כמה אנו מורעלים משעבוד מלכויות רוחני?!
דרכי הגויים בחיים ובמחשבה הסתננו אלינו: השאיפה לחיי נוחיות ומותרות שזוהי מציאותם ומהותם; כל אופנה שממציאים חייטי פריז קופצים עליה גם בא"י, וכאשר ההיפים בניו יורק מגדלים שערות ארוכות, מחקים אותם גם אצלנו. כל זה הוא מסוד שיעבוד מלכיות, שאנו משועבדים להם גם כשנדמה לנו שיש לנו עצמאות. ומהות כלל ישראל האמיתית היא בהסתר ובהעלם גמור.
שיעבוד גלויות
היום גובר והולך. פעם היה מורגש יותר בגשמיות, והיום הוא מורגש ביותר ברוחניות.
שיעבוד זה חדר לתוך חוגנו, כולנו מרגישים בו. ואף מי
שכובש את יצרו ואינו הולך כך, מוצא יופי בזה. השירים שלהם מוצאים חן בעינינו,
ועיתונים חילוניים זולים אינם מוקצה אצלנו, אף שכל אחד יודע ומרגיש היטב כמה כל
מבט בהם מזיק, שאינם נרתעים מלתאר באריכות פשעים מגונים ודעות כפרניות.
כמה אנו מורעלים כבר משיעבוד מלכיות רוחני?!
לכאורה פלא
הוא מה ראה הקב"ה להזהיר כה הרבה "השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך פן תדרש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגויים האלה את
אלהיהם ואעשה כן גם אני" )ראה יב, ל( "כי אתם
ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עברנו בקרב הגויים אשר עברתם ותראו את
שקוציהם ואת גלוליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם, פן יש בכם איש או אשה כו' אשר לבבו פונה היום מעם ד' אלקינו ללכת לעבוד את אלהי
הגויים ההם, פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה" )נצבים כט,
טו-טז( - למה וכיצד זה יעלה
על לב אדם מישראל ללכת לעבוד שקוציהם וגלוליהם שהם "סרוחים כגללים"
)רש"י שם(, ומה הצורך להזהיר בפני דבר רחוק כזה?
אדמו"ר
רבי ירוחם זי"ע גילה בזה דבר עמוק: ענין החנופה לרשעים אינו פשוט שמתבטלים
לפני רשעים, אלא כח הוא באדם שרוצה בדווקא למצוא חן
בעיני כלן אפילו משוגע ומטורף לגמרי המזדמן למחיצתו ורוצה הוא למצוא חן בעיני
משוגע זה, ואם מישהו בסוף העולם אינו מחזיק ממנו, אינו ישן בלילות ומחפש עצות איך
יוכל לעשות שהלה "יחזיק" ממנו. וזהו הכח הדוחף לעבודה זרה! אם עברו רק
בסביבתם של עובדי ע"ז, כבר רוצים למצוא חן בעיניהם - ובאיזה אופן יוכלו למצוא
חן? כשיעבדו את אלהיהם!
זהו הכח הנורא
הדוחף לקבל כל אופנה, לרוץ אחרי כל דבר חדש שהגו טפשי עולם, רק לא להיות שוטים
בעיני הבריות, ורק להיות נחשב בעיניהם כאחד מהם, שיכבדו אותנו ו"יחזיקו"
מאתנו! זהו הכח המסוכן ביותר המקנן בנפשנו, הוא מסוגל ח"ו להעביר אדם על דעתו
ודתו אם אך הוא מרגיש שמבזים אותו בגלל אמונתו והילך חייו בתורה ומצוות. זהו העומק
של היצר הרע החיצוני, וממנו אנו צריכים להזהר ולברוח בחרוף נפש, ודווקא לא לקבל
שום אופנה ושום הנהגה שבאה אלינו ממקורות של טומאה! ובזמן המועט הנשאר עוד עד בוא
משיח צדקנו בב"א, עלינו להתחזק כחומה שלא להיגדר
בשום אופן אחרי טומאה וחילוניות ודעות ומנהגים זרים, ונחשל כהנו לסבול כל עלבונות
ובזיונות, ולהיחשב עוטים בעיני העולם כל חיינו ולא להיחשב רשע בפני הקב"ה
אפילו שעה אחת!
בהלכות גירות,
ששואלים אותו "אינך יודע שישראל בזמן הזה דוויים וסחופים? ואם הוא עונה
"יודע אני ואיני כדאי" מקבלים אותו מיד, כי הוא בר צדק, הוא מביא מהי
פנימיות הכלל ישראל, וכי בשביל פנימיות זו כדאי לקבל כל בזיונות שבעולם, כי איזה
עומק ואיזו פנימיות אנו מקבלים תמורת בזיונות העולם - ומי יודע אם לא זאת עבודתנו כהיום
הזה, לבא להתגייר לומר "איני כדאי" לאושר - זה להיות יהודי אמיתי אפילו
אם נצטרך לסבול כל בזיונות שבעולם! ויהי זה כל המבט שלנו על חיינו בימי התשובה
האלו, להלחם בעיקר נגד היצר החיצוני בכל תופעותיו, ולא להיגרר אחריו כלל וכלל,
ובזה נזכה לפנימיות הלב שהקב"ה נקרא לבן של ישראל!
