חלקה של האשה בלימוד התורה ובהחזקתה

נשים מברכות ברכת התורה - כך נפסק בשולחן ערוך. לפי ה"מגן אברהם", הטעם הוא - היות שנשים מחויבות ללמוד את הדינים הקשורים אליהן. על כן, הסביר ה"מגן אברהם", גם נשים אומרות בברכת המזון "על תורתך שלמדתנו". )1()2()3()4(.

בעל ה"בית הלוי" הגדיר יפה את ההבדל בין לימוד הנשים לאנשים: בעוד נשים אינן מקיימות שום מצות עשה בלמדן תורה אלא מטרתן רק לידע איך לקיים מצוות התורה השייכות להן, הרי אצל האנשים לימוד כשלעצמו הוא מצוה. מכאן, שבאנשים יש שתי בחינות - הלימוד כשלעצמו והלימוד כדי לדעת איך לקיים המצוות )5(. וזה מה שכתוב בגמרא לגבי מצות הקהל - "אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע", דהיינו, מצוה לנשים לשמוע כדי שידעו איך לקיים המצוות )6()7()8(.

והראיה שבאנשים הלימוד אף בדברים שאינם נוגעים למעשה, לקוחה מן הגמרא. נאמר לגבי מספר פרשיות בתורה ש"לא הייתה ולא עתידה להיות", ולמה נכתבו? למען "דרוש וקבל שכר". והרי זה מופלא, אך זו הוכחה ברורה לחשיבות ערך לימוד התורה, שהוא נשגב לעצמו באנשים. אולם כאמור, בנשים מטרת הלימוד הוא רק לדעת ההלכה, איך לנהוג )9(.

יש עוד הסבר לכך שנשים הפטורות מת"ת מברכות ברכת התורה: היות שבברכת הנהנין נשים חייבות, והרי עצם לימוד התורה גורם לאדם הנאה ]וכך כתוב בפירוש "הלבוש": "קודם שיתחיל ללמוד יברך ברכת התורה, ומאד מאד צריך האדם להזהר בזה להראות שהתורה היא חשובה בעיניו ונהנה ממנה כמו שמברך על כל הנאותיו"[ )01( )11(.

@1חלק האשה בהחזקת תורה@2

הגמרא אומרת שיש לאשה חלק בלימוד התורה של בעלה, כי ע"י סיועה הבעל יכול ללמוד בהרווחה. ו"בשלחן ערוך הרב": "ומכל מקום, אם היא עוזרת לבנה או לבעלה בגופה ומאודה שיעסוק בתורה - חולקת שכר עמהם" )21()31(.

ומובא בהקדמת ספר חנוכה ומגילה להגאון רבי חיים טורצין זצ"ל בשם מרן החזון איש זצוק"ל, שהוכיח לאברך אחד ואמר לו - הרי זוגתך עשתה אתך עסק כזבולון ויששכר, ואם תתבטל מלימודך, הרי אתה מועל בשותפות. ובשו"ת כתב סופר כתב, שאשה יכולה לברך "לעסוק בדברי תורה" כיון שיש לה חלק בלימוד התורה של בעלה )41(.

"נשים במאי קא זכיין? באקרויי בניהו לבי כנישתא ובאתנויי גבריהו ביה רבנן ונטרן לגבריהו עד דאתא מבי רבנן" )נשים במה הן זוכות לעוה"ב? ששולחות את הבנים לחדר ונותנות אפשרות לבעל ללמוד תורה בכולל ומחכות לבעלים עד שיבואו מהכולל( - הגמרא בברכות דף י"ז אומרת כי נשים פטורות מתלמוד תורה ומחויבות הן בכל המצוות שלא הזמן גרמן, ובכל מצוות לא תעשה. ואם כן, שואלת הגמרא, איזו זכות עומדת להן לעולם הבא? שכן, מי שזכות התורה - הכל בידו, ומי שאין זכות התורה בידו, אין בידו כלום, וניתנת התשובה הנ"ל.

וכבר עמד על כך בספר יערות דבש )51( וכתב על כך מרן החפץ חיים זצוק"ל. והדבר הוא כפי שמובא במסכת כתובות דף קי"א: "כל המשתמש באור תורה - אור תורה מחייהו". למשל, אדם שבונה בית, הריהו מקדים להבטיחו באחריות, אם כי חשש רחוק שהבית ישרף. גופו של האדם הרי ודאי שישרף באדמה. על האדם אפוא להבטיח את עצמו שיהיה בכוחו לקום בתחיית המתים. בשביל כל המצוות שהאדם מקיים בעוה"ז תקבל נשמתו שכר בעוה"ב, אך הלא נחוץ שגם הגוף יקום לתחיית המתים לאחר שיתהפך לעפר, וזאת ניתן להשיג רק באמצעות התורה שמחיה אותו. לפיכך, אין פלא שחכמים לימדונו, שאם כי האשה איננה בכלל לימוד התורה, אף על פי כן יכולה היא לזכות בזכות בלתי ישירה ע"י השפעתה על בעלה ובניה שילמדו תורה.

נפסק בשו"ע שאסור להתחתן עם בת עם הארץ )61(. וביאר רש"י במסכת פסחים דף מ"ט מדוע הדבר כן: "מפני שדומות לבהמה, שאין להן לב להבין כי היא חייך ואורך ימיך". ופירש ה"טורי זהב", שטבע הנשים לבטל בעליהן מתורה כיון שהן סוברות, שאם במקום זה יתעסקו בסחורות, יהיה להן טוב בעולם הזה, מה שאין כן אם יעסקו בתורה, שיהיה רק לבעליהן עולם הבא. ובאמת אינו כן, אלא היא חייך בעולם הזה, ואורך ימיך בעולם שכולו ארוך, שהוא עולם הבא. לכן פסק הט"ז, שאם יש בת לעם הארץ, שהיא חכמה ומבינה ענין זה, שהתורה נותנת לא רק עוה"ב אלא גם עוה"ז, אפשר להנשא לה.

מקורות

)1( אורח חיים סימן מ"ז סעיף י"ד )2( וכך מובא בשו"ת מהרי"ל סימן קצ"ב. )3( בסימן קפ"ז ס"ג )4( החיד"א בברכי יוסף או"ח סימן מ"ז )5( בשו"ת בהקדמה לספרו ובח"א סימן ו' )6( חגיגה דף ג' )7( וכך מובא בס' מנחת חינוך מצוה ת"ל. )8( סימן מ"ז )8( וכתב החיד"א ב"ברכי יוסף" ובמשנה ברורה דאם נשים יש להן ספק אם ברכו ברכת התורה אף דבאנשים כשיש להם ספק צריכים לברך ברכת התורה, אבל נשים אין מברכות כיון שאין חיוב הברכה מצד חיוב תלמוד תורה אלא הוא רשות. )9( סנהדרין דף ע"א )01( או"ח סימן מ"ז ס"א )11( וכ"כ הגאון רבי יוסף ענגל זצ"ל בספרו לקח טוב כלל י"א. )21( סוטה דף כ"א )31( הלכות תלמוד תורה פ"א סעיף י"ד )41( אורח חיים סימן ב' )51( )51( חלק א' דרשה א' )61( אבן העזר סימן ב'.