שאין פתחי אהליהם מכוונים זה לזה
איסור היזק ראיה - מקור הדין
אדם המסתכל
לתוך רשות חברו הואיל ומונע בכך את חברו להשתמש בשלו מחמת בושה זהו נקרא
"היזק ראיה", ולהלכה נפסק בחו"מ סימן
קנ"ז שהיזק ראיה נקרא היזק, וכן פסק הרמב"ם
בפרק ב' מהלכות שכנים הלכה י"ד וז"ל "חצר השותפין
שיש בה דין חלוקה או שחלקוה מרצונם אעפ"י שאין בו דין חלוקה, יש לכל אחד מהם לכוף את חברו לבנות הכותל באמצע כדי שלא יראה חברו בשעה
שמשתמש בחלקו שהזיק ראיה היזק הוא". מקור לאיסור היזק ראיה הוא מדברי הגמ' בבא בתרא דף ס' ע"א
וז"ל "לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח
וחלון כנגד חלון, א"ר יוחנן דאמר
קרא 'וישם בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו' )במדבר כ"ד(. מה ראה? ראה
שאין פתחי אהליהם מכוונים זה לזה אמר ראויין הללו שתשרה
שכינה", וכתב רבנו גרשום בב"ב דהטעם הוא שאין
פתחיהן מכוונים משום עין הרע, והובא להלכה הלכה זו בשו"ע
חו"מ סימן קנ"ד סעיף ג'.
מובא בנתיבות
המשפט סימן קנ"ה סעיף י"ח ובברכת שמואל סימן י"ט בשם מרן הגר"ח מבריסק זצוק"ל דאף דמשמע מהפסוק שיש היזק בראיה
לרשותו של השני, מ"מ לא נכלל בכלל כ"ד אבות נזיקין ואין חיוב תשלומין בזה שמונעו מתשמיש )עי' באבי עזרי קמא הלכות שכנים משכב"ז(.
גדר הדין
יש לברר להלכה
שהיזק ראיה נקרא היזק, האם זה נחשב נזק גופו או נזק ממונו? והיינו, האם נאמר דהנזק הוא דמאחר שאינו סובל
שמביטים עליו על כן הוא נמנע מלהשתמש בחצרו בכל מיני השתמשויות ונמצא דההיזק הוא מניעת השתמשות מרכושו, וזה נקרא נזק ממון שהרי
מזיקו שלא יכול להשתמש בחצירו לכל צרכיו, או יש לומר דבעל
החצר או הבית ממשיך להשתמש ברכושו, ורק מי שמתסכל עליו זה מפריע לבעל הבית וזה
נחשב לנזק גופו. הרמב"ן בחידושיו למסכת בבא בתרא דף נ"ט ע"א כתב דהיזק
ראיה נחשב כנזק אדם באדם או משום עין הרע או משום צניעות, ומסביר את שיטת הרי"ף שלא מועיל חזקה להיזק ראיה משום שחזקה לא שייך אלא
בענייני ממון, אבל בהיזק ראיה שהוא כנזקי אדם בגופו משום עין הרע או משום שלא יכול
להשתמש ברשותו כאוות נפשו שהרי מביטים עליו לא שייך חזקה. ויותר מזאת כתב הרמב"ן דהיות ויש איסור להסתכל ברשותו של השני לא מועילה
מחילת הניזוק, וכ"כ ביד רמ"ה במסכת ב"ב פרק ראשון אות כ"ה
להוכיח מדברי הגמרא ב"ב הנ"ל שיש שכינה בעם ישראל היות ואין פתחיהן
מכוונים זה כנגד זה משמע שיש איסור בהיזק ראיה, וכ"כ הסמ"ע
חו"מ סימן קנ"ד ס"ק
י"ד, ובאבן האזל הלכות שכנים פרק ב' הט"ז,
ובקהילות יעקב מסכת ב"ב סימן ה'. ויעוין בנוסח
הוידוי ליום כיפור לפי הגר"א ז"ל דבפירוש החטא של "גזלנו" אומרים הבטתי בחצרו של
חברי, ומוכח שיש בהיזק ראיה ג"כ עניין של גזל, ויתכן להסביר דהיות ואדם מביט
לרשותו של השני ולא יכול להשתמש בחופשיות ברשותו א"כ גוזל ממנו אפשרות להשתמש
ברשותו ככל העולה על רוחו. ובאמת הרבינו יונה על מסכת אבות פרק א' משנה א' כתב דבכל מזיק שייך ג"כ עניין של גזל.
פתיחת חלון כנגד חלון חבירו
נפסק בחו"מ סימן קנ"ד ס"ג שאסור לפתוח חלון בביתו
לכוון חצר חבירו אלא א"כ חבירו
נותן לו רשות לכך הואיל ויכול להזיקו בראיה נגד החלון,
ואפילו אם החלון קטן ביותר. אבל אם יכול להסתכל דרכו לחצר אסור לפתוח חלון, כשם
שאסור לפתוח חלון לחצר חבירו או לחצר השותפין כך אסור לפתוח חלון שיכול לראות דרכו לתוך
"בית" חבירו, כגון שחבירו
יש לו חלון או פתח בכותל שכנגדו כל שמזיקו בראיה בהסתכלות רגילה, אולם יש לעורר
מדוע נהגו בזמנינו בשכונות להקל בפתיחת פתח כנגד פתח חבירו
וחלון כנגד חלון חבירו הרי הבאנו דברי הגמ' על מה שראה בלעם שאין פתחיהם של ישראל מכוונים זה כנגד
זה? בס' פתחי חשן חלק ה' פרק י"ד ס"ק ד'
ובשו"ת משכנות ישראל סימן ל"ד כתבו שלא אמרו פתח כנגד פתח אלא כשהם
מכוונים ממש, אבל כשיש הפרש קצת בריחוק או בגובה שוב אין דינו אלא כחלון )עי' בס'
עמק המשפט ח"ג סימן י' אות ה' משכב"ז(.
שיעור מרחק בין שני בנינים
המרחק
המינימלי בין שני בנינים או שתי דירות סמוכות הוא ארבע אמות. וכתב הרשב"א בתשובותיו חלק ג' סימן קנ"ו שאחרי שהרחיקו
ארבע אמות אין חילוק לגבי מידת האפלה שעלולה להיוצר
בגלל מיקומו של הכותל, וכלשונו "דד' אמות @1שאמרו שיעור מוחלט אמרו@2 שכך שיערו חכמים שדי לו בכך וכל ששיערו חז"ל כך
הוא בארבעים סאה הוא טובל במ' סאה חסר קורטוב אינו
טובל" וכ"כ בשו"ת מהרי"ל סימן
ס"ו, אך יש לומר דמרחק ארבע אמות הוא לענין היזק
האפלה, אך לענין היזק ראיה צריך הרחקה גדולה יותר וכ"כ הטור בחו"מ סימן קנ"ט, אלא שכבר נהגו בהסתרת חלונות או
ע"י וילונות וכיוב"ז כדי שלא יהיה היזק ראיה,
וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות חלק ג' סימן תנ"ג
חלונות בית הכנסת
כתב הרמב"ם פרק ז' מהלכות שכנים ה"א: "אם בא לבנות
כותל כנגד חלון חבירו צריך להרחיק ארבע אמות שלא יאפיל
עליו. דהיינו ע"י בנייתו הוא ממעט את אור הבית של השכן. ובעקבותיו פסק המחבר
ב"חושן משפט" סימן קנ"ד סעיף כ"א: "צריך להרחיק את כותלו
מכנגד חלון חבירו כדי שלא
יאפיל עליו. וכיון שהרחיק ארבע אמות אעפ"י שמאפיל אינו צריך להרחיק יותר.
ואילו לגבי
בניית כותל ליד בית הכנסת מוצאים אנו שיעור אחר. בשו"ע
"אורח חיים" סימן ק"נ סעיף ד' כתב המחבר: "דבונה כנגד חלון
בית הכנסת אין מספיק לו בהרחקת ד' אמות לפי שהוא )הביהכנ"ס(
צריך אור גדול".
יוצא שיש הבדל
מהותי בענין בניית כותל כנגד חלון חבירו, לבין בניית
כותל לחלונות בית הכנסת, דבונה כותל כנגד חלון חבירו
מספיק הרחקה ד' אמות ויותר מזה לא צריך אף שיתכן הגם שירחיק ד' אמות עדין מאפיל
לתוך ביתו של חבירו, משא"כ
בבונה כנגד חלונות ביהכנ"ס שלא מספיק להרחיק ד'
אמות מפני שצריך שיהיה אור מרובה בבית הכנסת.
ומן הראוי
להביא מה שכתב בעל ספר "חסידים" בסימן תתי"ג
וז"ל: "מעשה באדם אחד שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת והיו מתים הילדים שלו,
ואמר לו חכם אחד לפי שביתך למעלה מחלון בית הכנסת ומזיק לאורה שלא יכנס בו, אחרי
שתיקן מה שאמר לו החכם נתקיימו בניו מאותה שעה ואילך".
***
ההלכה הזאת
שיש להרחיק מחלונות בית הכנסת יותר מד' אמות, חידש אחד מגדולי הקדמונים והוא בעל
ה"אגודה" ועל סמך דבריו כתוב ב"שולחן ערוך" בהלכות בית הכנסת
שצריך להרחיק יותר מד' אמות, אבל לא מבורר בשו"ע
מה השיעור המדויק להרחקה.
ה"אליה
רבה", מביא דברי כנסת הגדולה שצריך להרחיק מחלונות ביהכנ"ס
שמונה אמות, ועוד כתב דאם רואים שאחרי בניית הכותל ליד
החלונות יהיה אור גדול בביהכנ"ס מספיק בהרחקת ד'
אמות, בעל ה"נודע ביהודה" בתשובותיו )חלק "אורח חיים" סימן
ט"ז( כתב לא פחות מד' אמות ולא יותר מח' אמות, והשיעור בין ד' אמות לח' אמות
יכריעו חכמי העיר כמה צריך להרחיק מחלונות ביהכנ"ס.
וענין שצריך
אור מרובה בבית הכנסת נראה דהוא על פי דברי הגמרא ברכות
ל"ד ב', אמר רבי חייא אמר ר' יוחנן אל יתפלל אדם
אלא בבית שיש בו חלונות, רש"י מפרש שגורמין לו
שיכוון לבו שהוא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע. אולם בפירושו של רבינו
יונה בטעם קביעת החלונות, והוא שעל ידי האור מתיישב דעתו יותר ויכול לכוון כראוי
ולפי דבריו יוצא שאין צורך שיהיו החלונות דוקא ליד המתפללים. דהעיקר
שיש אור ע"י חלונות וזה יכול להיות בכל מקום שיהיה בבית הכנסת. ואם כן נראה
זה מה שכתוב ב"שלחן ערוך" שצריך להרחיק מחלונות ביהכנ"ס
יותר מד' אמות לפי שהוא צריך אור גדול, דהיינו דכשיש
יותר אור בבית הכנסת כך תגדל יותר כוונתו בתפילה.
ומוצאים אנו
הלכה מענינת ב"שלחן ערוך" "אורח חיים" סימן תקי"ד בסעיף ה' לגבי הדלקת נר ביום טוב וז"ל:
"נר של בטלה דהיינו שאין צריך לו אסור להדליקו )ביו"ט(, אבל של בית
הכנסת לא חשוב נר של בטלה". וכתב המהרי"ל
בתשובה כ"ג ההסבר לזה דכל מה שמתווסף אור בכל זוית
וזוית של בית הכנסת חשוב צורך היום.
*******
בניית מקוה הגורמת מיעוט אור בביהכנ"ס
וכתב
בשו"ת "תשורת שי" סימן ל"ב דגם אם בניית דבר מצוה תאפיל על
אור ביהכנ"ס אסור, ומשום כך פסק בענין קהל שרצו
להרחיב מקוה טהרה ולסתום אחד מן החלונות של ביהכנ"ס
אסור לעשות כן משום דביהכנ"ס צריך אור גדול וכיון
שמאפיל נחשב גם שמבזה את ביהכנ"ס. ונראה בנידון
האם ועד בית הכנסת יכול לוותר על תביעתם שלא יאפילו על בית הכנסת, מובא בתשובות
"מנחת יצחק" ח"ו סימן ק"ו מהגר"י
וייס זצ"ל דמשמע מגדולי
האחרונים דאפילו אם הגבאים מוכנים לוותר לא מועיל,
וההסבר לזה הוא דמכיון שמה שצריך אור גדול בבית הכנסת
הוא מענין כבוד בית הכנסת או שעל ידי כך כוונת המתפללים תהיה יותר גדולה, אין
בכוחם לוותר על ענין זה. ויש ראיה לזה, דהנה הבאנו
סיפורו של בעל ספר "חסידים" באחד שבנה כותל ע"י חלונות ביהכנ"ס ונענש על כך, ובהכרח מדובר שועד של בית הכנסת
שתקו לו על בניית הכותל דאם לא כן ברור שיד הקהל תקיפה
על דעת יחיד והיו מוחים על בניית הכותל, ומשמע דאפילו
הקהל מסכים ואפילו לצורך גדול כגון בניית מקוה טהרה אין יכולים לעשות כן.
********
בניית עזרת נשים כנגד חלונות ביהכנ"ס
כל זה מדובר
ביחיד שרוצה לבנות נגד חלונות בית הכנסת אז יש לו להרחיק ד' אמות שלא ימעט את אור
בית הכנסת, אבל קהל שבנו בית הכנסת ורוצים להוסיף עזרת נשים נגד חלונות בית הכנסת
מובא בשו"ת "תורת חסד" )מלובלין( "אורח חיים" סימן ה' דמותר לעשות כן אפילו אם קצת מאפיל. אמנם בעל "מחזה
אברהם" )מבראדי( בתשובותיו "אורח חיים"
סימן י"ט כתב כיון דקדושת עזרת נשים פחותה מקדושת
עזרת אנשים, וכיון שעל ידי הבניה יתמעט אור ביהכנ"ס
אסור לעשות כן. ונראה עוד הסבר לפי מה שהבאנו דבית הכנסת צריך הרבה אור לצורך
כוונת המתפללים, ואם ע"י הבניה יתמעט אור ביהכנ"ס
אסור לעשות כן אף לצורך עזרת נשים, בשו"ת תורת חסד הנ"ל נראה מפורש
שישאר אור גדול בבית הכנסת גם שיבנו עזרת נשים רק קצת מאור ביהכנ"ס
נסתר על ידי כך בזה אם הציבור מסכים אין בכך שום בעיה, אבל אם יאפיל לגמרי יהיה
אסור לבנות עזרת נשים.
מרן הגאון רבינו חיים עוזר גרודזינסקי
זצוק"ל בשו"ת אחיעזר חלק ג' סימן ע"ט
כתב לגבי הדין מה שמובא בגמ' ברכות דף ל"ד שצריך
שהחלונות יהיה מצד מזרח כנגד ירושלים, דאם הקהל רצו
לשנות ולבנות חלונות בצד צפון בטענה שבמשך הזמן יבנה אחד מן השכנים כותל כנגדו
ויאפיל אותו, אין בטענתם כלום, כיון שלמעשה עדין ישאר אור בבית הכנסת גם שיבנו השכנים
לידו, אין שום היתר לשנות בשביל זה את המזרח לצד צפון, רק יקבעו את הארון בכותל
המזרחי כנהוג בכל תפוצות ישראל.
חידוש מענין
מוצאים אנו מדברי הרמ"א בתשובותיו סימן ל"ב דאם ועד בית הכנסת רוצה לפתוח חלונות כנגד בית השכן אם אין ההיזק גדול, נכון שמצד הדין בעל החצר יכול לעכב, אבל מצד
לפנים משורת הדין צריך לוותר כדי ליתן כבוד לאלוקיו ולהדר את בית אלוקינו. ולפי
דבריו יתכן דאם רוצים לבנות בית הכנסת ואף שמרחיקים
כשיעור יאפילו על ביתו של השכן. ראוי שהשכן יוותר על כך כדי לרומם את בית אלוקינו.
*******
