הצלחה על ידי ריבוי תפילה והפצרה. נבחן האם לאחר שנתמלאה בקשתנו והקב"ה

 נתן את שאילתנו, האם לא עוברת בליבותינו מחשבת פיגול בנוסח @1'עשיתי @2את זה',

 הצלחתי בכוחי ובעוצם ידי לפעול אצל הקב"ה למלא חסרוני.

שאלה זו נוקבת עד תהום נבכי הנפש, ומעוררת תהיות קשות על הרגלים משובשים שמקורם

 בעצת היצר הרע, אשר קנו שביתה בין שלומי אמוני ישראל, ואפילו בין העמלים בכל כוחם

 להגיע לשלמות רוחנית.

@9

דוגמא מובהקת להשקפת חיים מעוותת זו אנו מגלים בראש כל חוצות כאשר מפרסם מאן-דהוא:

 "אמרתי ארבעים יום ונושעתי".

אמרת ארבעים יום ונושעת? מי אמר לך זאת? מאין אתה יודע בוודאות כה מוחלטת? ראוי

 להימנע מכך לא רק מן הטעם הפשוט שיש גם שניים או שלושה אנשים שאמרו את אותו דבר -

 ולא נושעו; והיו אחרים שהתפללו בכותל ארבעים יום - ועדיין לא זכו לרפואה; והיו

 רבים שאמרו את תפילת השל"ה בערב ר"ח סיון - ויש להם בעיות חינוכיות קשות עם

 הילדים. ומנגד: יש כאלו שמעולם לא נתנו כסף כמניין 104 פרוטות בערב שבועות,

 והילדים שלהם מוצלחים ביותר ומביאים הרבה נחת.

ראוי שלא לומר דברים בסגנון זה אף מטעם נוסף. הראו לי דבר נפלא בתשובות נודע ביהודה

 (או"ח, סי' יוד) ששאל מדוע קבעו לומר "אין כאלוקינו" לפני פיטום הקטורת? והשיב

 שהרי ידוע מאמר חז"ל שהקטורת מעשירה, וכדי שלא יאמרו אנשים שבזכות שאמרו פיטום

 הקטורת הם התעשרו, על כן הקדימו את "אין כאלוקינו אין כאדונינו", שנזכור שהכל מאתו

 יתברך. כי מי שאומר שעל ידי אמירת פיטום הקטורת נעשה עשיר, הרי הוא כאילו אומר

 "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה".

נשים אל לב את דבריו המבהילים של הנודע ביהודה: אנשים האומרים שבזכות אמירת פיטום

 הקטורת נעשו עשירים, מבטאים תחושה של "כוחי ועוצם ידי". הם מאמינים רק בכוח עצמם.

 הם כופרים בעיקר! אמנם נאמר על אמירת פיטום הקטורת שהיא מעשירה, ואעפ"כ אסור לומר

 כוחי ועוצם ידי עשו את החיל הזה, כי אין לנו הזכות לקבוע שאכן כך היה. זה לא נאמר

 לנו, ולא ניתן לבחון את זה בהסתכלות הארצית שלנו.

נתבונן בדברי חז"ל ונראה שבכמה וכמה מקומות הם הרחיקו את האפשרות מאנשים רגילים

 לפרש מעשים ומאורעות של הנהגת הקב"ה.

הגמרא במסכת ברכות מספרת על חזקיהו המלך שלא רצה להינשא, כי ראה ברוח הקודש שיהיו

 לו צאצאים שיגרמו צרות לעם ישראל, ובא ישעיהו הנביא ואמר לו: "בהדי כבשי דרחמנא

 למה לך". מדוע אתה מנסה להשפיע על הנהגת הקב"ה? תעשה אתה את המוטל עליך ותשא אשה,

 והקב"ה ינהיג את העולם לפי איך שגזרה חכמתו. אל תתערב במעשי שמיים על ידי עשייה או

 על ידי הימנעות מעשייה.

הרי אם היה קורה דבר כזה אצלנו, היינו חושבים שאם נודע לנו על תוצאות חמורות

 העלולות לנבוע ממעשינו, בוודאי חובה עלינו למנוע אותן בכל מחיר. מכאן אנו למדים

 שאין זו הדרך. עלינו לקיים את המצווה עלינו, ולא לנסות להשפיע על מהלכים שמימיים.

 הניסיון לפרש ולנסות להבין ולדעת "כיצד הדברים עובדים", וע"י כך לעשות פעולות כדי

 להשפיע על הנהגת הקב"ה, הוא ניסיון פסול.

@9

נוסיף ונאמר עוד תוספת קטנה: אחד מהציורים היפים המוכיחים עד כמה דעת בעלי בתים היא

 היפך דעת תורה, נמצאת במגילת רות. בועז שהיה שופט וראש הסנהדרין עולה לשער אל

 הזקנים, ואומר שהוא רוצה לשאת את רות לאשה. הבית-דין פוסקים שהיא אסורה לבוא בקהל,

 והוא משיב שכתוב "לא יבוא מואבי", אבל מואבית מותרת, ונושא אותה. יום אחד לאחר

 הנישואין, מסתלק בועז לבית עולמו. מה אתם חושבים שדיברו בלוויה שלו? מה אמרו המוני

 העם: אמנם כן, בועז היה גדול הדור, אבל פה, במקרה הזה, הוא כשל... אולי הוא עשה

 בסדר מבחינה הלכתית, אבל שלא כדעת סנהדרין. הנה - אמרו מן הסתם בלוויה כל האנשים

 ש"מבינים" תמיד בכל דבר: בפוליטיקה וב"גדולים" ובהנהגת הדור - הנה, הקדוש ברוך הוא

 לא חיכה הרבה, והעניש אותו על אתר. יום אחרי החתונה עם רות, הוא נפטר באופן

 פתאומי. ראיתם? היש לכם הוכחה יותר טובה מזו? כך אמרו כנראה המשתתפים בלוויה.

ומהי האמת? אנחנו יודעים היטב את האמת. כל העולם מאז ששת ימי בראשית חיכה ליום הזה

 שבו יתחתן בועז עם רות, ומשם תצא הגאולה השלמה על ידי משיח בן דוד שיגאלנו במהרה

 בימינו והעולם יגיע לתיקונו השלם. בועז הכין את עצמו, והתכונן כל ימיו להגיע

 למדרגה נשגבה כדי שיוכל להתחתן עם רות ולהקים את בית דוד. ואז, כשסיים את תפקידו

 בעולם הזה הוא נפטר, כי אין לו יותר מה לעשות בעולם הזה. אבל אתם, האנשים הפשוטים,

 מנסים לפרש את הנהגת הקב"ה בקוצר שכלכם, במיעוט דעתכם, מנקודת המבט הצרה והנמוכה

 שלכם. אתם, בדעת בעלי בתים שלכם, מנסים לפרש על מה עשה ד' ככה: למה הוא מת, ולמה

 דווקא היום, ואפילו יש לכם הוכחות נחרצות וחד משמעיות...

זוהי דעת בעלי בתים שהיא פסולה בתכלית. אין לנו שום זכות לומר על מעשה זה או אחר

 שגורם לכך או אחרת. זוהי כפירה בעיקר. הניסיון להבין באופן פרטני ומדוקדק איזו

 מצווה הביאה בדיוק לאיזה שכר, האמירה שמכיוון שנדרתי נדר זה זכיתי לישועה זו,

 וכיוון שעשיתי פעולה זו קיבלתי נס זה, הוא מעשה של אדם שמנסה להשפיע על ההנהגה

 השמימית, וזה פסול בתכלית.

אמנם נכון שכתוב שאדם שבאים עליו ייסורים צריך לפשפש במעשיו, אבל זה רק במחשבה

 האישית של האדם, בסתר לבבו, בחשבון הנפש הפנימי שלו עם עצמו. אבל לפרסם דברים

 כאלו? להגיד בשער בת רבים "הקטורת מעשירה"? לקבוע שאמירה פלונית ומעשה פלוני גרמו

 להנהגה שמימית כזו או אחרת? מלבד היותה אמירה נואלת, היא גם כפירה מוחלטת בהנהגתו

 של הקב"ה. זוהי אמירת "כוחי ועוצם ידי".

אמירות חוזרות ונשנות כאלו גורמות להחדרת אמונות בלתי-מבוססות בעם ישראל. אמונות

 כאלה שדוחקות כמובן את האמונה האמיתית. התוצאות יהיו ללא ספק, שאם אדם יאמר ארבע

 מאות פעם בכותל פרק שירה ולא ייוושע, הוא יכפור בעיקר וייצא לתרבות רעה. הוא נחשף

 כל הזמן למסרים ולמודעות שאם אומרים - מיד נושעים, אם נותנים - זוכים בישועות, ואף

 אחד לא אומר לו שכל הדברים האלה אינם נכונים. שמדובר בסכלות וכפירה כרוכים זה

 בזה.

צריך לדעת, שגם כשמדובר בצורך נכון וחשוב וצודק, אין להשתמש באמצעים של הפצת

 "אמונות" שכאלה. יש לזכור גם כי אנחנו בני תורה, וצריכים לדעת שיש מצווה של צדקה,

 וצריך לתת צדקה בכל הלב, בכל מיני מקומות, אבל צריכים לעשות מצווה בטהרתה. אנו

 רוצים לעשות מצווה כמו שצריך, ולא להתנות את מתן הצדקה בקבלת הישועה. (אע"פ שאמרו

 חז"ל שהאומר סלע זה לצדקה ע"מ שיחיה בני הרי זה צדיק גמור, אין זה שולל את המצווה

 החשובה יותר, לתת צדקה לשם מצווה.) חייבים לומר את האמת: איננו יכולים לקבוע

 שתרמנו כך וכך לצדקה זו וזו, ולכן נושענו. כל זמן שלא הגיעה הגאולה השלמה ואין לנו

 נביאים ובעלי רוח הקודש, עדיין לא נושענו!

שערי יושר, תשס"ו

נרשם על ידי א' השומעים