לשפוט את הר עשיו

כפי שנמסר מפי השמועה, מרן הגר"ח זצוק"ל אמר כי אלמלא אמרה תורה שרציחה היא חורבן העולם, אפשר היה לומר כי זהו קיום העולם, ואלמלא אמרה תורה לגבי גזל שהוא חורבן העולם, אפשר היה לומר כי הוא קיום העולם - אף פעם לא עמדנו על עומקם המדהים של הדברים עד לארועים האחרונים וההתייחסות אליהם.

 

עד הזמן האחרון, פירשנו לעצמנו את הדברים עפ"י מה שעינינו רואות, כי אנשים קוראים לניתוק מכשירים לחולים סופניים "המתות חסד", והתורה אומרת כי זו רציחה. ובאמת, מצד השכל האנושי זהו באמת חסד, מפאת סאת היסורים הנוראים שעוברים על החולה, אלא שעפ"י משפטי התורה, הדבר הוא רצח.

 

זאת משום שעפ"י משפטי התורה, אי אפשר לשער רגע של חיים, אף כי להעריך. לכל רגע המשמעות שלו, לכל חלקיק זמן התפקיד שלו בפאזל העולמי הנעלם מעיני כל בריה. משפטי התורה מועידים לאדם מטרה ברורה עד הרגע האחרון ועד זיבולא בתרייתא - כקבלת חז"ל כי גם על קברו של אדם שיעשה ברחמים, אף הוא בכלל הפזל, חלק הוא בפסיפס המרהיב הגלוי וידוע לפני אדון כל, ברוך הוא וב"ש.

 

והנה באו הארועים האחרונים וחידדו אמרה עמוקה זו. אירופה הנאורה עמדה בחרדת קודש על יד מיטתו של ארכי-רוצח שגסס, ואשתו ניצלה את גסיסתו כדי להרויח עוד כמה מיליוני דולרים על חשבון עמה האביון. לנגד עיני העולם כולו התרחשה דרמה נדירה, שבה דם וכסף עמדו במרכז, ונשיא אותה מדינה, ראשיה ושריה ויועציה, ושרי ורבי שאר האומות הנאורות, השתתפו באותה הוזלת דמעות תנין.

 

@9והכל הוסבר היטב. אבי האומה הפלשתינית, ראש המהפכה ושאר זרי דפנה שהושמו על ראשו של מי אשר דם תינוקות ואמותיהם לא נחשבו בעיניו, מי אשר דרש מעמו להקריב את ילדיהם ונשיהם על מזבח השחרור הלאומי, והוא עצמו שלח את אשתו ובתו הרחק מזירת הדמים. הגיבורים ששלחו את הנשים והילדים למעשי התאבדות זוועתיים נותרו מאחור בטוחים. הם הבטיחו לכולם "גן עדן", מענין אם הג"ע הזה כל כך טוב, מדוע לא הלכו לשם הם עצמם, והמתינו עד שישלחו אותם?...

 

לוחם החירות הגדול ואבי האומה הפלשתינית, זוהי זכותו הגדולה, הסבירו את הרעיון. השם הוסבר כאידיאולוגיה וקיבל כיסוי מחקרי ומלומד. הרצח כמטרה, הקרבנות כאמצעי והעולם הנאור האירופי נותן את הגושפנקא המלומדת, ואנו עומדים נפעמים נוכח התופעה, כי אנשים הנחשבים כנאורים שביושבי תבל, מלוים באבל ובצער את מותו של מי ששלח אלפים ׃))למותם בלא להניד עפעף. הנה כי כן רצח הוא תיקון העולם, ומקבל גושפנקא ממנהיגי תבל, ׃,,מסופרים ומשוררים, שלא לדבר על אנשי המעצמה השביעית, השולטים בדעת הקהל ויוצרים אותה, בבחינת ארבע מאות נביאי הבעל שהיו בימי אליהו הנביא, שהביאו למצב של "אנכי נותרתי לבדי נביא לד'", ואכ"מ.

 

יודעים הם היטב כי מעולם לא היתה קיימת אומה פלשתינית. מעולם לא היתה להם מדינה או ארץ, וכל זה אינו מפריע ואינו מונע מהם מלדבר על העשוקים והנרדפים, להקים קרנות חסד לעומים חטאת, ולתמוך באומללים.

 

יתכן על דרך זו להציע הסבר הפסוק "ועל חרבך תחיה", הנאמר לעשיו. החרב היא דרכך לא כדרך של הצלה ומאבק בשונאים, אלא על חרבך תחיה, כדרך חיים. רצח עבורו הוא הדרך, זהו קיום העולם. אירופה ואמונתה מתבוססות בהרבה מאוד דם, מאות רבות בשנים, עוד מימי מסעי הצלב הראשונים.

 

ומשעיר לחותנו, שהפרא שבו מנחה את האדם שבו, כהגדרת הגרש"ר הירש זצ"ל עה"פ "פרא אדם ידו בכל ויד כל בו", ודבריו המה כדברי נבואה שם, כי הכל יצטרכו אותו, לא שאוהבים אותו אלא שיפחדו להתעסק עמו. )עי' אונקלוס שם(.

 

האכזריות האופינית להם כל כך, נגזרת מהחלק הלא מפותח שבתוכם, ומכאן גם נגזר מה שיכולים לשכנעם להתאבד, לקפח חיים צעירים, ושלחו אמהות לילדים רכים אל מותן, מה שלא נשמע אפילו אצל צאצאי החתן האכזר לא פחות.

 

נותרו העמים הללו בלא הצו האלוקי, המגדיר בהחלטיות ובדיוק בצוותו יתברך אותנו "לא תרצח", לא הסכימו לקחת בני עשיו על עצמם את ההגדרות האלוקיות המתחיבות מהצו של "לא תרצח", נותרו ב"ועל חרבך תחיה".

 

והישמעאלים בעלי הדמיון וההתלהבות הרגעית נטולת האחיזה במציאות, תרבותם זרה היא לצאצאי חתנו אבל מתאחדים בשנאתם לבן הגבירה, מי אשר זכה בברכת האבות כממשיך דרכו של אברהם בעולם. אלו ואלו מאמינים בתורה. התנ"ך הוא ספר הספרים בערב ובאירופה, ורק פנו לדברי השקר, ההבל והדמיון.

 

@9ואותם בני גבירה, אשר נפשה נקעה מיסורי הגלות וסברו לפרוק עולו מעל צוארם במהלך של מהפכה, משתמשים כנגד אלה המקפידים כהקפדת אבותם שמעולם קבעו עצמם בישיבה, אלה וגם אלה שמעו במעמד הר סיני את הצו האלוקי, את ה"אנכי ה"א", "זכור את יום השבת" וכו', "לא תרצח", "לא תגנוב" וכו'. ואחים אלה משתמשים בדיוק באותם דימויים שמשתמשים בני עשו וישמעאל כנגד בני הגבירה. משתמשים הם כנגד המשמשים בבית אולפנא, כתרגום אונקלוס על הפסוק "ויעקב איש תם יושב אהלים".

 

מאות בשנים הואשמו היהודים בהרעלת הבארות באירופה, בגרימת המגיפה השחורה. בערבות רוסיה, במרחבי פולין והונגריה, רומניה ושאר הארצות נרדפו היהודים על צוארם כמלוים ברבית, כסמרטוטרים, כמוצצי דמם של ההמונים.

 

לא איפשרו להם לעסוק בעבודה יצירתית והם הואשמו בספסרות, ברמאות וגניבה, הברחות גבול. הכל נשאר אותו הדבר, רק שהיום קוראים לזה מינהל לא תקין, אינו עומד בקריטריונים, לא רלוונטי, עושקי הקופה הצבורית.

 

גזירת תחום המושב ברוסיה, הידועה לשימצה, מועתקת פה בצורות שונות תוך הצרת רגלי אלה ההולכים בדרכו של מי שהובטחה לו הארץ הזו.

 

ובמאמר המוסגר, ראוי להביא את שנמסר על מרן הנצי"ב מוולוז'ין זצוק"ל שנסע ברכבת, והמשכילים, שגם הם נסעו באותה רכבת, בקשו להפגש עם הגאון המפורסם בחכמתו ופיקחותו. הם ציירוהו כאדם נאור ומבוגר, ומה גדולה היתה אכזבתם בראותם לפניהם יהודי עם זקן ופיאות וחלוקא דרבנן. אין זה נאה לחכם מופלג ומפורסם כמותו - תינו בפניו את צערם - ראוי לו ללבוש יותר מתקדם ונאור.

 

אני - ענה כנגדם הנצי"ב בחכמתו - מתלבש כדרך שהתלבש אברהם אבינו, ואילו אתם מתלבשים כמו תרח...

 

וה"משך חכמה" הביא לבאר )בויקרא יט( כי כל שיטות הרשע של השלטון הקיימות היום, היו קיימות מאז ומעולם, בימי דור המבול וההפלגה, השיטה הקומוניסטית )אותה הוא מכנה שיטת ה"כיס אחד יהיה לכולנו"( שיטת האגרוף )דיקטטורה(, "כי מלאה הארץ חמס מפניהם", וכו' - לא המציאו ולא ממציאים כלום, הכל היה, וממשפטי ד' אמת - משפטי תורתנו הק' למדנו כל זה. חכמי התורה קוראים ורואים הכל מתוך התורה עצמה.

 

בעתונים הגויים שהיו לפני מלחמת העולם השניה, רואים רעיונות דומים לאלה שבהם מושמצים החרדים כיום והפכום כלא רלוונטיים, ללא שום זכויות. ומדהים הדבר, עד כמה הם זהים ברעיונותיהם, בתוכנם ובסגנונם לעתונים כיום ולמערכת המשומנת היטב העובדת עפ"י "הוראות מגבוה". היהודים תרמו אז, כשם שהם תורמים היום פה, אך הם הוצאו אל מחוץ למסגרת עפ"י חוקים שנחקקו.

 

רעיונות מפלגת צלב הקרס, שהיתה המקבילה של המפלגה הנאצית בבודפשט, תואמים להפליא את הרעיונות שמפיץ מנהיגה של מפלגה ידועה בארץ, ששמה לה למטרה להוציא כל יהודי חרדי אל מחוץ לזכויות אנוש, בתמיכת ראש השלטון ובניו ושריו בארץ, והכל בכח החוק השלטון ובתי המשפט. הנה כי כן, אלמלא אמרה תורה כי רצח וגזל הוא חורבן, היה אפשר לחשוב שרצח וגזל הם קיום העולם, וכל זה עטוף במעטפה של צדקנות, המתות "חסד", מנהל "תקין" - המופעל כך כלפי הישיבות הק' נשמת ורוח אפנו.

 

כל זאת מכח רעיון "זכויות הפרט" ו"חופש העיסוק" ו"חרות הרוח", כשכל זה אינו אלא כסוי למזרח תיכון חדש וישראל חדשה, ישראל של הפקרות, בה אנשים בעלי סטיות משולי החברה הופכים למרכזיים ולנותני הטון, מושגים שבעלי הנפש אינם מכירים ולא שמעו עליהם, ואצלם אלה העומדים במרכז החברה.

 

אלה המחזירים את העולם לימי דור המבול וההפלגה, נמרוד ונחור בשפלות מעשיהם והנהגתם, שהשתלטו על אדמות המדינה משני צדי כביש החוף במקומות היקרים ביותר מבחינת הנדל"ן, אנשי ה"כיס אחד יהיה לכולנו" מימי דור ההפלגה פתחו עסקים משגשגים הפתוחים שבעה ימים בשבוע, כדי לספק להמון העם הרודף אחר קיבתו ומעיו המתפתלים, ההמון הנבער המדמיין לעצמו כי הוא הנאור, העוקב בשקיקה אחר דווחי התקשורת המשדרת לו מאה מהדורות חדשות ביום ועוד קריאת כמה עתונים, כדי שהבור הנאור יהיה מעודכן "בזמן אמת" אחר המאורעות החולפים בקצב מסחרר.

 

המסתובבים כקרוסלה בין מסעדה סינית לבלינצ'ס הונגרי לבגט צרפתי ומאכלים מזרחיים, כל הכשרון והיכולות של האדם שאברהם אבינו לימדנו ורוממנו וקידם אותנו מאותו עולם שפל, והביא את העולם לנאורות, בה האדם וכוחותיו הרוחניים ניצבים במרכז, וצדיקים יצרם מסור בידיהם - ואלה נותרו מאחור כאשר הראש מופעל כיצד להנות את הקיבה, היאך למלא את המעיים, ואח"כ לעשות דיאטה.

 

הנוסעים בכל העולם מהחלק המזרחי למערבי והמזרח הרחוק והדרום האמריקאי כדי למצוא מנוח לנפשם הבלתי נלאית בחיפוש נואש אחר משמעות לחייהם, ובלחץ התעמולה הזדונית נגד כל ניצוץ של יהדות מתעלמים הם מהעובדה כי את המשמעות לחיים יוכלו למצוא בקרבת מקום, בכל בית מדרש מצוי כיום בס"ד בכל רחבי הארץ, וכבר שמענו מכמה מאלה שחזרו לצור מחצבתם, כי התעוררו דווקא בארץ קדם, לשם שלח אברהם את בני הפילגשים מעל יצחק בנו, ורש"י ז"ל הביא מדרש חכמים: שם טומאה מסר להם, וי"א כי זו הודו, המלאה באמונות תפלות ובשמות טומאה.

 

@9כבר הבאנו לעיל, כי לפי מה שהשכלנו מניצוץ אחד מתורת מרן הגר"ח זצוק"ל, הרי אפשר לחשוב כי גזל הוא תיקון העולם. הנה גם בזה לא היינו משערים עד כמה אמתיים הדברים, והתכנית הכלכלית לחתוך בבשר החי ולרושש משפחות ברוכות ילדים, ולאמלל יותר משפחות חלשות, זו "תכנית כלכלית", "הבראת המשק", "יציבות כלכלית" - כי גזל כבשת הרש הוא תיקון העולם. ח"ו אין משמעות לסבלם של היחידים, של הילדים, הסובלים ממצוקה. יש לדאוג למשק, שמשמעו לעשירים, עי' ב"כלי יקר" בענין דור ההפלגה, שכתב על המדרש שאם היתה נופלת אצלם לבנה, היו בוכים עליה, ואם אדם נפל - לא התייחסו לכך. המטרה הכללית של הקמת המגדל - היציבות המדינית והכלכלית - קידשה את האמצעים. לא היה ערך לחיי הפרט. לא היה זה רצון ד', שירד לראות את המגדל שבנו בני אדם, ואם אמנם שהענין כולו עלום כהערת הרמב"ן, הנה נכלל בזה כי מצד מטרת הבריאה לכל יחיד יש תפקיד ומטרה, ועל כן פיזרם וחילק לשונותיהם.

 

תפקידה של סדום במערכת הוא החוק, וכבר אמרו ז"ל כי כאשר הגזל הוא חוק מחוקי המדינה, והשופטים מטים את המשפט ועושים עוולה במקום הצדק שם הרשע, באיצטלה נאורה ומלומדת.

 

רואים אנו כיום משכורות עתק ופיזור ביד נדיבה באוניברסיטאות מול הדוחק והקושי בקיום הישיבות, תלמודי התורה והסמינרים. הנה כי עוד מעט יספרו לילדים וינאמו הנואמים וגם רודפי דרכם של המכבים, שמסרו נפשם על פך השמן הטהור, כולם יספרו על גבורת המכבים וידליקו נרות חנוכה, ואיש לא קם לשאול על מה ולמה. הרודפת התורנית של התורה ולומדיה במשרד הספורט )ספורט מלשון ספרטה שביוון, שם זרקו תינוקות שנולדו מראשי סלעים כדי לבחון את כושר עמידתם, ומי ששרד שרד, ומי שלא - לא... וע"ז גאוותם ותקציבי העתק...( תנאם גם היא נאומים חוצבים. € ימי החנוכה הם ימי החרדים - הפרושים, שלחמו נגד ההתייוונות - הספורט, התועבה, תרבות הגוף, נצחון אור התורה על "וחושך על פני תהום", ובחז"ל הוא יוון. ומרן הגראמ"מ שך זיע"א קבע את שמירת פך השמן בטהרתו כמטרה בדורנו - הדברים ארוכים, אלא שאת שהלב חושק הזמן עושק - ועוד חזון למועד בל"נ.