פרשת הדג הטמא בדרום אפריקה
@5בחודשים האחרונים עסוקים גדולי פוסקי ההוראה בדורינו בפרשת דג ה"קינגקליפ" שמקורו בדרום כדור הארץ, ובעיקר בדרום אפריקה, שם מסעירה הפרשה את הקהילה החרדית, וכדרכם בקודש של נושאים מעין אלו, הובא הדבר על שולחנם של פוסקי הדור שליט"א ובראשם מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, אשר הורו בפסק הלכה ברור ונחרץ, שיש לאסור את אכילת הדג * על הדג עם הקשקשים הסמויים הנחבאים בין שתי שכבות עור.
השאלה על כשרותו של דג ה"קינגקליפ"
התעוררה ככל הידוע כבר לפני עשרות שנים, ואולי אף לפני כ-001 שנה, אז התיישבו
יהודים בדרום אפריקה, ומצאו את הדג בדוכני חנויות הדגים. על הדג שדגים אותו
מקרקעית הים, בעומק שבין 05 ל-005 מטר, אין קשקשים על העור, כפי שאנו רגילים לראות
על הדגים הכשרים. רק כאשר פותחים את העור, מגלים משהו הדומה לקשקשים, אך מישוש
הקשקשים ממחיש מיד, שהקשקשים רכים מאוד, יותר מעור הדג, ואינם דומים כלל ועיקר
לקשקשים המצויים.
בשיחה ארוכה שקיימנו עם קבוצת רבנים ועסקנים מדרא"פ,
אשר הגיעו במיוחד לארץ כדי להציג את הדג בפני גדולי הפוסקים שליט"א ואת מכלול
הנושא הסבוך, הוצג הדג גם בפנינו, ואכן, מבחוץ, הדג נקי לחלוטין, ללא שום קשקשים,
כך שכל מי שקונה את הדג ואינו מודע כלל להמצאותם של קשקשים מתחת לעור, ויבשל אותו
יחד עם העור, לא יבחין כלל בקשקשים, ורק כאשר קילפנו את העור, הבחנו באותם קשקשים
רכים מאוד.
במבט בוחן יותר, יכולנו להבחין בריבועים קטנים על העור מבחוץ, שתחתם
מסתתרים הקשקשים הרכים. למעשה, מדובר בשתי שכבות עור, וביניהם נמצאים הקשקשים,
שכאמור, אינם ניכרים כלל מבחוץ, וכפי שציינו, לפעמים מבשלים את הדג כמו שהוא, יחד
עם העור והקשקשים, וזאת בשוני ממה שאנו נוהגים בכל סוגי הדגים, להסיר את הקשקשים
לפני הבישול.
*
כפי שפתחנו, השאלה לגבי כשרותו של הדג, התעוררה כבר לפני עשרות שנים בדרא"פ, בקייפטהון. אין מידע
מפורט ומסמכים על תקופה זו, אז היו רבנים שהתירו ורבנים אחרים שאסרו )בהמשך נפרט בענין
זה(. הדברים בעניין זה אינם ברורים דיים, אך ברור ששאלה דומה הובאה בפני מרן
ה"חזון איש" זצוק"ל, שהורה לאיסור, וגם כאן לא ברור מהיכן הגיעה
השאלה, וסביר אכן להניח שמקור השאלה הוא בדרא"פ.
מזה כמאה שנה פועל בית דין אחד בלבד ביוהנסבורג, בי"ד שנוסד על-ידי הציבור
הכללי מסורתי שהתגורר במשך השנים במדינה, ציבור זה היה הרוב המוחלט של התושבים
היהודים, בעוד הציבור החרדי היה ממש מתי מעט, אנשים בודדים, שבנתונים הקיימים, לא
הצליחו לגדל את ילדיהם בחינוך תורני.
לפני כ-04 שנה,התיר בית הדין שגם אחראי למערכת הכשרות המקומית את אכילת הדג
בהיתר גורף, והנימוק להיתר היה, שהדג משיר את הקשקשים במים, אמנם בפוסקים יש
אריכות, האיך וכיצד יש לבדוק האם אכן היו קשקשים על
הדג. באותה התקופה, הורו הרבנים החרדים שחיו בדרום אפריקה לאסור את הדג לבני
קהילתם, ולא סמכו על הב"ד שהתירו, מהם הגאונים רבי
יעקב זלצר ורבי אהרן פפויפר
זצוק"ל והגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א. עובדה
זו, מנעה מהציבור החרדי מאז ועד לא מכבר מלאכול את הדג, בעוד הציבור הדתי והמסורתי
המשיכו לאוכלו, ולכן בית הדין המקומי קבע את מעמד הדג ככשר אבל לא למהדרין.
הפליאה והתמיהה על החלטה זו אינה זקוקה לפרשנות יתר, שהרי אין מושג בדגים
כשר אך לא למהדרין, ואם הדג אינו נכלל בדגים הטמאים, הרי הוא כשר בלי פקפוק, ואם
הוא אינו נכלל בדגים הכשרים, הוא טמא ולא רק "למהדרין".
השינוי המשמעותי התרחש לפני כחמש שנים. בית הדין העניק לדג זה כשרות
ל"מהדרין", וביום בהיר התבשרו תושבי דרא"פ
שדג ה"קינגקליפ" כשר למהדרין. הפעם ההיתר לא
ניתן בנימוק שהדג משיר את הקשקשים במים, אלא בטענה שבדקו את הדג, ולטענתם יש לדג
קשקשים ולכן הוא מותר באכילה. כאשר נשאלו הכיצד כל הרבנים החרדים אסרו את הדג,
ועתה החליטו להתירו, השיבו, כי הרבנים הקודמים שאסרו לא היו מודעים לעובדה שלדג יש
קשקשים...)טענה זו סותרת מסמך ברור משנות החמישים, בו נכתב על מציאות הקשקשים..(
השינוי בהחלטה, הביא מספר רבנים חשובים בקהילה החרדית בדרא"פ
להכנס לעובי הענין, ולחקור את הנושא מכל ההיבטים, אשר עמלו וטרחו בענין במשך תקופה
ארוכה. וגם ביקרו במעונותיהם של מרנן ורבנן גדולי התורה והפוסקים שליט"א, כדי
להציג בפניהם את כל צדדי השאלה ולשמוע את דעתם - דעת תורה והלכה.
בידינו מכתבים רבים שכתבו רבנים וגדולי תורה, ובהם העוסקים תמידין כסידרן בעניני כשרות, ורובם
ככולם חיוו דעתם לאסור את אכילת הדג. גם אלו שמפקפקים בענין, הביעו את דעתם שיש
לאסור את אכילת הדג לאור הספקות הרבים הן בהיבט העובדתי וכמובן בכל הקשור להיבט
ההלכתי.
בטרם נביא את דעת גדולי התורה שליט"א, נתייחס לכל ההיבטים הללו, כדי
שהקוראים ידעו באופן מעמיק יותר את כל צדדי הענין.
כפי שפתחנו - דג הקינגקליפ גדל בעומק הים על
קרקעיתו בדרום כדור הארץ. אין לו קשקשים ניכרים על גופו מבחוץ, אך יש לו קשקשים
בעורו. הקשקשים מונחים כ"א בתוך כיס שניתן לראותו על פני הדג, מעל העור
העליון יש קרום שומני על פני כל גופו. הקשקשים משונים מאד משאר קשקשים הכשרים
המוכרים לנו, מפני שהם גמישים ורכים מאד, ובענין זה הם כדלדולי עור ממש.
וכאן נשאלת השאלה - לדעת דבר הלכה האם קשקשים משונים אלו הם קשקשים רגילים לדינא שהתורה התירתם או לא, ומהו הגדר בענין זה. לכאורה נראה
לאוסרו מכמה טעמים:
א. מפני שקשקשיו דומים ברכותם לקשקשי הצלופח שנאסר בגמ'
ע"ז ל"ט, ובזה שני דגים אלו נשתנו מכל שאר הדגים המוכרים לנו.
ב. מפני שאין קשקשיו מסכסכים, וכמו שנבאר, שכתבו גדולי הפוסקים, החת"ס, מהר"ב רנשבורג והצ"צ שזה מעכב לדינא.
ג. מחמת ספק הצ"צ אם קשקש צריך שיהיה קליפין במהותו, ובתשובות דברי נחמיה סימן ט' מבואר שבנד"ד כו"ע מודים, וכפי
שנבאר.
ד. מפני שקשקש רך אין "גלדן דומה לצפורן" כמו שביאר הרמב"ן פרשת שמיני את מהות הקשקשים, וכפי שנכתוב להלן
שזה מעכב לדינא.
כאן המקום להרחיב מעט בענין דג הצלופח ודינו להלכה. דין הצלופח הנקרא בלשון
הפוסקים אא"ל, הוזכר בגמ'
בע"ז ל"ט כדג טמא, וז"ל הגמ'; רב אשי איקלע לטמרודיא אייתו לקמיה ההוא נונא דהוה דמי לצלופחא פי' רש"י;
דג ושמו אינגיליא, נקטיה
להדי יומא חזי דהוה ביה צמחי פי' קשקשים דקים ובערוך
ערך צמח פי' קטנים וכ"כ ר"י מלוניל. והכל אחד
כמבואר בפוסקים עיין ש"ך סימן פ"ג.
ובתרגום רש"י כתב שהוא אא"ל,
וכ"כ החת"ס ע"פ פי' הערוך ערך צלבחא וז"ל; "שהוא דג טמא וכך קורין
אותו בלשון ישמעאל והוא דג דק ארוך עגול דמות נחש וכשבא אדם לתופסו מחליק בידו
ונופל ואין לו תפיסה עד שיעפררו בחול ונקרא בלע"ז אגנוילה". ופי' בתשובות
חת"ס תשובה ע"ח שהוא אא"ל.
וכ"כ המפרש על רבינו יהונתן לחולין מ"ב: הערה
ל"ח.
ועל דג זה דנו רבות הפוסקים. בבית יוסף בשם שערי דורא
הזכיר שאלא הוא דג טמא. ובסוף הסימן הביא מהרא"ש בבכורות סימן ט' שהאאל"ן
הוא דג טמא, וברא"ש דידן
יש טעות סופר כמו שכתב בנחל אשכול שנזכיר לקמן.
בדרכי תשובה )סימן פ"ג ס"ק י"ב(
מובא, דבספרי הטבע הזכירו דדג
זה יש לו קשקשים ועפ"י זה התירו רב אחד. בגידולי טהרה חלק דאולי נקרעים מן העור. והמלאכת
שמים השיגו, דע"כ לאוסרו מחמת דברי השערי דורא הנ"ל. ובנו בהגהות
הנ"ל לר"י מלוניל הוסיף ראיה מדברי רש"י
והערוך הנ"ל. גם בנחל אשכול הלכות סימני חיה ועוף, דגים וחגבים ס"ק כ"ג השיג על הגדולי
טהרה מכח הראיות שהוזכרו ומדברי הרא"ש הנ"ל
וכתב שבחינם נדחק לאסור דג זה.
וחזינן דדג הצלופח הנאכל ע"י
הגויים בזמן הפוסקים היה מין אחד ידוע, ומין זה בררו עליו בספרי חכמי העמים שיש לו
קשקשים, והיה פשוט לבעל מלאכת שמים ונחל אשכול שעל אותו המין כתבו הרא"ש וש"ד לאסור. וכן הוא בכל ספרי העמים )האנגוילה הוא הצלופח האירופאי והישראלי שגדל בנהרות ובמים
המתוקים, והוא הצלופח שהיה נאכל מעולם ועד היום. וכל סוגי האנגוילה
למיניהם יש להם קשקשים אלו(.
ומעתה ברור מהגמרא ראשונים ואחרונים שהאינגילה דג טמא, והוא דג שידוע בקשקשיו בספרי העמים.
והנה קשקשי דג הקינגקליפ דומים מאד לדג הצלופח;
הם רכים וחבויים בעור. גם קנינו דג צלופח בארץ ישראל ובדקנו קשקשיו ליד קשקשי הקינגקליפ ונמצא:
א. שהם דומים מאד ברכותם.
ב. שאינם נקרעים מן העור כמו שחשש הגידולי טהרה
אלא יוצאים מן העור בקלות )יש עוד דמיונות הלכתיים ביניהם וע"כ
בהמשך(.
היוצא לפי זה, דאסרה הגמ'
את הצלופח אע"פ שנמצאו בו קשקשים אלו, ובזה נשתנה הצלופח משאר הדגים, שקשקשיו
רכים וגמישים כעור, וכן בקינגקליפ. ולהלן נבאר סיבת
איסור קשקשים רכים. ופשיטא שקשה להתיר דג ה"קינגקליפ" קודם שימצא חילוק אמיתי לדינא המוסכם על כל הפוסקים לחלק בין קשקשי שני דגים אלו. וכל
עוד שלא עשו כן, צריך להחזיקו כדג טמא.
כאן גם המקום להתייחס לכל המושג של קשקשים. בתוס'
חולין דף כ"ג כתבו "וי"ל דלשון קשקשת
משמע דבר שאינו שוה וחלק דבר שהיד מסכסכת בו וסנפיר כך הוא ונופל בו לשון
קשקשת". ובתוס' רא"ש
שינה קצת בלשון וז"ל; וי"ל שהתם שייך למטעי, דקשקשת
משמע דבר שאינו שוה וחלק שהיד מסכסכת בו, וסנפיר כך הוא ונופל בו לשון
קשקשת".
והרשב"א חולין ס"ו עמוד ב' ד"ה מכדי, פירש דברי תוס' הרא"ש "ורבותינו
בעלי התוס' ז"ל תרצו דהכא
שאני לפי שהיה לשון קשקשת מורה דבר שאינו חלק אלא ענין שהיד מסתבכת בו כעין הסנפירין ולפיכך היה הלשון מטעה שאין קשקשת אלא סנפיר, ומשו"ה אצטרך קרא למכתב סנפיר וקשקשת, ואסיקנא דקשקשת לשון מבואר הוא,
שהוא אלו שהוא מלובש בהן וכו' וכתב רחמנא סנפיר לכדתנא דבי ר"י יגדיל תורה ויאדיר".
@1לסיכום: @2כל הראשונים הללו מסכימים שלשון
קשקשת הוא מחמת הסכסוך שבו, ולשון סכסוך ביאר במאירי על מס' שבת וז"ל
"והוא הנקרא בלשון תלמוד מסכסכת, כלומר שמתעכבת במקום אחד וקופצת למקום אחר,
כמו וסכסכתי מצרים במצרים."
ובספר חכמת בצלאל )נדה נ"א:( מאריך ומבאר ענין זה היטב, וסיכום הדברים
הוא, שאופן בדיקת הרגשת הסכסוך נעשית ע"י שמעביר ידו לצד המתנגד לכיוון שכיבת
הקשקש היינו מצד הזנב לצד הראש, ואם הקשקש יעמוד ויעכב את הילוך היד הרי שזה
קשקשת.
גם מדברי הצמח צדק עולה בברור כפי שכתב מהר"ב
רנשבורג שענין הסכסוך הוא מה שהקשקש גורם ליד להתחכך בו
ולהתעכב שם, כך שדג שיש לו קשקשים שאינם מסכסכים, הם אינם הקשקשים האמורים בתורה,
והרי הוא טמא.
גם כאן אפשר להרחיב ולהביא מהכרעות הפוסקים שהכריעו לטמא דגים לפי מה שהובא
לעיל. כך בחכמת בצלאל, בחת"ס ובצמח צדק. ולציין את
לשון הצ"צ "וכי נצח ישראל ישקר ח"ו
לכתוב משמעות דבר שאינו בו, אלא ודאי שייך בקשקשים סכסוך".
יש דיון נרחב יש גם בענין שם קליפין לקשקשת,
שבשו"ת צמח צדק האריך לאסור קשקשים שאין להם תואר של קליפי
פירות, וההטעם לזה, היות והתרגום של אונקלוס לקשקשת
"קליפין", ובדברי נחמיה סימן ט' ביאר, שגם
החולקים על הצמח צדק, הוא רק במידה ואין הבדל בתיפקוד
ומהות הקשקשת לקליפת הפרי.
וכן בענין דברי הרמב"ן שקשקשת צריך להיות
גלדן דומה לצפורן, יש מי שאוסר קשקשים מטעם זה, ובענינים אלו אפשר להאריך עד מאוד,
ואין כאן המקום לכך.
בסיכומו של דבר לגבי דג ה"קינגקליפ"
שאנו עוסקים בו:
קשקשיו משונים מאוד משאר דגים טהורים, והשינוי הוא, במה שהם רכים וגמישים
מאוד כעין דלדול עור רך, עד שהמוציא קשקש מהדג אינו שומר על צורתו כלל אלא מתקפל
מיד )אכן אחר שמוציאים אותו ונותנים לו זמן להתייבש הוא מקבל קצת קשיחות(.
@1הספיקות שיש לדון בהם:
@2א: האם קשקש כזה הוא קשקשת האמור בתורה. כמו
שבארנו לעיל מדברי הראשונים והאחרונים, שקשקש האמור בתורה צריך לסכסך - כלומר לעכב
היד כשעובר עליו. וקשקש רך ומתקפל זה של הקינגקליפ אינו
יכול כלל לעמוד, ואם ידחוק בו לא יעמוד אלא יתקפל מיד
לצד אחר, ולא מקרי דבר שהיד מסכסך, ומסתבך, וחוכך, ומתעכב בו. וכנ"ל דין זה
מעכב לדעת כל האחרונים הנ"ל ונקטו כן לדבר פשוט, וממילא יש לאסור את הדג מטעם
זה.
ומה עוד שמצאנו בצלופח שהוא דג טמא מדינא דגמ' שהוא מלא קשקשים רכים ומתקפלים וניטלים בקלות ביד ובכלי
בדומה לקינגקליפ, והוא ראיה ליסוד הנ"ל, דאל"כ לא מובן טעם איסורו.
ב: יש לדון בקשקשיו האם הם דומים לקליפת הפרי, דהיינו: מבואר בפוסקים
ומפרשים שקשקשים דומים לקךיפת הפירות באופן שעוטפים
ודבוקים לגוף הפרי, וגם קליפתם דומה לקליפת הקליפה מבשר הפרי וגם שומר על גוף הדג
באופן שהקליפה שומרת על בשר הפרי וכמ"ש בערוך ערך
קלף, שע"כ נקרא קשקשת קליפין
- ששומר על גוף הדג וברש"י כתב שזה ע"י שהקשקש שוכב עליו בדוחק. והוא
ענין שריון קשקשים המגין בפני החוץ.
לעומת כל מה שמנינו קודם, (א) הרי שהקשקש המדובר ב"קינגקליפ"
הוא גמיש ומתקפל מעצמו. ואין תנוחת הקשקש התקועה בעור גורמת לו להצמד לגופו, אלא
הוא יתקפל במקומו ויפול שם, ולכן לא נופל בו שם קליפה
שעוטף הפרי. וזה שהוא עומד במקומו אינו אלא מפני שהוא נתון בין שתי שכבות עור
המחזיקים אותו ולכן אין בזה דמיון לקליפה כלל.
)ב( לא שייך לקולפו כעין קליפה, כי אינו מחובר למקומו כלל, אלא קצהו נתלש
מן העור, )והסרתו דומה להסרת נייר מעל שולחן(, ואין נופל על זה לשון קליפה )קילוף(
כלל.
)ג( ענין שמירה ג"כ אין בו, משום שאם יתחכך או יתקע בו דבר חיצוני,
אינו עומד במקומו כעין קליפה לעכב עליו אלא מתקפל ונשמט ממקומו, ואינו שומר עליו
כלל, ולכן, אינו דומה כלל במהותו ובתכליתו לקליפין של
פירות ודגים אחרים.
יש לדון גם לאסור את הדג מחמת שאין קשקשיו דומים לצפורן, שהרי ברור הדבר
שקשקשי ה"קינגקליפ" שונים בתכלית מצפורן
במהותם, והם כדלדולי עור שהוא ההפך ממש מהמרקם של ציפורן,.
בענין זה מן הראוי להביא את שו"ת שמש צדקה יו"ד סי' י"ד על
דג הקופי"ס וז"ל; "וכיון שלא הוחזק מין
זה למין דגים טהורים ואינו ניכר בטביעות עין שהוא טהור אין להתירו כיון שרבו
הספיקות והמבוכות ואבחנה באמיתיות הסימנים המפורשים בתורה" עיי"ש באורך
והובא בעיקרי ד"ט סי' ח' ובדרכ"ת
סק"א.
ובערוך השולחן סי' פ"ג סעיף כ"ד על נידון הבית הלל דג הקארפ"ן שקשקשיו מכוסים בעור דק כתב; "ואנחנו לא
שמענו דג זה ואסור לנו לאכול רק הדגים הידועים לנו ואת שאינם ידועים לנו אין לאכול
אא"כ רואים עליו קשקשים כדרך הדגים".
וכבר כתב בהר המור סי' י"ב "והנה לו יהיה שכונת הרמב"ן על דרך אחרת, מ"מ מאן ספון מאן רקיע להתיר מילתא דלא איתברר לן התירא ולא
יהיה אלא ספק, ספק דאורייתא הוא". ולאור כל האמור, הרי שקיימת חובת זהירות
גדולה בטרם אפשר להתירת מין קשקש השונה מהרגיל
כפי שציינו בתחילת הדברים, הורו מרנן ורבנן גדולי התורה והפוסקים
שליט"א לאסור את אכילת הדג. הרבנים מדרא"פ
הציגו את הדג בפניהם, ולאחר מכן הורו, דעת תורה והלכה, שיש לאסור את אכילת הדג. כך
הגיע לידינו מכתב שכתב הגרמ"מ קארפ
שליט"א בשמו של מרן הגרי"ש אלישיב
שליט"א, שאסר את אכילת הדג.
במכתב נאמר: @1"מרן הגרי"ש
אלישיב ציוה אותי לפרסם דעתו ברבים בענין דג ה"קינגקליפ",
המצוי בכמה מדינות בדרום העולם. הדג הובא קמיה מרן
שליט"א וראה בו שינוי גדול במה שטוענים שנקרא קשקשים שלו, ופסק שאין לקשקשים
כאלו מסורת, והדג אסור. ועתה נודע למרן שליט"א
שמפרסמים בשמו ברבים להיתר בדג הנ"ל, וביקש ממני להכחיש בתוקף שמועות שקריות
אלו, שיש בהם מכשול גדול לרבים". כן הוסיף, שלגבי כלים שנשתמשו
בהם בבישול הדג, יש לשאול שאלת חכם.
חברי הבד"צ של העדה החרדית, הוציאו הודעה
ואזהרה שדג זה אסור כשאר שקצים ורמשים האסורים מן התורה. "הודעה ואזהרה. על
דבר הדג הבא ממדינת דרום אפריקא ולאחרונה התחילו לשלחו
ולמוכרו גם בשאר מדינות העולם, הידוע בשמו "קינגקליפ"
שאין לו סימני טהרה המפורשים בתורה כמו בכל שארי מיני דגים הטהורים והכשרים, הן
מחמת שאין קשקשיו נקלפים מעל העור, אלא הם מונחים מתחת העור, ועוד והוא עיקר, שכל
עיקר אינם נראים כקשקשים אלא כקליפת העור ואין סימני כשרותו מבוררים. ואשר על כך
הננו בזה לגלות דעתנו דעת תורה שהדג הנ"ל אינו בחזקת כשרות ואסור לאוכלם כמו
כל שאר מיני שרצים הטמאים שאסורים מן התורה".
הגאון הגדול רבי ניסים קרליץ שליט"א אמר
לכותב השורות, כי הורה לאיסור ודעתו עתה שלכתחילה אף יש להכשיר את הכלים, וכן פסקו
רבנים מארה"ב אשר בקיאים בעניני הכשרות מזה שנים רבות, ואף שבדברים רבים אחרים
נהגו לקולא, הרי שבכל הנוגע לדג ה"קינגקליפ"
הורו לאיסור.
הרבנים והעסקנים מדרום אפריקה שמטפלים בפרשת דג ה"קינגקליפ"
מזה תקופה ארוכה, הגיעו לארץ לעיתים קרובות, כדי להתייעץ ולקבל את חוות דעתם - דעת
תורה - של מרנן ורבנן גדולי התורה והפוסקים שליט"א. הגאון הגדול רבי אהרן י. ליב שטינמן שליט"א אשר מלווה
בעצה ובתושיה את הקהילה החרדית בדרא"פ, ליווה לכל
אורך הדרך את הרבנים והעסקנים בפרשת הדג, אשר הגיעו אליו להתייעץ על כל צעד ושעל
בענין זה, כמו שהם נוהגים בכל עניני הציבור העולים מעת לעת בדרא"פ.#
הרבנים והעסקנים סיפרו, כי הגאון הגדול רבי אהרן י. ליב
שטינמן שליט"א, אף נכנס לעובי הקורה לגבי השאלה
המרכזית שעלתה לדיון - כשרות הדג - ואף שבדעתו נטה באופן נחרץ שיש לאסור את אכילת
הדג, הפנה את הרבנים והעסקנים אל מרן הגרי"ש
אלישיב שליט"א, על-מנת שיורה להם, בפועל, הלכה למעשה, כיצד לנהוג ואת הדרך בה
ילכו בענין זה.# כותב השורות אף היה עד לשיחה שקיים הגאון הגדול ראי"ל שליט"א בענין זה, כאשר הביע את פליאתו על אחד
הרבנים שהורה בתחילה שהדג מותר באכילה, ולאחר ששמע את דעתו - דעת תורה - של הגאון
הגדול ראי"ל שליט"א, הורה אף הוא לאיסור.#
סוף#
