איך אפשר להניח הלב הפקר? איזה בן ישיבה הוא?- רבי ברוך בר ליבוביץ

דברים חוצבים להבות שהשמיע מרן הגאון רבי ברוך בר ליבוביץ זצוק"ל בפני תלמידיו בקמניץ

כמו שצריך הנוסע לישיבה לדעת מהי ישיבה, שאם לא כן הלא אינו יודע להיכן נוסע, כמו כן עליו לדעת מהו בן ישיבה.

הבוי"ת נתן לנו ישיבה קיבוץ של בני תורה בכדי שלא יהיה כל אחד ביחידות, כמו שאמרו "חרב על הבדים" - אלו העוסקים בד בבד, והישיבה היא היוצרת יראה ותורה, אם אין יראה אין חכמה, דבר אחד הם. כמו שנוסע לקנות דרך התורה בלימוד, כך עליו לבקש ולקבל מהם דרך ביראת שמים, עליו לדעת שבקחתו תורה בלא יר"ש, ידע שאין לו לב חכם, מהו לב חכם?

הוזהרנו מתוה"ק "מכל משמר נצור לבך", מכל משמר - הכי מעולה שישנה רק באפשרות. המשיגים אנו זה? הלא התוה"ק אומרת ושמרתם, כמה שמירה צריך? אסור לעזוב הלב הפקר! הכתוב אומר ושמתם את דברי אלה על לבבכם, וכתב הסמ"ג אזהרה להיות שקוע ועסוק בתוה"ק, שמעת לעת שלם צריך בן ישיבה לשמור עצמו, ואופן השמירה נקח לנו לציור הצדיק שהיה מרן הח"ח זצוק"ל או הרבי זצוק"ל, כל פעולה צריכה שמירה, ואין לומר מה צורך לנו בשמירה עוד הלא יושבים בישיבה ולומדים. לא היא, ענין השמירה המוטל עלינו צריך להיות כמו במלחמה שגדולי המלוכה יושבים כסדר בלי הפסק וחושבים ומתבוננים ומתיישבים איך לעשות ולאן לפנות, וזה עיקר המלחמה, ואם יניחו מחשבתם רגע אחד יכולים ליפול שדודים מנוצחים. התורה ציוותה אותנו "ושמרתם" המכוון שכסדר בלי הפסק כל שהוא צריכין לחשוב, ואני אומר לכם שצריכים לחשוב עוד יותר ממה שחושבין במלחמה. שבעים שנה יחשוב בלי כל היסח הדעת. ולכאורה הלא כבר חשבו והתבוננו? לא כן הדבר, ואספר לכם הלכה למעשה:

לפני איזה זמן היה בחור תומך תורה במדה נפרזה מאד. כל הישיבות היה מחזיק בסכומים עצומים, ושדכתיו עם איש בעל הבית חרד, וכששמע רבי זצוק"ל כעס עלי. ולא הבנתי מדוע אין זה שידוך הגון, הלא צדקותיו נוראות ופעולותיו כבירות מאד. אך אמר רבי זצ"ל מה בכך שיש לו מצוות. וכי יוצאים כבר בזה? צריכין לדעת אם הוא כזה שיעמוד חזק כל ימיו כל חייו, מי שחי שבעים שנה ולא התעלם אף פעם אחת, עמד על המשמר בכל פעולה ופעולה שלו, זהו צדיק. מרן החפץ חיים זצוק"ל - כל העולם כולו לא מצאו כל שהוא עוולה עליו אפילו גויים, כל ימיו, וא"כ למדנו מזה כמה צריכין לחשוב.

בצאת בן תורה מהישיבה פוגשו היצר, והוא מחזר על בן ישיבה יותר מאשר לשאר בני אדם, וא"כ כמה שמירה צריכין. וגם מחז"ל רואים שכ"כ קשה עד שד' לא יעזבנו בידו כ"כ צריכין שמירה. נצייר נא מה נשיב כשישאלו לנו בי"ד של מעלה מדוע הפקרת האמונה? הטראנטע, עניני עוה"ז, על זה מוסרים נפשם ובזה שכתוב מכל משמר נצור לבך עוזבים הפקר. בעל ירא שמים צריך לשמור לבו לברוח מן הרע כמפני האש, וכמו שעשה אבי זצ"ל כשנכנס פעם אחת מיסיונר לביתו בקש לשפוך גרף של שופכים על פניו. כל בן ישיבה צריך לדעת היטב איזה מין מזיק סובבו. חמורה ע"ז שכל הכופר בזה כאילו מודה בכל התורה, הבינו עד כמה, ומינות חמור. הרבה והכופר במינות והוא משליכו הלאה הרי הוא מודה בקום ועשה בכל התורה כולה, ועי"ז יעלה מעלה מעלה. היום לומדים מוסר ובזמנינו גם מי שלא למד מוסר ברח מן המינות כמפני הכבשן.

היצר אינו בא בבת אחת רק לאט לאט, כשאחד מתחסד קוראין לו "קנאי" הוא רק מקיל בדבר קטן מתחלה, המבין רואה שמסובבים אנו באפיקורסות, וא"כ צריכין שמירה מאד. אחז"ל מדוע לא הגינה תורתו של "אחר?" מפני שספרי מינים נשמטים מבגדו. וקשה, מדוע מזה גופא לא הצילתו תורה? אלא תורה כזו אינה תורה! כשלומדים כל היום בישיבה ולערב עושה הלב הפקר אין תורתו ג"כ כלום בישיבה ואדרבה, עוד יותר גרוע, כמ"ש לא זכה נעשית לו סם המות. האם אפשר להיות בן ישיבה בלא ידיעה זו?

שמעתי מבחור פשוט בביאליסטוק: עכשיו תקפו עלינו צרות כפרעה בשעתו וצריכין אנו למשה ע"ה שיצילנו, בלי תורה ויר"ש מה יש לנו. הכלל ישראל נשבר מאד מאויבי ד' מבני השכלה, ואין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יר"ש בלבד.

שמעתי שיש בני ישיבה אשר קוראים דברי חפשים. נצייר נא שהולך חזיר וזב ממנו שמנינותו, האפשר להביט איך שילך ישראל ויקבץ את זה ועוד ישק לו?

מכל משמר נצור לבך, איך אפשר להניח הלב הפקר? איזה בן ישיבה הוא? האוהב את הכל, היפוך משה"כ משנאיך ד' אשנא, הלא אויבי אמונות ד' המה היטלער ממש. הרוצה לעקור אמונת ד' גרוע עוד מהרוצה להרוג. אם אמר יאמר עבד לרבו כל אשר תאמר אלי אעשה חוץ מדבר אחד, אפיקורסות הוא. המנהלים בעת בזאת מוסרים נפש ויש להם הרשות להגיד איך צריך בן ישיבה להיות.

על כן אני מזהיר, שכל בן ישיבה צריך להתחזק לבוא לתפילת הישיבה, ללמוד מוסר, ראשית כל שהיא ראשית חכמה, וכל אחד ישמור את חבירו. וצריך להשתוקק ולהתאוות שהתורה והיראה יתקיימו, וכל אחד צריך להתפלל שתאכל אש כל אויבי ד', וההשכלה החפשית תכלה, יתבעו מכל בן ישיבה בעד כל העולם. מדוע אין שם שמים מתאהב על ידו, צריך לשמור הלב בלי הפסק כל ימי חייו, ולא די בזו בלבד שנמצאים בישיבה. אם אתה שומר את נרי אני שומר נרך, זהו כל החומה של ישראל. הש"י יושיעכם.

)"אל הקודש" - נובהרדוק תרצ"ט - נעתק ע"י הרב ברוך קפלן(