חזק בן אדם והוי שקוד ללמוד הלכה

ידועה המשנה במסכת אבות "כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו מרובה

 ממעשיו אין חכמתו מתקיימת", וידועה גם השאלה הכיצד יתכן שיהיו מעשיו מרובים

 מחכמתו, אם עדיין לא למד התורה והמצוות מנין לו לעשות המעשים האלו.

רבנו יונה בפירושו למסכת אבות עונה ע"כ ואומר: אלא שזו המשנה דברה לפי עצה טובה נאה

 ומקובלת שיש לו למי שאינו יודע, שלא יאבד נפשו, שיקבל על עצמו לעשות כל הדברים אשר

 יגידו לו חכמים ולא יסור מהם ימין ושמאל כאשר ידעם, ועל פי התורה אשר יורו אותו

 ועל המשפט אשר יאמרו לו יעשה. ומיד שיקבל על עצמו קבלה זו בלבב שלם ובנפש חפצה

 מעלה שכר כאילו קבל עליו וכאילו עשאם מפי הקבלה אף אם עדיין לא עשאם, ועי"ז נחשב

 שמעשיו מרובין מחכמתו אף שאינו יודע ואינו עושה. עי"ש בדבריו הנפלאים שאומר שזו

 היתה אמירת ישראל "נעשה ונשמע" ועי"כ קבלו מיד שכר כאילו עשאום.

ורבנו יונה שב וכפל דבריו אלו בחיבורו "שערי תשובה" (שער ב' אות י') וז"ל: כאשר

 ישמע מוסר החכמים והמוכיחים, יקשיב וישמע ויכנע ויחזור בתשובה, ויקבל בלבו כל דברי

 התוכחות ושלא יגרע דבר מדבריהם. והנה האיש הזה ברגע קטן יצא מאפילה לאור גדול, כי

 עת אשר יאזין ויסכית ולבבו יבין ושב ויקבל ביום שמעו דברי המוכיח, ויקיים עליו

 להיותו עושה ככל אשר יורוהו תופשי התורה מן היום הזה ומעלה להזהר כאשר יזהירוהו

 יודעי בינה לעתים, עלתה בידו התשובה ונהפך לאיש אחר, ומעת אשר קבל כזאת במחשבתו

 וגמר עליו ככה בלבבו, קנה לנפשו זכות ושכר על כל המצוות והמוסרים ואשריו כי צדק

 נפשו בשעה קלה. וכן אמרו רז"ל וילכו ויעשו בני ישראל, וכי מיד עשו, והלא לא עשו עד

 ארבעה עשר לחודש, אלא כיון שקבלו עליהם לעשות, מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו מיד. כי

 האיש אשר קבל על נפשו בלב נאמן לשמור ולעשות על פי התורה אשר יורוהו ועל פי המשפט

 אשר יאמרו לו היושבים על המשפט, יש בידו מן היום הזה שכר על כל המצוות, וקנה זכות

 על הנגלות אליו ועל כל נעלם מעיניו, ואחרי זאת יום יום ידרוש וישקוד על דלתות

 מוכיחיו וישכיל מכל מלמדיו.

ועל דבריו אלו כתב מרן רבינו ירוחם זצוקללה"ה ממיר: הדברים מבהילים מאד כי יתכן

 והלה עדיין אין לו כלום ידיעה ממעשה המצוה וכבר מעלה עליו הכתוב כאילו כבר עשהו,

 ויתכן עוד שגם באופן שאחרי שקבל עליו לעשות ככל אשר יורוהו תופשי התורה והוא נאנס

 ולא עשה, גם זה לא יעכב כלל בשכרו, ויקבל הלה שכר אף אם מחמת אינה אונס שהוא, הנה

 לא בצע כלל את מה שקיבל עליו.

עומדים אנו בפתחו של חודש אלול, שכידוע הם ימי רחמים ורצון מאז נבחר עם ישראל לעם

 כשהתפלל בהם משה רבינו (חיי אדם כלל קל"ח), ובימים אלו כל אחד מכין את עצמו לקראת

 ימי הדין הבעל"ט, וכבר כתב קדוש ישראל מסלנט זצללה"ה באיגרתו (אור ישראל אגרת ז'):

 כי בימים הקדמונים תקיעת השופר שתקנו לנו חז"ל לתקוע בחודש אלול היתה מספיקה לעורר

 את העם לפקח על עצמו ולפשפש במעשיו, אבל בדורות האחרונים שאנו שקועים מבית ומחוץ

 בהבלי טרדת הזמן והלב קשה כאבן, אין די בהתעוררות הקלה לעשות רושם באבן החזקה,

 וע"כ העצה היעוצה לנו מדברי חז"ל היא אם פגע בך מנוול זה (יצה"ר) משכהו לבית

 המדרש, ולכל אחד יש ביהמ"ד הנחוץ לו, לאחד ביהמ"ד העוסק בענינים של משא ומתן

 באמונה, לאחר ביהמ"ד העוסק במאכלות כשרות וכדומה. ומרן הסבא מקעלם זצללה"ה אמר על

 דברי הרמב"ם ז"ל שכ' בהל' תשובה מי שזכויותיו יתרות על עוונותיו צדיק ומי

 שעוונותיו יתרות על זכויותיו רשע, שאין הכוונה רוב זכויותיו שרוב מעשיו צדיקים,

 אלא שהקב"ה שוקל ובודק את מצבו ומדרגתו הרוחניים שעומד במצב שרובו עומד בדרך

 הזכיה, ומכיון שעומד בדרך שתביא אותו לזכות הוא נקרא צדיק במשפט ראש השנה, ואם

 קיבל על עצמו לקיים את כל התורה - כדברי רבינו יונה הנ"ל - נמצא בגדר רובו זכויות

 שהרי הגדרתו היא שעומד בדרך הזכיה, ובכך נוכל לבוא אל המלך ביום הדין.

והנה הקרה ד' אלוקינו לפנינו שביום ר"ח אלול הבעל"ט מתחילים ללמוד מחזור חדש של סדר

 ההלכה היומית - שנוסד ע"י הג"ר יונה שטנצל זצ"ל בשנת תש"ו ובעצת והסכמת מרן החזו"א

 שאף קבע את סדר הלימוד שבכל יום לומדים שלשה סעיפים בשו"ע או"ח (עם המשנ"ב) ולאחר

 מכן משלימים בסימנים בספר קיצור שו"ע לאותן ההלכות שאינן בשו"ע או"ח, וכידוע עד

 כמה החשיב מרן בעל החזון איש זצללה"ה את לימוד ההלכה ובפרט בדורנו וכה דבריו בספרו

 על אמונה ובטחון: ומן החיוב להאריך בחיוב לימוד ההלכה מפני מיעוט התלמידים בדורנו

 והשרידים מעטים וספורים המה וכו' ועוד כתב: חכמי היראה מצאו את השפעת הלימוד בשני

 סוגים, הסוג האחד לימוד החובה של קיום הדין ושמירת ההלכה וההתעוררות למה שראוי

 להתעורר וכו', והסוג השני לימוד פרטי ההלכה של כל דין ודין וכו' והעיקר שברפואת

 תחלואי הנפש האלו הוא העיון בהלכה הדק היטב בכל פרטי סעיפיה ועוד האריך הרבה בספרו

 הנ"ל פרק ג' במעלת לימוד ההלכה.

והנה מי שמצטרף כעת ומקבל על עצמו ללמוד את ההלכה היומית ולקיים מה שלומד - א"כ

 עפ"י דברי רבינו יונה נחשב לו כבר כאילו קיים כל מה שילמד וצובר זכויות רבות לקראת

 יום הדין הבעל"ט, מלבד מצוות תלמוד תורה שמקיים בשעת הלימוד, ועאכ"ו אם לימוד זה

 נלמד ברבים - ואוסיף מדילי ואומר שאצלנו בשיעור דף היומי ממשיכים עוד כרבע שעה

 אחרי לימוד דף היומי ולומדים את ההלכה היומית וברוך ד' סיימנו כבר שני מחזורים של

 ההלכה היומית - כן יתן ד' וכן יוסיף - ורואים בזה ברכה מרובה אף ל"בעלי בתים"

 המשתתפים בשיעורים וכ"ש לתלמידי חכמים - וכידוע דברי חז"ל הביאם רש"י בריש פרשת

 בחוקותי: אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובים העושין את התורה.

מנהג אשכנז לומר בחודש אלול את מזמור כ"ז לדוד ד' אורי וישעי וכו', וכתב המלבי"ם

 בפירושו על תהלים וז"ל: במזמור הזה יבאר כי ההשגחה נמשכת אחר הדבקות בד', והדבק בו

 תדבק בו ההשגחה התמידית ותשמרהו מכל הפגעים וע"כ סמוך לבו לא יירא משום דבר רע, כי

 לא יאונה לצדיק כל רע, רק ברגע אשר הפסיק חוט הדביקות ונפנה מעבודת ד', ולכן מכל

 המון הבקשות אשר יבקש האדם ראוי שישים פניו אל שאלה אחת בה ימצא כל מבוקשיו והוא

 שידבק בד' תמיד, ועפ"ז מתפלל שיעזרהו ד' על הדבקות הזה ויסיר מעליו כל המונעים אשר

 ישביתוהו מן הענין הגדול הזה אשר הוא תכלית אשרו ובקשתו, וע"ז אמר אחת שאלתי -

 בעבר ואותה אבקש בעתיד, שבתי בבית ד' כל ימי חיי כדי לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו

 וכו' את פניך ד' אבקש לא אבקש שום דבר רק השגת פניך שהוא הדביקות וההשגה של פני ד'

 והיא כל מגמתי וכו'. ובודאי שמי שלומד את ההלכות ע"מ לקיימן ודאי שאיפתו היא להיות

 דבק בהשי"ת וסיום המזמור קוה אל ד' חזק ויאמץ לבך - אם תחזק בדרכיו הוא יאמץ לבך

 שלא יחלש לדבר האויבים הרוצים לאבדנו או להחטיאנו וקוה אל ד'. 

וכן פונה מרן החזו"א אף אל אלו שלא טעמו טעם החכמה עדיין: ולזאת יתאמץ האדם להתרומם

 על כל אויביו ולחזק לבו ללימוד ההלכה, ואל יסב אל היאוש - המשחית האכזרי , ולמה לא

 תכנע מכלימת עולם המאיימת עליך בהישארך ריק, מיגע לריק ונולד לבהלה. חזק נא בן

 אדם, חזק ולבוש אומץ, חגור מרץ והוי שקוד ללמוד הלכה.