אינשי בדוחי אנן - שמחים ומשמחים בני אדם [ תענית כב ]
"שבת מברכים" של חודש אדר, שבו מרבין בשמחה, הינה זמן ראוי לליבון נושא חשוב, המלמדנו כיצד אחד האמצעים להרבות שמחה יכול להיות רב-משמעות ביחסים שבין אדם לחברו.
בחיי האדם עלי
אדמות, הוא עובר נסיונות, ולעתים נסיונות אלו קשים, ועלולים להעכיר את מצב רוחו
ולערער אף את עצביו.
במצבים אלו,
יש צורך להקטין את המתיחות ולגרום לרוגע. מה הן הדרכים להגיע למצב של רגיעה
ונינוחות?
בידוע שהומור,
בדיחה טובה, יכולים לשפר בהרבה את מצב רוחו של אדם, ולהפכו מעצב לשמחה.
מהי בדיחה?
בלשון חז"ל היא נקראת "בדיחותא".
ב"הערוך" יש פירוש על השורש בד"ח. כתוב
"ויעלצו )וישמחו( בך אוהבי שמך" )תהלים ה, יב(.
אומר התרגום: "ויבדחון בך". שם הערוך מוסיף
שבשפת יידיש ביאור המלה "בדח" הוא "פרייען"
)לשמח(.
מה באמת מתרחש
כשאחד משתמש בבדיחותא? מה הוא למעשה אומר או עושה כדי
לשמח את זולתו? דברי חז"ל במסכת תענית כב. יעזרו
לנו להבין כמה וכמה פרטים בענין.
"רבי ברוקא חוזאה הוי שכיח בשוקא דבי לפט )שם מקום(. אתא
אליהו ז"ל, אתחזא ליה )הוה שכיחא
אליהו גביה(. אמר ליה, מי איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי )ופרוש, שיהא
מזומן לחיי עולם הבא(? אמר לה ליכא, אדהכי והכי אתא ההוא גברא וכו', אדהכי והכי אתו תרי אחרינא )אתו הנך תרי אחי(. אמר ליה: הני
נמי בני עלמא דאתי נינהו. אזל לגבייהו, אמר להו: מאי עובדייכו, אמרו ליה: אינשי בדוחי אנן ]שמחים ומשמחים
בני אדם - לשון רש"י[, כי חזינן אנש דעציבא דעתהי
מבדחינן ליה )כי גם זו היא מצוה גדולה, להפיג לאדם
מצערו ודאגותיו, ובכלל ואהבת לרעך כמוך הוא וכו'(,
)וג"כ אנו עושים(, כי חזינן בי תרי דאית להו תיגרא )מחלוקת( בהדי הדדי, טרחינן ועבדין להו
שלמא בהדי הדדי" )תענית כב.(.
מעניין שכדי
לחזק את הענין "גדול השלום", בספרו "שמירת הלשון" בסוף
"שער הזכירה" פרק י"ב מביא מרן החפץ חיים זצוק"ל את מאמר
חז"ל לעיל. לבסוף מבארים שם חז"ל "שאנו בדוחי טרחינן
ועבדין להו שלמא בהדי הדדי".
רש"י
בפירוש המילה "בדחי" מלמד אותנו כמה יסודות בענין "בדיחותא". עיקר דבריו הוא ש"בדיחי"
הם אנשים ש"שמחים ומשמחים כל אדם". רואים מכאן, שכדי להיות איש
"בדחי", הוא עצמו צריך להיות איש שמח. לא יתכן לשמח אחרים, כאשר אין
השמחה מצויה בלב המשמח.
שאלנו קודם,
מה בעצם עושה האדם בבדיחה, כיצד הוא משמח את זולתו?
חז"ל לא
תיארו מה עושים המשמחים בני אדם, אלא שבגדר של "משמחים כל אדם" יש אפשרויות
רבות איך לשמח את הזולת. יכולים להצליח במשימה זו ע"י דיבור, צחוק, עידוד,
שמחה, עליצות והומור. העיקר בתפקיד ה"משמח" הוא לגרום שהשומע יצחק,
וע"י כך יצא ממצב דכאון לשמחה.
ולכן
רש"י אומר ש"בדחי", שני אנשים אלו יזכו לחיי עולם הבא, מתוך שהם
שמחים ומשמחים בני אדם.
יש עוד מאמר
חז"ל הנוגע לעניננו בנוגע ל"בדיחותא",
ומעניין שמאמר זה ידוע מאד בעולם התורה.
"כי הא דרבה )כמו שהיה אצל רבה( מקמי דפתח
להו לרבנן )קודם שהתחיל שיעורו לתלמידיו( אמר מלתא דבדיחותא )היה אומר דבר
בדיחה(, ובדחי רבנן )והתלמידים היו מתבדחים; מתוך כך נפתח לבם מחמת השמחה, ויכלו
להתרכז בשיעור, אבל לבסוף, אחרי ששימח אותם(, יתיב באימתא
)היה יושב באימה( ופתח בשמעתא )ומתחיל את
השיעור(".
גם במאמר זה
לא כתוב בחז"ל מה היה תוכן המלתא דבדיחותא שרבה מסר לתלמידיו כדי לגרום להם לשחרור מתח לפני
השיעור. בוודאי "האי מילי דבדיחותא"
היו רחוקים מאד משחוק וקלות ראש ח"ו. "ועכשיו היו התלמידים רגועים
ומוכנים להאזין לשיעור" )הערה זו מפי רבי שלמה וולבה
זצ"ל(.
מעניין לגלות
שרבי שלמה וולבה זללה"ה
מביא מאמר חז"ל זה וגם את החז"ל דלעיל )תענית
כב.( בספרו "עלי שור" חלק ב' עמ' רמ"ב.
על חז"ל
בתענית כב. מבאר הרב שלמה וולבה,
שכאשר היה ריב בין שני אנשים, "היו אינשי בדיחי טרחינן במילי
דבדיחותא בינייהו"
)רש"י( וז"ל: "בודאי לא סיפרו לעצובים או למתקוטטים מה שאנחנו
קוראים היום "בדיחות" )"וויצן"
ביידיש(, כי זה היה רק בגדר לועג לרש, וזה היה עלול להרגיז את המתקוטטים ביתר עוז.
אלא היתה להם בדיחות הדעת, והיא הביאה את העצוב ואת המתקוטט לראות ענינו באור יותר
בהיר".
למעשה, איך
משמחים אדם במצב של מתח ועצבות? למדנו ש"מלתא דבדיחותא" יכולה להרגיע, וכדי להרגיע צריך הרבה חכמה וגם
הרבה סבלנות, וכדוגמא נביא סיפור נפלא הממחיש זאת היטב.
זכורני,
בהיותי ילד קטן, בא פעם אבא ז"ל לבית וסיפר סיפור נורא שבס"ד נגמר על
ידי בדיחה, צחוק.
בעיר אחת
בארה"ב היה סכסוך בין רבני העיר, שוחטים ובעלי בתים. הסיבה לכל זה היה ענין המתיחות
הרבה בנוגע לעניני כשרות. מי בעיר קובע את הדעה האחרונה בכל שלב של וועדת הכשרות?
מתיחות זו נגעה ללב כל הצדדים. כל הצדדים נקראו לישיבה כדי למצוא פתרון למריבה
והמהומה אשר בעיר.
אחד הרבנים
היה היושב ראש באסיפה. באמצע הוויכוח קם שוחט אחד וצעק בדמעות מרות ואמר: אין אני
יכול עוד לחיות! מצב מתיחות זה נוגע בנפשי - המשיך בבכי ואמר: יש לי כמה חלפים
שאני משתמש בהם בשחיטה, אקח אחד ואשחט את עצמי, ר"ל.
בתגובה לדברים
אלו, אמר הרב שהיה היושב ראש: אבל לפני שתעשה דבר מוזר כזה, תדע שיש לך חיוב קודם
לבדוק החלף היטב בכדי שלא יהיה בו שום פגם...
כמובן, כל
הנאספים בישיבה זו החלו לצחוק. מיד חל שינוי גדול במצב הרוח של הציבור, ע"י
צחוק זה ירדה המתיחות שהיתה באוירה. חכמת הרב היושב ראש הרגיעה את האוירה וגרמה
לכך שהתחילו למצוא פתרונות בצורה הגיונית בוועדת הכשרות של העיר.
במשך השנים
היו לי מספר הזדמנויות לספר סיפור זה, ומענין, שתמיד הסיפור עורר צחוק והנאה. מדוע
באמת סיפור זה מעורר חיוך והרגשה של הומור?
ההומור הוא
כלי שעוזר להעביר דברים בפרופורציה נכונה, עוזר להרגיע, למתן, לתת היבט נוסף
לדברים שמאד מסעירים, וע"י ההומור מקבלים את המימד הנכון שלהם.
ההומור והחיוך
הם גם כלי להתמודדות עם מצבים קשים, לא נעימים. כמו למשל חולה שיושב בין אנשים
שחרדים למצבו ודואגים מאד. כאשר החולה מדבר בהומור, הוא עשוי לשנות את האוירה
המתוחה, ולהקל על העומס הרגשי הקשה.
מרן הגאון רבי
יצחק הוטנר זצ"ל היה חולה מסוכן בימים האחרונים
לחייו. כאשר היה בבית החולים, בני משפחתו ותלמידיו הרבים שהיו סביב למטתו הרבו
לדאוג לו ולהתפלל עליו.
האחות באה
וסידרה את הכרית למראשותיו כדי שירגיש נוח יותר. אח"כ היא שאלה את ר' יצחק:
"האם זה יותר נוח לך?"
בחכמתו, הוא ענה
מיד לכל השומעים שם: דבר זה מוזר, כנראה היא )האחות( עומדת בפרשת "נח",
אבל אני עומד בפרשת "לך לך"...
בתגובה
לדבריו, השומעים התחילו לצחוק, וזה הפסיק לרגעים את האוירה המתוחה. זו דוגמא לחולה
שבעצמו גרם להרגעה במצב הרוח.
בודאי, יש
להרחיב בנושא זה עוד הרבה. מה עושה הצחוק לגבי רגש האדם? מה קורה בגופו של אדם?
אילו שנויים בגוף קורים כתוצאה מכך? וכיצד זה משפיע עליו פיזית ונפשית?
אין כאן המקום
להאריך בכל ההיבטים האלו, שהם יסוד להבנת הבדיחותא.
תפילתי, שאכן נזכה להגיע לדרגת "אינשי בדוחי"
ש"שמחים ומשמחים בני אדם". והלואי, ונהיה תמיד בשמחה, ובשמחת לבנו נשמח
את זולתנו.
