ירידת גשמים בהלכה ובאגדה - חשיבות ירידת גשמים
בתפילת שמונה עשרה נזכר ענין הגשמים שתי פעמים האחד "משיב הרוח ומוריד הגשם" והשני הוא "ותן טל ומטר לברכה", האמירה הראשונה מכונה בפי חז"ל "גבורות גשמים" וכפי שמובא במסכת ברכות ל"ג ע"א ותענית ב' ע"א "מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים דהיינו מספרים שבחו של מקום והוא גבורות גשמים, והשני "ותן טל ומטר לברכה" הוא שאלה ובקשה שירדו גשמים.
וצריך לברר על לשון המשנה "גבורות גשמים" מה ענינה של גבורה? כתב
הריטב"א בחידושיו למסכת תענית דף ב והוא שמפתח של
גשמים לא נמסרו בידי שליח כדברי ר' יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו
בידי שליח מפתח של גשמים ומפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים, והטעם כדי לרדות בהם
את הבריות שחיי בני אדם בעוה"ז תלויים בהם וקבעוהו בתחית המתים לפי ששקולה
כתחית המתים שהוא ענין דומה לו שהזרעים נקברים תחת הקרקע וצומחים ע"י הגשמים
ויוצאים בכמה לבושין והוא ג"כ לראיה על תחית
המתים, וגם שבני אדם כשהגשמים נעצרים ומזונותיהם נמנעים הם נחשבים למתים
והקב"ה מחיה אותם ע"י הגשמים.
הטור בסימן קי"ד מביא ד' פסוקים אשר נאמר בהם ענין מפתח והם ראשי
תיבות "מפתח" מטר פרנסה תחיה חיה וכפי שאמרו בארץ ישראל דד' מפתחות לא
נמסרו אף מפתח של פרנסה וכך מובא בתרגום ירושלמי )בראשית ל' כ"ב( - ארבעה מפתחין דאינון מסירין
ביד רבון כל עלמא ד' ולא מסר יתהון לא למלאך ולא לשרף מטרא פרנסה קבריא עקרתא וכו'.
בס' עץ יוסף מובא בשם הגר"א מוילנא שהסביר מדוע שקולה גבורת גשמים לתחיית המתים, משום כי
הגשמים אינן על פי הטבע כלל, כי כל הדברים שבעולם אומרים הפילוסופים שהוא על פי
הטבע אף זכירות השמש ושקיעתה, אבל על הגשמים מודים שאינן עפ"י הטבע כלל, כאשר
אנו רואים שפעמים לא ירד כלל ופעמים ירד בכל יום ויום, ולכן נקראת גבורות גשמים
שבזה ניכר גבורת ד' יותר מבכל הדברים ולכן היא שקולה
כתחיית המתים כי גם תחיית המתים מודים הכל שהיא אינה עפ"י הטבע שמדרך הטבע לא
יתכן שיהא כן גם גשמים לא יתכן עפ"י דרך הטבע. ובס' קול אליהו פרשת תצוה כתב
בשם הגר"א עה"פ "ופתחת עליו פתוח, חתם
קודש לד'" דג' מפתחות אלו חיה תחיה מטר ר"ת "חתם", וזאת שרמזה
לנו התורה פתוחי חתם ר"ת חיה תחיה מטר קודש לד' ר"ל שפתוחי המפתחות חתם
קודש לה' ולא נגע בהם זר. )וכך מובא באדרת אליהו פרשת וזאת הברכה( מובא במסכת
תענית ד"י ע"א - ארץ ישראל משקה אותה
הקב"ה בעצמו וכל העולם כולו ע"י שליח שנאמר "הנותן מטר על פני ארץ
ושולח מים על פני חוצות", ומבואר דדווקא מטר ארץ
ישראל לא נמסר לשליח משא"כ מטר חו"ל. וכן
מובא בגמ' ב"ב כ"ה ע"ב דבזמן שישראל שרוין על אדמתן
גשמים, יורדין מאוצר טוב.
בס' לב אליהו בדברים עמוד רי"ט כתוב וז"ל... "והכלל תראה
שכל דבר הנצרך לקיום כל העולם, שם תראה סדר ודיוק גדול אשר תוכל לעשות חשבון
במשטרו, מציאותו, ומהלכו לזמנים ארוכים ואף לדורות ואם כן נשאלת השאלה, הרי הגשמים
והמטר זקוקים בני אדם להם מאד מאד, וכל החיים תלויים
בהם, כי אילו היו הגשמים נעצרים שנה אחר שנה, היה נעשה רעב בעולם, וכל הברואים
האנשים, החיות, הבהמות, העופות, השרצים והרמשים כל בעלי החיים היו פגרים מתים,
ובטל ישובו של עולם. אם כן מה הטעם שבכל דבר אשר נצרך העולם בו ביותר הנהיגו הקדוש
ברוך הוא בסדר ובמשטר ביותר כמו שנתבאר למעלה. ולא יארע בשום אופן על פי דרך הטבע
שהשמש לא תזרח בבקר, או לא תשקע בערב, וכן הלבנה והכוכבים והמזלות בקביעותם, וכן
בצמיחת הזריעה בארץ לא תמצא - שאם יעבדו בשדה כראוי וישקנה
- שתתעקש ולא תוציא פירות, ואילו הגשמים אין אנו רואים בהם שום סדר, יש שנה שחונה
ויש שנה גשומה, וכן באותה שנה עצמה, לפעמים יורדים הגשמים ברביעה
ראשונה ולפעמים בשניה, ויש אשר מתאחרים הרבה יותר, וכן להיפוך, וגם בהפסקים שאינם
תמידיים, פעם הפסק גדול, ופעם הפסק קטן וכו' וכו'. ובחז"ל מצינו כמה פעמים שלא ירדו גשמים והתענו וכו'. ומה טעם יש בזה שנשתנו הגשמים מכל סדר עולם? - הלא דבר
הוא!
אבל טעם הדבר הוא, אדרבה דוקא מפני שכל קיום העולם תלוי בירידת הגשמים,
הניח הקב"ה דבר זה בלא סדר קבוע, כדי שיזכרו בני האדם ולא ישכחו כי הכל תלוי
ביד השם יתברך, ואם יעשו ישראל רצונו, יוריד להם מטר, ככתוב "אם בחקתי תלכו
ונתתי גשמיכם בעתם" וגו'. וממילא הארץ תתן את יבולה - שתוציא פירותיה כסדר
וחק הבריאה. וכן כתוב )דברים י"א( "והי' אם שמוע תשמעו אל מצוותי וגו'
ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש" וגו'. וכן כתוב להיפך: "השמרו לכם פן
יפתה לבבכם וגו'. וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו'.
וממילא הארץ לא תתן את יבולה כי הזריעה תשאר בבטן האדמה, בס' שלמה משנתו
בהקדמתו על מסכת ברכות כתב לפרש מאמר חז"ל בשבת דף ל"א ע"ב - אר"ל מאי דכתיב "והיה
אמונת וגו' אמונת זה סדר זרעים ופירשו התוס' בשם
הירושלמי מפני שמאמין בחיי עולמים וזורע, כוונתם הוא עפ"י דברי המדרש בפרשת
כי תבא שאמר אחד מהפילוסופים לריב"ז אנו יש לנו
מועדים קלנדריא וכו' ואתם יש
לכם פסח וכו' איזהו יום שאנו ואתם שמחים, א"ל הר"ז זהו יום ירידת גשמים שנאמר "ועמקים יעטפו בר
וגו' הריעו לד' כל הארץ", שהכוונה בזה שחגיהם הוא להורות ממשלת צבא השמים
כמובא במסכת עבודה זרה ח' ע"א קלנדריא ח' ימים אחר
התקופה ויום טוב שלנו הם להורות שבידו לשדד המערכות זכר ליציאת מצרים איזה יום
שהכל מודים שהטוב הוא ביד הקב"ה, וא"ל שהוא יום הגשמים שכל חכמי התכונה
מודים שאין למצוא חשבון מתי יהיה הגשם. וכן מפורש במדרש תהלים שאמר הפילוסוף
לר"י איזהו יום שכל העולם שוים ואומות העולם משתחוים לד', ואמר לו שהוא יום
הגשם, וזה שאמרו שמפתח של גשמים לא נמסר ביד שליח וזה שאמרו בירושלמי הנ"ל דמאמין בחיי העולמים שהקב"ה מחיה בגשמים גם בעוה"ז
וזורע על דעת כן.
@5זמן שאלת הגשמים
על זמן השאלה אמרו בגמ' תענית שבעקרון אין לשאול
על הגשמים אלא בזמן הגשמים כלומר בתקופה שאכן צריכים לגשמים, בניגוד להזכרת גשם
משיב הרוח ומוריד הגשם שאפשר להתחיל בה אפילו לפני זמן הגשמים. ואימתי הוא זמנה?
מובא בגמ' תענית י' ע"א - בג'
מרחשון שואלים את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבע בו ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע
אחרון שבישראל לנהר פרת, דהיינו תקנו לאחר זמן שאלת גשמים לצרכם של עולי רגלים
הבאים לירושלים לחוג את חג הסוכות ושוהים שם כל ימי החג ולאחר החג הם חוזרים לבתיהם
ובשביל שיספיקו לחזור לבתיהם ולא יעצרם הגשם בדרכם ממתינים חמשה עשר יום עד שיגיע
אחרון שבישראל לנהר פרת ואז מתחילים לשאול, חז"ל חישבו את המקום הרחוק ביותר
שהוא נהר פרת ושיעורו זמן הנצרך לשם כדי להגיע ט"ו יום. אולם זה דווקא בזמן שביהמ"ק היה קיים שאז היו צריכים להמתין בשאלת גשמים עד
שיחזרו עולי רגלים לבתיהם, אבל לאחר שחרב ביהמ"ק
לכאורה הרי היו צריכים להעמיד הדין על עיקרו ולהתחיל לשאול מיד עם צאת החג? על כך
מתרץ הר"ן במסכת תענית וז"ל... לפי שהיו מתאספין בכל הסביבות ברגל לירושלים כמו שעושין
גם היום ומפני עולים הללו ראוי שנאחר השאלה, זאת אומרת שגם לאחר חורבן ביהמ"ק היה המנהג נפוץ לעלות לירושלים, וכך כתוב במפורש
במדרש רבה שיר השירים פ"א ט"ו עיניך יונים מה יונה זו אעפ"י שאתה
נוטל גוזליה מתחתיה אינה מנחת שובכה לעלום, כך ישראל
אעפ"י שחרב ביהמ"ק לא בטלו שלש רגלים בשנה,
]בשו"ת התשב"ץ ח"ג
סימן כ"א בדבר האריך בזה[. וכך פסק הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כדעת רבן
גמליאל שמתחילין לשאול בז' במרחשון ולא חילקו בין זמן שביהמ"ק קיים לבין זמנם וכך נפסקה ההלכה בשו"ע או"ח סימן
קי"ז ס"א. אך כפי שנראה לא כל הראשונים סוברים כך וכמה מהם סוברים שאכן
לאחר חורבן הבית ששוב אין סיבה גמורה לאחר את זמן השאלה יש לחזור בא"י לעיקר
הדין לשאול הגשמים מיד עם צאת החג, שהרי כבר הגיע זמן הגשמים ורבים צריכים להם,
וכן כתב בס' ארחות חיים סימן ק"ט בשם הרמב"ן
וכן כתב הריטב"א לחידושיו עמ"ס
תענית דף י.
וכתבו האחרונים להעיר למה לא תיקנו להפסיק שאלת גשמים ט"ו יום קודם
הפסח משום עולי רגלים הנמצאים בדרכם לביהמ"ק וכמו
שתקנו כן בחשון מפני עולי הרגלים החוזרים למקומם? וכתבו לתרץ בכמה אופנים שבאמת
אותו תקופה של ט"ו יום אחרי החג אינה עונת הגשמים כמבואר בגמ'
תענית דף ו' ע"א שזמן היורה הוא בחשון ונלמד ממה שנאמר "בעתו"
ונחלקו שם תנאים באיזה תאריך בחשון והלכה כר' יהודה שז'
מרחשון הוא רביעה ראשונה, ואילו היה זמן גשמים לא היו
חז"ל חוששים לצערם של עולי רגלים דאין ראוי להפסיד
העולם מפני צערם של הולכי דרכים וכתפילתו של כהן גדול ביום הכיפורים, רק שאינו זמן
גשמים ואין כאן הפסד לעולם, ומה שהיו שואלים גשמים מהחג אלולא עולי רגלים זה מפני
שבאותו זמן אין הגשמים סימן קללה, ומפני תקנת רגלים העמידו הדבר על תיקונו לשאול
גשמים "בעתו" דהיינו ז' במרחשון ולכן מובן מדוע אין מפסיקין
לשאול גשמים קודם הפסח כיון שעונת הגשמים היא כמבואר בתענית ד"ו
שמלקוש בניסן למה נפסיד כל העולם מפני צערם של עולי רגלים.
ועוד י"ל עפ"י מה שכתב
ה"מאירי" תענית י' ע"א וז"ל: "כדי שיגיע אחרון
שבא"י ר"ל מי שממתין לצאת עד שיעבור החג עד לנהר פרת ולא ירבו מימיו
כ"כ עד שלא יוכלו לעבור". ומבואר שאין חהשש
מפני צערם של ההולכים בדרך שלא ירדו גשמים עליהם אלא שלא יוכלו לעבור את נהר פרת, ולפי"ז מיושב שפיר, דרק
בתחילת עונת הגשמים שמימי פרת רדודים מהקיץ אז חששו שלא ירבו מימיו ע"י ירידת
גשמים במשך ט"ו יום, אבל בסוף עונת הגשמים בין כך מימיו מרובים, ומה תועיל
הפסקת הגשמים, הרי לא יתמעטו מימיו ביום אחד של עצירת הגשם.
ויש שתירצו דטבען של בני אדם להתלבש ולהתכסות
לפי דינה וחמה של אותו זמן ולכן כשבאין לרגל לחג הם באים בבגדים קלילין שלא מספיק לזמן גשמים ולכן ודאי רוב הציבור יסבלו הרבה
אם ירדו גשמים מיד אחר החג אבל כשבאין לרגל בפסח אז באמת באים בבגדים חמים וזה
יועיל להנצל אף מדינה וגשם.
בס' שומר אמת מביא בשם הגר"י גלינסקי שליט"א לתרץ דעבור
מצוה יבואו במסירות נפש אף שיורדים גשמים אבל לא ישובו לביתם אחר החג אם ירדו
גשמים ויש צער גדול כשיתעכבו בדרך. ועוד מביא תירוץ בשם ח"א דכשבאין לרגל לא באים כולם ביחד יש מקדימין
ויש מאחרין ואין ראוי לקבוע זמן מסוים להפסיק לבקש על
הגשמים, משא"כ כשחוזרים לביתם אחר הרגל אז חוזרין כולם ביחד ודאי עבור רוב הציבור ראוי להמנע מלבקש עדין
על הגשמים.
@5שאל גשמים מיד אחר שמחת תורה
יש לדון במי שאמר בארץ ישראל ותן טל ומטר כבר באסרו חג של סוכות האם מחזירין אותו? נפסק בשו"ע או"ח סימן קי"ז ס"ג אם שאל מטר בימות החמה מחזירין אותו ופירש"י לפי
שהגשמים בקיץ סימן קללה הן מפני הקציר וע"כ נראה
דוקא אם שאל מטר בימות החמה ממש הוא דמחזירין אותו ומשום
דבאותו זמן הוי גשמים סימן קללה ואין להתפלל על הקלקלה,
אבל לאחר סוכות דאין סימן קללה בגשמים וכמו שאמרו במסכת
תענית ב' ע"א רבי יהושע אומר מזכירין גבורות גשמים
מיו"ט אחרון של חג אבל ביו"ט ראשון לא שאין הגשמים אלא סימן קללה בחג,
ולכן כתבו, האחרונים דנכון דלא חייבו לשאול את הגשמים
אלא בז' במרחשון ובגולה עד שישים בתקופה מכל מקום אם שאל גשמים אחר יו"ט
אחרון של סוכות אין מחזירין אותו דבאותו
זמן אין סימן קללה וממילא אין זה בגדר תפילה שאל כהוגן. וכך נפסק בשו"ת חיים
לעולם ח"א סימן א', וכן דעת מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, כמובא בס' הליכות שלמה דק"ו ובס' אשי ישראל פרק כ"ג הערה קפ"א.
אולם בס' אמרי יושר )גרינמן( חלק נזיקין בסופו
אות נ"ט מביא מעשה באחד שאמר לפני ז' מרחשון ותן ברכה והמשיך בתפילתו
ואח"כ חשב שטעה וחזר לברך עלינו ואמר ותן טל ומטר, והורה לו מרן החזו"א זצוק"ל שיחזור ויתפלל, וכן מובא בשו"ת
אבני ישפה ח"א סימן ט"ז מציין מש"כ בשערי תשובה או"ח סימן ס"ק י"ז
שאם ביקש במנחה גשם לפני הלילה שמתחילים לבקש הגשם צריך לחזור ולהתפלל, וכך משמע
מדברי הביאור הלכה סימן קי"ז ס"ק ב'
בד"ה הצריכים למטר שכתב וז"ל "והוא הדין
בכל זה אם טעה ושאל מטר מז' במרחשון במדינות
שבחו"ל הצריכים מטר בתחילת החורף יחזור ויתפלל
ויתנה משמע דרק מז' מרחשון
שאז כבר עונת הגשמים א"כ אף בחו"ל שמתחילים לשאול עד יום שיקים לתקופה
אם שאל קודם אינו חוזר אבל קודם ז' במרחשון יצטרך לחזור בתורת ודאי כי לא נתקן גשם
לפני ז' במרחשון.
@5זמן שאלת גשמים בגולה בחו"ל
עד כה ראינו על זמן שאלת גשמים בא"י שהוא ז' במרחשון היות ומחמת טבעה
זקוקה היא לגשמים, מיד עם תחילת עונתם ורק משום עולי רגלים נדחה לז' במרחשון, אך יש לברר מתי זמן שאלה בחו"ל?
בגמרא תענית ד"י ע"א אמרו: תניא חנניא אומר, ובגולה עד ששים בתקופה. ופירש"י:
בגולה אין שואלים גשמים עד יום ששים לתקופה )תקופת תשרי(, לפי שהוא מקום נמוך ואין
צריכים מטר כל כך.
הוי אומר מעתה, בני אר"י שואלים בז'
במרחשוון, ובני גולה מתחילים לשאול ביום ששים לתקופת תשרי. אלא שאין חלוקה זו
תלויה בגבולות ארץ ישראל כמו לענין מצוות התלויות בארץ, שהרי אין זה דין בקדושת
הארץ וכדומה, אלא הכל כפי הצורך, וכפי שנתבאר שבאר"י
זמן רביעת הגשמים הוא מיד אחר המועדות, שכן אר"י זקוקה לריבוי גשמים, ולכן חל מיד החיוב לשאול על
כך. משא"כ בגולה, במקומות שאין זקוקים לריבוי גשמים,
אין שואלים עד לאחר זמן. הרי שהכל תלוי בטבע המקום וצרכיו. וכך פירש הרמב"ם בפירוש המשניות: "וכל זה )שאמר ר"ג(
בארץ ישראל ובארצות הדומות לה... אבל בשאר ארצות, השאלה היא בזמן שהמטר טוב והגון
באותו מקום. וניתן אותו הזמן כאילו הוא ז' חשוון.
"גולה" סתם שאמרו כאן, פירושה בבל, כפי שפירשו הראשונים כאן.
והטעם הוא מחמת שהיא במקום נמוך, ואדמתה טובענית. ונקראה "גולה" סתם לפי
ששם התרכזה עיקר הגולה שהגלתה מארץ ישראל עם חורבן בית שני, ושם הוקמו מרכזי התורה
ויצאה הוראה לישראל.
אלא שכידוע התפזרה הגולה גם למקומות אחרים, וביותר במשך הזמן אחר שנתמעטה
תורה מבבל ונתבטלו הישיבות הגדולות שבסורא ונהרדעא. נתפשט היישוב היהודי והועבר מרכזו וכובד משקלו אל
עבר ארצות אחרות, כאטיליה, אשכנז, צרפת ועוד. ושוב
נתעוררה השאלה כיצד יש לנהוג לענין שאלת גשמים במקומות אלו, אם כמנהג בבל מיום ששים
לתקופה, או כמנהג ארץ ישראל.
והנה לאור האמור לעיל בטעם מנהג בני בבל, וכפי שפירשו הרמב"ם
כנ"ל, נראה שאכן דין זה של "בגולה עד ששים בתקופה" אינו ענין אלא
לארץ בבל ודומותיה שאינן זקוקות לגשמים עד לאותו זמן.
אבל בשאר ארצות הגולה שנזכרו ששם טבע המקום - לענין הצטרכות הגשמים - דומה לאר"י, שמיד עם תחילת החורף זקוקים לגשמים כדי להשקות
הזרעים שכבר נגמרה עונת זריעתם, יהיה דין ארצות אלו כדין אר"י
להתחיל לשאול בז' במרחשון. ואכן כך היה סבור הרא"ש
ז"ל וכפי שהאריך בתשובתו שו"ת הרא"ש כלל
ד' סימן י', וכדעת הרא"ש מובא בהלכות גדולות )הובא
באוצר הגאונים עמ"ס תענית סימן י"ז, אולם
מנהג העולם דלא כהרא"ש וסיעתו, בספר המנהיג, כתב
)בהל' תפילה סי' נד( שמנהג נרבונא וסביבותיה הוא כמנהג אר"י. אבל מנהג בבל הוא לשאול מיום ס' לתקופה "וזהו
מנהג צרפת וספרד ורוב פרובינצא".
וכמנהג זה הוקבע והונהג ע"פ ראשוני המורים
במדינות אלו, שפסקו כך הלכה, וכפי שכתב רש"י )שהיה דר בצרפת( במסכת תענית אחר
שביאר מנהג בני בבל לאחר את שאלת הגשמים משום שאינם צריכים לגשמים, סיים:
"וכן אנו נוהגים, שכל מנהגינו אחר בני בבל". גם הריטב"א
בסוגיין )אף כי שיטה אחרת לו בכל הסוגיא(
הזכיר שכן הוא מנהג ספרד על פי הגאונים ז"ל. ונתן שם טעם לזה, א' משום שאנו
נגררים אחריהם בכל הענינים, והב' שתהא דין אחד לכל הגולה כפשטות מימרא דחנניה. וראה שם עוד. וכך גם סתמו להלכה הרי"ף
והרמב"ם שנתנו ב' זמנים לשאלה, באר"י בז' במרחשון, ובגולה ביום ס' לתקופה ולא חילקו בין
מקום למקום.
וכך אכן נפסקה הלכה כפי המנהג הנפוץ, וכפי שנפסק בשו"ע
)סי' קי"ז ס"א( בסתם, שבחו"ל מתחילים לשאול מיום ס' לתקופת תשרי.
ובב"י שם כתב "... כיון שלא נתקבלו דברי הרא"ש
וכל העולם לא נהגו כן, הוי לה סוגיין דעלמא דלא כהרא"ש".
ומכל מקום גם בארצות אלו אם טעה ושאל הגשמים מז'
מרחשון ואילך, דעת הרבה פוסקים שאינו צריך לחזור ולהתפלל )כדין השואל גשמים בימות
החמה(, כיון שעכ"פ זמן הגשמים הם, ובפרט שלדעת הרבה ראשונים אכן צריך לשאול
הגשמים כבר בזמן זה, וכנ"ל. )כך פסק בשו"ת מהרהח"ש
ח"ג סי' ג'(. אך יש שחלקו ע"ז וסוברים דמאחר שנקבע זמן לשאלה בחו"ל, אין להקדים, ואף בדיעבד
צריך לחזור ולהתפלל )כ"ה בשו"ת מהריק"ש
סי' פ"ז(.
שאלת גשמים בחצי הכדור הדרומי
בעיה הלכתית התעוררה על זמן שאלת הגשמים כמו אוסטרליה הנמצאת בחצי הכדור
הדרומי שבהם תקופת הגשמים הוא בין ניסן לתשרי )תקופת קיץ שלנו( שאז היא זמן צמיחת
הפירות ורק אחרי תשרי מתחילה תקופת הקצירה שאז היא תקופת הקיץ שלהם ונמשך עד ניסן,
והתעוררה בעיה האם אפשר לשנות את דין הגמרא שהרי חז"ל מחיבים שאלת גשמים
מתשרי ועד ניסן וא"כ במקומות אלו צריך לשנות הזמן וזה אי אפשר, או שמא יש
חיוב אזכרה בזמן הגשמים שלהם, דהיינו שכל מה שתקנו חז"ל בז' מרחשון הוא משום
ירידת גשמים ולכן כשמשתנה סדרו של עולם במקומות שונים יחול החיוב על הזמן המתאים.
שאלה זו כבר נשאל בשו"ת מהרח"ש ח"ג סימן ו' וענה שאין להם לשאול הגשמים באותו הזמן.
)וכבר האריכו בזה גדולי הפוסקים בשו"ת הר צבי או"ח
סימן נ"ו שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סימן
צ"ג שו"ת מנחת יצחק ח"ו סימן קמ"א שו"ת שבט הלוי
ח"א סימן כ"א ובשו"ת תשובות והנהגות ח"א סימן צ"ה(.
בשו"ת רבי אליהו גוטמאכר זצ"ל )או"ח סי' ט'( מוצאים אנו תשובה )מתאריך ט' אלול
תרכ"ג( לחכם א' שנשאל בזה מאוסטרליה, שם נתעוררו חילוקי דעות בין הרב
אב"ד דשם לבין המו"צ
שם בענין זה. כפי שעולה מרישומי הדברים, נשאלה אז שאלה זו אל רבני לונדון הג"ר שלמה הירש זצ"ל והג"ר נתן אדלר זצ"ל
שהורו ואמרו שאין להזכיר ולשאול הגשמים באוסטרליה כלל, לא בימות הגשמים ולא בימות
החמה, ורק כשצריכים לגשמים, ישאלו בשומע תפילה.
בתקופה מאוחרת יותר נכנס לעובי הקורה בענין זה הרב המו"צ
דמלבורן שבאוסטרליה הרב אברהם עבר הירשוביץ
ז"ל. ושלח אגרות שאלה זו לכמה מגדולי הדור, למען יכריעו ויורו את המעשה אשר יעשון. )חליפת המכתבים, השאלות והתשובות, נדפסו בספרו
שו"ת בית אברהם ח"א עמ' 74-43(. אגרתו
הראשונה )מיום ב' לסדר בלק תרנ"ב( שהיא שאלת חכם חצי תשובה, מופנית אל מרן
הגאון רבי יצחק אלחנן מקאוונא ואל מרן הגאון רבי שמואל סלאנט מירושלים ועוד גדולים.
וז"ל השאלה:
@1"בדבר הזכרת ושאלת גשמים שנהגו במדינת
אוסטרליה לבלי לשאול ולהזכיר, אשר לפי דעתי מנהג טעות הוא. וטענתם היא עפ"ד הרמב"ם בפי' המשניות והרא"ש
והמרח"ש. ולדעתי גם בברכה"ש
מחוייבים בני אוסטרליה לשאול ככל יתר בני הגולה. דהנה הרמב"ם הזכיר בפירוש
הטעם משום שהגשמים אינם טובים להם אלא ממיתין ומאבדין, ואילו פה סדר הזריעה והקצירה שונה, כך שהגשמים נצרך
להם מאד כל השנה וטובים לבריאות. ובפרט בימים שבכל בני הגולה שואלים, חייםהמה ממה להיושבים פה. וגם
מש"כ המהרח"ש שהאויר נרטב ונהפך לחלאים
ח"ו, הנה פה במדינה יפערו פיהם אז למלקוש וישמחו לקול הגשם כי ירטיב האויר
ונוח להם מהשרב הגדול. וא"כ למה זה נבדל מיתר קהלת הגולה".
ראשונה הובאה שם תשובתו של מרן הגרי"א מקאוונא זצוק"ל בקיצור נמרץ שכפי הנראה מסגנון השאלה הרי
שבאוסטרליה בזמן החורף שלנו היא מקום שאין צריך לגשמים אך גם אינם מזיקין שם, ובזה ודאי שיש לנהוג כסתם לשון השו"ע ש"בגולה מתחילים לשאול בס' לתקופה", ולא
שייך כאן דברי הרמב"ם כלל.
גם מרן הגר"ש סלאנט
זצוק"ל השיב כך להלכה, אלא שהזכיר שם שנשאל בזה כבר מקודם באופן אחר, ובלשונו
"הנה על דבר זה קבלתי שאלות רבות מאנשים שונים אנשי ירושלים היושבים במלבורן
וסידני, וכתבו בשאלתם כי מאחר חג הסוכות עד סוף ניסו יזיקו הגשמים לבריאות הגוף
ויבול האדמה, וכמדומה שהשבתי להם בקיצור שבל ישנו ממנהג המדינה שמה, וחשבתי שבודאי
הודיעם את הדרך ילכו בם, הרב הגאון ר' נתן אדלר
ז"ל שהיה מופלג ורב גדול בתורה..." שוב במכתב אחר מסכם הוא שע"פ
המתואר במכתבו של הר"א הירשאויץ,
ראוי אכן שישאלו הגשמים בימות החורף שלנו. אך בשולי מכתבו הוסיף שאולי בכל זאת
מקומות יש שאכן הגשמים מזיקים שם, וכפי שהזכיר בשו"ת מהרח"ש,
ואז חזר הדין כמותו.
ולמעשה כבר נהגו כפי שהורו מרנן הגרי"א מקאוונא והגר"ש סלנט זצוק"ל שבימות הגשמים שלנו יש להם להזכיר ולשאול
ככל בני הגולה ופכי שמובא בשו"ת בצל החכמה ח"ו סימן פ"ה להגאון רבי בצלאל שטרן זצ"ל
שהיה אב"ד באוסטרליה ומציין שכך נהגו בקהילתו שהתחילו לשאול גשמים מיום ס'
לתקופה עד ערב פסח ואילו בימות הגשמים שלהם )מניסן ועד תשרי( לא שאלו כלל.
מסגרת - נשים ששכחו לומר ותן טל ומטר
נשים שהתפללו ושכחו לומר ותן טל ומטר האם צריכים לחזור ולהתפלל, דיש לומר
כיון דתפילה אינו חובה להם, ובפרט שרוב נשים שלנו לא
נהגו להתפלל כל יום כמובא במג"א או"ח סימן ק"ו ס"ק
ב', א"כ אף אם הם התפללו ושכחו לומר כגון טל ומטר, יהיו פטורים מלחזור
ולהתפלל, או נאמר כיון דאשה מתפללת קבעה לעצמה לחובה
צריכה לחזור ולהתפלל. והנה דן כבר בזה בשו"ת "בית ישראל" )לאנדא( או"ח סימן י', והסיק
שכיון שהתפללו קיבלו עליהם כחובה, וע"כ גם נשים אם
התפללו וטעו ולא הזכירו גשם, אעפ"י שנשים אינן חייבות בנוסח השמו"ע ודי להם תפילה בעלמא, עכ"ז
אם התפללו וקיבלו עליהם כחובה צריכים לחזור כנוסח שתקנו חכמז"ל,
ואם טעו צריכות לחזור ולהתפלל.
