גן עדן של שיכורים – הספר להגיד – דרשות של מגידים רבי יעקב גלינסקי שליט"א
הספר "להגיד!" דרשות המגידים על סדר פרשת השבוע: ר' שלום, ר' שעפסל, רב"צ ידלר זצ"ל ולהבח"ל ר' יעקב שליט"א - המגידים שהכל מתרפקים על שמיעתם וזכירתם. יצא לאור אשתקד על חומש בראשית, בעיבוד ועריכה של מערכת הספר "קול חוצב". בקרוב יופיע החלק השני ובו דרשות שלא שזפתס עין הדפוס מעולם )ושתי דרשות מרבי ראובן קרלנשטיין שליט"א(. לפניכם דרשה מפי הגאון רבי יעקב גלינסקי שליט"א מתוך "להגיד! - שמות ויקרא" שנערכה במיוחד למוסף שבת קדש יתד נאמן פרשת נח - העוסק בעניני שכרות ויין.
ראשית כל, אני מכריז כי
השיעור יהיה לרפואתו של ראש ישיבת פורת יוסף רבי אליהו חיים בן שמחה צדקה
שליט"א, שד' ישלח לו רפואה שלמה.
רבי שלום שבדרון שיחי' סיפר, שפעם חפרו בורות ביוב בשערי חסד )שם
התגורר(. הריח והצחנה היו קשים, ממש לא יכלו לעבור, בבוקר, כאשר היה צועד לבית
הכנסת מעוטר בטלית ותפילין, רץ כמו ילד קטן, כדי לא לחלוף ליד ריח הרע. לא היה
אויר צח לנשימה בכל האיזור.
והנה בוקר אחד בשעה ששב
מבית הכנסת בדרכו, התקרב למקום והתכונן לרוץ. לפתע הבחין להפתעתו כי הפועלים,
יושבים ואוכלים ארוחת בוקר על יד הביוב, כן. אחד הפועלים ישב ממש בתוך הבור וסעד,
והם שוחחו זה עם זה בשלוה... באותו רגע נסערה נפשו, וממחזה זה היו לו, לרבי שלום,
כמה וכמה דרשות, בזכות אותם פועלי ביוב.
גם אנו, עם סיפור זה,
נבין פירושה של משנה במסכת אבות:
"עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלושה
דברים ואי אתה בא לידי עבירה" )אבות פ"ג מ"א( עקביא
בן מהללאל הכריז כי אם אדם יסתכל ויעשה את החשבון
דלהלן, לא יבוא לידי עבירה: "דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד
ליתן דין וחשבון".
שאל מרן הגה"צ רבי אליהו לאפיאן
זצוק"ל: אינני מבין את תחילת דברי המשנה "ואין אתה בא לידי עברה"
וכי לעברה יש ידיים "ידי עבירה" אתמהה?!.
ההסבר הוא פשוט, תשמעו
ותבינו.
כידוע "אין אדם עושה
עבירה אלא אם כן נכנס לו רוח שטות" )סוטה ג'(, קורה שאדם מקבל התקפת שיגעון
ועושה מה שעושה, טוב, ד' ירחם, אבל אומרים לו - תתבייש לך לפחות, עשית עבירה -
קבלת התקפת שיגעון, נו, תתבייש! - כאותו אחד שקבל התקפת עצבים באמצע הרחוב, שהבושה
מלווה אותו. הוא מתחבא בצידי דרכים. )ואז כאשר היצר יבוא שנית, תאמר לו "די.
תניח לי, ביישת אותי בשגעון, מספיק, די!"(. ועל זה נאמר בחז"ל:
"העובר עבירה ומתבייש בה מוחלים לו על כל עוונותיו".
היצר חושש מכך, מהבושה
שתטיב עם האדם, לכן הוא מקדים רפואה למכה, ממהר לקנות את השכל של עובר העבירה, הוא
אומר לו: @1"וכי זו היתה התקפת שיגעון? מה פתאום,
מה שעשית איננה עבירה!, מותר ואפשר לעשותה אפילו באמצע רחוב רבי עקיבא, אין לך מה להתבייש"@2 אתם יודעים, המשוגעים אומרים שאחרים הם
המשוגעים... השיכור אינו אומר שהראש שלו מסתובב, אלא הריצפה
של כל בני ברק היא המסתובבת... גם בענינינו, העבירה משגעת אותו עד כדי כך שלא מבין
שהשתגע. ואלו הידים של העבירה.
כל עוד האדם מבין שמה
שעשה מאוס, יש לו סיכוי טוב, אבל אתם יכולים לראות אנשים, שדברים שפעם היו אצלם
דחויים ובזויים, היום הם כמעט מעשים שבכל יום, זה האסון.
@5השיכור - והביוב שעליו
המדרש תנחומא בפרשת שמיני מביא מעשה שהיה. סיפור של חז"ל
הקדושים:
"ההוא תלמידא דהוה חסיד" אחד
התלמידים שהיה חסיד, התברך באבא ששתה הרבה יין, ובכל עת שאביו היה נופל בשוק מרוב
שכרות, נהגו הנערים לזרוק עליו אבנים וצרורות בקריאה: 'ראו את השיכור'. אתם מבינים
לבד, הילדים התשברניקי"ם היו שמחים מהענין, מה
איכפת להם להנות משיכור המתגולל ברחוב...
כאשר בנו החסיד, היה מביט
במחזה "היה נכלם ושואל את נפשו למות". בשעה שראה את אביו כך מוטל בבוץ
ברחובה של עיר, היה אומר לעצמו, רבונו של עולם כל כך הרבה בושה אני נוחל מאבי,
יותר טוב לא לראות לא להיות בעולם.
פעם אחת "היה יורד
מטר" גשם שוטף "ויצא החסיד לשוק והלך לבית הכנסת לתפילה, וראה שיכור אחד
שהוא שוכב בשוק ואמת המים יורד עליו והבחורים והנערים מכין אותו באבנים ובצרורין ומשליכים חומר בפניו ובתוך פיו" החסיד ראה שיכור
שוכב במים, ובחורים זורקים בוץ בפניו ודוחקים בוץ לתוך הפה. הוא יורק והם צוחקים.
אמר החסיד בליבו, עכשיו הזדמנות מצוינת, כי בשעה זו, במקרה, אבא לא שתוי "אלך
לאבא ואביאנו לכאן ואראה לו זה השיכור והחרפה שעושין ממנו הבחורים והנערים אולי ימנע פיו מלשתות בבית היין
ולהשתכר, וכן עשה" הוא הביא אותו, כיון שהיה בטוח שהמראה הנורא הזה ישכנע
אותו שיחדל מלשתות.
"מה עשה אביו הזקן?
הלך אצל השיכור" התכופף לעבר השיכור.
החסיד הבן, חשב לתומו כי
אם האבא מתכופף אליו בודאי מסביר לשיכור "זה לא טוב, לא יפה" אך לא,
"הלך אצל השיכור ושאל לו באיזה בית שתה אותו יין שמשתכר בו" - אוי, איזה
יין טוב שתית שאתה שוכב כאן ואפילו לא מרגיש שמכניסים לך בוץ בפה, נפלא, תן לי
כתובת מדויקת לרכישת כזה יין... הבן הזדעזע, אבא וכי לשם כך קראתי לך?!: "אמר
לו בנו החסיד, אבא, בשביל זה קראתיך? אלא שתראה החרפה שעושים ממנו כי כן עושים לך
בעת שאתה שותה, אולי שתמנע פיך מלשתות בבית היין", אביו הבין לצער בנו, אך
התנצל והסביר לו: @1"אמר לו, בני, בחיי אין לי
תענוג וגן עדן אלא זה. כששמע החסיד, הלך לו במפח נפש".
@1"כי
הם חיינו ואורך ימינו" של השיכור...
בימים הראשונים שהחל
בשתיית יין ודאי שעוד התבייש. אם אז היו מראים לו את חרפת השכורים המתגוללים
באשפתות, היה עוזב את הלכלוך, אבל המשיך לשתות "לא נורא לשתות" שיכנע את
עצמו, עד שהשתיה נעשית לו גן עדן. גם כאשר הוא שרוע בבוץ וילדים מכים אותו - הוא
בגן עדן:מה כבר אפשר להתווכח עם אדם כזה?! הוא הוא בגן
עדן של שיכורים.
@5גן עדן של שוטרים
לאחרונה הזדמן לי במקרה
לדבר עם פלוני שנמצא "בגן עדן של שוטרים".
ביום חמישי קיבלתי טלפון
ממשטרת ישראל. קצין במשטרה הציג את עצמו, ושאל: "הרב גלינסקי?"
כן.
"יש אצלנו תלונה
נגדך".
"מה התלונה"?
שאלתי "ומה כבר אפשר להתלונן עלי חוץ מזה שאני עדיין קיים בעולם, מה יש לכם
נגדי?"
"לא, אין לנו כלום
נגדך, פשוט, אשה אחת הגישה תלונה. כי היא ובעלה מסרו את הילד שלהם למסיון, ואתה מטרטר אותם כל היום בטלפון". אמרתי לו
"כי לא ידוע לי מהסיפור, הלוואי שהייתי יודע מי זאת האשה, אולי הייתי משפיע
עליה".
טוב, הוא אמר "לא
מעניין אותי מכל התירוצים והסיפורים, אם רצונך לסיים את הפרשיה, תבוא ותצהיר שאינך
מכיר אותם וגמרנו". היה זה בתחילת חודש אלול, זמן מיותר לא היה לי, אך קבענו
את השעה והזמן. למחרת בשעה ארבע וחצי הגעתי לתחנת המשטרה ברמת גן, שבת נכנסת בשש
וחצי. טוב נכנסתי, שאלתי על החוקר ששוחח עימי בטלפון, הסבירו לי שהוא לא נמצא. רק
הנאשם הגיע, המאשים איננו. שמעתם דבר כזה?. טוב, המתנתי עוד כרבע שעה, ניגשתי
ושאלתי: "מה הולך כאן, הוזמנתי לשעה ארבע וחצי, פלוני הקצין אמר שיהיה ואיננו,
מה קרה אולי לא שילמתם לו משכורת, לכן לא הגיע. ביקשו שאמתין 'תחכה רגע' הרגע לא
נגמר והשבת מתקרבת".
הודיעו לי כי חוקר אחר
יקבל אותך ויטפל בך", אמרתי "בסדר, אבל תגידו לו בבקשה שערב שבת היום
ואין לי הרבה זמן".
בקיצור, חוקר פלוני אלמוני
יצא מחדרו והתנצל. נכנסתי.
"מה אתה רוצה?"
שאל.
"אני רוצה?! רוצים
ממני". הוא לא ידע במה מדובר.
הסברתי לו את הסיפור למה
הזמינו אותי, ושהחוקר שהזמין לא נמצא.
"בסדר גמור, קח עט,
תצהיר על הנייר ונסיים את הסיפור, נו, תכתוב כך: אני גלינסקי
תעודת זהות מספר זה וזה, מצהיר בזאת שאינני מכיר משפחה פלונית המתלוננת ואין לי
עליה כלום".
"רגע, יש לי עליה
כלום, רק שאני לא מכיר אותם" אמרתי.
"זה הנוסח של
המשטרה! כך כותבים אין ברירה", הצהיר.
"אצלנו בבני ברק
ידוע, שיש נוסח ספרד, נוסח אשכנז אבל נוסח של משטרה אין לי בבית".
"אני רוצה
שתכתוב!" החל לכעוס.
"אינני יכול לכתוב
שקרים, הרי אתה מעוניין שאחתום על המילים 'אין לי עליה כלום' באיזו רשות אחתום על
כך?! נכון, אני לא מכיר ולא עשיתי נגדם מאומה וכו' אבל
שאין לי עליהם? איך אשה יהודיה מוסרת ילדים שלה למסיון
- בטח שיש לי עליה!".
"טוב, לא אתעקש איתך
תכתוב מה שאתה רוצה וגמרנו" הסכים )הוא רצה ללכת הביתה וגם אני, לכן ביקש כבר
לסיים את הענין(.
לפני שקמתי הוא שאל:
"תגיד לי בבקשה, אם מותר לשאול, מה אתה עושה בחיים הפרטיים שלך?".
"אם יש לי זמן אני
יושב ולומד".
"מה אתכם הבני
ברקים, בן שישים, בן חמישים, בן ארבעים, בן שלושים - לומדים, מה זה? מה קורה שם?
ללמוד?!".
"אדוני, אמרתי,
תשמע, לדוגמא, אם היית רוצה להתווכח איתי על שוקולד - מה הוא השוקולד הטעים ביותר,
לא הייתי מאריך איתך בדיבורים סתם, אלא נכנס לחנות עם הכשר בבני ברק, קונה לך חבילת
שוקולד ונותן לך - תעשה ברכה תטעם, אח"כ נתווכח, נכון? כך, אמר לנו דוד המלך,
הוא הזהיר אותנו: אל תתווכחו עם אף אחד רק 'טעמו וראו כי טוב ד'' לכן אני מציע,
שכיון שבשבוע הבא מתקיים באשקלון - סמינריון לבעלי תשובה, אתה יכול להשתתף, לא
מכריחים אף אחד, תשמע קצת שיחות - תטעם מעט, אחר כך נדבר, קח גם את אשתך, זה עולה
מאתיים תשעים דולר, אני אשלם את זה, אתה יודע כי לדתיים יש דולרים מתחת לבלטות, אז
אני אשלם מכספי לא אדרוש ממך פרוטה"...
"מהיכן ידוע לך רב גלינסקי, שיש לי חופש בשבוע הבא?" שאל בחיוך.
"על פרט זה, יש לי
כבר רוח הקודש" הסברתי לו...
טוב, חזרתי לבני ברק
ניגשתי להרב שכטר שיחי':
תשמע, כך וכך הוה מעשה, הייתי במשטרה, ופלוני החוקר שנראה איש עדין, וגם סיפר לי
בין הדברים כי סבא שלו עוד היה אדם חרדי מהונגריה, בבקשה תרשמו אותו לסמינר, אם
ירצה ישלם מכספו אם לא אני כבר אשלם, ויהיה לי לזכות".
מה שהיה אח"כ תשמעו,
בערב יום כיפור בשעות הבוקר, אני מקבל טלפון, "רב גלינסקי?",
היה זה אותו חוקר "מגיע לי מזל טוב - היום התחלתי להניח תפילין"...
מובן? בסך הכל - נתתי לו
מעט לטעום מגן עדן אחר. אתם מבינים? הללו, השרויים בכל מיני "גן עדן"
עוד צוחקים ממך, אוכלים ארוחת בוקר בבור של ביוב ועוד מלגלגים על מי שחולף וסותם
את האף: אתה בגיהנום אני כאן בפנים בגן עדן!.... אך
כאשר זוכים לטעום מגן עדן של אברהם יצחק ויעקב הם מתעוררים.
ונזכה לאושר וברכה בזה
ובבא. והדרשה מסתיימת: @1"רבי חנניא
בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו' יגדיל תורה ויאדיר".
