זוכרנו לחיים – שמירת הלשון

דוד המלך ע"ה אומר )תהילים לד(: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע". הרי לנו עצה נפלאה לזכות לחיים, ועצה זו בהישג יד ואין צורך לטרוח ואף לא להוציא ממון בשבילה. וכתב מרן החפץ חיים זצוק"ל )חובת השמירה פרק ו'(: "מי האיש החפץ חיים ]בעוה"ב[ אוהב ימים לראות טוב ]גם בעוה"ז[. נצור לשונך מרע". וסגולה זו היא הטובה ביותר מכל הסגולות שמחפשים אנשים להצלחה.

 

ועוד כתב )זכור למרים(: והנה ידוע, מי שיש לו איזה משפט לפני מלך בשר ודם... מתחזק האדם להשיג איזה סנגור שימליץ עבורו, ואפילו על ספק, אולי יכול להצילו, או על כל פנים להקל את דינו...

 

וכל שכן בענייננו, שהמשפט הוא לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בעצמו, שהוא אלוקי המשפט, והוא אומר: מכל הצרות הבאות עליכם אני יכול להציל אתכם, וההצלה הזאת כוללת מכל הפגעים והצרות, ואך משוט לשון תתחבא. ואם על תנאי קטן כזה גם כן יאמר האדם שקשה לו לעמוד בזה - הוא כחסר דעה ייחשב, או שהוא מפקפק בדרשות חז"ל, שהקדוש ברוך הוא מבטיח לאדם שבזכות זה יינצל מכל צרה.

 

ובאמת עבור פתקא כזו, שהקדוש ברוך הוא מבטיחו לעמוד לימינו להצילו מכל הצרות הבאות לעולם, כדאי לאדם, אם בעל נפש הוא, לקבל על עצמו כל העניינים הקשים שבעולם, עכ"ל.

 

@9

 

אך יש לדעת שמלבד היות שמירת הלשון סגולה לחיים טובים, הרי שמירה זו מוטלת עלינו בכל עת כחובה על ידי בורא עולם. ועלינו לקיימה ולשוב בתשובה שלמה על אי הזהירות בה, וביותר לעת שמלך יושב על כסא המשפט וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו. וכבר הורה מרן המשנה ברורה זצ"ל )בספרו שמירת הלשון ח"ב פ"ה( שבבוא האדם לתקן את ענייניו ולשוב בתשובה לפני ד' על חטאותיו, תחילת הכל צריך לראות לתקן דבר זה, והיינו חטא הלשון, ואז יקובל תשובתו, כמו שמצינו אצל הכהן הגדול, שקודם בואו לכפר עוון טמאת מקדש וקודשיו, אף שהוא גם כן עוון כרת, מכל מקום ציוותה התורה אותו לתקן מתחילה לכפר חטא הלשון על ידי הקטורת, עכ"ל.

 

ועל פי הדברים שיובאו לקמן בס"ד, יתבאר מפני מה יש להקדים את התשובה על חטאי הלשון, ומפני מה חטאים אלו מעכבים את קבלת התשובה על שאר עבירות, וכמ"ש "ואז יקובל תשובתו" שמשמע שאי תיקון חטא זה מעכב בקבלת התשובה. וכמו כן, יתברר גודל חשיבות שמירת הלשון להכרעת גזר הדין לטוב או למוטב ח"ו.

 

@9

 

ראשית דבר הן אמרו חז"ל: שעוון לשון הרע הוא החמור יותר מכל העבירות, וכמו שמבואר בגמ' בערכין דף ט"ו: "תנא דבי רבי ישמעאל, כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות כנגד שלש עבירות, עבודת כוכבים, וגילוי עריות, ושפיכות דמים".

 

וכך כותב הגר"א מוילנא זצ"ל באיגרתו הידועה: כי חטא הלשון על כולו, כמאמר חכמינו ז"ל תוספתא פאה פ"א: אלו דברים שאדם אוכל ]פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים[ ולשון הרע כנגד כולם, ומה לי להאריך בזה העוון, החמור מכל העבירות, עכ"ל. ועוד אמרו חז"ל )ערכין שם(: אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא, כל המספר לשון הרע כאלו כופר בעיקר, שנאמר )תהלים יב, ה(: "אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו".

 

ופשוט הוא שראשית תשובת האדם, צריכה להיות על העוון החמור מכל העוונות. ובפרט לפי המבואר שהמספר לשון הרע ככופר בעיקר, ואמרו עליו חז"ל את המקרא "אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו". שהרי לא שייך שישוב האדם אל אדונו, אם הוא אומר "מי אדון לנו"!

 

וביותר לעת ראש השנה יום הדין, אשר עיקר עבודתנו ביום זה היא קבלת עול מלכותו ית"ש, וכמאמר חז"ל )ר"ה טו(: "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם". והיאך יתכן לקבל עול מלכותו ואדנותו יתברך, יחד עם אמירת "מי אדון לנו".

 

@9

 

כתב מרן הח"ח זצ"ל )שמיה"ל שער הזכירה פרק א, כבוד שמים פרק ב(: "גם בזה העוון הזה חמור משאר עוונות, שבשאר עוונות באותו האיבר, שהוא עושה בו העוון, הוא ממשיך עליו רוח הטומאה, לא כן בעוון לשון הרע הוא ממשיך על כל איבריו רוח הטומאה ומטמא אותם, כמו שכתוב בזוהר הקדוש פרשת מצורע, וטומאתו חמורה מטומאת זב ובעל קרי וטמא מת".

 

והגאון רבי יצחק אייזיק חבר זצ"ל ]מגדולי תלמידי תלמידיו של רבינו הגר"א מוילנא זצ"ל[ כתב )אפיקי ים ערכין דף ט"ו(: כשעושה עוון מיוחד, מקלקל כח אחד בנפשו ורוחו והרי זה נדמה למוכה ופצוע באבר אחד, אבל בחטא הלשון כורת כל איברי נפשו ורוחו, עכ"ל.

 

ועוד כתב בעניין זה )שיח יצחק ח"ב ליקוטים א(: ובאמת כלל המעשה במצוות עשה ולא תעשה ידוע שהם פוגמים בשמים ובארץ, אבל ח"ו פגם הלשון בדברים אסורים, פוגם בדבר שהוא למעלה משמים וארץ... שעולה הפגם למעלה עד כסא הכבוד... ומתרבים הרשעים והאפיקורסים בעולם. ולכן עונשו של לשון הרע גדול יותר מאד מכל העוונות, שאין לך עוון אשר מרבה קליפות וכוחות הטומאה בעולם, כמו עוון לה"ר, עכ"ל.

 

וה"אור החיים" הק' זצ"ל כתב )ויקרא י"ד, ט'(: "אין לך דבר שמרחיק האדם מן קונו כלשון הרע", עכ"ל. ודבריו יובנו ע"פ האמור, שטומאת חטא זה חמורה מכל הטומאות, על כן הריחוק מבורא עולם שגורם עוון זה הינו הריחוק הגדול ביותר מכל מה שגורמים עוונות אחרים.

 

ולפי האמור, מתבאר מדוע בבוא האדם לשוב אל ד', ראשית עליו לתקן את חטאי הלשון, וכן מפני מה דבר זה מעכב את התשובה. שכן תשובה היא מציאות של קירבת אלוקים - "ואתם הדבקים בד' אלוקיכם", תחת ההתרחקות מד' שיוצרות העבירות, כמ"ש הרמב"ם ]תשובה פ"ו ה"ז[, ולא שייך לעשות תשובה ולהתקרב אל ד' ולהידבק בו כל עוד טמאים בטומאה החמורה מכל, הכורתת כל אברי גופו ונפשו, ומרחיקה את האדם ממנו יתברך בריחוק שאין למעלה ממנו.

 

]ואף שהדבר קשה בעינינו, מפני מה עוון זה וטומאתו חמורים יותר מכל העבירות, אך כך היא המציאות, כפי שהתברר. ובאמת טעמו של דבר זה בבחינת סוד, וכמו שכתב רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל בספרו פרי צדיק )קרח ט"ז( יעו"ש כל דבריו[.

 

@9

 

מרן החפץ חיים זצוק"ל )שמירת הלשון שער הזכירה פ"ז( מביא את דברי הזוהר הקדוש )פרשת פקודי(, שאומר ב]תרגום[: "מי שיש בו לשון הרע אין תפילתו נכנסת לפני הקדוש ברוך הוא, שהרי נתעורר עליה רוח טמא".

 

והגאון רבי רפאל הכהן מהמבורג זצ"ל )מרפא לשון(, לאחר שהביא את דברי הזוה"ק האומר כי בעוון לשון הרע אין מתקבלת תפלתו של האדם, כתב על כך: ומי האיש אשר לא יחרד, בקראו או בשמעו דברים האלה וכו', אשר טימא את פיו ולשונו בלשון הרע וכיוצא בו, התלויים בדבור. ואם לא עשה תשובה על חטאיו, תפלתו אינה עולה למעלה ארבעים יום, והמה מיטב הימים מראש חדש אלול עד יום כפור, ויסגרו בפניו כל שערי תפלה, הנפתחים ביותר בימים הקדושים האלה, ובפניו יסגר השער ולא יפתח.

 

ומה יועיל לו תפילתו אשר מתפלל בימים האלו, אם לא עשה תשובה על חטאיו הרבים, מה שפגם בדבור בלשון הרע, אינהו ואביזרייהו הן הן אבות הטומאה ותולדותיהן כיוצא בהן, עכ"ל.

 

ולא רק התפילה נפגמת על ידי לשון הרע אלא כל דברי הקדושה שמוציא האדם מפיו כקריאת שמע וברכות, מתקלקלים ונמאסים על ידי רוח הטומאה שנבראה על ידי הדבורים האסורים ולא יזכה האדם בהן, וכמו שמביא מרן הח"ח זצ"ל )שמיה"ל ח"ב פ"א, כבוד שמים פ"א( בשם הזוהר הקדוש )פרשת פקודי(.

 

גם התורה שלומד האדם, הוא מאבדה על ידי דברים האסורים, וכמו שכתב מרן הח"ח זצ"ל )כבוד שמים פ"א.( וז"ל: "בדברי לשון הרע ורכילות שהוא מדבר, הוא מאבד את מעט התורה שיש בידו" ]והביא מקור לכך מדברי המדרש )שוחר טוב מב([. ועד היכן מגיעים הדברים נוכל ללמוד ממה שכתב )שמיה"ל שם פ"א(: "וזהו שאנו אומרים בסוף תפילתנו, 'אלוקי, נצור לשוני מרע', ואחר כך אנו מבקשים 'פתח לבי בתורתך', דאי לאו הכי אין התורה נחשבת לכלום".

 

דברים אלו מלמדים אותנו על גודל הנזק הנגרם על ידי לשון הרע, וביותר לקראת יום הדין בו נשקלות זכויותיו וחובותיו של האדם )רמב"ם תשובה ג, א( וכמו שכתב מרן הח"ח זצ"ל )שמיה"ל ח"ב פכ"ו( וז"ל: "מי שפיו פתוח תמיד, ואינו מקפיד על עצמו, אפילו אם ילמד כל ששה סדרי משנה וכל הש"ס כמה פעמים, כשיבוא למעלה, לא ימצא אפילו גמרא אחת שתגן עליו, כי כל אחת נמשך עליה רוח הטומאה, ומאוס להסתכל עליה". ]ואף שבפשטות דבריו מתייחסים לדין שלאחר פטירת האדם, מכל מקום, נמצינו למדים מהי ההתייחסות לתורה שנטמאת על ידי דיבורים האסורים[.

 

@9

 

כתב החובת הלבבות )שער הכניעה פ"ז( שמי שמדבר לשון הרע על זולתו עוברות זכויותיו למי שדיבר עליו. כמו כן, חובותיו של מי שסיפר עליו עוברות אל המספר עליו לשון הרע.

 

ובספר מגיד מישרים למרן הבית יוסף )פרשת פקודי( מביא שאמר לו המלאך המגיד שהיה נגלה אליו, וז"ל: וגם בענין הקמות שקמו נגדך, אין להרהר כי הם לא יזיקוך אלא הועילו, כי מי שאומר לשון הרע על חבירו וכו', הוא אמת ויציב, ואילו היו יודעים בני אדם זאת, היו שמחים כשהיו שומעים שמספרים רע עליהם, כאילו נותנים להם מתנת כסף או זהב.

 

ובספר שמיה"ל )שער הזכירה פ"ג( לאחר שהביא את דברי חובת הלבבות כתב על כך: ואם כן הדבר, מי שמוטבע, חס ושלום, במידה הרעה הזאת להריק על חברו בחצי לשונו תמיד... האדם הזה עלול הוא שיצא מן העולם נקי מנכסיו, הינו הקניינים הנצחיים של תורה ומצוות, ויהיה מלא תמורתם בעוונות רבים ועצומים, מינים ממינים שונים, של כמה וכמה אנשים, שלקח מכל אחד לפי ערך הביזיון והכלימה, שהגיע להם על ידו בימי חייו. עכ"ל.

 

ולפי זה, גם מובן מאד טעם הצורך בהקדמת עשיית התשובה על חטא לשון הרע, וביותר לעת ימי הדין בהם נידון האדם על מעשיו הטובים והרעים, שכן המורגל בחטא זה ולא שב עליו בתשובה, במה יצטדק לפני בוראו? תפילתו הרי נטמאת ואינה נכנסת לפני השם! התורה שלמד אינה נחשבת לכלום ומאוס להסתכל עליה! והמצוות שעשה בשאר אברים או שעשאן בפה טהור, הרי על ידי לשון הרע מפסידן ולא זו בלבד אלא מקבל הוא את חובותיו של מי שדיבר עליו.

 

@9

 

מרן הח"ח זצ"ל מביא )שמיה"ל שער הזכירה פ"ב( את דברי הזוהר הקדוש )פרשת פקודי( וז"ל ]בתרגום[: "יש רוח אחת שעומדת על כל אותם בעלי לשון הרע, שכאשר מתעוררים בני אדם בלשון הרע, או אדם אחד שמתעורר בלשון הרע, אז מתעוררת אותה רוח הרעה הטמאה שלמעלה... והיא עולה למעלה וגורמת בזה ההתעוררות של לשון הרע, מוות וחרב והרג בעולם".

 

ומשמעות מיוחדת לדברים אלו לקראת הימים הנוראים, וכמו שאומר מרן הח"ח זצ"ל )שמה"ל שם(: "וכמה אנו צריכין להתבושש ולהיכלם מהקדוש ברוך הוא, שאנו מתפללים אליו בימים נוראים, הס קטגור וקח סנגור תחתיו, ואנחנו בעצמנו על ידי הלשון הרע שלנו מעוררים אותו ונותנין לו כח לקטרג, השם ישים בינינו אהבה ואחווה ושלום ורעות", עכ"ל.

 

@9

 

ולאור האמור, נמצינו למדים עד כמה נצרכת ומועילה הקבלה להתחזק בשמירת הלשון, ]וזהירות בזה משפיעה על תיקון שאר עניינים שבין אדם לחבירו, וכמו שכתב מרן החפץ חיים זצ"ל )שמירת הלשון שער הזכירה פרק א([, וזאת על ידי לימוד קבוע ותמידי בהלכות ומוסר שמירת הלשון, שללא זאת, לא שייך כלל שינצל האדם מחטאי הלשון, וכמו שכתב מרן ה"חפץ חיים" זצ"ל במקומות רבים, וכפי שכתבו על כך גדולי ישראל בקריאתם ללימוד ספרי חפץ חיים ושמירת הלשון, וכפי שמוכיחה המציאות.

 

]הגה"צ רבי יהודה סגל זצ"ל תיקן סדר לימוד יומי קצר בספרים "חפץ חיים" ו"שמירת הלשון, ואמר )בזה הלשון בערך( "שאין משפחה בעולם שלומדים לפי סדר לימוד זה, שלא ראו איזו שהיא ישועה בענייניהם". ואכן, ישנם סיפורים רבים על ישועות גדולות בענינים רבים, שראו אלו שקבעו עצמם לסדר לימוד זה )בראש השנה מתחיל מחזור לימוד חדש לפי סדר זה([.

 

ונסיים בדברי מרן החפץ חיים זצ"ל )חובת השמירה(: וכמה רב טוב צפון לאותם האנשים, שיתחזקו בענין הזה למהר לתקן החטא הזה... ואשרי האיש שיתחזק בזה, ויזכה לעצמו ולדורותיו עד סוף כל הדורות, ויזכה לכל ישראל, עכ"ל.

 

ויהיה זה למליץ יושר עלינו, להיכתב ולהיחתם לחיים טובים ולשלום, ולהתגלות מלכותו יתברך לעיני כל חי במהרה בימינו, אכי"ר.