האדם וכוחותיו

משפט מפורסם אומר: "בתי הקברות מלאים באנשים שחשבו שהעולם לא יסתדר בלעדיהם".

 

אם נפתח את העיניים ונתבונן, נמצא דבר נפלא. כל אחד צריך לחשוב כמה אנשים יש בשכונתו, בעירו, בארצו, ובעולם. אדם טס במטוס, ופתאום יש לו הרגשה שהוא כ"כ קטן בתוך העולם הגדול ורחב המימדים.

 

דבר נפלא ראיתי במגדלי התאומים לפני תשע שנים. אמר לי אדם ללכת לשם בשעה ארבע וחצי. הגעתי, ובתוך חצי שעה עברו שם למעלה ממיליון איש ונכנסו לרכבת התחתית. כשאדם רואה את זה, הוא שואל את עצמו, בשביל מה הוא בכלל קיים בעולם. הרי מתוך כל הציבור הזה, ישנם אנשים יותר חכמים ממני, יותר חזקים ממני, יותר עשירים ממני, אנשים שעובדים על תכונות האופי שלהם יותר ממני - אז מדוע אני קיים? הרי אם אני נמצא כאן בעולם, יש לזה מטרה. לא סתם ירדתי לעולם הזה.

 

ישנם אנשים שמנחמים את עצמם: כאשר אהיה מבוגר, אז אני אהיה מיוחד ואולי אפילו מפורסם - אבל שוב, כשנסתכל על העולם, נראה שמתוך עשרות מיליארדי אנשים, מעטים מאוד הם אלו שנחרטו בדפי ההיסטוריה היהודית והעולמית.

 

@9כדי לבאר את הנושא, נקדים עניין חשוב. בספה"ק מובא שהאדם נקרא "עולם קטן". כל אחד הוא עולם מלא וכל הכוחות הפועלים בעולם קיימים בתוך האדם. הדברים מפורשים גם הלכה למעשה. הרמב"ם פ"ג תשובה ה"ד כתב, וז"ל: "עשה מצווה אחת, הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה". וחלילה להפך: "חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה".

 

א"כ, האדם הקטן מחזיק את כל העולם כולו לכף זכות או חובה. העניין מובא גם ברמח"ל ב"מסילת-ישרים", שכתב בפרק א': "כי אם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו". נמצאנו למדים שהאדם הוא בעצם כל העולם, שהרי ההתעלות שלו מעלה את כל העולם, וישנם אין ספור עולמות קטנים. וא"כ, טמון כח אדיר בכל אדם ואדם.

 

הטעות שלנו נובעת מכך שנמצאים אנו בעולם של פרסומת ומדיה. הכל מדווח ומתוקשר כל הזמן. דבר זה גורם לנו לחשוב שאם זה לא מפורסם, אז זה לא היה או לא קיים. עד כדי כך, שלפעמים שואלים אנו את עצמנו: "כיצד זה יכול להיות שזה לא מפורסם? הרי אם זה היה קורה, בוודאי היינו קוראים ושומעים על כך בתקשורת". אנו מושפעים מהתקשורת בצורה בלתי מודעת. דרכי הפעולה שלנו הן גם בצורת פרסום ותקשורת.

 

לדאבוננו, אנו מודדים אנשים לפי הישגיהם - תארים באוניברסיטה, בעלי שליטה בעסקים, עשירים, וכדו'. אך כלפי שמיים לא מודדים אנשים בהישגים אלא דווקא בהתגברות על כל מכשול קטן.

 

@9מובא בחז"ל )תענית כה, א( מעשה באשתו של רבי חנינא, שלא היה להם כסף והתפללה, וירדה להם רגל זהב משמים. רבי חנינא ראה זאת, ואמר לה: רוצה את שתחסר לנו רגל לעולם הבא? התפלל רבי חנינא, וחזרה הרגל לשמים. וע"ז אמרו: גדול הנס השני מהראשון. )במאמר המוסגר: מה הבעיה בכך שתהיה חסרה רגל? - בעולם הבא כבר נסתדר! אלא רואים, שהחכמים מבינים שכדאי להפסיד עכשיו בשביל העתיד(.

 

המעשה הזה כלל לא פשוט. הרי אשתו של רבי חנינא אישה גדולה הייתה. התנאים יכלו להחיות מתים. נסו לתאר לעצמכם אישה של גדול בתורה. וכי כסף היה חסר? מה היא רצתה, עוד תפו"א?

 

אלא העניין הוא לגמרי אחר. אשת רבי חנינא רצתה עוד זכויות לעולם הבא. לא היה להם כסף, היא לא יכלה לעשות חסד, ובעלה היה שקוע כל הזמן בתורה בתוך ד' אמות של הלכה. היא הרגישה שהם לא מועילים בעולם. אישה גדולה שכזאת, רצתה להרבות בחסד, שכן יודעת היא מהו העניין "על שלושה דברים העולם עומד - על תורה, עבודה וגמ"ח". ולכן רצתה את האפשרות ע"מ שתוכל היא לעזור אחרים.

 

הטעות שלה הייתה בכך שלא קלטה שדווקא בעלה שיושב בפינתו בבית המדרש, עושה את החסד הכי גדול שבעולם. "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת" )שם כד, ב(. אותו רבי חנינא שנראה היה, כי לא שייך הוא לעמוד החסד אלא רק לעמוד התורה, זן ופרנס את העולם כולו. תלמוד תורה כנגד כולם.

 

חז"ל לימדונו: "את צנועים חכמה". החכמה מוסתרת ואינה מפורסמת, אדרבה, "סייג לחכמה שתיקה". הרעש והפרסום נמצאים באנשים ריקים מתוכן. "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא".

 

רשב"י גילה לעולם דבר נפלא - את הזוהר הקדוש. והיכן למד זאת? דווקא במערה, בלי פרסומת ובלי רעש, כשהוא מוסתר מכולם.

 

הדבר מדויק גם מלשון הרמב"ם, שכתב: "מצווה או עבירה". הרמב"ם אינו כותב מצווה או עבירה גדולה. אלא, מצווה פשוטה או חלילה עבירה "רגילה". בדבר פשוט ורגיל, אפשר להחזיק או להזיק את העולם כולו.

 

@9הרמח"ל מסיים בסוף פרק א' )שם( - "נמצאנו למדים, כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות ולעבוד ולעמוד בניסיון". מציאות האדם היא העמידה בניסיון, וההתגברות על כל מכשול היא שגורמת לעולם "תשועה והצלה", כלשון הרמב"ם. לא בחיל ולא בכח, כי אם ברוחי אמר ד'. הקב"ה לא ייתן שכר לאדם אם הוא חכם, גיבור או עשיר, אלא אם יתגבר על הלך רוחו ורצונותיו הפרטיים, כדי לעשות רצון ד'. זו היא העבודה המיוחדת שיש לכל אדם באשר הוא בעולם.

 

וזה אכן התפקיד המיוחד והפרטי שיש לכל אדם, מתוך כל מיליארדי האנשים בעולם. הוא - עם כוחותיו והתמודדויותיו - עליו להתגבר על כל המכשולים המדומים.

 

רבי נפתלי מאמסטרדם זצוק"ל - תלמידו הגדול של רבי ישראל מסלנט זצוק"ל - אמר פעם לרבי ישראל: "רבי, אילו היה לי מוחו של בעל 'שאגת אריה' ולבו של בעל 'יסוד ושורש העבודה' ומידותיו של רבי - אז יכולתי להיות עובד השם". ענה לו רבי ישראל: "נפתלי, במוח שלך ובלב שלך ובמידות שלך - תוכל גם כן להיות עבד ד' אמיתי".