מדוע הם משקרים
נתחיל בסיפור מהחיים:
"האם כבר התקשרת אליו", הרעים הבוס
הגדול בקולו.
העיתונאי היסס לרגע. היתה זו שעת לחץ. שיחת הטלפון היתה חיונית עבור ביצוע פרוייקט חשוב. אבל - הוא טרם התקשר. מדוע? מה זה חשוב?
מבחינתו של הבוס, דבר שלא נעשה הוא מחדל, ללא קשר לשאלה אם הסיבה היתה מוצדקת, או
לא.
ומסתבר, דרך אגב, שהיא לא היתה כל כך מוצדקת...
האם לומר את האמת? העיתונאי נמלך בעצמו, ולא התקשה להגיע אל המסקנה הנוחה
והקלה. הוא ענה:
"לא השגתי אותו עדיין".
התשובה הזו היתה משכנעת כמעט כל אחד. לא מנהל
אמריקני שמכיר את העולם ואת אנשיו.
"עיניו של הבוס נצצו", מספר העיתונאי. "רק רגע", הוא
אמר, אם גם בחוסר סבלנות בולט. "מה אתה רוצה בדיוק לומר? שהתקשרת אליו, אבל
לא הצלחת להשיגו, או שבכלל לא התקשרת עדיין?"
העיתונאי הבין שנתפס. הוא גם הכיר את הבוס,
וידע שמוטב להודות על האמת. הפעם.
""אופס"" הוא נזכר באותו
רגע לא נעים. "היה עלי להודות בעצם לא ניסיתי אפילו להתקשר אליו...".
@5שקרים ושקרנים
זה לא התחיל מהיום.
מרק טויין היה אחד הסופרים האמריקנים הידועים
ביותר. חוש ההבחנה שלו בבני אדם היה יוצא דופן בחדותו. אם גם המשפט שחרץ על האופי
האנושי היה לעתים קרובות מר, הניסוח לעתים קרובות היה הומוריסטי דיו כדי להרשים את
הבריות. גם בנושא שלנו היה לו מה לומר:
"כולם משקרים. כל יום, כל שעה. ערים וישנים, בחלום, בשמחה ובצער. גם
אם אדם יכלא את לשונו מלדבר, רגליו, עיניו וכל גישתו ימשיכו להביע הונאה...".
חריף מדי? יתכן. אבל מאד אמיתי. טבעו של האדם )ללא תורה ויראת שמים( הוא
לשקר, להתעלם מן האמת, או להעלים אותה.
"ההונאה נמשכת כחוט השני בכל ההיסטוריה האנושית", טוען ה"סיינטיפיק אמריקן",
בטאון המחקר החשוב של ארה"ב. זה בולט במיוחד בספרות. בין אם מדובר בספרות
העתיקה, הקלאסית, בה גיבור העלילה משקר כדי להצליח ולהתקדם, ובין אם מדובר בחיים
המוצגים בעלילות האמריקניות האופייניות לתרבות המערבית. "אולי האמריקנים
אוהבים את הסיפורים האלו בגלל שהשקר כה אופייני לחיי האדם", מציע ה"סיינטיפיק אמריקן"
בזהירות.
וזו לא רק השערה מתקבלת על הדעת. זה מה שמוכיח מחקר של פסיכולוגים. למשל,
מחקרו של רוברט פלדמן, פסיכולוג מאוניברסיטת מסצ'וסטס.
ב-2002, ערך פלדמן מחקר בין הסטודנטים שלו. הוא ביקש מהם לשוחח שיחת חולין
רגילה עם אדם זר - אך בלי ידיעתם הקליט וצילם את השיחה. לאחר סיומם של כל
הראיונות, הוא ביקש מהסטודנטים לבדוק את עצמם. האם תמיד אמרו את האמת במהלך השיחה?
שיחה שבה לא היתה שום סיבה לשנות מן האמת?
@5הוכחה מדעית
התוצאות היו מדהימות. 06 אחוזים מן הסטודנטים הודו ששיקרו לפחות פעם אחת
במהלך השיחה - שיחה בת עשר דקות בלבד. אך היו כאלו ששיקרו יותר. מספר השקרים
בממוצע עמד על שלושה.
מה היה טיבם של השקרים? היו שקרים ממינים וזנים שונים. היו שקרים ברורים,
והיו "אי דיוקים". היו הפרזות, והיו התפארויות.
פלדמן ציין שמספר השקרים היה שווה בין גברים
ונשים. אולם הם שיקרו ממניעים שונים.
כמובן, כל הנתונים האלו מסתמכים על הסטודנטים שהודו בשקר. האם היו גם כאלו
ששיקרו ואמרו שלא שיקרו כלל?
אתם מוזמנים להסיק את המסקנות המשוערות
בעצמכם...
המחקר של פלדמן המשיך למעשה מחקר שנערך עשר שנים קודם לכן, בו התברר כי
יותר מ-09 אחוזים של סטודנטים נהגו לשקר בנוגע לפרטים אישיים של חייהם. ההבדל היה
שגברים נהגו לשקר על מנת להתפאר, בעוד הנשים ביקשו להצטנע.
כדי לבדוק את מידת הכנות של הנשאלים, ערכו החוקרים השוואה בין שתי צורות
בדיקה. באופן הראשון, ריאיינו את הנשאלים בצורה
המקובלת. באופן השני, חיברו אותם למכונת אמת. למעשה, זו לא היתה מכונת אמת אבל
הנשאלים לא ידעו זאת.
התברר - אולי במפתיע ואולי לא - כי תחת האיום בביקורת של מכונה לזיהוי
שקרים, מספר השקרים פחת פי שנים. המשתתפים עדיין לא הקפידו תמיד לומר את האמת. אבל
הנכונות שלהם לשקר ולעמוד בסכנה להיתפס היתה נמוכה בהרבה.
ניתן לתמוה: האם מותר לשקר כדי לערוך ניסוי מדעי? ה"סיינטיפיק
אמריקן" מצא את ההצדקה הבאה: "כמה אירוני שעל
החוקרים היה לרמות את הנבדקים כדי לגרום להם להודות את האמת ביחס לשקרים
שלהם...".
@5שקרים גדולים וקטנים
המחקר הפסיכולוגי מוכיח כי אנשים מוכנים לשקר, שקרים ברורים ובולטים, שקרים
שעלולים להחשף בקלונם - למרות שהם יודעים יפה שמה שהם עושים הוא מגונה. והכל -
לתועלת אישית.
אבל יש גם שקרים שהם פחות בולטים לעין. יש שקרים שהאדם מסוגל לרמות את עצמו
לגביהם, ולשכנע את עצמו שהם "לא כל כך נוראים". שהם "כמעט
אמת". כל כך קל לשכוח, כמאמרו של האדמו"ר מקוצק,
ש"מה שהוא חצי אמת הוא שקר שלם"...
"אנו משקרים על ידי השמטת פרטים, ואנו משקרים באמצעות הערמומיות
שבניסוח", מדגים ה"סיינטיפיק אמריקן". אנו מזילים דמעות תנין, מחייכים בנחמדות לאנשים
ומאחלים להם "יום נעים", ובשעת הצורך אנו גם מעמידים פנים שיש לנו רגשות
מסויימים בשעה שאין דבר יותר רחוק מן האמת.
ובכלל, האם כל חיינו אינם מבוססים על הונאה - שואל המחקר המדעי. קחו למשל
את האיפור ואת הלבוש המתחייב של איש עסקים בחברה המערבית. האם אין הוא קונה בגדים
במיוחד כדי להראות את עצמו בצורה הנאה והמרשימה ביותר? האם אין בני אדם שמשקיעים
בניתוח קוסמטי כדי לעשות רושם טוב יותר, חיצוני, על אחרים?
עצם השימוש בבשמים ודאודורנטים מהווה שקר ברמה מסויימת,
טוען ה"סיינטיפיק אמריקן".
האדם תמיד מנסה להציג את עצמו כמה שאינו, ולהסתיר מה שהוא באמת.
מדוע לשקר כה הרבה? תשובתם של החוקרים אינה מחמיאה. האדם משקר משום שזה
עובד, משום שזה מצליח. בעיני בשר, השקר המוצלח מביא לתוצאות טובות.
יש כאן משהו עמוק ויסודי. בלשון המדעית, האדם משקר משום שהוא רוצה להועיל
לעצמו. בשפה היהודית, האדם משקר מפני שיש לו יצר הרע לשקר, וזה טבעו של האדם.
@5מסרים ושקרים
חוקרים טוענים כי העברת מסרים שקריים אינה ייחודית לאדם. ניתן לזהות תופעה
כזו - כמובן, ללא מודעות וללא בחירה - גם אצל בעלי חיים, ואפילו אצל צמחים.
קצת קשה לדבר בהקשר כזה על שקרים, אבל בהחלט קיימת תופעה של העברת מידע
מוטעה ומטעה. וכך זה נעשה:
בעלי חיים, ולפעמים גם צמחים, מתקשרים עם הסביבה באמצעות מגוון של אמצעים.
קולות, צבעים, כימיקלים הנישאים באויר ושיטות נוספות.
זה האופן שבו עולם הצומח והחי מתקשרים ופועלים. בעלי חיים מזהים זה את זה
באמצעים אלו. הצמחים, הזקוקים לבעלי חיים מסביבם, מאותתים להם באמצעים אלו. ההנחה
הבסיסית של חוקרי עולם החי והצומח היתה שכל המסרים האלו הם מדוייקים.
אילולא כן, מה התועלת שבהם?
היתה זו הפתעה לגלות שגם כאן, "מינים וזנים שאינם בני אנוש משקיעים כה
הרבה כדי להעביר מסרים לא מדוייקים".
קחו לדוגמא את הסחלב. אחד הזנים שלו ידוע בפרחים הכחולים היפים שלו. רק
מעטים יודעים שפרחים אלו נועדו לפתות את הצרעות להתקרב אליו, ובכך לסייע לתפוצת זרעיו
של הצמח.
האם זה שקר? ובכן, המראה החיצוני, וגם הריח שאומר משהו לצרעות, הם בהחלט
בגדר של מסר מטעה. אבל תהיה זו טעות לדבר על שקר מכוון, כמו מעשה ידי אדם. הפרח
אינו מתכוון "לרמות" את החרקים. הוא נברא כך שזו שיטת הריבוי שלו.
ובכל זאת, מתקבל רושם חריף כי "עלמא בלא שיקרא לא קאי"
) העולם אינו יכול להתקיים בלא מידת השקר(.
"אולי זה יכול קצת לנחם אותנו", מציע ה"סיינטיפיק
אמריקן" לקוראיו, לאחר הזעזוע של ההכרה העצמית
המביישת.
@5מריבה בין אחים
המקום: אפריקה. המדווח: חוקר שהגיע כדי לעקוב אחרי החיים בסבאנה של אתיופיה. בעקבות השמות שבחרו החוקרים, נקרא לדמויות
בעלילה שלנו מל ופאול. מל היא הגדולה. פאול הוא האח הקטן.
מל חפרה וטרחה כדי לשלוף מן האדמה בצל של צמח מקומי שאין לו שם עברי )
באנגלית קוראים לו MROC(. זו היתה עונת הקיץ. היה מחסור במזון, והאדמה היתה קשה
ביותר. פאול ישב מהצד והתבונן באחותו העובדת קשה.
כאשר מל הצליחה לשלוף את הבצל הטעים החוצה, הגיב פאול לפי התוכנית שהכין
מראש. הוא הרים קול זעקה נורא. אמם, ששהתה בטווח שמיעה, זינקה מייד לעברם. היא
הניחה שמל פגעה באחיה הקטן. לפיכך, בלי לחכות, היא החלה לצווח לעברה וגרשה אותה,
וגם בשעה שמל האומללה נמלטה על נפשה מפחד, האם המשיכה לדלוק אחריה.
הבצל נותר מאחור, ועד מהרה הוא נפל טרף לשיניו החדות של פאול. למעשה, הוא
השתמש בטריק הזה כמה וכמה פעמים עד שנתפס...
העוקץ הוא שהסיפור אינו מספר כלל על בני אדם! פאול, מל, האם וכל השבט היו
בעצם קופים מסוג בבון. התיאור לקוח מתוך מחקר שנערך ב-7891 בידי חוקרים מסקוטלנד.
מסקנתם של החוקרים היתה שהקופים פקחים למדי. הם קראו לכך "ההיפותזה של
האינטליגנציה המקיוואלית" ) על שמו של הוגה דעות
מימי הבינים, שהטיף לשימוש בשקרים וניצול בפוליטיקה(. לפי ההיפותזה הזו, השקר הוא
אמצעי נוח להשגת מטרות, והוא נובע באופן "טבעי" מהשימוש בשכל.
סדנא דארעא חד הוא. עלמא בלא שיקרא לא קאי...
@5שקרים חברתיים
החוקרים נהנו הנאה מרובה לגלות שהקופים מסוגלים לשקר. היה בזה איזה תירוץ
לכך שגם בני האדם, ואפילו הם עצמם, נוהגים כך. קל מאד להסיר מעצמך אחריות, אם ניתן
לגלגל את האשמה על כך ש"כך נולדתי"...
גם בחברה המודרנית ממשיכים לשקר כדי להשיג תוצאות. מכינים "קורות
חיים" מסוגננות היטב, ו"לא מדוייקות"
כדי לעשות רושם ולקבל משרה טובה ומכניסה.
זה קיים אפילו במקום שבו האמת דרושה מעל לכל.
במחקר המדעי.
לאחרונה התפרסם סקר שנערך בארה"ב בין מדענים. התוצאה המדהימה היתה כי
אחד מכל שלושה חוקרים רימה או חרג מכללי המחקר ) מה שמנע השגת תוצאות מדוייקות(. הממצאים "מעלים שאלות קשות על מידת היושר של
המדענים, ומידת האמינות של המסקנות הרפואיות הנגזרות ממחקריהם", כתב עיתונאי
שסקר את הפרשה העגומה.
הסקר התפרסם ב"נייצ'ר", כתב העת המדעי
היוקרתי ביותר בעולם. השתתפו בו יותר מ-0003 חוקרים, כולם בתחום הרפואה. כולם גם
קיבלו מענק מחקר מטעם הממשל האמריקני.
השקרים היו מסוגים שונים. אחוז קטן גנבו רעיונות מחוקרים אחרים. היו כאלו,
במספר קטן מאד, שפשוט זייפו את התוצאות. אך 51 אחוזים הודו שהם העדיפו
"להתעלם" מממצאים שלא עלו בקנה אחד עם התיאוריה שלהם. כאשר יש נתונים
סותרים, צריך לוותר על התיאוריה, אך הללו העדיפו להתעלם ממה שסתר את דעותיהם, בגלל
שהיתה להם "הרגשה חזקה" שהם דווקא צודקים... מספר גדול עוד יותר שינו את
התוצאות כדי להתאימן למי שנתן להם כסף עבור המחקר.
ד"ר מרטינסון, שערך את המחקר, הזהיר כי
המדע אינו יכול להישאר "שאנן ומרוצה מעצמו". בראיון לעיתון אמריקני
הוסיף מרטינסון והדגיש כי אין מדובר רק ב"מספר קטן
של תפוחים רקובים".
מה לעשות, כפי שהודה עורך המחקר בעצמו, "המדען המודרני ניצב בפני
תחרות עזה, ודרישות שונות, לעתים בלתי סבירות, מטילות על החוקרים" מעמסה שהיא
כנראה כבדה מדי. אז מה עושים? "מתפשרים".
זו "לשון נקיה" לשקר.
כולם משקרים. אפילו המדענים.
@5השקר הפנימי
השקר הנפוץ ביותר אינו במדע, או בחברה. השקר שנמצא אצל כל אדם הוא השקר
שאנו משקרים לעצמנו. כאשר אין אנו מסוגלים להודות לעצמנו באמת בלתי נעימה, ואנו
מסדרים לעצמנו תירוץ מניח את הדעת, עם החסרון היחיד שהוא שקרי...
"אנו מאשימים כל אדם שמתברר לנו שהוא משקר לנו. אך אנו מתעלמים באופן
מדהים מהשקרים שאנו משקרים לעצמנו", כותב ה"סיינטיפיק
אמריקן".
יתכן שהקורא השטחי מתפלא על המסקנה הזו. האם לשקר לעצמך אינו כמו לגנוב כסף
מחשבון הבנק שלך? ובכלל, האם האדם אינו מודע לשקרים שלו?
ובכן, לא ולא. הכרת האמת הפנימית ניתנת להשגה
רק באמצעות עבודה קשה של התבוננות וחיפוש.
לפני כמה מאות שנים, הציע החוקר והפילוסוף, רנה דקארט,
דגם של צורת המחשבה האנושית. הוא טען שהשכל מכיר את עצמו לגמרי, כאילו היתה זו
ממלכה שכולה אורות, ללא צללים. אך זו "השערה מוטעית לעומק", כדברי ה"סיינטיפיק אמריקן".
המוח שלנו, שמשמש אותנו כדי לחשוב, פועל בצורה של מערכות מערכות. יש מערכת של חשיבה, ויש מערכת של התבוננות עצמית. אך
החשיבה אינה "רואה את עצמה". יותר מכך, ההחלטות שלנו מתקבלות לא באורח
מודע, כפי שאנו מאמינים, אלא בעומק אישיותנו, בשלב שקודם להתבוננות העצמית. עובדה
זו, שהדהימה את עולם המדע, הוכחה בוודאות על ידי פרופסור ליבט
כבר לפני עשרות בשנים.
"למרות שהמודעות העצמית שלנו אוהבת להציג את עצמה בתור מי שמקבלת
החלטות, נראה שזו אשליה ככל האשליות", כותב ה"סיינטיפיק
אמריקן".
כדי להכיר את עצמנו, עלינו לעצור ולהתבונן במה שעשינו בלא מודעות. וכאן
אורבת הסכנה. כפי שטענו גדולי המוסר, כאשר יש נגיעות, קשה מאד להבחין באמת. האדם
אוהב לשקר לעצמו וליפות את עצמו.
"כמובן, הונאה עצמית אינה תמיד מוחלטת", כותב החוקר דיויד ליוינגסטון. "לפעמים
אנו ערים לכך שאנו נופלים בפח שאנו טומנים לעצמנו. אנו רואים שהסיפורים שאנו
מספרים לעצמנו אינם מתאימים להתנהגות שלנו". אך גם אז מעטים הם אלו שעוצרים
כדי לבדוק ולתקן. הסטודנטים, במחקר שפתחנו בו את הסקירה שלנו, ידעו שהם משקרים
לאיש שאיתו דיברו. אבל זה לא הפריע להם כלל!
כדי להשתפר ולתור אחרי האמת, צריך לרצות להפסיק
לשקר. וזה לא קל. כלל לא קל.
@5לקנות אמת
לפעמים, אדם פשוט אינו מסוגל להתמודד עם האמת. החיים, כותבים חוקרים
בארה"ב, אינם קלים. כאשר אדם נאלץ להתמודד עם אמת כואבת, כמו סכנת מוות
מתקרב, או מכה קשה אחרת, הוא מפתח לעצמו מנגנון של הכחשה ותירוץ. אחרת, הוא פשוט
אינו מסוגל להמשיך להתקיים.
ובכלל, טוענים חוקרים, אלו שאינם מקפידים תמיד לברר את האמת הפנימית של
עצמם הם בדרך כלל "מאושרים יותר", כי אין הם רואים את האמת העצובה על
עצמם.
רק מי שאינו יודע את סוד העבודה העצמית, שאינו יודע את האושר שבהכרה בטוב
וברע שבנפש ובהשתדלות להתגבר עליהם - רק כך אפשר לכתוב את המסקנות האלו.
אבל כבר אמרו: חכמה בגויים תאמין. תורה בגויים
- אל תאמין.
במסגרת: על האמת ועל השקר
חותמו של הקב"ה אמת. כמה הגדילו חכמינו לעסוק בחובת החיפוש אחרי האמת,
וכמה צריך לברוח מן השקר. ליקטנו מעט מדבריהם, כפועל המלקט מן הכרם, כדי לאזן
במקצת את התמונה המרה שמציירים חוקרי אומות העולם על הטבע האנושי. זה מה שהתורה
מלמדת אותנו על החיפוש אחרי האמת - והשגתו.
כל מי שמוציא דין אמת לאמתו, מעלה עליו הכתוב כאלו היה שותף עם הקב"ה
במעשה בראשית ) מכילתא יתרו(.
והרמח"ל באר זאת באמרו:
ואחד מן העמודים שהעולם עומד עליו הוא האמת, אם כן מי שדובר שקר כאלו נוטל
יסודו של עולם, וההפך מזה מי שזהיר באמת - כאלו מקים יסודו של עולם ) מסילת ישרים,
פרק יא(.
ועוד אמרו רבותינו: לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת
בלבבו ) אוצר המדרשים, אייזנשטיין(.
וכן אמרו: מפני מה אותיות של אמת מפוזרים זו מזו ואותיות של שקר מוקפין זו על גב זו? מפני שאמת קשה לעשותו והשקר עומד אחר
האוזן, כדתניא דבי רבי ישמעאל בא ליטמא
פותחין לו בא ליטהר מסייעין לו. ומפני מה אותיות של אמת בשתי רגלים ואותיות של
שקר ברגל אחת עומדין, שכל העושה אמת הרי קיים לעולם
ונוחל העוה"ב ואינו ממעט בעוה"ז שנאמר כי שבע יפול
צדיק וקם וגו' ) משלי כ"ד(, ושקר אינו מתקיים לעולם שנאמר ורשעים יכשלו ברעה
) שם(. ) מדרש אותיות דרבי עקיבא, אייזנשטיין(.
ועל חובת החיפוש אחרי האמת, שאי אפשר בלעדיה לבוא עד תכלית האדם בעולם הזה,
כתב רבנו בעל חובת הלבבות בקיצור:
אמר לה השכל (לנשמה) : אם תאמרי אמת באשר ספרת, אפשר שתצליח בך הרפואה, ואם
איננו אמת כאשר אמרת, למה תפתי נפשך, כי החולה כשהוא מכזב לרופא, איננו מונה כי אם
עצמו ומפסיד הרופא טרחו ויכפיל על החולה חליו! ) חובות הלבבות שער ג פרק ה(.
ועוד כתב:
הלא תקיץ, אחי, תראה חסרון מה שחרצת עליו ומהרת אליו להעמיד גופך על ענינו
הטבעי, אשר לא תתמיד לך חברתו כ"א זמן מועט, לא יפרד ממנו צער ולא ימלט מפגע
בעוד התחברותך עמו. אם ישבע, יחלה, ואם ירעב, יחלש, ואם תלבישנו יותר מצרכו, יקוץ
ואם תניחנו עירום, מצטער. ועוד, שהנהגתו בבריאותו וחליו
וחייו ומותו, איננה ברצונך ולא ברשותך, כי הכל להנהגת בוראך יתעלה. ואיה יתרון
נפשך על גופך ומעלת עולמה על עולמו ועלותה מירידתו ורוחניותה מגשמותו ועמידתה
מחליפתו וקיומה מהפסדו ופשיטותה מהרכבתו ודקות עצמה
מעביו והבנתה מבהמותו וקבולה המדות הטובות מקבולו המגונות. ואם אתה נוהג בחריצות
הזאת וההשתדלות הזאת בתקנת גופך עם פחיתותו וגנותו ועם חלישותך
מהזיקו והועילו, כמה אתה חייב שתתנהג בו מן החריצות
והשתדלות בתקנת נפשך החשובה הנשארת לך, אשר צוית להנהיג ענינה ולעיין בתקוניה בקנות החכמות והבינות, כמו שכתוב: אמת קנה ואל תמכר קנה חכמה
קנה בינה, ואמר: קנה חכמה מה טוב מחרוץ, ואמר: כן דעה חכמה לנפשך, ואמר: אם חכמת חכמת לך, כלומר שהקנינים הרוחניים הם שלך, לא ישלל אותם ממך
זולתך, כאשר יקרה בקנינים הגופיים. ) שם שער ח פרק ג(.
ובעל "תיקון מידות הנפש" כתב:
וכבר שאל דוד ע"ה להגיע אל טובת העולם באמרו: עשה עמי אות לטובה )
תהלים פ"ו, י"ז(. והתאוה עוד שיהיה מזומן להגיע אל טוב העולם הבא באמרו:
מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' ) שם, ל"א, כ'(. ירוין
מדשן ביתך וגו' ) שם ל"ו, ט'(. והמעלה הזאת לא יגיע אליה אלא הראוי לה כמו
שאמר: מי יגור באהלך ומי ישכון בהר קדשך, הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו )
שם ט"ו, א', ב'(. ) ספר תיקון מידות הנפש הקדמה ד"ה יעזרו הדברים(
ובעל "שערי תשובה" כתב:
קנין התורה נקרא קנין האמת, כמו שאמר ) משלי כג,
כג(: "אמת קנה ואל תמכור", ונאמר ) תהלים
קיט, קמב(: "ותורתך אמת". ) שערי תשובה לרבינו יונה שער ד(.
ובפירושו למסכת אבות כתב:
רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם קיים - על הדין. שידון דין
אמת לאמתו. ועל האמת שיש לאדם ללכת בדרכי התשובה שהוא אמת ותורתו אמת והולך בדרכי
הקב"ה אמת ג"כ ילך באותו הדרך שנאמר והלכת בדרכיו ואמרו חז"ל
שאפילו ספור דברים בעלמא אין לו לאדם לשקר כההוא עובדא דבריה דרב וכו' אמר ליה מעלה אמך א"ל אנא הוא דהפיכנא
לה א"ל היינו דאמרי אינשי
דנפיק ממך טעמא ילפך ואת לא תעבד משום שנא' (ירמיה ט' ד') למדו לשונם דבר שקר
כי האדם המרגיל לשונו לדבר שקר בדבר שאין בה לא הפסד ולא תועלת גם כי יבא לדבר
דברים של עיקר לא יוכל לומר האמת כי פיהו המדבר וההרגל שולט עליו ) פירוש רבינו יונה על אבות א יח(.
ובעל ספר החינוך כתב ) לגבי איסור עדות שקר(:
שורש מצוה זו נגלה, כי השקר נמאס ונאלח לעין כל
משכיל.
ורבנו המהר"ל גילה לנו סוד גדול בכתבו:
התורה מלמדת דרך אמת ודרך הישר... וכבר אמרנו כי התורה היא העולם הבא בעצמו
כאשר ידוע למבינים ולחכמים, וכאשר הוא נוטה מן התורה השכלית שהיא עולם הבא אז הוא
נאבד מן העולם הבא. ) תפארת ישראל, פרק ט"ו(.
אבל האמת קשה להשגה, כאשר ביאר לנו בעל "אורחות צדיקים":
דע, כי כאשר ישקול האדם כסף וזהב במאזנים ומבחין בין קל לכבד, כך ישקול
האדם החכם במאזנים להבין השקר והאמת. ויש חילוק בין שקר לשקר, כיצד? האומר על העץ
שהוא זהב - אותו שקר ידוע הוא. האומר על נחושת קלל שהוא זהב - אותו שקר צריך
הבחנה, כי יש לשניהם דמות אחת, ויש זייפנים העושים דמות הנחושת כדמות הזהב, ואז
אפילו הבקיאים אינם יכולים להבחין כי אם בקושי גדול - כך ענין המחשבה: יש מפולפל ועושה
סברות לקיים השקר עד שנראה שהוא אמת, אבל החכם מבין כל אחד להבדיל בין השקר ובין
האמת. וזה דבר ידוע לכל, שהשקר והאמת תכופים בלב אחד. ) אורחות צדיקים שער השקר
ד"ה השקר(.
ועוד כתב:
יש אדם מזויף, אפילו שיודע בודאי שהדבר שקר, הוא נמשך אחריו, כל שכן כשיש
ראיות לצדדים לשקר שדומה להיות אמת, שבודאי יימשך אחר שקרו. אבל יש אדם אמיתי, ולא
יעשה שקר אלא כשיש סברות לו לשקר, אז הוא נמשך אחר השקר. והחכם יכחיש הסברות של
שקר בחכמתו. ויש לך לדעת, שכל אדם נמשך בסברותיו אחר מידותיו: העצל יעשה כל
סברותיו אחר העצלות, וכן הכעסן אחר כעסו, וכן הגאה אחר גאוותו. וכן כל המידות
שביארנו, לפי המידה שיש בו הוא עושה: הפזרן אחר הפזרנות, הציקן אחר הציקנות, האוהב
לפי אהבתו, השונא לפי שנאתו. לפיכך, אדם שרוצה להיות איש האלהים אמיתי צריך להסיר
תחילה ממנו כל המידות הגרועות, כדי שלא תמשכהו המידה שיש בו לפי ענינה, ואז יוכל
להשיג האמת. ) שם ד"ה יש אדם(.
וכן כתב:
ומי שהוא זוכה להתבונן בדברים אלו, איך הנשמות נחצבות ממקור האמת, יעשה כל
עניניו באמת, ולא יכניס השקר במקום קדושת האמת, ולכך אמר הפסוק ) תהלים קמה יח(: "קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת",
כי הקדוש ברוך הוא שהוא אמת מתקרב למי שקוראו באמת. ואיזה דבר נקרא קריאת אמת? זהו
המפנה לבו מכל דבר שבעולם, ומתקרב אל הקדוש ברוך הוא לבד, ושכלו הולך ומתחזק
להידבק באור העליון, וישים מחשבתו בחשקו תמיד. וזה הענין ישיג האדם כשהוא מתבודד
בחדרו, ומפני זה ירבה כל חסיד להיפרד ולהתבודד, ולא יתחבר עם בני אדם רק לצורך
גדול. ) שם, שער האמת ד"ה ומי שהוא(.
וכן כתב:
לכן אמר דוד ) תהלים טו א - ב(. "ד' מי
יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך, הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו", ולא
אמר "דובר אמת בפיו", אלא רצה לומר שתהיה האמת תקועה וקבועה בלב האדם. )
שם ד"ה וזהו שנאמר(
והוסיף ואמר:
והמדבר אמת אין מעלה כמוה. לכן ) תהלים קיט קס(
"ראש דברך אמת", ונאמר ) שמות כג ז'(:
"מדבר שקר תרחק". גם הרמיזות של אדם יהיו אמת, כי שכר האמת גדול מאד.
לכן ירגיל עצמו לילך באמת, וילמד תורה וידע האמת, שיוכל לעשות המצוות על אמיתתן כהלכתן. ולעולם יודה על האמת. אפילו בדברי האגדה, שאין
בהם קיום מצוות, ילמד, כדי שיאמין הלב דבר אמת. על תבוש לקבל האמת מאיזה אדם
שיהיה, אפילו מקטן שבקטנים ונבזה, אפילו הכי תקבל האמת ממנו, כי מרגלית טובה שהיא
ביד קטן ונבזה, אפילו הכי חשובה היא המרגלית. ) שם ד"ה והמדבר אמת(
ומרן החזו"א זצוק"ל הוסיף וכתב על
ההבדל בין המסור לאמת לבין מי שאינו כזה:
אדם שדיבר שקר לשעתו צורתו צורת אדם, ויש בו חטא, אך המתמיד בשקריו צורתו
שקרן, ואישיותו נעדרת, ואיך יקח מוסר שיסודו אמת וחותמו אמת, אך גם במוסרו יתעתע
בתעתועי מרמה חלי אנוש ולא יחוש ) אמונה ובטחון, פרק ד(.
וכיצד זוכים למעלת האמת? בזה כתב רבי צדוק הכהן דברים עמוקים מני ים:
ולכך נקרא עלמא דשיקרא כי בהתגלות האמת אז יהיה
כליון השמים וארץ שכתיב בישעיה ) נ"א, ו'( היינו שיהיה כאין ואפס כל ענין
העולם הזה ממש מאחר שנגיע למדריגת הידיעה דד' יתברך
ויהיה פתוח לבנו בהשגה כזו מתבטל באמת ענין הבחירה והמעשה לגמרי ונסתלק עולם העשיה
גופנית דעולם הזה ולכך הוא נקרא עלמא דשיקרא שהוא היפך האמת לאמיתו
כנ"ל, ולפי שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא דהיינו עלמא דקשוט
לפיכך ניתנה להם תורה דכתיב בה אמת שהיא המלמדתם לעמוד על האמת ואז נעשו חרות מיצר הרע ואומות העולם
שהוא ממש היפך השקר דוגמת עולם הבא אלא שהיה רק לשעה דהיינו ראייה לבד ולא בקנין )
ליקוטי אמרים טז(.
התורה - היא המלמדת לעמוד על האמת, אלא שצריך
שלא יהיה זה קנין לשעה, אלא קנין לתמיד!
