החורבן העיקרי של עמנו הוא בזה שההדיוטים קופצים בראש...

מרן הגאון החת"ם סופר זצוק"ל אמר לפרש את לשון הפסוק בתהלים )ע"ט(: מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך; והקשו על זה במדרש )איכה ד' י"ז(: מזמור לאסף, קינה לאסף מבעי ליה? כלומר, כי על מאורע כזה, טומאת היכל הקודש, הלא ראוי לקונן ולא לזמר, ואיך אמר מזמור לאסף?

ואמר מרן החת"ם סופר, כי אם המחללים המה מבני הנכר וגויי הארץ, אפשר עוד לסבול הצער והדאגה, ואין הדבר מכאיב ומדאיב כ"כ, מפני שכבר הורגלנו לסבול מהם צרות רבות ורעות, ומעשים מתועבים וכאבים. אך אם המטמאים הם מבני ישראל, זו היא אמנם צרה קשה ונוראה שאין לסבול אותה, ועליה אמנם ראוי לקונן ולקונן. וזו כוונת הכתוב: מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך, כלומר: מה טיבו של הזמר? הזמר הוא על זה שהבאים והמטמאים את ההיכל היו גוים ורשעים, וזה עוד נוחם לנו. כמבואר: אבל כשהבאים והמטמאים המה ישראל, אז בודאי עלינו לשאת על זה קינות.

כשאנו באים להתבונן בשל מי הרעה הזאת, מי המיט שואה על עמנו וארצנו? מי הכניס ערבוביה כזו במחנה ישראל? התשובה היא הקולר תלוי בצואר המנהיגים שאינם מהוגנים אשר התרפסו לעלות בראש, ואין תורה וחכמה, אין עצה ותושיה להם להיות מושלים ביראת ד', וכל גדולתם הוא רק בהליכות עולם, ורק המה התיצבו בראש מערכות ישראל, וחטפו בידם שלטון העם והנהלתו וירחיקו בזרוע מבמת הצבור והכלל, את גדולי התורה ואדירי היראה, אשר אלקי הרוחות הטביע בקרבם חוש מיוחד להכיר מראשית אחרית, ולראות ולהבין את העתיד, לצאת מכל תנועה אשר תתחולל על אופק חיינו, בכדי שיהיה ביכולתם להשגיח על צאן מרעיתם, להנחותם הדרך ישכון אור, ולמנוע רגלם מנביאי שוא ומדיחים אף אם יבריקו מתחלתן. כה שכן ישראל לבטח, ורועה גדיותיו על משכנות הרועים חכמי התורה, המפקדים האמיתיים על המחנה בכל משך שנות גלותנו, לעודד ולרומם את רוחו ממעל, לתת צרי ונחומים לנפשו בקדושת התורה ויעודי הנביאים.

ומה נכבדו בזה דברי מרן אבא גאון דורנו זצ"ל במליצת הכתוב )ירמי' ב' ח'( "הכהנים לא אמרו איה ד' ותופשי התורה לא ידעוני", שהעיר, שאצל הכהנים לא נאמר "לא ידעוני", כי הכהנים ברוחב דעתם ורוח קדשם יודעים אמנם איה ד' ואיזה דרך ישכון אור האמת, רק הם "לא אמרו", כי אין מניחים אותם לומר ולהוכיח, להגיד ולחוות דעה בצרכי הכלל ועניני הצבור, כי חייהם תלויים להם מנגד, ומשועבדים המה לתקיפי ממשלת הקהלות וחיי החברה. ואילו תופשי התורה אלה בעלי הבתים, להם יש אמנם העוז והאומץ להביע אומר ודעה רחבה, בכל דבר בישראל ומפלגותיו, אבל המה "לא ידעוני", כי לא עם בינות המה להבין דבר ד' אשר יקום לעולם ותוצאות ועתידות כל תנועה ומפלגה אשר יציצו ויפרחו חדשות לבקרים.

ועתה נבוא חשבון עם בעה"ב שלא למדו ולא שמשו כל צורכם להגיע לידי כהונת הרבנות. הרי הם כמו זר נחשבו. שאסור לו לישא את כפיו ופסול לעבודה. מכל שכן אנשים כאלה שלא תפסו את התורה כל עיקר, אף פעלו עוולה ובדרכיה לא הלכו, בודאי שאין להם הרשות להתיצב בראש מערכות ישראל ולמשול בו ממשלה בלי מצרים.

נמצא לפי זה, שכמו אז כן עתה, החורבן העיקרי של עמנו בזה, שההדיוטים קופצים בראש והרבנים וגדולי תורה נדחים לקרן זוית, ואין תשועתן של ישראל אלא כשישובו שופטינו כבראשונה ומשמעת והשפעת התורה תחזור לאכסניא שלה.