מי האיש
@7# מה מבטיח את בטחונם של תושבי ברכפלד? # כיצד זכו שני הבחורים המבוגרים לבנות בית נאמן בישראל? # מהו 'המתכון' ללדיה קלה ובריאה? # מי סייע להורים לישון לילה שלם, כאשר שני ילדיהם קודחים מחום? # כיצד שב ה'שלום בית' לבית הזוג המסוכסך? # גם בלי הוכחות מדעיות, לשני תושבי קרית-ספר, התשובות לכל השאלות הללו ברורות למדי # הנה קראו ותשתכנעו... #
"הרב, מתי כבר נלמד את התנאים?"
"בקרוב. כשנגיע לסעיף הזה בספר".
ה"תנאים" עליהם דיבר התלמיד אינם אלא התנאים שאותם מפרט בעל
ה"חפץ חיים" בספרו. שבעה תנאים שאם הם, כולם, מתמלאים - מותר לדבר לשון
הרע.
מה שמיוחד בסיפור הזה היא זהותו של אותו תלמיד. נער חילוני שהתחיל ללמוד
שמירת הלשון. סיפור כזה יכול להתרחש רק במודיעין עילית...
@5מה עושים כשיש צרות
בעיר החרדית הזו, אומרים מארגני ומקימי "מי האיש", "הפה הוא
המוקד לטוב ולמוטב. אין בעיר שלנו אלימות, אין פשע. מה יכול, חלילה, להפיל אותנו?
הפה. זה הפה בו אנו מתפללים, לומדים, אומרים דברים שבקדושה".
איך הגיע אותו נער לשיעורי שמירת הלשון? על כך נספר בהמשך. איך, בכלל,
מגיעים אברכים צעירים להחלטה לצאת לפעול לטובת שמירת הלשון בעירם?
"בקרית ספר", אומרים אנשי שיחנו, "היו צרות גדולות".
למען השקיפות, כשאומרים "קרית ספר", מתכוונים למודיעין עילית כולה.
"זוג הורים חלה במחלה הקשה ושניהם נפטרו בזה אחר זה, משאירים ילדים צעירים.
אב לשבעה נפטר. זוג אנשים נפטרו, שניהם באותו יום. גם שני אברכים נפטרו, וזה רק
חלק מהרשימה.
ישבנו וחשבנו. מה עלול להביא צרות כאלו על עיר כמו קרית ספר? היצר הרע של
הציבור החרדי מתרכז בפה. חשבנו על כך ופנינו לגר"מ קסלר שליט"א, מרא
דאתרא. הוא עודד אותנו לנסות להזיז משהו בתחום הלשון. ההרגשה היתה שהציבור כולו מבקש
להתחזק. אז הקמנו את 'מי האיש'".
מאז פועל הארגון בכל העיר, מכין מבחנים, מפיץ אותם, בודק אותם, מחלק פרסים,
ושומר את היד על הדופק, לנסות לגדור פרצות בטרם תתגלענה. דוגמא טובה היא הבחירות
שלא היו במודיעין עלית.
"ידענו שבעיר מתוכננות בחירות, וידענו שכאשר מתקיימות בחירות, לוקחת
שמירת הלשון חופשה. יש כל כך הרבה נושאים המסעירים את הציבור שלנו. לדון במועמדים,
במעשיהם ובמחדליהם, בשולחיהם, במי שתומך ובמי שמתנגד, ובאמת מיותר לפרט. כל אחד
מכיר את הצ'ולנט הזה. דאגנו, פשוט, וזכרנו כל הזמן את האירועים הכואבים שאירעו בעיר.
הבחירות האלו עלולות להביא... מוטב שלא נפתח פה לשטן.
לכן יצאנו בקמפיין גדול החל מראש חודש אלול. כל מי שיקבל על עצמו ללמוד שתי
הלכות ביום בספרו של החפץ חיים ישתתף בהגרלה שהפרס הגדול שלה הוא 0001$. הלימוד
הזה נקבע למשך ארבעים יום. בהגרלה ישתתפו כל המצטרפים - אברכים, בחורים, נשים וגם
בנות.
מאות טלפונים הגיעו אלינו בעקבות הפרסום הזה. שליש מהעיר נרשמה למבצע.
ההגרלה תיערך בעוד שבועיים, בעזרת ד'".
העיר שנערכה בעמדת מיגננה לקראת הבחירות הצפויות זכתה בגדול. בסופו של דבר,
אין בחירות במודיעין עלית. ראש המועצה דהיום, הרב גוטרמן, ימשיך בעבודתו, וכל שאר
הפרטים התקבלו בהסכמה. ב"מי האיש" נשמו לרווחה. "כל הבלגן, כל
ה'קעך', נחסכו מאיתנו. האנשים שישבו ולמדו הלכות שמיה"ל הראו שהעיר אינה
מעוניינת בבלגן הגדול, והקב"ה ברחמיו מנע אותו מאיתנו".
@5השמירה המוגברת
המודעות לשמירת הלשון היא בעליה, ללא ספק. לא שאין מקום לעבוד... כדי להקים
ולנהל מפעל כמו "מי האיש" נדרשת עבודת נמלים ממש. ההתחלה היתה לפני כשבע
שנים, שלוש שנים לאחר יסודה של העיר. בכל פינה בעיר נתלו מודעות שבקשו ליידע את
התושבים לארגון החדש "מי האיש" ולמה שהוא מייצג.
"האם אפשר להכנס לברכפלד ללא שמירה?" שאלה מודעה, שדברה בלשון
בני אדם מאז. אחוזת ברכפלד היתה אז בעיצומה של הבניה, והיא היתה שכונה די פרוצה
בטחונית. בעיר דברו על הצורך להקיף את ברכפלד בגדר. האם אפשר להכנס לברכפלד ללא
שמירה? לא כדאי. לכן מארגנים את השמירה הטובה ביותר האפשרית.
"העקרון של 'מי האיש' הוא שכל אחד לומד בביתו את הלכות שמירת הלשון,
ורצוי בזוגות. יושבים זוגות צעירים ולומדים ביחד, עם הילדים או בלעדיהם. אנחנו
סומכים עליהם שהם אמנם לומדים".
אבל אין מסתפקים ב'סמוך'. יש מבחנים. "את המבחנים", אומר הרב כ.
המפעיל ביחד עם חברו, הרב מ. )אל תפרסמו את השמות שלנו...( את הארגון, "אנחנו
שולחים אל כל החברים לביתם. בהתחלה נבחנו אצלנו כ-081 איש. היום לומדים 006 איש
בקביעות את ספרו של ה'חפץ חיים'. כל אחד מהם מקבל, אחת לשבועיים, לתיבת הדואר
בביתו את המבחן על חומר מסויים. הלומדים עונים בביתם על השאלות ומחזירים אותם
לבדיקה. את המבחנים הממולאים מכניסים לתיבות במפוזרות בכל העיר. יש לנו כ-51 תיבות
מיוחדות באזורים השונים של העיר".
גם זו נקודה מיוחדת לעיר חרדית. תיבות דואר מיוחדות לשומרי לשון. איך
שומרים על ההתלהבות הראשונית של הנבחנים?
"עורכים הגרלות בעקבות כל מבחן". ההגרלות הן, אכן, תוספת. את
ההגרלות מקבלים בתרומה, וזה חלק מהעבודה הקשה הכרוכה בניהול "מי האיש".
נותנים לזוכים קלטות, מאווררים וזכיות דומות. בעיר ישנן שתי חנויות בבעלותו של הרב
פליישמן שמשתתף אחת לחודש בחלוקת הפרסים לנבחנים. בחנות המכולת שלו יכולים הזוכים
לקנות מצרכים בגובה של 07 ש"ח לכמה קונים )נבחנים(, ואילו בחנות השנייה, חנות
"עידית", מקבלים ביגוד בסכום של 05 ש"ח ל-11 אנשים.
אחרי שהסתיים המחזור הראשון של לימוד הספר נערך בעיר כנס גדול, ובו חולקו ספרי
החפץ חיים על שמירת הלשון ועל אהבת חסד. באותו כנס השתתף הגאון הגדול רבי מיכל
יהודה ליפקוביץ שליט"א שדיבר בפני שומרי הלשון.
אין בקרית ספר זרי דפנה כדי לנוח עליהם. הרבה מאמצים מושקעים ע"י
הפעילים, והם שמחים על כל היענות ועל כל עזרה. "המועצה תומכת בנו לא
מעט", הם מספרים. "ראש המועצה הרב גוטרמן עוזר ככל שהדבר ביכולתו וגם
חברי מועצה אחרים. פעם הגענו לביתו של אחד מחברי המועצה כדי לבקש ממנו לתרום.
מצאנו אותו יושב במטבח. כשהוא ראה אותנו, הוא הצביע על מדף שמעל לשולחן. על המדף
ניצבו כמה ספרי שמירת הלשון. 'אצלנו, מי שהולך לאכול חייב ללמוד שתי הלכות'".
שהלימוד משפיע על המעשה - זה מוכח. "פעם דיברנו עם בן ישיבה, מהנבחנים
שלנו, והוא סיפר על הקושי המיוחד שלו. 'דוקא החברותא שלי מכשיל אותי', אמר. 'הוא
בחור טוב, אבל אוהב נייעס. ותמיד הוא מתחיל את הלימוד בכמה סיפורים. מה עושים?'
ניסינו לייעץ לו איך לנהוג. הוא מצידו המשיך ללמוד ולהבחן, ואז הגיע אלול.
'באלול', סיפר בחור הישיבה, 'הבחנתי בשינוי גדול. החברותא שלי הפסיק לדבר!
'מה קרה?' שאלתי אותו. 'אין כבר נייעס?'
'יש, אבל נרשמתי ל'מי האיש'".
כל מי שקשור ל"מי האיש" עובד בהתנדבות. "המועצה מאפשרת לנו
לצלם מסמכים ללא תשלום, וגם הפרסום בעיתונים המקומיים איננו עולה לנו בכסף.
המחלקים עשרה מתנדבים - מפיצים את המבחנים לפי אזורי מגורים לכל בית בקרית ספר
ומחלקים נוספים עושים זאת בברכפלד. וזה אומר לעלות קומות בבנייני מגורים ולרדת
קומות. מתנדבים אחרים מרוקנים את התיבות עם התשובות. אברכים ורבנים בודקים את
מבחני הגברים ונשים בודקות את מבחני הנשים הנכתבים למענן בשונה ממבחני הגברים. יש
לנו אפילו מתנדבת אחת המקפלת את המבחנים, וזו עבודה התובעת זמן".
@5הערך המוסף של שמירת הלשון
מי שכבר נכנס לעסק נשאר בו. הקרן אמנם קיימת לעולם הבא, אבל היא נותנת
פירות גם בעולם הזה. כל מי שעוסק בשמירת הלשון ובהפצת המודעות ללימוד ולשמירה יכול
לספר אינסוף סיפורי נסים. גם בקרית ספר יש סיפורים מדהימים.
"אצלנו בעיר גר אדם שיש לו אח בישוב חרדי אחר. אח זה היה חשוך ילדים
שנים רבות, והאברך מקרית ספר ביקש לעזור לאחיו ולגיסתו והוא הציע להם: תפתחו בישוב
שלכם סניף של 'מי האיש'.
האשה התקשרה אלינו ובקשה הדרכה. אמרנו לה: יש לדעת שזה עול די כבד ועבודה
ממושכת ובלתי פוסקת. לא מדובר רק בהפצת כמה מודעות. היא חשבה והחליטה: אני מוכנה לקבל
את הדבר על עצמי.
הם התחילו במאה ועשרים מבחנים. בתוך חודשים אחדים התבשרו בני הזוג והם
מצפים לילד".
"החפץ חיים", אומר הרב כ., "מביא גם שלום". הוא מתכוון
לשלום בית כפשוטו. במשפחה מסויימת שאת שמה לא ננקוב, כמובן, היה המצב הפנימי
מעורער עד כמעט הרוס. לזוג היו ארבעה ילדים ששילמו מחיר כבד בשל המצב. הבית היה
בית מסכן עד שבני הזוג החליטו, והם בעצמם מתקשים להסביר מה הביא אותם להחלטה זו,
להתחיל ללמוד את הספר "חפץ חיים" ולהשתתף במבחנים.
מה הביא לשינוי הגדול שהתחולל בבית קשה להם לומר בדיוק. אולי עצם הלימוד
בצוותא... "התחלנו לשוחח בינינו, ונדהמנו לגלות שאפשר לדבר בלי להתווכח. זה
הביא אותנו ללמוד איך מתנהגים בבית, איך שותקים. מי ששותק, היה לנו ברור, הוא החכם
בינינו. מיום ליום השתפרה האוירה בבית שלנו. אין כלימוד הלכות שמירת הלשון כדי
לפתור בעיות בבית".
חברה אחרת בארגון התקשתה מאוד להסתדר עם השוויגער שלה. באמת לא היה קל
לספוג ביקורת בלתי פוסקת. מובן שגם הבעל עורב בכל הפגיעות שנפגעה אשתו, והוא נקרע
בין האשה לבין האם.
"קיבלתי על עצמי ללמוד הלכות שמירת הלשון", מספרת הכלה.
"הלימוד הקנה לי הסתכלות חדשה על היחסים בין חמותי לביני, ועל מה שחשוב יותר
וחשוב פחות. התחלתי לקיים את ההלכות, והיום פחתו מאוד הפגיעות. איך בדיוק אינני
יודעת, אבל היחסים הסתדרו".
המחוייבות ללימוד היומי היא ללא פשרות. אחד האברכים סיפר כי הוא קבע ללמוד
שתי הלכות ביום עם אשתו. באחת השבתות נותק הגנרטור בקרית ספר. מה עושים? איך
לומדים?
"מצאנו פתרון. פתחנו את החלון, הוצאנו את הראש החוצה והצלחנו, לאור
הירח, ללמוד את ההלכות היומיות. לדלג? על זה בכלל לא חשבנו".
ואפילו בבית החולים. תושבת קרית ספר ילדה, בשעה טובה, בבית החולים
"שערי צדק" בירושלים. כשהועברה למחלקת היולדות, הבחינה במיטה הסמוכה
אליה באשה השוכבת ומעיינת בספר "חפץ חיים". בין השתיים התפתחה שיחה
והתברר שהן, שתיהן, גרות בקריית ספר. "הבאתי לכאן את המבחן של 'מי
האיש'", סיפרה האשה ליולדת הטריה.
"איזה רעיון! חבל שאני לא הבאתי את המבחן שלי!"
"נוכל לעשות את המבחן ביחד!"
והן מילאו את המבחן במחלקת היולדות וקשרו ביניהן קשר של ידידות.
יש גם סיפורי "נסים". בקרית ספר היו שני בחורים מבוגרים, מאלו
שהוכתרו בתואר הלא מחמיא "רווקים". בחורים שהשנים וההצעות חלפו על פניהם
והשאירו אותם מרחוק עד שהם התחילו לעסוק בנושא שמירת הלשון. שני הבחורים האלו למדו
הלכות, אבל לא הסתפקו בכך אלא קנו ספרים, חילקו אותם, וכמובן השתדלו מאוד לקיים את
ההלכות. שני הבחורים האלו נשואים היום.
סיפורים דומים מספרים גם בחורים מבוגרים אחרים. לא נביא, כמובן, את השמות
ואת המקורות, אבל ככל שהסיפורים דומים, הם בכל זאת שונים. איש וביתו. בחור כזה
החליט להקים בישיבה שלו שיעור לשמירת הלשון ותוך זמן קצר התארס. חברו בא במקומו
והתחיל לנהל את השיעור. את הסוף הטוב אתם כבר יודעים.
משפחה אחרת מקריית ספר לא זכתה בילדים. הם ציפו והתפללו ולא נפקדו. בני
הזוג הזה פנו אל הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי שליט"א. העצה שלו היתה: תתחילו
ללמוד ביחד בספר החפץ חיים.
בני הזוג הצטרפו ל'מי האיש' והתחילו לענות על מבחנים. השורה התחתונה היא
שורה של שמחה גדולה. גם השכנים של בני הזוג הזה עברו חויה דומה, וגם שניהם קבלו על
עצמם להתחזק בשמירת הלשון, והאשה התנדבה לסייע בארגון שיעורים, נבחנה ושידלה אחרות
להבחן. לזוג הזה נולדו תאומים.
ויש כבר נשים הרואות בשמירת הלשון סגולה ללידה קלה. יולדת מברכפלד עברה שתי
לידות קשות. כשציפתה ללידה השלישית, הצטרפה למבחנים של 'מי האיש'. "קיבלתי על
עצמי לשמור את לשוני", היא סיפרה, "והתחזקתי מאוד".
הלידה היתה קלה ממש. הוכחה מדעית אין לאותה יולדת לקשר של קלות הלידה עם
שמירת הלשון, אבל היא בהחלט מרגישה את הקשר הזה. "אין לי ספק שזכותו של מרן
החפץ חיים עמדה לי", היא אומרת. אגב, לבן שנולד קראו - איך לא - ישראל מאיר.
אשה אחרת פשוט סירבה לצאת אל בית החולים למרות מה שהרגישה. "לא אלך
לפני שאסיים את המבחן", אמרה והתעקשה. היא סיימה את המבחן ואז היתה מוכנה
לנסוע לבית החולים. זו היתה הלידה הקלה ביותר שעברה.
וזה גם בריא. כך, לפחות, טוענים אנשים המוכנים להבטיח שככה זה, מנסיון. אחת
מנשות קרית ספר סיפרה על סיבוך ממנו סבלה בעקבות לידה. סיבוך שלא הרבה להטריד אותה
ולכן היא הזניחה את הטיפול בו עד שנאלצה לעשות משהו בדחיפות. "לאחר שחזרתי
לעבודה, נכשלתי באחד הימים באיסור חמור של לשון הרע. מיד הרגשתי רע גופנית. מצבי
הלך והחמיר והרופאים אמרו שאין מנוס מניתוח.
ניסיתי להמנע מהניתוח הזה. קבלתי על עצמי לשמור, באמת, על לשוני מכאן
ואילך. איך אוכל לשמור על לשוני אם לא אדע את ההלכות? התחלתי ללמוד ולעשות מבחנים.
הניתוח נדחה ולבסוף בוטל. הבעיה שלי הסתדרה".
בבית משפחת ג. בקריה זוכרים לילה אחד מיוחד מאוד. שניים מילדי המשפחה חלו
וקדחו מחום. האשה יצאה לקופת חולים עם אחד הילדים החולים ובבית נשאר הבעל, שומר על
הילדים האחרים.
"פתאום הבחנתי שאחד הילדים מתחיל להתכווץ", הוא מספר.
"נגעתי בילד. הוא בער מחום. לקחתי אותו ורצתי בבהלה לקופת חולים, שם פגשתי את
אשתי.
חזרנו הביתה, מצויידים היטב באקמול, וידענו: מצפה לנו לילה ללא שינה עם שני
ילדים חולים. היינו מאוד עייפים, ותכננו תורנות שינה, לא לפני שהכנו על שולחן את
כל מה שנצטרך לו, כנראה, במשך הלילה.
ופתאום נזכרנו: לא עשינו את המבחנים! זה היה היום האחרון למסירת המבחנים.
ואז החלטנו שנינו: לא הולכים לישון לפני שגומרים את המבחנים.
ישבנו, למדנו, ענינו על המבחנים. בשעה מאוחרת מאוד יצאתי החוצה, לשלשל
לתיבה המיוחדת את שני המבחנים. חזרתי הביתה. הבית היה שקט. עוד מעט אאלץ לקום,
ידעתי, ומהרתי להכנס למיטה.
כשהתעוררנו, כבר היה בוקר. לילה שקט עבר על כוחותינו... הילדים קמו בריאים
ושמחים, ומליבנו נגולה אבן כבדה".
@5לומדים את התנאים
כל הסיפורים האלו - סיפורים אמיתיים מן החיים - הם סיפורים מרשימים ללא
ספק, אבל הם סיפורים "משלנו", האמונים על ההכרה שמוות וחיים ביד הלשון.
מדהים לשמוע שנושא שמירת הלשון הוא גם שער ללבבות האמורים, על פניו, להיות אטומים
בפני המסר שמעביר החפץ חיים בספריו.
בקרבת קרית ספר ישנו ישוב חילוני לחלוטין. כך הוא, לפחות, היה. לישוב הזה
שלחו אנשי "לב לאחים" כמה אברכים שנכנסו למקום. אחד מהם התחיל למסור
שיעורים בשמירת הלשון.
מה מביא חילונים לשמוע שיעור בהלכות שמירת הלשון? אין לנו תשובה על זה.
"הם קוראים לזה איכות חיים", מסביר הרב כ. "הם מופתעים לגלות שיש כללים
הקשורים בדיבור, שלא הכל מותר, ולא כל דבר מותר לומר. יש בישוב קבוצת צעירים
המגיעה לשמוע אך ורק את השיעור בשמירת הלשון".
"תודה. תודה. תודה" - כותבת אשה מאותו ישוב. על מה תודה? על
ש"זיכיתם אותי בפעם הראשונה בחיי ללמוד הלכות לשה"ר. חל שינוי משמעותי
בלשוני. עדיין לא הגעתי לכלל השלמות, אך אני מרגישה עבודה יום יומית וזה
בזכותכם".
האשה, ומשפחתה, חזרו בתשובה והיום הם גרים בקרית ספר. באותו ישוב יש היום
בית כנסת ומנין בן עשרים מתפללים. והם משתתפים במבחני שמירת הלשון של 'מי האיש'.
"תגיד, הרב, מתי נלמד את התנאים?"
את השאלה הזו שאל נער שוב ושוב. היה רקע לשאלה הזו. הוא בא וסיפר לרב כ.
שמסר שיעור בשמירת הלשון באזור רמלה שיש בכיתה שלו ילד שזרק אבנים על ילד אחר.
"אנחנו רוצים לטפל בו", הוא אמר. "אני רוצה לספר מה הוא עשה לכל
הילדים בכיתה. זה מותר?"
"זה לגמרי לא ברור. יש תנאים שמונה החפץ חיים לגבי דיבור לשון הרע
לתועלת".
"מתי כבר נלמד את התנאים?"
השיעור המיוחל הזה הגיע, בסופו של דבר. הנער הזה למד שאי אפשר סתם כך לספר
לכולם.
"האם אתה בעצמך ראית את הילד זורק אבנים?"
"לא. מישהו סיפר". בכך לא מולא התנאי האחד.
"האם יש בליבך שנאה לילד הזה בלי קשר לזריקת האבנים?"
"כן. אני לא סובל אותו". אם כך, חסר תנאי נוסף. "בסופו של
דבר, התברר שהסיפור כולו לא היה אמת. הנער הזה התאפק, לא סיפר לשון הרע לכל הכיתה
ונמנע מלעשות שפטים בחברו. זה היה ילד מנהיג, שכל הכיתה הולכת אחריו".
קל לשער איזו השפעה יש לנער כזה, השומר על לשונו, על הכיתה כולה. נער
חילוני. מותר להניח ולקוות שהוא לא ישאר כזה. וזה, אם תשאלו אותי, סיפור הנס הגדול
ביותר מכל האחרים.
במסגרת: הבן החמישי
הרב כ., שהקים עם חבריו את "מי האיש", הוא הבן החמישי במשפחתו.
"אבי חלם תמיד לקרוא לאחד הילדים בשמו של החפץ חיים", הוא מספר.
"אבל לא הסתייע בידו. בכל לידה היה שם שהיה הכרח לתת.
ואז נולדתי אני, הבן החמישי. סבי רצה לתת לי שם אחר, אבל אבי התעקש. 'לילד
הזה נקרא ישראל מאיר', אמר. 'את השם שאתה רוצה ניתן לילד הבא'.
הילד הבא לא בא. אני הילד האחרון בבית, ושמי ישראל מאיר".
