אחינו כל בית ישראל - תפילה

ילל צופרים מבשר התקרבותו של אמבולנס. עוברים ושבים עוצרים בהליכתם ועיניהם עוקבות אחר האמבולנס החולף ביעף בהבהוב אורות אדומים ובשאגת צופריו. הכל מנסים לראות דרך חלונותיו האטומים איזה מניחושיהם הוא הנכון: אדם בהתקף לב, או פצוע מתאונת דרכים? תינוק שבלע מטבע, או פועל שנפגע בעבודה? האמבולנס נעלם בצומת הקרוב, הניחושים נפסקים והכל ממשיכים בעיסוקיהם. והלב היהודי שואל: מדוע, במקום סקרנות ילדותית חסרת תוחלת זו, לא מופיע רגש יהודי אמיתי שידריך את המסתכל להביע תפילה מעמקי ליבו: אנא, ד'! שלח נא רפואה שלמה לחולה זה בתוך שאר חולי ישראל! סקרנות העוברים ושבים אינה יכולה להועיל במאומה לשוכב באמבולנס, בעוד שתפילה היא העזרה הממשית ביותר שאנו יכולים להושיט לו, ובה תלויה אפילו הצלחת העזרה הרפואית שיקבל בחדר המיון.

בדרכנו אנו עוברים לעתים קרובות ליד בית חולים, בנין ענק רב קומות ורב חדרים. אנו מעבירים מבט אדיש על הבנין ועל המדשאות המטופחות שסביבו, וחוט מחשבתנו אינו מופרע אף לרגע כתוצאה מהמראה. הבה נשאל את עצמנו: מה היינו רואים אילו הצצנו פנימה בכל אחד ממאות חלונותיו של בנין זה? הרי בחדר שמעבר לכל חלון שוכבים חולים מלומדי מכאוב ורבי יסורים. זה, ממתין לניתוח וזה, מתאושש לאחר ניתוח, זה, הרופאים אינם יודעים לקרוא שם למחלתו ואחר, ל"ע, מחכה ללא תקוה לקץ יסוריו. לו היו בידינו מאזניים לרגשי אנוש, היינו שוקלים בכל חדר טונות של דווי ויסורים, תקוות ואכזבות, הן של החולה והן של בני משפחתו המבקרים אצלו וסועדים אותו. אך אנו חולפים לנו בשקט נפשי ליד בית החולים, ורגש האחוה היהודי רדום בנו ואינו מעורר אותנו לפחות לתפילה קצרה למען הסובלים.

שומעים אנו ידיעה חדשותית על מטען חבלה שהתפוצץ אי שם בארץ ללא כל נפגעים. לעתים ההתפוצצות מחסלת את המרצחים שהכינו את המטען, ושמה לאל את זממם להרוג יהודים. מדוע לא תתפרץ מפינו תפילת הודיה והלל נרגשת, ולו רק בעלת משפט אחד, לד' שומר ישראל המציל אותנו?

שומעים אנו על התנכלויות ליהודים בארצות שונות בעולם, על כתובות נאצה ואף זריקת בקבוקי תבערה על בתי כנסת, ואנו מתמלאים זעם על רשעי האומות האנטישמיים אשר לא ינוחו ולא ישקטו כל עוד יש יהודי בעולם. מדוע לא נתפלל בו במקום תפילה קצרה לשלום אחינו בני ישראל בכל מקום שהם, שהמקום ירחם עליהם ויצילם מיד אויביהם ויושיעם ממבקשי נפשם.

עומדת להתקיים ישיבה מכרעת בה יחליטו בנושא חשוב, כלכלי או דומה לו, העומד על הפרק. ההשלכות של ההחלטה רבות, ותוצאותיה תשפענה לחיוב ולשלילה על אנשים רבים ומגזרים שונים בארץ. הכל יודעים את קוצר דעתו של כל אחד מן המשתתפים בקבלת ההחלטה. החלטה שברגע לידתה נראית כה הגיונית, עלולה להתגלות לאחר זמן, ולפעמים תוך זמן קצר, כהחלטה שגויה ומזיקה שאיש לא רצה בתוצאותיה. בין המחליטים מצויים בעלי מדות רעות, ודעותיהם הזדוניות המושמעות בישיבה כשהן מוסוות בנימוקים סבירים כביכול, נגועות בשנאה, בנקמנות, ובשאר מדות שליליות, או באינטרסים אישיים ומפלגתיים. את מחירן ונזקיהן של החלטותיהם ישאו רבים ללא כל הצדקה. כמה אחוות ישראל, אהבת צדק, אמונה ובטחון ד' הייתי מביא לידי ביטוי אילו היתה מתמלטת מפי תפילה חרישית: אנא ד' החונן לאדם דעת, אשר בידך לב מלכים ושרים, תן בלב היועצים והשרים עלינו לטובה, להחליט באופן הטוב, המועיל והנכון, לפי הצדק והיושר, והפר עצת רשעים ושונאים לבל ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, למען בית ישראל שזכות אבותם מסייעתם.

יהודי נעלם אי שם ברחבי העולם, או נפל בשבי של אויב אכזר ומרושע שאינו רוצה למסור אפילו מידע מינימלי על השבוי והנעדר. הכל מתענינים לדעת מה גורלו, האם עודנו חי, ומה סיכוייו לחזור לשלום לביתו ולמשפחתו. מצב זה הוא מפרנס רבות עתונאים ופרשנים השוחים בין סימני השאלה וממלאים עמודים שלמים בשפע סברות אווריריות של אולי, ויכול להיות, ומי יודע, ויש אומרים, ושאר שיקולים אקרובטיים המבוססים על דמיונות. והקוראים עטים ברעבתנות על מאמרים ארוכים וריקים אלה שאינם משביעים את קוראיהם בשאיפתם למידע, אך משקיטים בצורה מזוייפת את רצונם לתרום משהו לפתרון הבעיה הדוחקת. במקום לשתות מים מלוחים אלה, שלא זו בלבד שאינם מרווים את הצמאון אלא מגבירים אותו, מה טוב היה אילו נטלו לידם ספר תהלים והתפללו אל מי שבידו המידע, והעובדות, והיכולת לשנותן לטובה.

תפילה היא אמצעי רב כוח, היא עשיה אקטיבית. התפילה היא פנייה ישירה אל מי שבידו הכוח והיכולת להתחשב במבקש, לחון אותו ולמלא תחינתו ומשאלתו. מעשי בני אדם הנעשים להשגת מטרתם ספק מועילים ספק אינם מועילים ולפעמים אף מזיקים. תפילה, לא זו בלבד שלא יתכן שתזיק, אלא ששום מגבלה של חוסר יכולת, או של תנאים חיצוניים מפריעים, אינם עומדים למכשול בפני אפשרות של היענות לה.

שום ראש עיריה, או בעל תפקיד שלטוני כלשהו, אינו יכול להשאר שוה נפש מול מבול של מכתבים, גלויות, פקסים ופניות טלפוניות, של אלפי אזרחים המבקשים ממנו מאד בקשה מסויימת כלשהי. בדומה לכך, הנביא ישעיה מייעץ, בשם ד', לאבלי ירושלים: "אל דומי לכם, ואל תתנו דומי לו", אל תשתקו ואל תתנו מנוח, עד אשר יפתח שערי שמים לתפילות הרבים, ייענה לתפילותיכם, יכונן את ירושלים וישים אותה תהילה בארץ. זרם של תפילות מאנשים רבים אינו רק צירוף של תפילות רבות, אלא כוחו מוכפל פי כמה וכמה. צא וחשב כמה תפילות יכול לעורר אמבולנס הנוסע מבית החולה עד חדר המיון וחולף דרך רחובות ירושלים, או בני ברק וכדומה.

ד' בחר בנו מכל העמים, הוא אלוקינו, והוא הבטיחנו כי קרוב הוא לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת. יש לנו זכות אבות אדירה אצלו עוד מימי אבותינו עובדי ד' ומפיצי שמו באהבה, וכל מלה של בקשה ותפילה של צאצאיהם זוכה להתייחסות, ואף להיענות מלאה או חלקית, מיד או לאחר זמן.

גם כאשר נדמה כי התפילה לא נענתה, אין הדבר כן. הרי שתי תוצאות חשובות נובעות מתפילה כזו בכל מקרה ללא יוצא מן הכלל. האחת, המתפלל חיזק את אהבת ישראל שבלבו, העמיק את שרשיה הטבעיים ותרם לביסוסה בלבו, שהרי הוא עומד ושופך את ליבו לפני ד' לא עבור עצמו, אלא עבור אחיו בני עמו. והשניה, חיזק את קשריו עם אביו שבשמים אלוקי ישראל וגואלו, התקרב אליו, והביא לידי ביטוי את אמונתו כי ד' הוא כל-יכול ובידו, ורק בידו, היכולת המוחלטת לעזור. בכך חיזק את אמונתו בו וביכולתו. כבר בגלל שני אלה לבדם המתפלל התעלה, ושיפר את זכותו להיענות לתפילתו.

אין יום שאינו מזמן לנו כמה הזדמנויות להפסיק לרגע את עיסוקינו, לכוון את מחשבתנו, ולהתפלל: אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה העומדים בין בים ובין ביבשה, המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה ומאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה, השתא )עכשו( בעגלא )במהרה( ובזמן קריב!