טו בשבט כהלכתו

# ט"ו בשבט מגיע, יום של דין ודברים בפרות האילן # טיילנו בין האילנות השונים, בין הפרות היבשים לקופסאות השימורים, הכרנו את הרימות והכנימות, החרקים והעש, ולמדנו על חובת הזהירות הנדרשת מאיתנו טרם האכילה ועל דרכי המניעה #

 

ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות מגיע, וחושף בפנינו את מבחר פירות האילן שנתברכו בהם ארץ ישראל וטורקיה שכנתה. הפרות היבשים והטריים, המשומרים והמעובדים, נגלים לעינינו בשלל צבעים ומציתים את דמיוננו למראה השולחן משובב העין שנוכל לערוך בעזרתם.

 

אולם מעליהם או בתוכם, קטנטנות, מוסוות וכמעט בלתי נראות, נחבאות אל הפרות, שוכנות כבוד - התולעים...

 

חרף כל חומרי ההדברה והריסוסים למיניהם, מגיעות התולעים אל הפרות השונים ומחייבות אותנו בטרם נערוך את שולחננו לערוך עיון קצר אילו מהפרות טעונים בדיקה, ואיך וכיצד נוכל לאוכלם ללא חשש של אכילת איסור.

 

במצוות רבות בתורה הוזהרנו על אכילת איסור. עניני הטומאה עמוקים ונשגבים מבינתנו, אולם ידוע מה שכתבה התורה "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם". "ונטמתם"- אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם ]יומא ל"ט[. כי מאכלות אסורות מטמטמות את הלב ומקשות על האדם להבין את התורה הקדושה. וכן כתב מרן החת"ם סופר זצוק"ל: "ומכל מקום העידו הקדמונים ז"ל שע"י מאכלות אסורות בנערות מטמטם הלב ומוליד לו טבע רע..."

 

גם ב"אור החיים" מובא בשם האריז"ל: "לפעמים יתהפך האדם וישתנה מטוב לרע בטבעו ובמזגו, ולא ידע מאיזו סיבה, והוא עצמו יתמה איך נהפך בדעתו... יאמר כי זה מסתבב שלפעמים יאכל האדם מאכל שיש בו מחלקי הרע...". דברים אלו מוכיחים, כי בכוחם של המאכלים לשנות את טבעו של האדם.

 

אל הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי שליט"א הגיע פעם פרופסור גדול, יהודי ירא שמים כבן שמונים, שסיפר בפנים כבושות לרב, כי זה שנים שהוא מנסה ואינו מצליח להבין דף גמרא. את הנוסחאות במתמטיקה הוא קולט וזוכר בקלות, ואילו דברי הגמרא, למרות כל מאמציו אינם נתפסים במוחו. תוך כדי שיחה נזכר הקשיש כי פעם, בהיותו ילד כבן תשע, טעם מבשר טרף של חברו הגוי ומאז נסתתמו כל מעינות הדעת שלו. הגאון הגדול שליט"א הציע לו דרך אשר תביא לפתוח את ליבו להבין.

 

הסיפור הנ"ל מזעזע ומצמרר. אולם הבקיאים בהלכה יודעים, כי האוכל תולעת אחת, עובר על ששה לאוים בדיוק כאילו אכל ששה כזיתים של בשר "דבר אחר".

 

עובדות נוספות מראות, כי אכילת איסור אינה עבירה חד פעמית, אלא נזק בלתי הפיך לנפש האדם. מאז חטא אדה"ר שולטת המיתה בכל בני האדם, כיון שכוח האכילה האסורה שאכל אדם הראשון, ממשיך לפעפע בזרעו ובזרע זרעו עד עולם, ולכן גם הם חייבים מיתה.

 

גם אלישע בן אבויה שהיה אחד מתוך הארבעה שנכנסו לפרדס, והיה רבו של רבי מאיר, פרש והפך לאחר בגלל אכילת איסור שאכלה אמו כשהיתה מעוברת בו ואכילה זו השפיעה עליו והזיקה לנפשו.

 

ומובא במדרש תנחומא "לעתיד לבוא הקב"ה מוציא כרוז, כל מי שלא אכל בשר חזיר ושרצים ורמשים, יבוא ויטול שכרו, ובאים כאלה שלא אכלו אותם ואומרים תן לנו שכרנו, אמר להם כל מי שקיים את התורה יטול שכרו". כי אכן רבים רבים ובהם גם אומות בעולם נמנעים מאכילת שרצים ורמשים לפי שנפשו של האדם קצה בהם, לכן הוסיף הקב"ה ואמר, כי רק אלה אשר "קיימו את התורה", כלומר, נמנעו מאכילת שקצים ורמשים לשם מצוה, רק הם יבואו ויטלו שכרם.

 

וכותב על מדרש זה בעל "בית הלוי": "ומדברים אלו יש לו לאדם ליתן אל ליבו, כמה להיזהר מאכילת דברים אסורים, ובפרט בימי הקיץ מנמלים, שכל האוכל אותו לא יטול שכרו לעתיד לבוא, וגודל העונש עליהן יותר מכל העבירות..."

 

ואכן זה תפקידנו, לעין ולבדוק, לשטוף ולחתוך, אולם לא מתוך איסטניסיות או מטעמי בריאות כי עם לשם שמים, לקיום המצוה.

 

 

עיון בספרו של הרב ויא "בדיקת המזון כהלכה" חלק ב' מראה לנו, כי קרוב אלינו הדבר מאד. התמונות המצולמות של הפרות ושל הטפילים בגודל טבעי ובהגדלה וההסבר שלצידם, מסייע לנו ללמוד כל הלכה כהלכה וליישם כל הלכה למעשה.

 

על צידה האחורי של הכריכה מופיע המעשה על מרן החפץ חיים זיע"א, שלאחר הופעת ספרו "חפץ חיים", פנה אליו יהודי חרד ואמר לו, כי מעתה יפחד לדבר שמא יכשל בדיבורים אסורים. אמר לו החפץ חיים: "אדרבה, עד היום לא ידעת מה מותר ומה אסור לדבר, ולכן היית מוכרח לסגור את פיך, אך עתה כשבספר מבואר היטב מה מותר ומה אסור לדבר, תוכל אכן לפתוח את פיך".

 

כך גם לגבי מאכלות אסורים. בטרם יודעים את ההלכות כיצד אפשר לאכול?!, אולם לאחר הלימוד מתוודעים לכנימות ולרימות לסוגיהן, מקבלים מושג על גודלן, על צורתן, ועל מקומות המצאותן בפרות וכן מתקבלת מאליה חלוקת הפרות לקבוצות שונות.

 

יש פרות שהם בחזקת נקיים כמו אבוקדו, בננות, אגסים, תפוחי עץ, אננס, קוקוס, רימונים מגידול מסחרי, אתרוג מסוכר, קיווי, קרמבולה, תפוז סיני מסוכר, פאפיה מיובשת מחו"ל, מנגו, שימורי אפרסקים ושימורי משמש. יש פרות הנגועים חיצונית וטעונים שטיפה במים ובסבון. ויש הנגועים בתוך הפרי וטעונים בדיקה פנימית כנגד האור.

 

 

 

נתחיל בפרות ההדר השכיחים בעונה זו של השנה. פרות ההדר הינם דוגמא לפרות שעלולים להיות נגועים חיצונית או פנימית. למרות תהליך הניקוי שעוברים התפוזים בבית האריזה, עדין מצליחות כנימות מסוימות הנראות כנקודות זעירות בצבעים שחור, חום אדמדם או אפור לשרוד ולהשאר על הקליפה. במבט שטחי נראות הכנימות כלכלוך או כפגמים על הקליפה, אולם בניגוד ללכלוך שאינו יורד על ידי גרוד הקליפה, אם ננסה לגרד את הכנימה בעזרת סכין או ציפורן, היא תוסר בקלות. לכן לאחר קילוף פרות ההדר, יש לבדוק אם עברו כנימות מהקליפה לפרי או לידים ואם כן, יש להסירן ע"י שטיפה.

 

אם רוצים להשתמש בקליפה עצמה, יש לנקותה באמצעות כרית לניקוי ממתכת עם מעט נוזל לניקוי כלים.

 

בשר פרות ההדר עלול להיות נגוע ברימות-תולעים קטנות מאורכות ולבנות, ולכן אם רואים נקב, פגם או כתם בצד השני של הקליפה ]הלבן[, יש פשוט להסתכל ולראות שאין על הפרי אורחות קטנות ולבנות.

 

מן הפרדס נמשיך אל מטעי השזיפים והמשמשים. שם אנו עלולים לפגוש את עש המשמש - זחל בצבע חום אדום וראש כהה. גודלו נע בין חצי ס"מ לס"מ וחצי. הוא חודר לתוך הפרי בדר"כ מאזור העוקץ ומגיע עד לגרעין. עש זה מצוי במשמשים ובשזיפים כאחד וכמוהו גם רימות זבוב הפרות - תולעים בצבע לבן-קרם, שבראשן נקודה שחורה קטנה. על קליפת השזיפים עלולות להמצא גם כנימות המגן הזכורות לנו מקליפות ההדרים. כל שעלינו לעשות הוא לשטוף את הפרות היטב, להוציא את הגלעין ולבדוק אם אין בסביבתו זחל או עקבות לו בדמות פרורים קטנים כהים. שזיף עגול יש לחתוך לרוחב הפרי מתחת לעוקץ ולבדוק אם אין סימן לחדירת תולעת. שזיף מאורך יש לחתוך לאורך החריץ ולהתבונן בתוכו. שימורי שזיפים עלולים אף הם להיות נגועים ויש לבודקם.

 

ומשימורי השזיפים נפנה הישר אל שימורי הזיתים. באופן כללי הזן הסורי נגוע יותר מהזן הארופאי, והזיתים השחורים נגועים יותר מן הירוקים. בזיתים מצויות כנימות המגן ורימות זבוב הזית, ולכן יש להתבונן בצידו החיצוני של הזית. לעיתים יש על גביו כתמים כתוצאה ממכות ומלחץ, אך לעיתים הכתם אינו שטחי ויש תחתיו מחילה המעידה כי אכן ביקר בו זבוב הזית...

 

מן הזיתים נצא אל הכרמים, שם נפגוש בענבים החביבים. לעיתים מנוקדים הענבים בנקודות זעירות שחורות או חומות, המפוזרות על קליפת הענבים מבחוץ. אל דאגה! אין זה סימן לנגיעות. אולם בכל זאת יש להשרות את הענבים במי סבון למשך שלש דקות, לאחר מכן לשטוף תחת זרם מים ולבודקם. אם מצויים בהם כתמים החודרים לתוך הענב או צללית כהה בתוך הפרי, יש לחצות את הענב ולבדוק בתוכו.

 

בדומה לענבים, גם התותים טעונים השריה במי סבון. מקלפים את העלה הירוק עם כמ"מ מהפרי, מסירים סדקים וחריצים עמוקים, מומלץ גם לחתוך לאורך, משרים במים עם מעט אמה למשך שלש דקות ושוטפים היטב תחת זרם חזק.

 

לגבי דובדבנים מסוכרים בקופסאות, יש לפתוח אחדים לצורך מדגם, ואילו דובדבנים מצומקים ומיובשים, יש להשרות אחדים מהם במים רותחים, אח"כ לפותחם ולבדוק אם יש נגיעות. במידה וכן, יש לפתוח את כולם.

 

באופן כללי חשוב לציין, כי פרות שגודלו בחלקות פרטיות הם הרבה יותר נגועים מפרות שגודלו בגידולים מסחריים וחייבים בדיקה יסודית. וכן פרות שיש על גביהם סימן למכה או שהם נראים רכים מן הרגיל, אף הם מצריכים בדיקה יסודית.

 

 

זה הכל. רק פקיחת עיניים, קצת סבון ומים והפרי מוכן להעלותו על שפתים.

 

 

@9הפרות היבשים כמו תמרים, משמשים, שזיפים וכו' וכן הפיצוחים למיניהם, קצת יותר נגועים מהפרות החיים וטעונים פתיחה ובדיקה של כל פרי כנגד האור. גם כאשר נקנים הפרות היבשים באריזה סגורה בעלת הכשר מהודר, עדין אין פרושו של דבר שהם נקיים מתולעים.

 

נסקור בסקירה מהירה את הטיפול בצימוקים. צימוקים מקליפורניה בקופסאות מקוריות אינם חייבים בדיקה. אולם צימוקים המגיעים ממקומות אחרים, יש להשרות במים חמים כעשר דקות, לערבב, להמתין מעט ולאחר מכן להעביר את המים העליונים לתוך צלחת לבנה. אם מוצאים תולעים או חרקים, רצוי לא להשתמש בצימוקים אלו, כי יתכן וחרקים נמצאים גם בתוכם.

 

אגוזים עלולים להיות נגועים, בפרט אם שהו זמן ממושך או אוכסנו בתנאים בלתי נאותים. לכן יש להסיר את קליפתם ולבדוק אם אין בתוכם עש-זחלים בצבע לבן או חום בגודל שני מילימטרים עד סנטימטר אחד. או חרקים קטנים בגודל שנים עד ארבעה מילימטרים בצבע שחור או חום. נוכל לראות אם האגוז נפגע מעש אם נבחין שהאגוז מחורר או מכורסם ויש בו "קורי משי" דביקים, פרורים רבים בצבע לבן או חום. כדאי לדעת, כי במרכז אגוזי האילסר ]אגוזים קטנים וחומים[, מצוי חלל טבעי וכתמים כהים שאינם סימן לנגיעות. וכן אגוזי הפקאן מכוסים לעיתים בשערות קטיפתיות שגם הן אינן מעידות על המצאות תולעים.

 

העש והחרקים הזעירים עלולים להימצא אף בשקדים. לכן יש לבדוק את השקדים אם אין עליהם סימנים של כירסום, חורים, "קורי משי" ופרורים רבים. לעיתים, כתוצאה מהקילוף המכני, הקליפה החומה הדקה נפגמת וחסירה במקומות מסוימים או שנוצר שקע חיצוני. פגימה זו אינה סימן לתולעת. רק במידה ונמצא חור החודר לתוך השקד, ולו בשקד אחד, יש לחצות את כל השקים ולבודקם מבפנים. אם לא נמצא סימן לעש או לחרק, יש לבדוק כעשרה אחוזים מהשקדים ואם נמצאו בהם תולעים יש לבדוק את כולם.

 

 

 

הרב ויא מספר, כי פעם כשהשתתף ב"שלום זכר", נטל פיסטוק אך לפני שהכניסו לפיו חצה אותו ובדקו היטב. לתמיהת אחד הנוכחים הציע לו הרב ויא לעשות נסיון ולבדוק מספר פיסטוקים. הם פתחו עשרה פיסטוקים ומצאו בארבעה מתוכם תולעים...

 

 

אחד הפרות הנגועים ביותר הם התאנים. במדרש שיר השירים מובא, כי את התאנים היו קוטפים מיד ביום הבשלתן כדי שלא יתליעו. הרב ויא מביא בספרו הסבר מדויק כיצד ניתן לבדוק את התאנה ביסודיות. באחת התמונות בספר ניתן להבחין בלמעלה מעשרים רימות, חלקן בגודל מ"מ שהוצאו מתאנה אחת... גם בתאנים יפות וטריות יש צורך בבדיקה

 

 

 

עובדות אלו עלולות להתיש ולהרפות את ידינו. אכילה הכוללת בדיקת כל גרעין וכל פרי, עלולה להראות כטירחה וכפעולה האורכת זמן רב. אולם למתבוננים מן הצד נראה הדבר מיוחד ומרגש ומעורר בנו שוב את ההרגשה הנפלאה המודה לד' על שלא שמנו כמשפחות האדמה. אין אנו חוטפים ואוכלים מכל הבא ליד, אלא פותחים, בודקים, מביטים כנגד האור ורק לאחר שרואים שהפרי נקי ללא כל חשש, רק אז מכניסים אותו לפינו. בכוחה של הבדיקה והעיון בפרי להפוך פעולה שגרתית וטבעית של אכילת פרי למלאכת קודש, למצוה.

 

וכל העוסקים במלאכת קודש זו, זוכים ומסייעים בידם מן השמים, כמו שנאמר "והתקדשתם והייתם קדושים" ואומרת הגמ' "אדם מקדש עצמו מעט, מקדשין אותו הרבה; מלמטה, מקדשין אותו מלמעלה; בעוה"ז, מקדשין אותו לעולם הבא".

 

וכן באר ה"אור החיים": "אם אתם מתקדשים אני אקדש אתכם לבל יכנס לגופכם דבר שיקוץ"

 

ועוד כתב האור חיים": נמצא מעתה השומר עצמו ממאכלות הרעות, יתגבר בו החפץ בדברים הנוגעים לנפש"

 

 

סיפורים רבים ידועים לנו על גדולי ישראל שקדשו עצמם מלמטה וזכו שיקדשו עצמם גם מלמעלה ויסייעו בידם להימנע ממאכלות אסורות.

 

בשו"ת הרשב"ץ מובא, כי פעם אחת אכל רבינו אפרים דג מסוים ובאותו לילה נגלה אליו זקן אחד בעל הדרת פנים כשבידו קופה של שרצים ואמר לו 'קום אכול', נבהל רבינו אפרים ואמר 'והרי שרצים הם', אמר לו הזקן: 'כשם שהם מותרים לך כך מותר לך הדג שאכלת היום'. משהקיץ רבינו אפרים ידע, כי היה זה אליהו הנביא זכור לטוב שנשלח אליו במיוחד מן השמים להפרישו מאיסור.

 

לפני מרן החזו"א זצוק"ל הגישו פעם מנת אוכל, אך בטרם הספיק לטעום מן המוגש, נכנסו אליו אנשים ודברו עמו. לאחר שעזבו האנשים, סרב מרן החזו"א לאכול ואמר, כי אם עכבוהו, סימן שאינו צריך לאכול זאת. והנה לאחר שבדקו מצאו, כי בתוך התבשיל היה ירק בלתי מעושר ומן השמים מנעו ממרן החזו"א שנזהר בכל נפשו מאכילת איסור להכשל.

 

וכן מובא באריכות בספר "דבר בעתו" שער ההתחזקות: "ועתה נבוא לבאר גודל השכר של השומר עצמו ממאכלות אסורות... לבד מה שהוא זוכה לנפשו שנשארת בקדושתה ולא נטמאת, וגם מציל את עצמו מעונשו של גהנום... גם ידע שעבור זה שמתגבר על יצרו, אפילו אם הוא איש פשוט שאינו ת"ח, יזכה להיות אור ד' עטרה בראשו לע"ל כמו על גדולי התורה...

 

ט"ו בשבט מגיע, יום של דין ודברים בפרות האילן. טיילנו בין האילנות השונים, בין הפרות היבשים לקופסאות השימורים, הכרנו את הרימות והכנימות, החרקים והעש, ולמדנו על חובת הזהירות הנדרשת מאיתנו טרם האכילה ועל דרכי המניעה בתקוה, שאכן יהיו הדברים לתועלת ולרצון ויהיה שולחננו ערוך בהידור של מצוה. ט"ו בשבט כשר!.