וכי 'נבחרים' שכאלו יצילו את העם? האמנם בהם מותנה קיומנו ובטחוננו? וכי אלו השרים, מהווים ערובה לקיום העם ועתידו?

חיים אנו בתקופה כזו, אשר איננה מתרת לנו להשלות את עצמנו בשום ענין. "אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה", אנו כיהודים, מה יבטיח את קיומנו? במה אנו מובטחים?

 

הנה, זקנים שבנו אשר חיו בתקופת מלחמת העולם הראשונה לפני יובל שנים, רואים במאורעות התקופה משום המשך למלחמת העולם, אשר מאז ועד עתה העולם רועש ותוסס ו"רשעים כים נגרש".

 

מדינות ענק התערערו יסודותיהן, חרבו ונמחקו כליל. מדינות אשר שלטונן נמשך מאות בשנים, כמו רוסיה אשר שלש מאות שנה הונהגה בה מלוכה על ידי דון רומנוב ויורשיו, שלטון מלכות אשר ריכז תחתיו מדינות רבות כמו ליטא, פולין, בוכרה, גרוזיה קווקז ועוד - הכל נמחק ובן לילה אבד זכרם, עד כי נתקיימו במלואם דברי הנביא חבקוק )ג', ו'(: "עמד וימודד ארץ ראה ויתר גויים, ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם".

 

 

 

גם אנו חיינו במדינות אשר בן לילה אבדו: פולין היתה מדינה אשר מנתה שלושים מיליון נפש, ובן לילה חרבה. לליטא ולכל אותן מדינות שברוסיה - אין זכר. ואיך זאת נשלה את עצמנו לשים מבטחנו באדם? איה כחו של בן אנוש - ובמה יתגאה בן אדם?

 

 

 

רבותי! בעולם שכזה, הולכת וגוברת שנאת ישראל. אם פעם היתה אנטישמיות במדינות אחדות כמו רוסיה ורומניה, הרי שהיום נעשתה האנטישמיות נחלת העולם כולו. אמריקה שונאת לנו, אנגליה וצרפת שונאות לנו, כי הכל רואים ביהודים את הגורם לסבלם. רק מחמת היהודים הובלה אמריקה למבוי סתום ביחסיה עם רוסיה.

 

 

 

כל זאת מוכיח לנו וטופח על פנינו לומר: ראו נא היכן אתם עומדים! ותחת זה, הכל מעלימים עיניהם מראות האמת, ומשלים עצמם לחשוב, כי עומדים הם במעמד שווה לזו של אמריקה... לאמריקה יש נשיא ושר - גם לנו יש נשיא ושר משלנו... בחדא מחתא אנו והם וידידות הם רוחשים לנו... הלא זו ממש ליצנות!

 

 

 

הרעיון הכוזב, אשר דימו היהודים לחשוב כי הקמת המדינה - בית לאום לעם היהודי - תהווה פתרון לבעית האנטישמיות כלפי העם, הופרך. טעה לחשוב מי שסבר כי יהודים לא יהיו עוד מוכים ומעונים. גם המחשבה שבהיותנו עם ככל העמים נזכה להכרה שווה בין העמים - נתבדתה. כל הרוצה לראות, נוכח בעליל כי הקמת המדינה לא פתרה את בעיותינו.

 

 

 

אין אנו שרויים בגלות בין מדינה אחת בלבד, כי אם בגלות בין מאה מיליוני ערבים ומאות מיליוני גויים. במה, איפוא, נשים מבטחנו? מי הם אוהבינו וידידינו? מי יעזור לנו ומי בכוחו לעזור לנו? אל מי נישא עינינו? - הלא הפוליטיקה ממירה דעותיה מיום ליום, היום מורה לכיוון זה ומחר נוטה היא לכיוון ההפוך, היום אומר לו עשה כך - ומחר אומר לו עשה כך!

 

 

 

לאור מאורעות שכאלו, אשר לעינינו נתקיימו דברי הכתוב: "עמד וימודד ארץ" - בזמן שמדינות בנות מאות שנה חרבו "ויתפוצצו הררי עד", היה עלינו לראות אצבע אלקים המושטת אלינו בקריאת: שובו בנים, היכן אתם, מי יושיע אתכם ובמה אתם בוטחים?!

 

 

 

אך דא עקא, בואו וראו כי תחת אשר להתעורר לאורם של דברים, מתדרדר מצב האומה עוד ועוד, באופן כה נורא אשר מעולם לא נשמע כמותו, באופן המחייב ממש לקרוע קריעה כדין למשמע אוזן מן הנעשה היום בריש גלי.

 

 

 

כי אם פעם היה יהודי מחלל שבת בתוככי ביתו, היה בוש במעשהו, ולא היה הדבר מפורסם אלא אך ורק בין אנשי עיירתו, אולי עשרות איש ידעו מן הדבר או שמא גם מאות איש, אבל היום נעשה הכל בראש כל חוצות לעיני מיליוני איש השומעים ורואים בנעשה כאן באמצעות כלי התקשורת המפותחים!

 

 

 

ואף אותם הנקראים בשם "נבחרי האומה" - מחללים שבת בראש חוצות, בפרהסיא רבתי, ומגדפים ומחרפים שם שמים ואין פוצה פה ומצפצף, והכל - בריש גלי, כלפי עולם ומלואו הצופה בדבר בכל ארבע קצוות תבל!

 

 

 

ואנו עומדים ותמהים ומשתאים למול מחזות נוראים אלו - וכי 'נבחרים' שכאלו יצילו את העם? האמנם בהם מותנה קיומנו ובטחוננו? וכי אלו השרים, מהווים ערובה לקיום העם ועתידו?

 

 

 

לא זוהי 'לאומיותו' היחודית של עם ישראל, ולא אלו הם ה'לאומיים' האמיתיים אשר בם נתפאר... ומי המה אשר בשם 'לאומיים' יקראו? - רק אותם יחידי העם האוחזים בקרנות מזבחה של תורה!

 

 

 

הוא ששנינו בסוף נדה: "תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, שנאמר הליכות עולם לו - אל תקרי הליכות אלא הלכות". פסוק זה הנדרש בברייתא, הוא סיפא דקרא דנבואת חבקוק: "עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גויים ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם, הליכות עולם לו".

 

 

 

ממלכות ענק נעקרו, מדינות חרבו ושרים נופלים, מי יתמוך בנו ויחזק אשורנו? באיזה כח נצעד לבל תמעדנה רגלינו? - "הליכות עולם לו, אל תקרי הליכות אלא הלכות!" הקב"ה הולך ושט בעולמו וחפץ הוא בקיומו, אך מהו קיומו של עולמנו? - הלכות - עולם! כח התורה הוא הוא אשר עליו מושתת יסודו וקיומו של עולם.

 

 

 

אלא שבאופן יחסי, יחידים בלבד המה הפוסעים ב"הליכות- עולם" - בדרכה של תורה, אבל הכלל, רובו ככולו התדרדר פלאים ממש. מצב הקורא לנו לבל נשלה את עצמנו, חלילה. מן העבר השני, נשמעים כל היום דיבורי הבל ותוהו לאמר: אנחנו נעשה, אנו נפעל, אנחנו... אנחנו... אנחנו.. - הכרזות שוא שדופות של כחי ועצם ידי.

 

 

 

גם שומעים אנו את דאגתם של בני הקיבוצים, המוחים השכם והערב נגד 'כפיה- דתית'... הם מתריעים על כך שאינם יכולים לחיות בארץ ישראל חיי חופש כהבנתם הנבערת, יש 'כפיה דתית' - ילדיהם נאלצים להנשא בחופה וקידושין, בניהם נמולים בברית- קדש, ממש 'גוזלים' מהם את חופש ה'לאומיות'!! מיליון וחצי מתחנכים, לדאבוננו, ללא תורה, ואף אינם יודעים 'תפילה' מה היא...

 

 

 

הלזאת ייקרא 'לאומיות'?! אלו, לא בלבד שאינם 'שומרי תורה' - כי אף 'לאומיים' אינם... ואם כן, איפוא, אין פלא שגוברת הירידה מן הארץ ורבים מהם מתבוללים בין הגויים... מה אשם אותו צעיר ישראלי שאביו ציער עצמו עד שזכה ובא לארץ ישראל וחי בה מתוך דחק, יורד הוא לחו"ל נושא לו שם אשה נכריה וחי לו כאוות-נפשו, ומה הפלא?

 

 

 

הלא הכל כשר, הכל טוב, אין רע, ומה ימנע מאותו צעיר ויעכב בעדו מלנהוג כפי הבנתו, כפי החינוך אשר הקנו לו כאן 'מחנכי-ישראל'?

 

 

 

אבל, ה'לאומיות' האמיתית - לחנך את ילדינו בדרך התורה והמצוות, כי רק הדבקות באמונתנו בקיום התורה והמצוות היא מבטחנו האחד, והיא שעמדה לנו בכל הדורות!

 

 

 

יש להתלכד יחדיו לציבור הנאמן לד' ולתורתו, אשר בכוחו יהא להחזיק איש את רעהו במצוקות מלחמתה של תורה, דבר היכול להעשות דוקא בליכוד הרבים, שכן ה'יחיד' אין בכוחו להתמודד עם כל אותן מערכות.

 

 

 

ואף כי אמנם אין ציבור הרבים שלנו כי אם שה אחת בין שבעים זאבים - ממש כפשוטו, ועל דא ודאי קבכינן וממש נקרע הלב, ולא נאמין למראה עינינו, שכפי אשר חיינו בין הגויים - כך גם יעלה בחלקנו לחיות בארץ ישראל בין יהודים כ"שה פזורה בין שבעים זאבים".

 

 

 

ולא רק בארץ ישראל, כי אף בירושלים עיר הקדש, וגם שם באותה פינת-יקרת... הכל מותר, הכל מדברים על ד' ועל משיחו ללא מעצור, ואם קם אחד ומשמיע דברו נגד - הרי הכל עוצרים בעדו ומוחים על 'כבוד - הכנסת'... אבל נגד ד' - לא איכפת לאיש... על כבוד שמים, אין מוחה...

 

 

 

הבה נתחזק לכבודה של תורה, ונזכה לעזר שמים, שכן, כאשר כוונתו של אדם באמת לשם שמים - הקב"ה עוזרו ומעניק לו שפע של סייעתא דשמיא למען יצא דבר מתוקן מתחת ידו. )מכתבים ומאמרים(