בינת המידות – ספר פרקי הדרכה משולחנם של מרנן ורבנן גדולי הדור

"באלול עלינו לדעת כיצד צריך ללכת..."

 @ 7מהי  הדרך להתמודד מול פיתויי הרחוב? * מהו סוד הקמת בית יהודי נעים? * איזוהי דרך

 ישרה להתמודד עם קנאה ושאר מידות? * באלו כלים נבחין בין "נסיון" למחלת נפש, בין

 משבר דמיוני ל"דיכאון"? * ועל כולנה איך נקיים את מצות "והלכת בדרכיו, להיות

 "יהודים טובים", בעלי מידות מתוקנות, משמחי אלוקים ואדם! * נושאים אלו ועוד רבים

 מובאים בספר מיוחד שיוצא בימים אלו: "בינת המידות" – פרקי הדרכה משולחנם של מרנן

 ורבנן גדולי הדור * לרגל הוצאת הספר נועדנו לשיחה עם הגאון רבי יצחק לורינץ שליט"א

 ר"מ בישיבת "קול תורה" ויו"ר ההנהלה הרוחנית של "בינת הלב" שהוציאה ספר זה *

@1 האם בעיצומם של ימי אלול זהו הזמן להוציא ספר בנושא זה?

מספר זה נוכל לקבל תועלת עצומה איך לתפוס את האלול! אפרש לכם את שיחתי: נתאר לעצמנו

 שאדם ילך ברחוב ובאחת המרפסות עומד גביר שיצא מדעתו ומשליך מיליוני דולרים. האדם

 שעובר בדיוק מתחת למרפסת סופג "מבול" של שטרות... השטרות נופלים על בגדיו מכל

 הצדדים, והוא במקום לתפוס אותם ולזכות בהם, עומד ומתמוגג: "הגעתי לפסגת חלומותי...

 הנני טובל בים של זהב ירוק"... כעבור זמן מה נושבת הרוח ו"מנקה" אותו מכל

 השטרות... לעומת קטן-מוח זה, הרי שאדם ש"מבין" יתפוס את השטרות כדי לזכות בהם,

 שיהפכו להיות קנינו.

ימי אלול הם ימים של התעוררות אצל כולם, מי יותר ומי פחות, כל אחד לפי דרגתו. ברור

 שאלול משפיע על כל השנה, אוי ואבוי לנו איך היינו נראים בלי אלול, פעם בשנה.

 משולים היינו לרכבת המתדרדרת לשולי תהומות ואין לה עוצר ובלם לאורך נתיב

 התרסקותה... ואולם לא די להיות באוירה המרוממת הזו. צריך להשכיל ל"זכות" בה, שישאר

 ממנה משהו איתן שיוכל לעמוד גם נגד רוחות הסערה הרוחניות של זמנינו... ואכן, לעתים

 אדם יכול לתפוס את עצמו בחנוכה, ולשאול היכן ההתרוממות שהיתה לי בימים הנוראים ?

התשובה לתסכול זה היא, שחסרה הבהירות במהות העבודה. מו"ר המובהק מרן הגר"ש רוזובסקי

 זצוק"ל כשהיה מכין את שיעוריו, היה מתייגע רבות לא רק על תוכן השיעור ועמקי

 סברותיו, אלא איך לגרום לכך שהשומעים יוכלו לקלוט את הדברים בבהירות הברורה ביותר.

 באחת ההזדמנויות שמעתי ממנו כי כשהדברים לא בהירים באופן מוחלט, יתכן שבשעת השיעור

 התלמידים יבינו את הסברות והמהלך, אבל כעבור תקופה קצרה, ישכחו את הענינים.

 כשהדברים אינם ברורים, הם אינם "נקנים" בנפש האדם.

על משקל זה הננו צריכים להבין גם לגבי עבודת ימי אלול, העבודה צריכה להיות מתוך

 בהירות הסוגיא, לחדד את הכיוון, לדעת לאן אנו הולכים. אמנם בענינים שבין אדם למקום

 הדברים בהירים יותר, ובפרט למי שזוכים לשמוע "שיחות" מרבותינו גדולי המוסר שבדור,

 ואולם בבין אדם לחברו ה"נגיעות" האישיות מטעות ומסמאות את העינים...

@1כיצד מתפרשים הדברים בספר זה למעשה?

ידוע משלו של מרן הגאון רבי איצל בלאזר זצוק"ל על היהודי שהיה ביער ולא מצא דרך

 לצאת משם. לפתע ראה מרחוק עוד יהודי הולך ביער. רץ אליו ושאלו, כיצד יוצאים מכאן?

 א"ל אותו יהודי: לצאת מכאן אני גם לא יודע, אני רק יכול לומר לך היכן לא ללכת...

למעשה אלול צריך להיות, לא רק היכן לא ללכת אלא היכן כן ללכת! בחדשי תמוז ואב, אנו

 בוכים ומקוננים על החסר הרוחני שלנו, כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו חרב

 בימיו, בישבנו על הקרקע לומר את הקינות הננו מתבוננים בירידת הדורות, בוכים אנו את

 המצב הכללי בעולם, ואת מצבנו הרוחני על כל מה שאנו לא בסדר. לעומת זאת חודש אלול

 איננו חודש של מספד וקינה, ימי אלול המה ימי רצון והתעלות, פשפוש המעשים והשאיפה

 לתיקונם, באלול על האדם לברר את הכיוון והדרך איך להתעלות, היכן לצעוד, כיצד

 להתקדם. דבר זה יכולים לומר לנו רק אלו שהיו ביער והצליחו לצאת ממנו ומכל מבואותיו

 הסבוכים – "אלו המושלים ביצרם".

מרנן ורבנן גדולי התורה שליט"א הם המורים לנו את הדרך לצאת מהמבוך, הם המסמנים לנו

 את הכיוון לסולם העליה, את ההנהגה הראויה. היום ברוך ד' ציבור בני התורה גדל מאד,

 ואין אפשרות לכל יחיד להיכנס למעונם של גדולי התורה ולהתיעץ עימהם בהרחבה לשמוע את

 ההנהגות הראויות. ספר זה מביא לציבור את דבריהם הנוגעים לכל אחד ואחד.

ספר זה אוצר בתוכו ענינים רבים ומגוונים בחיי בן התורה, בינו לבין אחרים, בינו לבין

 אנשי ביתו, ובדרכי חינוך ילדיו ותלמידיו. אמנם בריח התיכון של הספר ממקד את הקורא

 לענינים של הנהגות ישרות ומידות טובות, "מידות" היא המצוה היחידה שניתנה בלשון

 להדמות בדרכיו של מקום, זוהי ההכנה הראויה ליום הדין. מספר זה ילמד האדם, כי אם

 אינו יכול לכוף את יצרו ואת מידותיו הרעות, לא יוכל לכוף את יצרו גם בבין אדם

 למקום. אלול הוא הזמן לעצור משגרת חיי היומיום, להתחזק בעניני יראת שמים, להתקרב

 אל הבורא... אל נא ירמה האדם את עצמו, אם אינו "עובד" לשפר משהוא ממידותיו, אם

 אינו מנסה לשנות קצת את עצמו, איך יקרב אל בוראו... ואולם מה לשנות ואיך להיות

 יותר ראוי לקרב אל עבודת הקודש קשה לאדם להחליט בעצמו, "כל נגעים אדם רואה חוץ

 מנגעי עצמו"... אכן, מי שיתעמק בדברי גדולי התורה וטובי אישי החינוך המובאים בספר

 תתבהר בפניו הסוגיא, הכיוון יתחדד לנגד עיניו, ואזי ידע מה עליו לשפר בתחומים אלו

 הנוגעים לכל שטחי החיים.

זאת ועוד, עבודת המידות שאיננה תוצאה מיראת שמים וקבלת עול מלכות שמים אין בה ממש,

 וכמו שאמר אברהם אבינו ע"ה "רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני"... בימים

 הגדולים של אלול, בהם מתחזק בן התורה ביראת שמים, זהו הזמן להתחזק במידות, ובאמת

 כך היתה הנהגת גדולי המוסר שהיו לומדים את ה"תומר דבורה" בחודש אלול להתעלות

 במצוות "והלכת בדרכיו", עבודת המידות וההתחזקות בהתקרבות לבורא ית"ש המה כ"שני

 רעים שלא נפרדים", וכמאמר חז"ל "קודשא בריך וישראל ואורייתא חד הוא".

@1למי למעשה מיועד ספר זה?

הספר מיועד לציבור שמבין כיצד ללמוד מהדרכותיהם של גדולי ישראל ולקחת את הדברים

 לתשומת ליבו האישי. המיוחד בהדרכה זו, כל מעשה, כל אמרה, מקפלת בתוכה פרק שלם של

 הדרכה. גדולי ישראל אומרים מעט ומתכוונים הרבה. כשקולטים את דבריהם יש לנתח ולהבין

 את המסרים העמוקים, ואח"כ לפתוח אותם ולהשוותם לדוגמאות הנוגעות לחיי היומיום של

 הקורא באופן אישי.

@1האם תוכלו לתת דוגמא להגדרה זו מתוך הספר?

הנה סיפור שסיפר הגאון הגדול רבי אהרן ליב שטינמן שליט"א בשמו של מרן הרב מפוניב'ז

 זצוק"ל: בתור רבה של פוניב'ז הוא סידר רק פעמיים גט, כי בכל פעם הוא והרבנית שלו

 היו משתדלים לעשות שלום. פעם אחת נכנס עגלון והשתטח על הרצפה ואמר רבי אם אתה לא

 מגרש אותי, אני לא יכול לחיות. הרב הבין שאין ברירה ונתן לו גט.

ומה היה בסוף, העגלון בא אחרי כמה חדשים שראה אותה ברחוב שהיא נראית בסדר, והצטער

 למה גירש אותה. ובא לרב ואמר לו רבי אתה הרגת אותי, למה סדרת לי גט...

סיפור זה יש בו הרבה לימוד. העגלון האשים את אשתו ולמעשה הוא היה האשם... נכון

 שבמבט שטחי כל הרואה את התנהגותה הפחותה היה מאשים אותה, אבל כשאתה מתעמק בענין

 הנך רואה כי השורש היה אצל העגלון, הוא לא היה בסדר וכתוצאה מכך התנהגה אשתו כך

 לידו. שמא תאמר כי למד העגלון את הלקח ?! לא מיניה ולא מקצתה, אחרי ככלות הכל האדם

 בטוח תמיד שהוא צודק... גם אחרי שנוכח לראות שכשהיא בלעדיו היא נראית בסדר, לא

 האשים את עצמו, אלא את הרב...

המסרים אינם מצטמצמים לדוגמא שבסיפור, דעת לנבון נקל עד כמה סיפור זה נוגע לבחור

 בישיבה שלא מסתדר עם החברותא שלו. עליו להתבונן ולחשוב, למה אחרים כן מסתדרים עם

 חברותות, וצריך שיבין כמה שהנגיעה האישית שלו משבשת אותו מלראות נכון.

דוגמא נוספת היא סיפור נפלא שמביא כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א: באחת השנים אצל הרבי

 מאפטא זצ"ל נתנו את מצות השמורה שאפה בטעות לעניים. הרבנית לא סיפרה לרבי, לקחה

 מצות פשוטות ושמה בתוך המפה וכך הרב ערך את הסדר.

אחרי החג באו זוג להתגרש. שאל הרב את הבעל, מדוע. השיב הבעל, כי אשתו לא רצתה לבשל

 לו בכלים מיוחדים בלי 'שרויה'. הרב קרא לרבנית ושאל אותה איזה מצות היו בליל הסדר?

 וספרה את כל הסיפור. אמר להם הרב, אני אכלתי מצות פשוטות ועשיתי את עצמי כאילו אני

 לא יודע כדי שלא אקפיד, ואתה רוצה לגרש את אשתך בשביל 'שרויה'?

במעשה זה טמונים מסרים נוספים חוץ מהמסר הגלוי. הרב מאפטא ידע את אשר עשתה אשתו ולא

 הראה לה שהוא יודע, לא רצה להביך אותה, ואולם כשיש תועלת להשכין שלום בבתי ישראל

 קורא לה הרב וחושף את כל הסיפור... מי שיתבונן יעמוד נדהם כמה חכמה טמונה כאן, הרי

 הרבנית היתה בודאי במתח כל העת, מי יודע אם הרב ברוח קדשו וחכמתו לא הבחין... והנה

 בבוא ההזדמנות חושף הרב את הכל תוך כדי שהוא מראה לה את התועלת שבכל הענין "מעז

 יצא מתוק", משמים הפכו את הסיפור לטובה להציל בית בישראל... גם כאן יש להרחיב את

 התפיסה מעבר לסיפור של פסח. כשאדם קורא בספר דוגמאות אלו מפי גדולי התורה, זה נכנס

 לתוכו ומפנים זאת.

@1 מדוע כה נחוץ ספר זה?

זכינו שהדור שלנו מלא בלומדי תורה, אך בתחום של חכמת הנפש, מידות, שלמות הבית

 היהודי, ישנה נטיה רעה לרעות בשדות זרים. דבר זה הוא נזק גדול מאד. איננו יכולים

 ללמוד מהם בחכמת הנפש, כי הנפש שלנו היא לא הנפש שלהם. אנחנו מחפשים את הטוב והם

 מחפשים את הערב לפי שעה. מחכמת הנפש שלהם נוכל להשתמש רק ב"טכניקות" וכפי שמובא

 בספר "דרכי החיים" ח"א בשם הגאון הגדול רבי מיכל יהודה לפקוביץ שליט"א.

משום כך היה נחוץ מאד ספר זה לתת לציבור פרקי הדרכה בנושאים אלו מגדולי ישראל

 שליט"א, עפ"י דעת התורה, וכפי שנתקבלה במסורת מגדולי הדורות. ואמנם לגדולי הדור יש

 נסיון רב בנושא מהפניות הרבות מאלו שמשחרים לפתחם – מהם ורק מהם, אפשר לקבל הדרכה.

 משום כך השארנו את הדברים בלשונם הם, והקוראים יבינו את שפת הלב שלהם מתוך הדברים

 גם במקום שהדברים נאמרו בקיצור.

זאת ועוד, הגאון רבי גדליה רבינוביץ זצ"ל רבו של ביהכנ"ס "דברי שיר" בבני ברק אמר

 פעם: "נחפשה דרכנו ונחקורה" – כאשר נחפש את דרכנו ביחד, נח – קורה. נח הטיעון של

 "טול קורה מבין עינך"...

באור הדברים: לאדם קשה מאד לקבל מהשני תוכחה. כמו הדוגמא שמביא הרב גרינוולד ששאל

 פעם מחנך האם הבחורים אצלך מגיעים לתפילה. א"ל המחנך, הם אינם רוצים לבא ואני אומר

 להם תוכחה על כך. שאלו, כמה שנים אתה מוכיח כך? א"ל שלשים וחמש שנה ולא עוזר. א"ל

 מה התכלית להוכיח כשלא עוזר? השיב לו הרב גרינוולד, האם לקחת פעם בחור והנחת יד על

 כתפו ושאלת אותו מה מפריע לו?... אך כאשר הספר הוא לרבים, הא מרגיש שהדבר אינו

 מכוון באופן אישי אליו, וממילא הוא מוכן לקבל. מתוך ספר זה יוכלו ללמוד וללמד כיצד

 להתנהג בבית ובחיים הפרטיים ביומיום.

@1אולי נחזור להתחלה, מתי הוחלט להוציא ספר זה?

האמת שאין זו החלטה שלנו. הגאון הגדול רבי אהרן ליב שטינמן שליט"א ביקש מאיתנו

 להוציא קובץ בנושאי מידות והנהגות, הואיל וזהו השורש לשלום בית ולכל עבודת החינוך.

 חששנו מאד בבואנו לקיים את הוראתו: הלוא דברים אלו המה כהררים התלויים בשערה צריך

 לדעת מה להדגיש יותר ומה פחות, הפתרון היה להגיש לפני בני התורה דברים משולחנם של

 גדולי התורה שברכו על היוזמה החשובה, וכך יוצא בסיעתא דשמיא ספר יחודי זה.

ואכן הספר מלא מזן אל זן בהארות המאירות את העינים, הארות שאומרים לנו גדולי ישראל

 שליט"א, וכשיש לנו ברכה זאת מה לנו ללכת לרעות בשדות זרים.

ספר זה כפי ששאלתם בתחילה, יוצא בימי אלול. כאשר אנחנו הולכים להמליך את הקב"ה

 בתפילת מוסף של ראש השנה הננו פותחים בתפילת "עלינו לשבח" (שהאבודרהם אומר שתקנו

 תפילה זו לכל השנה כדי שישאר לנו 'טעם' מראש השנה.) ושם אנו מדגישים: "שלא שם

 חלקנו כהם..." אין אנחנו צריכים ללמוד מהם. רחוקים אנחנו מהם כרחוק מזרח ממערב,

 גבוהים אנו מאיתם כגבוה שמים מארץ... יש בספר מאמר מורחב על כך מהגאון רבי משה

 שפירא שליט"א דברים שאמר בכינוס של רבני "בינת הלב" המבליט את הענין עד כמה הננו

 רחוקים מלהזדקק לשדות זרים.

לסיום אומר לנו הגר"י לורינץ: עיקרו של הספר המה פרקי הדרכה של גדולי התורה שחלקם

 הגדול נאמרו בכינוסי רבני "בינת הלב", ופרקי הדרכה של טובי אישי החינוך עפ"י מה

 שקבלנו מגדולי הדור. המטרה הגדולה של הספר – שלא יהיו פניות ל"בינת הלב"...

המוקד של "בינת הלב, הוקם כצורך למנוע שלא יגרמו קשיים,ובכדי לא להיחשף מיעצים

 אנונימית טובי המחנכים והמדריכים. ואולם כשאדם קורא בעצמו בספר כשהוא לבדו ואין

 איש עימו, הרי התועלת יכולה להיות עצומה, כל אדם יפגוש את הנקודה ה"מדברת" אליו...

 ועי"ז יתעורר ל"עבוד" עם עצמו ולהתגבר קצת על החומריות המושכת אותו לדאוג רק

 לעצמו, ואכן כשיתרומם ויתעלה להרגיש את האחרים, לשמוח בשמחתם ובאושרם, ייטב לו

 ולכל אשר עימו.

* * *

במסגרת: הספר "בינת המידות"

זה אינו 'עוד ספר', זהו דבר חדש שלא היה עדין על מדפי הספרים. בספר יחודי זה מוגשים

 לפני הקורא באותנטיות דבריהם של מרנן ורבנן שליט"א, מרביצי התורה וטובי המחנכים.

 נצטט לקוראי "מוסף שבת קדש" כמה פנינות שצדו את עיננו בעיונו בין בתרי הספר.

מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א: הלכה פסוקה בשו"ע שאדם הרואה את חברו אחר שלושים יום

 אומר שהחיינו. כי כאשר איש רואה את חברו אחרי הפסק של זמן, בידו להכיר ולהבחין

 בחברו את השינויים וההתקדמות שחלו בו, כי כשחיים ביחד ונפגשים כל יום לא מרגישים

 את השינוי.

נשאל הגאון הגדול רבי אי"ל שטינמן שליט"א: האם יש במה לחנך תלמידים בישיבה שלא

 יבואו אחר הנישואין לבעיות?

תשובה: מה זה נוגע לנישואין, הרי כל המידות צריכים לשפר ומה צריך לומר דוקא בגלל

 שיתחתן, ואם לא יתחתן זה לא ככה? הרי צריך לשפר את המידות, כי מי שהוא בסדר במידות

 יותר קל לו, וגם היא צריכה להיות עם מידות וזה קשה.

כל הדברים שיש היום כמו דיכאון וכדו' היסוד הוא מידות, אחד שהעליבו אותו הוא לא

 יכול לסבול ומסוגל להגיע עד כדי דיכאון. כל הדברים זה רק מידות! הרופאים מסתמא

 אוחזים שזה לא נכון, אבל אני חושב שזה הכל מידות...

הגאון הגדול רמ"י ליפקוביץ שליט"א: דורנו לקוי מאד בחולי ה"וודאות", כל אחד הולך

 בוודאות שהצדק עמו, ולא יעלה כלל על דעתו כי אולי טועה הוא ושוגה בענין, ומפני

 חולי זה נוצר בכל ענין שני צדדים ודאיים, וזהו חורבן הדור!

הגאון הגדול ר"נ קרליץ שליט"א: כאן המקום להתריע על המלמדים והר"מים שמעמיסים על

 התלמידים בקושיות וסברות בזמן שישנם תלמידים שמשנתם עדין לא סדורה בפיהם. על

 המלמדים ןהר"מים להאהיב את התורה ולהעמיד תלמידים.

הגאון הגדול ר"ש אויערבאך שליט"א: אצל כלל ישראל המידות אינם ענין של דרך ארץ, אלא

 היא "עבודה" ברומו של עולם. להתרומם להזדכך להיות בעל מידות עד הקצה. בהוראה למעשה

 אנחנו חייבים לדעת, כי האדם חוץ ממה שעליו לחיות ברוחניות להיות אדם שמיימי, יחד

 עם זאת אל לו לשכוח שצריך הוא תמיד להיות גם "בן אדם".

כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א: עצה יעוצה לאברך הרוצה שדעתו תתקבל: אל תבקש ואל תדרוש

 דבר שהנך יודע בברור שהוא לא יתקבל, דרישה כזו תביא רק לידי רוגזה ואין בה תועלת.

 בנוסף לכך, האופן והצורה בה מנוסחת ומוגשת הבקשה, מהווים מרכיב חשוב מאד בהשגתה.

כמו כן יש הוראות למחנכים מהגאונים הגדולים רבי שמואל וואזנר שליט"א ורבי חיים

 קניבסקי שליט"א. בנוסף לכך יש בספר מאמרים מאלפים על עבודת המידות והדרכות

 מהגאונים: רבי יהודה טרגר שליט"א, רבי משה שפירא שליט"א, רבי יהודה עדס שליט"א,

 רבי משה יהודה שלזינגר שליט"א, רבי שמואל דויטש שליט"א, רבי דוד כהן שליט"א, רבי

 חזקיהו מישקובסקי שליט"א, רבי מאיר קסלר שליט"א, רבי יעקב גרינוולד שליט"א, רבי

 חיים ויספיש שליט"א ומאמריו של הגר"י לורינץ שליט"א שפורסמו בקיץ האחרון ב"מוסף

 שבת קדש" וזכו לתהודה רבה.

ב"בינת הלב" מספרים לנו כי זהו רק הכרך הראשון, ובכרך השני שזה עתה מתחילים בעריכתו

 יובאו בחלקו הראשון פרקי הדרכה מגדולי ישראל זצוק"ל.

לא נותר לנו אלא לברך את רבני "בינת הלב" על הוצאת החיבור המיוחד הזה שודאי ירבה

 בינה לעמקן של מידות האדם.

במסגרת: "רודפים, גייעט אוועק פון מיין שטוב!"

בהקדמת הספר מובא מעשה בתלמיד ישיבה שנתפס כמה פעמים כשהוא מחלל ש"ק רח"ל בפנימיה

 של הישיבה, ראשי הישיבה עלו למעונו של מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל לקבל את אישורו

 להוצאת הבחור מהישיבה.

מרן היה בערוב ימיו וקשה היה להיכנס אליו, אך מחמת חומרת הענין הוכנסו ראשי הישיבה

 וספרו את המעשה ואת ההחלטה עליה באו לקבל אישור.

חשב מרן ראש הישיבה קצת, ופנה אליהם ושאל: מה המצב הכלכלי בביתו של הבחור? מה עם

 ה"שלום בית" אצל הוריו? ראשי הישיבה הופתעו מהשאלות והשיבו, מאין לנו לדעת מה קורה

 בביתו?

קם מרן זצוק"ל ופנה אליהם כשעיניו זולגות דמעות: "רודפים, גייעט אוועק פון מיין

 שטוב – רודפים, צאו מהבית שלי!" אינכם יודעים מה המצב בביתו, כל מה שאתם יודעים זה

 להשליכו לרחוב...

אחר חקירה ודרישה הוברר הדבר... הוריו של הבחור התגרשו שבוע קודם מתוך דחקות כלכלית

 איומה...

מה טמון בסיפור זה, שואל הגר"י לורינץ?

מרן זצוק"ל לא בא בביקורת על הנהגת ראשי הישיבה המוסרים את נפשם למען התלמידים,

 וחששו פן יזיק הוא לחבריו. מרן התבונן מנין מגיע לבחור תאוה לחלל שבת, זה לא התאוה

 שיש לבחור ישיבה... אין זה "לפי טבעו" בהכרח שיש כאן ביטוי למרירות ותסכול איום.

 משום כך ביקש לברר מה המצב בביתו. אם בבית מתגברים על מצבים קשים אז גם אם הילדים

 הכל בסדר... לו היו מתעמקים במצבו האישי של הבחור, יכולים היו לרפא את פצעי לבבו

 ומעצמו היה חוזר למוטב.