ועל מנוחתם יקדישו את שמך – מנוחת הנפש

מלים אלו אמר רבי שלמה וולבה זללה"ה כשהספיד את מרן הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל.

כתבו בסוף תפילת "אתה אחד" של מנחה בשבת "ועל מנוחתם יקדישו את שמך." ובמליצה יש

 לומר, שעל ידי "מנוחת הנפש" שהיתה דרכו בחיים, רבי יעקב קידש את שם הקב"ה.

מרן הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, שהיה ראש ישיבה בארה"ב, היה ידוע כאחד מגדולי

 ישראל, הציבור הרחב נהג לפנות אליו עם שאלות בהלכה ובהנהגת החיים. אחד הדברים

 הבולטים ביותר באישיותו, היה מנוחת הנפש שהיתה לו.

לפני שנים באתי אליו, אל רבי יעקב זצ"ל, עם קבוצת מחנכים על מנת לשמוע את חוות דעתו

 בנושאי חינוך. מהרגע הראשון שנכנסו לביתו, ראו את פניו הקורנות בחיוך חם, את שלוות

 הנפש האופיינית לו אשר שלטה לאורך כל הדיון. חשנו איך גישתו של רבי יעקב לכל שאלה

 משאלותינו, הינה, ב"ישוב הדעת."

הוא הוסיף חידוש כאשר הוא התחיל לדון בענין. בגישה זו, לפני שהוא נתן דעתו על

 הענין, הוא אמר לאורחים בנחת: וזה מה שאתם שואלים? תדעו שבדידי הוה עובדה (אצלי

 היתה בעיה כזו). קודם, נלמד יחד מהעובדה שקרתה עמי.

אצל רבי יעקב היו שתי תכונות אלו – "מנוחת הנפש" ו"ישוב הדעת", הוא לא היה היחיד

 במעלות הללו, היו עוד גדולי ישראל שהצטיינו בהן.

מרנן הגאונים רבי משה פיינשטיין זצ"ל, רבי יעקב רודרמן זצ"ל, ורבי שלמה זלמן אוירבך

 זצ"ל ועוד בודאי רבים שלא הכרתי, היו ג"כ מוכתרים במידות אלו. כל אחד שהיתה לו

 הזכות להיפגש עם גדולים אלו היה מתפלא איך ששני הכוחות הללו היו מושרשים בנפשם.

@9

לפני שאנחנו ממשיכים להתבונן בענייננו כדי לבאר בדיוק את מהותם של שני הביטויים,

 "מנוחת הנפש" ו"ישוב הדעת", נבין את פירושן של המלים "מנוחת הנפש" שהוא פשטות,

 היינו שלוה, שקט ורוגע.

דבריו של מרן הגה"צ רבי שמחה זיסל זיו זצ"ל, הסבא מקלם, מבאר: מה זו "מנוחת הנפש"

 וז"ל:

אין מנוחה כמנוחת הנפש – "מנוחת הנפש" שכולם שואפים אליה אינה כמובנה השטחי, מנוחה

 של אי עשייה, הימנעות מעבודה. אלא אדרבא, במנוחה קיימת עשיה חיובית, כאשר האדם

 משוחרר מטרדות והוא מנצל את המנוחה להתרכז ריכוז מלא בתפקיד שיש לו בהווה לפניו

(בעל ספר "שפתי חיים" בשם בעל "חכמה ומוסר", ח"א מאמר סימן קנ"ב-קנ"ג).

מהי המידה של "ישוב הדעת"?

המובן הוא דעה שקולה, מחשבה צלולה, כמו שכתוב "והתורה נקנית… בישוב – "שיהיה מיושב

 בדעתו ולא מבוהל בדבריו" (תפארת ישראל) (אבות ו, ה).

כך כתב מרן הרש"ז מקלם "ואין פיזור כפיזור הנפש ואין מנוחה כמנוחת הנפש…" פיזור

 הנפש היינו מבזבז את כוחותיו והוא חסר מנוחה, ואז איננו יכול לעשות את תפקידו

 כראוי. מאידך, המנוחה האמיתית היא מנוחת הנפש ולא מנוחת הגוף" (חכמה ומוסר ח"א

 מאמר קנב-קנג).

ולדוגמא, מרן הרש"ז מביא את החטא של דור המבול כמו שנאמר (בראשית ו, יא), "ותמלא

 הארץ" ותרגם אונקלוס "ואתמילאת ארעא חטופין", שהיו חוטפין וגוזלים מהזולת כי היו

 חסרי סיפוק ברכושם, ולכן לא היתה להם מנוחת הנפש. תמיד היו בבלבול הדעת ובדאגה

 להשיג אמצעים נוספים ע"י החמס, וכל זה נובע מחוסר אמונה ובטחון בהשי"ת שיתן להם את

 כל הכלים הדרושים לצרכיהם בשלמות. נמצא שחוסר מנוחת הנפש הביא אותם לגזול ולחמוס,

 ובגין כך נחתם גזר דינם לכליון (שם).

@9

רעיון זה שבלבול הדעת נובע מחוסר אמונה ובטחון בהשי"ת מבואר בהרחבה בספר "חובת

 הלבבות", שער הרביעי שער הבטחון.

בעל "חשבון הנפש" מלמד אותנו מהו הקשר בין ישוב הדעת ומנוחת הנפש.

וכך הוא מבאר:

כל זמן שדעתו של אדם מיושבת עליו, נפשו המשכלת שוקטת על משמרתה ושופעת במוחו כאבוקה

 ברומו של בנין הגוף… אבל משעה שדעתו מטרפת עליו, אזי נופלת אימה חשכה עליו, וניטלת

 ממנו עצה וגבוה. ולכן האדם צריך להתגבר על מאורעות פחותי הערך, רעים או טובים,

 שאין כדאי לבלבל עבורם את מנוחת הנפש.

לאחר עיון בענין זה, באים למסקנה שכדאי לבנות ולהבנות בשני מושגים אלו, ורעיון זה

 מופיע בפתגם ביידיש.

"צו האבן ישוב הדעת מוז מען פריר האבן בארואיקונג". התרגום - "כדי לרכוש ישוב הדעת

 יש צורך קודם להיות במצב של רגיעה" (ספר "זאגט א גוט ווארט" עמ' 115).

מה הוא המקור לקשר הזה שבין שני רעיונות אלו? מאיפה לומדים יסוד זה.

חז"ל מפרשים שכאשר אחשורוש נמלך עם החכמים מה לעשות במלכה ושתי על אשר לא עשתה את

 מאמר המלך אחשורוש (אסתר א, טו), אמרו החכמים למלך "מיום שחרב בית המקדש וגלינו

 מארצנו ניטלה עצה ממנו ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות" זיל (לך) לגבי עמון ומואב

 (שיושבין במקום) (מגילה יב: ), ורש"י מפרש, ויפה אמרו לו, דודאי כן הוא שמתוך

 שהאדם שקט, דעתו מיושב עליו שנאמר, שאנן מואב מנעוריו (ירמיה מח, יא). (שם).

רואים מכאן שבגלל גלותו של עם ישראל מעל אדמתו ניטלה עצה ממנו ולכן אין ישוב הדעת

 לכלל ישראל. לפי זה הפתגם: "כדי לרכוש ישוב הדעת, קודם יש צורך במנוחת הנפש".

מרן הגאון רבי שמעון יהודה הכהן שקפ זצ"ל היה מדגיש ומראה לנו את חשיבותה של מנוחת

 הנפש:

כאשר מסר לתלמידים שיעור, היה לו סגנון מיוחד באיזה אופן למסור את השיעור.

בספרו "תורה יבקשו מפיהו" (עמ' 66) אודות דברי ימיה של ישיבת "שער התורה" בגרודנא,

 מביאים שני קטעים אודות הנהגתו במסירת השיעור.

מעולם לא נתפס לריתחא בשיעוריו, לא אפף אותו קורטוב של התלהבות כלשהו, וזאת, מתוך

 שיטה שהרגש לא ישפיע על הגיון השכל שהרי כל שיטתו היתה "ההגיון הצרוף", מנוחת הנפש

 וחישוב שכלי מאוזן, ואולם גם בניחותא שלו.

"בשעת מסירת השיעור היה רק מבהיר ומנהיר הדברים בפיו, אך את תנועות הידיים כדרך

 הלומדים היה עושה רק בתוך הסטנדר. כי סברא צריכה להיות בהירה, ברורה ומובנת ללא

 באור ע"י תנועות ושפת הגוף, אלא שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך".

האם ישנן דרכים לקנות את "מנוחת הנפש?"

הגה"צ רבי חיים פרידלנדר זצ"ל בספרו "שפתי חיים" (עמ' נב) בציטוט מאחד הוועדים הוא

 מציע מה לעשות למעשה בעבודה זו?

ואלו דבריו:

למעשה צריך לעשות תרגילים ופעולות קטנות וקלות, כגון: בשעת הלימוד להתחיל בקבלה,

 שרבע שעה אני לא מפנה את ראשי להסתכל ימינה ושמאלה, ובודאי שאיני קם ממקומי. ברבע

 שעה זו אני רוצה להיות מרוכז כולי במה שאני לומד…

דרגה גבוהה יותר בעבודת "מנוחת הנפש" הוא הריכוז במחשבה, להתחיל לתרגל ריכוז המחשבה

 על נושא אחד בלימודו או בעבודה מבלי לסטות ממנו במשך שלשה רגעים. ולאחר שיקנה

 בנפשו דרגה זו ימשיך להרחיב את זמן המחשבה לחמשה רגעים ויותר, על נושא אחד עד

 שיקנה בהדרגה את "מעלת מנוחת הנפש".

ולפי דברים אלו של ריכוז במחשבה יגיע למדרגה שיהיה לאדם כח של דעת שקולה וצלולה.

@9

מהדברים דלעיל לומדים כמה נקודות חשובות:

קודם, צריך אדם לדעת את ההגדרות של שתי מדות "מנוחת הנפש" ו"ישוב הדעת" אשר ראוי

 לכל אדם לשאוף להגיע למדות אלו.

יש צורך לזכור ששתי מדות אלו קשורות זו לזו. "יישוב הדעת" הוא כאשר הדעת שקולה

 והמחשבה צלולה.

האדם צריך להתגבר על מאורעות פחותי הערך, רעים או טובים, שאינם כדאיים אשר מבלבלים

 את "מנוחת הנפש."

כלל גדול, שאין מגיעים ל"ישוב" הדעת בלי "מנוחת הנפש". בלבול הדעת נובע מחוסר אמונה

 ובטחון בהשי"ת. על ידי מנוחת הנפש יכולים לקדש שם שמים. והלוואי וכולנו נשתדל

 ונצליח לרכוש מדות נפלאות שכאלו.