לקול בכי, הובאו הקרעים לקבורה
@5טיזר: השבוע הובאו לקבורה שרידי יריעות ספר התורה שחולל ע"י פורעים ערבים בפאתי בית חנינא * איך נמצא ספר התורה המחולל? איך הצליחו להכניס את השרידים לתוך כדי החרס באופן שימנע את החשש למחיקת שמות? כיצד סייעה אמבטיית טינר לפתרון הבעייה הנדירה? * על הזוועה, על השאלות ההלכתיות על הפתרונות ועל הכאב הנורא * בנימין י. רבינוביץ נועד עם הרב ישראל יוד שהוזעק על ידי המוצאים אל השטח וקרע את בגדיו אל מול מחזה הזוועה *
פרשת מציאת ספר התורה המהודר שהוכנס לפני כשנתיים לבית המדרש דחסידי טשערנאביל בירושלים כשהוא
מושחת בבזיון נורא בפתאי הכפר הערבי בית חנינא על כביש 344, החרידה וזעזעה כל נפש יהודית. קשה למצוא
את המילים שיביעו את עומק הזעזוע, אך במודעת ענק שפרסם ביהמ"ד ממנו נגנב ספר
התורה, מצאו זעיר כאן זעיר שם את המילים שיוכלו להביע מעט מן המעט.
תחת הכותרת "על אלה חשכו עינינו" - נכתבו המילים הבאות:
"לשמע השמועה המחרידה אשר נשמע מציון, מחרון אף הגדול אשר ניתכה על עם ד'
בכלל ועל קהילתינו הק' בפרט,
כאשר נשתלחו ידיים זדוניות וטמאות בקדוש לנו מכל, עת פרצו ישמעאלים שפלים שבאומות ימש"ו לתוככי היכל בית מדרשנו הק',
ובזזו ספר תורה אשר הוקדש ע"י ידידנו הר"ר
יעקב שרגא אוסדישטר הי"ו, פרעוה וקרעוה לגזרים
בחמתם אשר בערה, ולמראה הזלעפה השליכו ופיזרו את גזרי
שרידיה כדומן על פני השדה, וזה כמה ירחים עבור מעת אשר הושלכה שוממה ובזויה בצורה
מחפירה נתונה מופקרת לפגעי חוצות ולמרמס לחייתו ארץ".
@5הזוועה
המילים הללו מתמצתות את הסיפור הנורא, עליו שמענו מפיו של הרב ישראל יוד,
לאחר שהוזעק למקום על-ידי מספר תלמידי ישיבה. בעת שהללו טיילו בפאתי הכפר הערבי
בית חנינא, הבחינו בקרעים של יריעות ספר תורה. שני
תלמידי הישיבה שחזרו לכביש הראשי עם היריעות הקרועות, פנו למחסום הצבאי, וחיילי
המחסום הזעיקו למקום את המשטרה. השוטרים פנו מיד לרבה של גבעת זאב הרב יוסף טולדנו, ולאחר מכן גם הוזעק למקום הרב יוד שהגיע למקום יחד עם
אנשיו.
"המחזה במקום היה נורא ומזעזע. כבר ראיתי לדאבוני ספרי תורה שרופים,
אך מחזה כזה מימי לא ראיתי", סיפר הרב יוד. "הספר נהרס והושחת לחלוטין,
בעיקר לאור השהות הממושכת של היריעות בשמש. היריעות היו פזורות בשטח נרחב מאוד,
ולאחר שאספנו את כל מה שמצאנו בשטח והבאנו אותם למשרדי המכון התברר לנו שזה רק
מחצית מספר התורה, אבל כבר בבדיקה הראשונית ראינו שמדובר בספר תורה חדש יחסית עם
כתב מהודר ביותר שנכתב בנוסח האר"י".
הרב יוד חזר עם צוות מתוגבר למקום, ואט אט התגלו יריעות נוספות שהיו מונחות
בין הקוצים והשיחים. הרב יוד וכך גם יתר האנשים עשו "קריעה" בבגדיהם
כדין, והמשיכו בחיפושים כדי לאתר את כל יתר היריעות. כך נמשכו החיפושים מספר ימים
ונאספו מהשטח מרבית מ-26 היריעות של ספר התורה, שכולן ללא יוצא מן הכלל היו
קרועות, מוכתמות ומלוכלות מבלי כל יכולת לתקן ולו יריעה
אחת! ועדיין התעלומה היתה רבה, מהיכן נגנב ספר התורה המהודר, וכיצד בדיוק נמצא ספר
התורה במצב כה נורא. כספת ענקית שנמצאה באופן אקראי בשטח, נתנה מהר את התשובה.
מתברר, כי מדובר בארון הקודש בו היה ספר התורה, והגנבים שחשבו שיש בתוכו
כסף, לא הצליחו לפתוח את דלת הארון. על המנעול ניתן היה להבחין בניסיונות המרובים
שעשו הפורעים כדי לפתוח את המנעול, ועקב כך ניסרו באמצעות דיסק כבד פתח קטן מצידו
השני של הארון, דרכו ניסו לחטט פנימה ולמצוא את הכסף שהיו בטוחים שהוסתר בו
ולהוציאו. "לפי איך שאני מבין את מה שראו עיני, הרי שהגנבים החלו לקרוע את
ספר התורה לקרעים כדי להוציא את כל תכולתו, שכן הפתח היה קטן מאוד והם לא יכלו
להוציא את הספר בשלימותו. כשהבנו שמדובר בגנבים ערבים,
הבנתי שמאנשים שאינם חסים על חיי בני אדם, הכיצד יחוסו על כבודו של ספר
תורה?".
@5למי הספר שייך?
הרב יוד עשה מאמץ כדי להביא לאיתור בעלי הספר, והפרסום בסוף השבוע שעבר,
אכן הביא לחשיפת מקור הספר. "קיבלתי כמה טלפונים והאנשים טענו שמדובר ככל
הנראה בספר תורה שנגנב לפני כשנתיים מבית המדרש של חסידי טשערנאביל,
אבל אז הגיע טלפון מחתנו של האדמו"ר שליט"א הרב נפתלי צבי היילפרין ולאחר מספר שאלות הבין שאכן מדובר בספר תורה זה.
מאוחר יותר הגיעו לכאן הסופר והרב היילפרין, שזיהו מיד
את הספר, וגם קרעו קריעה לנוכח המחזה הנורא של הס"ת
שהיה במצב נורא לאחר ששהה תקופה ארוכה בשמש באיזור בו
מסתובבים עדרי צאן, שאף נגסו בפיהם ביריעות הס"ת".
הרב יוד מספר, כי לאחר חשיפת הענין נזכרו שכנים המתגוררים בסמוך לביהכנ"ס ברח' עזרת תורה בירושלים, כי באותו לילה בו
נגנב הס"ת, שמעו אנשים שדיברו ביניהם בשפה הערבית,
ולאחר מציאת הס"ת ליד הכפר הערבי בית חנינא, אכן הושלמה התמונה, כי מדובר בפורעים ערבים שגנבו את
כל ארון הקודש, מתוך תקוה שימצאו שם כסף ותכשיטים, וכך השחיתו בביזיון נורא את ספר
התורה החדש והמהודר, פחות משנה וחצי לאחר שהוכנס לביהמ"ד דחסידי
טשערנאביל.
@5בעיה הלכתית נדירה
אך בכך לא הסתיימה הפרשה המזעזעת. אנשי חברא
קדישא של "קהלת ירושלים - פרושים" קיבלו על-עצמם לטפל בגניזת יריעות
הספר, נתקלו על אתר בבעיה קשה ביותר. "לצערנו, במקרים שספר תורה נשרף,
היריעות מתכווצות וניתן להכניס את היריעות לתוך כדי חרס ולגנוז אותן כדי גניזה
חמורה, אך המקרה הנדיר הזה בו היו היריעות במשך תקופה כה ארוכה בשמש הקופחת, גרמו
לכך שהיריעות התייבשו לחלוטין, ובפנינו היתה ערימה ענקית של יריעות, כך שלא ניתן
היה לקפל אותן ולהכניסן בתוך כדים, כאשר כל נגיעה וקיפול היריעות עלולות ח"ו
לגרום למחיקת השמות הקדושים".
למרות העובדה, כי ח"ק "קהלת ירושלים" חצבה שטח גדול בתוך הר
המנוחות לצורך גניזת ספרי תורה ופרשיות, שטח שכוסה במשטח זפת כדי למנוע חלחול של
מים לתוך האדמה, הרי שעפ"י ההלכה, חייבים לגנוז ספרי תורה בתוך כדי חרס, וכאן
החלה התרוצצות גדולה של אנשי הח"ק אצל גדולי הפוסקים ובראשם עמוד ההוראה מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, בשאלה נדירה שעד כה לא נתקלו
בה במקרים דומים בעבר.
אם עד כה היה מדובר בדרך כלל בשריפת ספרי תורה רח"ל,
שגורמות לכיווץ היריעות, כך שניתן די בקלות להכניס את היריעות לתוך כדי חרס, אך
הפעם היה הדבר בלתי אפשרי לחלוטין. ערימת היריעות במשרדו של הרב יוד בבני-ברק,
המחישו לכל הבאים את הבעיה המיוחדת בפניה ניצבים אנשי הח"ק בבואם לגנוז את
היריעות בתוך כדי החרס, כדי שח"ו לא ירטבו במים וכתוצאה מכך ימחק הכתב
והשמות.
אנשי הח"ק פנו בשלב הראשון למומחים גדולים, כדי שיתנו פתרון לבעיה המיוחדת,
אך כל הפתרונות שניתנו לא פתרו את הבעיה הקשה, כאשר כל גלגול של היריעות היה גורם
במישרין למחיקת שמות. לאור המציאות החריגה והנדירה הורה מרן הגרי"ש
אלישיב שליט"א, כי הפתרון לאור הנסיבות המצערות הוא לחתוך את היריעות במקום
בו אין שמות, וכך לכווץ ככל האפשר את היריעות כדי להגיע למצב אופטימלי שניתן יהיה
להכניס את היריעות לתוך כדי החרס.
@5אמבטיית הטינר
אך כאן נזכר הרב יוד במעשה שאירע לו לפני למעלה מעשר שנים, כאשר נשפך בטעות
כמה טיפות של טינר על מזוזה, ולתדהמתו הרבה, למרות שמדובר בחומר חזק מאוד שמסיר
כתמים ללא כל קושי, הרי שהחומר החזק הזה לא מחק את הדיו. "נזכרתי בסיפור
הזה", מספר הרב יוד, "והצעתי לאנשי הח"ק את הרעיון, שהסכימו מיד
לנסות ולראות אם זה באמת עובד".
וכך נסע הרב יוד מיד לירושלים כשבידו 52 ליטר טינר. "מילאתי אמבטיה
גדולה עם הטינר, ולאחר נסיון שעשיתי שכולם ראו שזה עובד ושהכתב לא נמחק, הכנסנו
יריעה אחר יריעה לתוך הבריכה עם הטינר, והחומר החזק ריכך את היריעות, וכך יכולנו
לפרוש את היריעות על השולחן. הנחנו יריעה על יריעה והצלחנו לקפל את היריעות לאט לאט, ולאחר עבודה מאומצת של כמה שעות, הצלחנו להכניס את כל היריעות
לתוך כדי החרס מבלי שהיה צורך לחתוך את היריעות".
וכן, היתה זו שמחה גדולה כאשר אנשי הח"ק חזרו לגדולי הפוסקים ובראשם למרן הגרי"ש אלישיב
שליט"א ובישרו להם את הבשורה המשמחת שלא היה צורך לחתוך את היריעות. קשה לתאר
את הנחת רוח שהיה מהפתרון המיוחד הזה. ביום שני האחרון, במסע הלויה ענק שיצא
מביהמ"ד של חסידי טשעראביל בירושלים, עמדו אנשים
רבים ומיררו בבכי לנוכח שני כדי החרס הגדולים שהיו עטופים בטליתות, שריד אחרון
לספר התורה המהודר שהושחת על-ידי אנשי בליעל, ולאחר דברי התעוררות, קריאת
"ויחל", המשיך מסע ההלויה להר המנוחות, שם נטמנו כדי החרס במקום מנוחתם
האחרון.