גלות אדום

 )סוטה מט:( "ת"ר כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה )"שני אחים שהיו מתקוטטין על המלוכה, הורקנוס ואריסטובלוס" - רש"י( היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובולוס מבפנים )"צר על ירושלים, והביא עמו חייל רומיים" - רש"י(. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה )"מתרומת הלשכה - לתמידים" - רש"י(. ומעלים להם תמידים. היה שם זקן אחד )"מבפנים" - רש"י( שהיה מכיר בחכמה יוונית, לעז להם )"לאותן שבחוץ" - רש"י( בחכמת יוונית. אמר להם: כל זמן שעוסקין בעבודה - אין נמסרים בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר. כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ ציפורניו בחומה )"תקע שכן דרך חזיר כשגוררין אותו" - רש"י ב"ק פב:( נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה ]"על ארבע מאות פרסה" - ב"ק שם, ומנחות סד:[ )"מחמת המלך שבערה על חילול שמו" - רש"י(. אותה שעה אמרו: ארור אדם שיגדל חזירים וארור אדם שילמד לבנו חכמה יוונית".

ישנן עבירות חמורות לאין ערוך, מאכילת בשר חזיר. על חילול שבת חייבים סקילה. על אכילה ביום כיפור חייבים כרת ואילו בשר חזיר הוא לאו. אעפ"כ כתבו תוס' )גיטין ז. ד"ה השתא(. שאכילת היתר בזמן איסור, כמו אכילה ביוה"כ בשוגג, אינה מגונה כל כך כאכילת איסור.

כאשר החזיר נעץ ציפורניו בחומת ירושלים, הזדעזעה א"י ת' פרסה על ת' פרסה. מפני שהיה במעשה זה חילול שמו ית'. שהבעירה חמת מלכו של עולם. יהודים שיגיעו לשפל כזה שישלחו חזיר במקום כבש, לבטל הקרבת התמידין בבית המקדש, ע"י מעשה כזה כהעלאת חזיר - אע"פ שעדיין לא נעשה כלום, אלא שהחזיר נעץ ציפורניו בחומת ירושלים - התחוללה רעידת אדמה בארץ הקודש.

החזיר היה כה מרוחק אצל עם ישראל, מאז שניתנה תורה, במשך כל הדורות, בהרחקה כה נוראה - שזה נשאר סימן ההיכר לקשר עם יהדות! אפילו אנשים שחיללו שבת, לא צמו ביוה"כ ואכלו נבילות וטריפות ר"ל - אבל אכילת חזיר לא עלתה בדעתם במצבים הקשים ביותר. לטמא את הנפש היהודית באכילת חזיר?! הרחקת החזיר היתה ציפור נפשו של כלל ישראל!

עד כדי כך שחז"ל אומרים )קהלת רבה פר' א, כח( "רבנן אומרין לעתיד לבא, הקב"ה מוציא כרוז ומכריז ואומר: כל מי שלא אכל בשר חזיר מימיו - יבוא ויטול שכרו. והרבה מאומות העולם שלא אכלו בשר חזיר מימיהם )כמו הישמעאלים( - והם באים ליטול שכרם וכו'. באותה שעה, הקב"ה מוציא כרוז פעם שניה ומכריז ואומר: כל מי שלא אכל בשר נבלות וטריפות, שקצים ורמשים )ואז מתברר ש...( אם לא אכל משלו, אכל משל חברו".

עצם העובדה שההכרזה הראשונה תהיה על אכילת חזיר, למרות שאין בה חומרא יותר מאשר נבילות וטריפות, שקצים ורמשים, מוכיחה, שחזיר היה מוקד הטומאה, המרוחק אצל כלל ישראל בתכלית הריחוק. זה יהיה המבחן לעתיד לבא!

מסיימים חז"ל: "הוי )"אמור מעתה" - רש"י גיטין ה. ד"ה הוי( למה נקרא שמו חזיר? שעתיד להחזיר הגדולה והמלכות לבעליה". אלה שלא נטמאו כל ימיהם באכילת חזיר, הם יזכו לגדולה ולמלכות לעתיד לבא. הם בעליה האמיתיים של הגדולה והמלכות. כל הגדולה והשררה הנחשבים כיום לדבר נשגב בעיני המון העם, תתגלה כשקר והבל, הגדולה והמלכות האמיתיות תחזורנה לבעליהן האמיתיים.

בעיני חז"ל סימל החזיר רקבון רוחני, לפני שהתורה מתארת פרשת ברכת יצחק ליעקב, מקדימה התורה שני פסוקים: "ויהי עשו בן ארבעים שנה, ויקח את יהודית בת בארי החיתי ואת בשמת בת אילון החתי. ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה". )בראשית כו, לד( מה ראתה תורה להזכיר בן כמה היה עשו כשנשא שתי נשים אלה? איתא במדרש )ב"ר פר' סה, א( "הדא הוא דכתיב )תהלים פ, יד( יכרסמנה חזיר מיער. ר' פנחס בשם ר' סימון אמר: מכל הנביאים לא פרסמוה )את הרקבון של המלכות הרביעית, היא מלכות אדום( אלא שנים: משה ואסף, משה אמר: ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא. אסף אמר: יכרסמנה חזיר מיער. למה הוא מושלה )ממשיל מלכות אדום( בחזיר? אלא מה חזיר הזה, בשעה שהוא רובץ הוא מפשיט את טלפיו, כלומר שאני טהור )שהרי הוא מפריס פרסה, אבל הוא מסתיר את העובדה שאינו מעלה גרה(, כך מלכות הרשעה הזאת גוזלת וחומסת, נראית כאילו מצעת את הבימה )"מצעת בימה - שעליה יושבים השופטים בפרסום גדול - לדון את הגזלנים ולהרחיק את העוול, שהיא מתחכמת להראות לעולם שהיא פרושה מן הגזל" - עץ יוסף(. כך עשו, כל מ' שנה צד נשי אנשים ומענה אותן, וכיון שהגיע למ' שנה דימה עצמו לאביו, אמר: מה אבא נשא אשה בן מ' שנה, אף אני נושא אשה בן מ' שנה".

אפשר לגזול ולחמוס קשישים, אפשר להרעיב ילדים, אפשר להתאכזר למעוטי יכולת אבל כלפי חוץ מקימים בימה גדולה "בית מחוקקים", משרד המשפטים, משרד החינוך, משרד הרווחה - להרחיק כביכול את העוול. נעשות כאן עוולות נוראות. סכומי עתק נותנים לבכירים ומקצצים בבשר החי למסכנים ודלים, אבל "מדינת חוק"... כך מצטיירת בעיני חז"ל דמותו של החזיר.

תכונה נוספת ראו חז"ל בדמותו של החזיר )ויקרא רבה יג, ה(: "ואת החזיר - זו אדום, והוא גרה לא יגר, שאינה מקלסת להקב"ה )כשאר ג' מלכויות, בבל, מדי ויון, שמוצאים בהן תופעות של קילוס כלפי הקב"ה, כפי שאלכסנדר מוקדון אמר, שהוא רואה דמותו של שמעון הצדיק בשעת מלחמותיו, וכך הוא מנצח(, ולא דיה שאינה מקלסת אלא מחרפת ומגדפת ואומרת )תהלים, עג, כה( מי לי בשמים". מלכות אדום היא המלכות שתשלוט בעולם קודם ביאת המשיח. תפיסת העולם שלה היא תשלוט בעולם, גלות אדום משמעותה, שכלל ישראל נתון תחת השפעתה, ועלול לספוג את תכונתה בקרבו. האם איננו עדים לתופעה זו במדינת ישראל, באופן החמור ביותר, איך הנהגת המדינה לא דיה שאינה מקלסת לקב"ה אלא מחרפת ומגדפת? ממשלה זו חותרת להחריב את כל מבצרי התורה, להרוס קדושת המשפחה היהודית, לפגוע בכל דבר שבקדושה, זה מסימני גלות אדום.

תופעה נוספת ראו חז"ל במלכות אדום )ב"ר פר' מב, ז(. התורה מתארת מלחמה שנערכה בין ארבעה מלכים לחמשה "ויהי בימי אמרפל מלך שנער. אריוך מלך אלסר, כדרלעומר מלך עילם ותדעל מלך גויים" )בראשית, יד, א(. הוקשה לחז"ל, מדוע בשלשה מלכים מוזכרת המדינה שמלכו עליה ובתדעל מוזכר שהיה מלך על גויים סתם? עונים חז"ל "ותדעל מלך גויים - זו מלכות אדום, שהיא מכתבת טירוניא מכל אומות העולם" אדום מסיתה את כל האומות נגד עם ישראל, מציאות ההסתה שלה כה גדולה, שהיא הפכה לשם תואר שלה: "מלך גויים", ההסתה שלה מתפשטת מעבר לגבולות עמים )עיין פחד יצחק, חנוכה, מאמר טו, ד(

כאשר רואים איך התקשורת הישראלית, השבויה ביד השמאל, מסיתה נגד המלחמה בטרור, דבר הגורם להתפשטות ההסתה בכל קצוות תבל, מתברר עד כמה נמצאים אנו בגלות אדום. לעצום עין ממה שנעשה נגד העם היהודי בארץ ישראל בשנים האחרונות, כמה דם נשפך, כמה יתומים ואלמנות נותרו ללא משען, ולעורר את דעת העולם על העוול שנעשה לעם הפלסטינאי - זו התגלמות גלות אדום באופן הזוועתי ביותר.

החזיר היה, בעיני עם ישראל, סמל הטומאה, הצביעות והרשעות. ואם שופט בית המשפט העליון ממליץ להתיר מכירת בשר חזיר, בראש כל חוצות, פרושו של דבר, שהעם היהודי הגיע לשפל שלא היה כדוגמתו. איסור אכילת חזיר, שהיה עד עכשיו הקו האדום של העם היהודי, נמחק בפסיקה של שופט בית משפט עליון. א"כ הגענו בעוונותינו עד לדיוטא תחתונה.

אלא שישנה נחמה בפיהם של חז"ל "ואת הגמל - זו בבל, כי מעלת גרה היא - שגררה מלכות אחריה. ואת הארנבת - זו יון, כי מעלת גרה היא - שגררה מלכות אחריה. ואת השפן - זו מדי, כי מעלת גרה היא - שגררה מלכות אחריה. ואת החזיר - זו אדום, והוא גרה לא יגר - שאינה גוררת מלכות אחריה. ולמה נקרא שמה חזיר? שמחזרת עטרה לבעליה, הדא הוא דכתיב )עובדיה א, כא( ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לד' המלוכה" )ויקרא רבה פר' י, ה(

כך נרמז גם בתפילת דוד המלך )תהלים פט, נא-נג( "זכור ד' חרפת עבדיך, שאתי בחיקי כל רבים עמים", דהיינו, זכור ד' החרפה שמחרפים הגויים את עם ישראל, בגלל שהם עבדיך ועובדים אותך. זכור ד' מה שאני נושא בחיקי וסובל חרפת עמים רבים. "אשר חרפו אויביך, ד', אשר חרפו עקבות משיחך". המלבי"ם מפרש "סיבת החרפה שחרפו היא, מפני שהם אויביך וחולקים עליך ועל אלוקתך, ועשה למענך, ד'. משיב לאמר: אשר חרפו ר"ל יש לי נחמה במה שידעתי, שמה שחרפו הוא עקבות משיחך, שע"י החירוף יבואו עקבות המשיח, ובעת שירבו חירופיהם הוא האות שיבואו עקבות מלך המשיח, ולכן: "ברוך ד' לעולם אמן ואמן": "כי ישמור אמונתו והבטחתו, ותאמן לנצח".

מהו תפקידנו בשעה זו? "כל זמן שעוסקין בעבודה אין נמסרים בידכם". "תפילות כנגד תמידין תקנו" )ברכות כו(. כל זמן שקרבן התמיד היה קרב בבית המקדש, תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים, כלל ישראל מובטח, כאשר אין מקדש - התפילות הנאמרות בתמידות - הן מגינות עלינו. אלא שתפלות נקראות "עבודה שבלב". עבודה וגם הנעשות עם כל הלב, כפי שמתאר הכוזרי )מאמר ג, ה( "ותהיה העת ההיא )של תפלה( לב זמנו ופריו וכו' שבו מתדמה ברוחניים ויתרחק מהבהמיים וכו', והסדר הזה מהנפש כסדר המזון מהגוף, מתפלל לנפשו וניזון לגופו". שאדם ירגיש שהתפלה נתנה לו מזון רוחני לשעות מספר, בהן מקבל מבט רוחני על החיים.

נקודה נוספת: כל כך הורגלנו, בעוונותינו הרבים, לחרופים וגדופים המושמעים במדינה זו, שאיננו מרגישים מהו גודל חלול ד', והרי "חמת המלך בערה בו על חלול שמו", כפי שכתב רש"י, כאשר נעץ החזיר צפורניו בחומת ירושלים, עד כדי כך שא"י הזדעזעה. אסור לנו לעבור לסדר היום! עלינו להתבונן ולצער עצמנו על חלול שמו ית', ולקבל על עצמנו שאנו נאזור כח לקדש שמו ית' בכל כוחנו, ונתפלל שתקויים בנו נבואת ישעיהו )א, כו( "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה".

)שיחה שנאמרה בישיבת נחלת הלויים(