חפשנו קינים באישון לילה – מצות שילוח הקן

@7במוחם של רבים, מעלה מצוות "שילוח הקן" מין אסוסיאציה של סוג מצוה שאינה מצויה,

 מצווה נדירה, ואם מישהו מצא אי פעם קן שאפשר לקיים בו את המצווה, הרי הוא שומר

 אותה כדי לכבד עימה את אחד מגדולי ישראל, כמו מצוות "פטר חמור" ו"ראשית הגז" וכדו'

 שמכבדים בה את גדולי ישראל. כל זאת עד המפגש עם שני אברכים מלומדי ישיבת מיר.

 שהחלו להתענין בהלכותיה ואף כתבו ספר מפורט בענין זה בשם  "שלח תשלח". שיחה על

 מצווה "קלה"

@1 מה הביא אתכם להתעניינות במצווה זו?

היה זה כמה שנים אחרי נישואי, ועדיין לא נפקדתי בזש"ק. התוודעתי לדברי המדרש המובא

 בילקוט שמעוני (דברים רמז תתקל): "אמר הקב"ה אם קיימת מצות שילוח הקן אפילו אם

 היית עקר ולא מוליד חייך שאני פוקדך בבנים. (וכ"ה במדרש רבה פרשה ו סימן ו. וכן

 הוא במדרש תנחומא). הודות לדברי המדרש הללו, התחלתי לחפש דרכים איך לקיים את

 המצווה, במשך הזמן התחלתי ללמוד את הלכותיה בעיון, לאחר מכן הוצאתי ספר בנושא זה

 וזיכיתי יהודים רבים במצווה זו. יש לציין שבמשך הזמן נפקדתי אף אני בזש"ק, אולי גם

 בזכות מצוה זו.

@1האם ישנן הלכות שחייבים לדעת אותם לפני קיום המצווה?

קיום המצווה אינו דבר מסובך כלל, הוא פשוט מאוד. מתקרבים לקן, משלחים את האם (ענין

 הזכיה ב"בנים" ראה להלן) אך יש כמה דיעות שיכולים להועיל אם רוצים לקיים המצווה.

 לפי דעות מסויימות ניתן לכוין לפני שילוח האם, שבכל תנועה שהוא עושה כשמתקרב לקן,

 הוא מכוין בזה לגרש את האם. משום שלפעמים הציפור רואה אדם מתקרב לקן ומקל בידו היא

 בורחת מעצמה, ואז אי אפשר לקיים את המצווה. אך אם הוא מכוין שבכל תנועה שהוא מתקרב

 לקן הוא על מנת לגרש את האם, אז אפילו אם ברחה מחמת שראתה אותו הרי הוא נחשב שהוא

 שילחה. ואם אינה בורחת אז ייקח מקל ויכה על הקן בעדינות והיא תברח. כמובן רצוי

 לכתחילה לצאת ידי הכל ולגשת בשקט ולהבריחה במקל.

@1אחר שמשלח את האם, האם צריך לעלות ולקחת את הביצים?

ה"חכם צבי" בסימן פ"ג סובר שאין צריך לזכות בבנים. כך כתוב גם בספר "יסוד מורא"

 שחיבר ה"אבן עזרא" וכן בספר החינוך, וכן פסק החוות יאיר. בספרי קיבלתי הסכמה

 מהגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל ושם כתב לי שאין צורך לזכות בביצים כפסק החכם

 צבי. שמעתי שכשהגאון הגדול רבי משה שמואל שפירא זצ"ל קיים את המצווה בבאר יעקב,

 הציעו לו לעלות ולהרים את הביצים ולזכות בהם, ולא רצה, כיון שהחכם צבי פוסק שאין

 צורך בזה.

@1האם צריך מומחיות מיוחדת לזהות עופות, שמא העוף הוא מן העופות הטמאים?

תשעים ותשעה אחוזים מן הקינים המצויים הם של עופות טהורים. העופות הטמאים בדרך כלל

 אינם בונים את קיניהם במקומות שיד אדם יכולה להגיע אליהם. הרוב המוחלט של הקינים

 המצויים הם של עופות טהורים.

@1באילו זמנים אפשר לקיים את המצווה?

עיקר קיום מצווה זו הוא בשעות הלילה. מכיון שאת המצווה מקיימים רק אם האם רובצת

 בקן. והנה בשעות היום בדרך כלל האם יורדת מן הקן כדי לחפש את מזונה, ובאותו זמן

 האב רובץ על הביצים. מכיון שאי אפשר לדעת באיזה שעות האב רובץ, לכן לא מקיימים את

 המצווה ביום. אך משעה לפני שקיעת החמה כבר ברור שהאם רובצת על הביצים, ומאז אפשר

 לקיים את המצווה.

קיבלתי הדרכה מעשית מגדול המומחים לציפורים בארץ. והוא אמר לי שאין שום צד כזה

 שהאבא ימצא בקן מזמן זה עד הבוקר.

@1באילו תקופות מצויים הקינים?

בימות החורף נדיר מאוד למצוא קינים. מכיון שרוב העופות נודדים לארצות החמות. אפשר

 אולי למצוא, אבל זה נדיר מאוד, שיונה תטיל ביצים בימות החורף. מחודש אדר קצת לפני

 פורים עד ראש השנה, זהו הזמן בו ניתן למצוא קינים.

@1האם אפשר לקיים את המצווה כשהקן נמצא על אדן החלון בבית, או בחצירו, האם אין בזה

 בעיה של חצר המשתמרת?

מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א והגאון הגדול ר"ח קניבסקי שליט"א אמרו לי: שהאדם צריך

 להחליט פעם אחת בחייו שכל אימת שיהיה קן ברשותו והיונה תטיל ביצים הוא אינו

 מעוניין לזכות בהם, ואז הוא יכול לקיים את המצווה. גם כשהאדם עובר דירה, יחליט

 שאינו רוצה שחצירו תקנה לו.

בספר "קן ציפור" מביא עצה זו מהגאון רבי דוד יונגרייז זצ"ל. ובאמת העצה הזאת מופיעה

 בחידושי "חתם סופר" (חולין דף ק"מ). מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (בהסכמתו לספר קן

 ציפור) הוא הפוסק היחידי שחולק וסובר שאין עצה זו מועילה.

ואילו מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל באגרות משה, ויבלחט"א הגאון הגדול רבי חיים פנחס

 שיינברג שליט"א והגאון הגדול רבי ניסים קרליץ שליט"א סוברים שאפשר לכתחילה לקיים

 בקן הנמצא בביתו או בחצירו, גם אם אף פעם לא כיון שלא תקנה לו חצירו. שהרי מסתברא

 מילתא שסתם אדם מעוניין לקיים המצווה, יותר ממה שהוא מעוניין לזכות בביצים.

@1אם כבר נתקיימה המצווה באותו קן, האם אפשר לקיים שוב את המצווה באותו קן?

ראשית דבר נפנה אל העובדות. הרבה אנשים אמרו לי שידוע בעולם שהאם לא חוזרת יותר לקן

 אף פעם, כי היא מריחה שנגעו בביצים, והולכת לבנות קן אחר. אבל המציאות בשטח מוכיחה

 שזה אינו נכון בכלל. בדקתי את העניין הזה באופן אישית עשרות פעמים, דיברתי עם

 גדולי המומחים וכולם אמרו פה אחד, שתמיד האם חוזרת לקן. בתורים היא חוזרת למחרת

 בבוקר, ובציפורים האם חוזרת כעבור עשרים דקות בערך.

וכאן אנו מגיעים למחלוקת הפוסקים: ה"ברכי יוסף" בגליון שולחן ערוך מביא בשם רבי

 סולימאן אוחנה שהיה אחד מגורי האריז"ל הסובר שאם כבר קיימו זכו בביצים והפקירום,

 שוב אי אפשר לקיים בהם את המצווה אם האם חוזרת לקן, וכן כתוב גם במלאכת שלמה

 במשניות. מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א אמר לי שההלכה היא כהברכי יוסף ואם הפקיר הוא

 לא יכול לחזור שוב ולעשות המצווה.

עצתו של מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א לשנים הרוצים לקיים את המצווה בקן אחד, היא:

 שישלח את האם, ויזכה רק בביצה אחת בלבד. ואחר שתחזור האם יבא השני וירים את שניהם,

 ואז יזכה באחד הביצים בוודאי.

דעתו של הגאון הגדול ר"ח קניבסקי שליט"א שאפשר לכתחילה להפקיר את הביצים, ולקיים

 באותו קן את המצווה אפילו מאה פעמים. בכל פעם שהאם חוזרת אפשר לשלחה, לזכות בביצים

 ולהפקירם, ושוב לקיים את המצווה.

ואמר לי הגאון הגדול ר"ח שליט"א שאביו מרן בעל ה"קהילות יעקב" זצ"ל גם כן סבר שהפקר

 מועיל, והוא יכול לקיים את המצווה כל אימת שהאם חוזרת אפילו מאה פעמים.

הגאון הגדול ר"ח שליט"א סיפר לי מעשה נפלא שקרה לפני שנים רבות. בזמן שבנו את היכל

 כולל "חזון איש". היה פלורוסנטים שהשתלשלו מהתקרה עד להיכל הכולל. כמה אברכים שמו

 לב שעל הפלורוסנטים באו יונים ובנו את קינם. הלכו לשאול את מרן הסטייפלר זצוק"ל אם

 יש להיכל הכולל דין של חצר המשתמרת )אמנם לפי האמור לעיל לדעת מרן בעל האגרות משה

 ועוד אין כל חשש בכך(. מרן הסטייפלר אמר מיד שאין כאן חצר המשתמרת ועי' במ"ב סימן

 קנ"ד. אח"כ שאלו אותו: את מי לכבד בקיום המצווה. אמר מרן הסטייפלר שיש לכבד את

 האברכים שלא נפקדו בזש"ק. באותו זמן למדו בכולל ששה אברכים שלא נפקדו עדיין בזש"ק.

 אחד מהם הלך ושילח את האם, זכה בבצים, ומיד הפקירם. אח"כ חזרה האם, ואברך אחר קיים

 את המצווה, וכך חזר הדבר ונשנה ששה פעמים. כשגמר האברך האחרון שלא נפקד בזש"ק

 לקיים את המצווה, לא חזרה האם יותר אל הקן. באותה שנה נפקדו כל האברכים שקיימו את

 המצווה בזש"ק. ויהי לפלא. (מעשה זה מובא ג"כ בספר מצוות איש על הרמב"ם הל' שילוח

 הקן. וכן בספר "אורחות רבינו").

הגאון רבי גרשון היבנר שליט"א ר"מ בישיבת ליקווד סיפר לי שמרן הגאון רבי אהרן קוטלר

 זצוק"ל קיים גם כן את מצוות שילוח הקן לאחר שמישהו הפקיר את הביצים.

בענין סגולת המצוה אומר אחד האברכים כי ידוע לו שבבית הגאון הגדול ר"ח קניבסקי

 שליט"א מצוי חלון שמפעם לפעם בונים בו יונים את קיניהם, והגאון הגדול ר"ח שליט"א

 מכבד זוגות חשוכי ילדים בקיום המצווה. בנוסף לכך - הוא מספר הגיע אלי יהודי אחד

 שבנו נתקשה בשידוכים, והגאון הגדול ר"ח שליט"א אמר לו ששילוח הקן היא סגולה ג"כ

 לזה, שהרי הלשון במדרש הוא "שאני פוקדך באשה ובבנים".

הגאון הגדול ר"ח קנייבסקי שליט"א הראה לי את דברי רבינו שלמה קלוגר זי"ע שכתב בספרו

 טוב טעם ודעת על התורה שהסגולה מועילה רק למי שהקב"ה יודע שטוב יהיה עבורו אם יש

 לו בנים. אך יש אנשים שהקב"ה יודע שאין זה לטובתו שיפקד בבנים, או שיאריך ימים. אז

 גם אם יקיים המצווה לא יועיל לו. עוד הראה לי הגאון הגדול ר"ח שליט"א את הכתוב

 בספר "מטה משה" על מה שנאמר ובחנוני נא בזאת לגבי צדקה. שכל זה רק אם הקב"ה רואה

 שהעשירות תועיל לו, אך אם העשירות תזיק לו, אז אין מועיל לו.

דבר נוסף רוצים הם להדגיש. מחבר ספר אחד כתב: שאם יש דם בביצה, וזה בדרך כלל אחרי

 שלש ימים מזמן ההטלה, אין מקיימים בזה את המצוה, כיון שאינו ראוי לאכילה. דבר זה

 הוא חידושו של אותו מחבר בלבד, ואין אף פוסק הסובר כן. פירסום חידוש זה הגביל מאוד

 את קיום המצווה, כי לפי"ז צריך ללכת ולעקוב אחרי הקן, ולראות מתי בונים אותו

 ולקיים המצווה רק בשלשת הימים הראשונים להטלת הביצה, זה גרם להרבה אנשים לא להשתדל

 לקיים את המצווה, כשראו קן ולא ידעו מתי נבנה. אבל אליבא דאמת הר"ן כתב שמכיוון

 שאם ישים הביצה תחת עוף אחר יצא עוף טהור שיכול לאכלו, אם כן כבר עכשיו הוא מקיים

 בזה את המצווה ומיקרי ראוי לאכילה. (הגאון הגדול רח"פ שיינברג שליט"א אמר לי

 שבימינו אפשר להניחו במדגרה חשמלית ויצא מזה אפרוח). גם בספר חזון יחזקאל כתב:

 מעולם לא שמענו שאי אפשר לקיים את המצווה כשיש דם בביצים. גם אני שמעתי ממרן

 הגרי"ש אלישיב שליט"א ומהגאון הגדול ר"ח קניבסקי שליט"א שאין בזה שום חשש. בספר

 "ואת הבנים תיקח לך" מביא שמרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל אמר לו שאין שום בעיה בזה,

 וכן אמר לו הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל. שמענו שבמהדורא שניה שהוציא אותו

 מחבר, השמיט דבר זה מספרו.

@1מצווה זו נאמרה בתורה: "כי יקרא". האם יש ענין לחפש אחר המצווה הזאת?

בספר "שולחן גבוה" על השו"ע (נתחבר לפני שלש מאות שנה) כתב: בעיר הקודש ירושלים,

 היינו מחפשים קינים באישון לילה ואפילה, כדי לקיים המצווה. בספר "ארחות חיים" כתב:

 ולפיכך המחזר בהרים ובגבעות כדי לקיים מצוות שילוח הקן יש לו שכר משלם ואינו נקרא

 הדיוט אע"פ שהוא פטור מלחפש אחריו. ובספר לקט יושר הוא מעיד על רבו ה"תרומת הדשן"

 שהודיעו לו על קן הנמצא בכפר אחד והלך לאותו כפר כדי לקיים המצווה.