מעמד גניזת ספרי תורה בירושלים
הר המנוחות בירושלים, יום ראשון כ"ט תמוז תשס"ד.
אנשי החברה קדישא צועדים מדודות, 71 כדי חרס עטופים בטליתות בידיהם. הם
צועדים באיטיות, הן מחמת הדחק במקום, והן מחמת כבוד המעמד. ספרי תורה קדושים
וטהורים, ששרדו מגולת אירופה מובלים לגניזת מנוחתם.
מדוע נבחר
דוקא היום הזה למעמד הגניזה?
לגבי מעמד גניזת ספרי תורה ישנו מנהג עתיק בירושלים ללוות אותם "בקול
המון חוגג..." )אוצר ישראל ערך גניזה(. מצד שני, ביום שמלווים ספרי תורה
גוזרים תענית ציבור ונושאים הספדים )ראה מסגרת(. כיצד מתיישבים שני המנהגים?
ההסבר פשוט. כאשר גונזים ספר תורה שבלה מרוב שימוש הרי זה נחשב ליום שמחה,
כיון שזוכים לגנוז, לשמר ולייקר, את הגווילים היקרים בצורה מכובדת. אבל כאשר
מלווים ספר תורה שחולל, או נשרף, אז מצטערים ומתאבלים על שנתחלל שמו הגדול
בעוונותינו.
בהלויה שנערכה ביום ראשון, הובאו לגניזה ספרי תורה ששרדו מגולת אירופה. חלק
מהספרים בלו באופן טבעי, וחלקם חולל ע"י הגרמנים. כיון שלא ניתן להבחין
ולזהות בין הספרים איזה חולל ואיזה לא, לכן הוחלט לערוך את הגניזה בימי בין המצרים
- שאז בין כה וכה אסור לשיר ולחולל. יתירה מכך, היום שנבחר למעמד הוא ערב
ר"ח, בו נהוג לצום ולומר סליחות.
* * *
מעמד הגניזה נערך ע"י "חברה קדישא הראשית והכללית - ירושלם ת"ו". מדובר בספרי תורה שהגיעו מאירופה. מאז
תום מלחמת העולם השניה יוצאים בודדים ומשלחות ואוספים ס"ת באירופה. ספרים
שניתן להשתמש בהם מועברים למוסדות ציבור, ומה שלא - חייב גניזה.
חלק מהספרים נמצאו במצב מפוייח, בעקבות העלאתם
באש של בתי הכנסת. חלק מהספרים ניזוקו משטפונות מים. ויש עוד סוג של ספרים: בימי השואה
ניסו יהודים להציל עמם ספרי תורה, ספרים קטנים עוד הצליחו למלט אבל ס"ת
גדולים - זה היה כמובן היה קשה יותר. במהלך הנדודים שהו יהודים בבונקרים, בטחב
ובתנאי לחות גבוהים, בתנאים שיריעות ס"ת לא עמידים בהם. וגם היו ספרים שהיו
בלויים מרוב יושן, ספרים שהזדקנו ולא ניזוקו מאמצעים אחרים.
כשלושים ס"ת המתינו משך שנים לגניזה. בחברה קדישא החליטו להקים ביתן
קבורה מיוחד. ביתן דומה הוקם לפני 61 שנה בהר הזיתים בירושלים. הביתן הנוכחי,
שהוקם בהר המנוחות, כבר היה אמור להיות מוכן בשנה שעברה )בחברה קדישא גם מצאו רמז
לזה; תשס"ג בראשי תבות: תהא שנת גניזת ספרי-תורה( אך למעשה הסתיימה ההקמה רק
לפני ארבעה חודשים. כפי שהקדמנו, היה ספק כיצד לערוך את ההלויה, ולכן נקבע התאריך
לערב ר"ח אב.
הביתן שהוקם הוא די גדול. מקום הגניזה ממוקם החל ממטר מתחת לאדמה ועד כשני
מטר מעל האדמה. סביב הביתן קבועים אצטבאות ביטון,
מעליהם הונחו כדי החרס. הביתן נבנה באופן סגור הרמטי, ובפתחו הוקמו דלתות מתכת
כפולות. המקום אטום למים, וכמובן שמור מעכברים או נחשים שעלולים לחבל ביריעות.
בפנים אין טיפת אויר, גם לא לחות.
האדריכל והמהנדס של המבנה עבדו בהתנדבות. הקבלן נתן הנחה של 52%. בסך הכל
הושקעו במבנה 000,57 דולר. יחד עם ההוצאות הסביבתיות )שבילים וכדו'( וכן ארגון
המעמד, הושקעו בענין למעלה ממאה אלף דולר.
ביום ראשון, בשעה 6 לפנות ערב החל מעמד הגניזה באמירת "סדר סליחות
ומזמורים" בחוברות שהודפסו למעמד. אח"כ נשאו כמה רבנים דברים.
בתקרת מבנה הגניזה נקבעו ארבעה לבנים מזכוכית. בשעת מעמד הגניזה הועמדו
זרקורי אור מעל הזכוכיות, וכך חדר אור למבנה. אנשי החברה קדישא הובילו את 71 הכדים
פנימה, והניחום על המדפים. בסך הכל נגנזו למעלה משלושים ס"ת. "זה עשה לי
צמרמורת" מעיד אחד מאנשי הח"ק "לראות את שורת הכדים עטופים
בטליתות". מיד לאחר שהסירו את הטליתות מהכדים החלו לאטום את האזור בו הונחו
הכדים.
אנשי החברה קדישא הקימו קיר לבנים סביב הכדים. בדקו שוב ושוב שלא יוותר אף
חור בקיר, וכיסו הכל בטיח. את עצם הקמת הקיר ביצעו רק עובדי הח"ק, ופועלים נכרים
הורשו רק להגיש להם לבנים וחומרי בנין. בשעה 7:02 הסתיימה אטימת אזור הגניזה,
הדלתות החיצוניות ננעלו והקהל התפזר.
* * *
בשו"ת דברי חיים )השמטות סי' א'( כתוב לגנוז ס"ת "סמוך לקבר
איש כשר וירא אלוקים". בעל המרחשת מזהיר שלא לגנוז ס"ת "סמוך או
תוך ארבע אמות של העם הארץ" )בספרו סי' נ"ג אות ס'(. המבנה הנוכחי הוקם
בשיפולי בית העלמין. בחברה קדישא מציינים שמלבד זאת שהמבנה הוקם בסמיכות לקברים של
חשובים וצדיקים, הרי שליד המבנה ישנה חלקה של תינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם
חטא. "הם בודאי קדושים וטהורים!" מדגישים בח"ק.
לוית ס"ת - יום שמחה או
אבל?
בקונטרס צפנת פענח )נדפס תרפ"ד( מובאים שני המנהגים שהוזכרו בגוף
המאמר:
"המנהג בכל הערים העתיקות שישבו שם היהודים, וכן המנהג בעיה"ק
ירושלים, חלקי הס"ת "ישימו אותם בכלי
חרס" ויוציאם לקבורה מחוץ לעיר, במורד הר ציון, "בקול המון חוגג",
"ונושאי הסבל ובראשם הרבנים וזקני העיר יובילו הס"ת
תחת חופת משי", "והתוף הולך לפניהם ויזמרו מזמורים ופזמונים
נאותים", ומסורת בידם כי תוצאה זו "סגולה לגשמים ועל כל צרה שלא
תבא" ונוהגים לעשות זאת ע"פ רוב בהמגיפה רח"ל, כדי לעורר רחמים בזה "ואז ילוה השיר גם תרועת
שופר עם מזמורי תהלים".
מבואר שם גם הטעם לסגולה זו:
"ולעורר רחמים דכמו שאנו חסים על שמות
ודברים שבקדושה שלא ילכו לאיבוד ובזיון, גם כן ירחם השי"ת עלינו ועל בנינו
שלא נלך לאיבוד ולבזיון, כי כשאנו משותפים בשמו הגדול כך שמו משותף עמנו".
הגאון מהוניאד זצ"ל, מצא רמז לשמחה זו מגמ' ראש השנה )יח.( שמובא שם שבג' בתשרי הפסיקו להזכיר שם שמים בשטרות, כיון שלאחר פריעת
החוב יכל השטר לבוא לידי חילול. וכיון שעמדו ובטלום קבעו את אותו היום ליום טוב.
מצד שני מובא בפוסקים שלוויית ס"ת נעשים במעמד כל יושבי העיר, וכמו
שמלווים אדם גדול שנסתלק ח"ו. וגוזרים באותו היום תענית ציבור, ובשעת הלויה
אומרים דברי כיבושין והספד. ומובא שבשעה שמוציאים את
הקרעים לבית הקברות יורידו דמעות - ובזה יפייסו את הספר תורה.
מדוע גונזים בכלי חרס?
מקור הענין הוא מגמ' מגילה )כו:(
אמר רב אחא בר יעקב ובכלי חרס )היינו שגונזים בו הס"ת(
שנאמר ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים. וכך נפסק ברמב"ם
ובשו"ע.
מלשון הגמ' מוכח שמטרת הכלי חרס היא "למען
יעמדו ימים רבים". והנה כיום קיימים כדי פלסטיק שעמידים יותר מאשר חרס.
הכימאים מסבירים שהם עמידים יותר מאשר חרס כיון שחרס הוא חומר טבעי, והפלסטיק ממנו
מיוצרים הכדים איננו טבעי.
השאלה הובאה לפני מרן הגרי"ש אלישיב
שליט"א שהורה שבהחלט אפשר לטמון בפלסטיק, אך להקפיד שלא יהיה בפלסטיק החומר
שמזרז בלאי, שמוחדר כיום לפלסטיק בלחץ הארגונים לשמירת הסביבה )לחומר קוראים
"ביודיגרדיבל"(. ואכן, לפני תקופה נגנזו בהר
המנוחות 93 כדי פלסטיק עם סת"ם.
