מהו צפור נפשו - "עס גייט אים אין לעבן"
כותרת המאמר מופיעה גם כן בשפת יידיש, לא מפני שאין די מלים בלשה"ק בכדי להביע רעיון זה. למעשה, הרעיון מקורו במלים של הפתגם ביידיש.
כמה וכמה
אנשים השתדלו למצוא מלים המתאימות לכותרת זו שביידיש. כולם חשבו שהם מבינים את
מובנן החשוב, אבל לא הצליחו לתרגם בדיוק את הענין בשפה המדוברת, כולם נתכנסו לנסות
לעמוד באתגר זה.
בין ההצעות
של כמה אנשים היו ביטויים המתרגמים את המשפט באופן מילולי או בצורה חופשית, למשל
"הולך לו בחיים", "צפור נפשו", "עולה לו בחייו",
"נוגע בנפשו" ",הוא מוכרח לעשות את הדבר", "חשוב לו כמו
החיים" ועוד.
אך בסיכומו
של דבר, אף אחד לא היה שבע רצון דיו, וכאילו החליטו פה אחד, שכמעט ולא ניתן לתרגם
בדיוק "עס גייט אים אין
לעבן".
במשך הדורות,
היה תדיר קושי בתרגום משפה לשפה. למשל, ידוע שהרמב"ם
כתב את פירושו למשניות בלשון ערבי, לא בלה"ק, כיון שהציבור בזמנו לא היה בקי בלשה"ק. נתנאל הרופא בן יוסי בן אלמלי ז"ל קיבל
עליו לתרגם פירוש משניות על סדר קדשים ללשון הקודש. בהקדמה שלו הוא כתב בלשונו
הבהירה איך הוא נגש ברתת, לעבודת קודש זו.
הביטוי
שבחרנו בכותרת שלנו - "צפור נפשו", לקוח בהשאלה מהמקור שהוא כינוי
לגרגרת, קנה הגרון או חלק הצואר הסמוך לחזה - המקום בגופו של אדם שהוא נוח להפגע
ולהחבל. חז"ל משתמשים בבטוי זה במובן המקורי לגבי ענין נזיקין. כתוב,
"ועל מה הכהו, אם על שוקו או צפור )צפר( נפשו", )ב"ק
צ:( )ג"כ בתוספתא מכות ה, טו(. במאמר שלנו המובן
של "צפור נפש" )בהשאלה( הוא החלק הרגיש והיקר ביותר, עיקר, בבת-עין.
לפני ההגדרה,
כדאי להביא כמה דוגמאות של מאורעות אשר יסייעו בידינו להבין את הענין בהיקף ובעומק
רחבים יותר.
אחרי חורבן
יהדות אירופה ומוסדותיה, בתקופת מלחמת העולם השניה, בא לא"י מרן הגאון רבי
יוסף שלמה כהנמן זצ"ל. לאחר שאבד את משפחתו
וישיבתו הק', היה לו "חזון", שעל שטח אדמה
בהר בעיר בני ברק, הוא יבנה ישיבה גדולה אשר ילמדו בה יותר משש מאות תלמידים.
בימים ההם תוכניתו זו, היתה לפלא בעיני רוב העם.
"עס איז אים געגאנגן
)לשון עבר( אין לעבן" - "צפור נפשו"
היה, שהוא חייב להקים מחדש את מקום התורה הגדול ביותר האפשרי בא"י. הוא הרגיש
כי מחובתו להקים שוב את כל מה שנחרב.
בחגיגת הנחת
אבן הפינה, נאספו גדולי א"י וציבור גדול, ששמעו מפי מרן הגרי"ש
כהנמן זצ"ל את התכנית של בנית מוסד זה. תגובתם
היתה, שכנראה הרב מדבר על "חלום" שהוא לא בגדר מציאות. כששמע את תגובתם
השיב, ש"הכל בגדר 'חלום' אך אני אינני ישן..."
סיפור דומה,
יכול להבהיר ביתר בהירות את הפתגם "עס גייט אים אין לעבן".
ד"ר משה
רוטשילד הגיע לבני ברק, לפני שנים רבות. בזמנו הוא היה הרופא כמעט יחיד בעיר זו.
היו לו קשרים יפים וטובים עם גדולי התורה של העיר, אותם יידע אודות תוכניתו לבניית
בית החולים.
כאב לבו
שנשים חרדיות נאלצות לנסוע מחוץ לעיר בני ברק, לבתי חולים שבשכונות תל אביב.
בחזונו הבין, שהגיע הזמן לבנות בית חולים בבני ברק.
אנשים בארץ
ישראל ובארה"ב אשר שמעו על הענין, הגדירוהו בגדר "חלום", אין בו
דבר של ממש, זהו "בעל חלומות...". היום ידוע לכל, שה"חלום"
התגשם! ושמו של ה"חלום" הנו בית חולים "מעייני
הישועה" בבני ברק. היום זהו בית חולים מפורסם בארץ ובעולם לשם ולתפארת.
מושג זה
"עס גייט אים אין לעבן", ניתן לראות גם אצל דוד המלך, כשחיפש המקום לבנות
בית המקדש.
כתוב,
"אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי. אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה. עד
אמצא מקום לד' משכנות לאביר יעקב" )תהלים קלב, ג,
ד, ה(.
ומפרש המלבי"ם, שהוא מסר נפשו על זה כמו שכתוב בנביא שמואל ב -
ז,ב והיה השבועה והנדר... דהיינו שבאהל ביתו לא יישן כלל, אף שלא יעלה על ערש
למשכב עליו וביצוע שסביב האהל שם אסר על עצמו לישון על הערש המיוחד לו לשינת קבע... עד שימצא המקום ששם יבנה המקדש... שאחר שמצא
המקום יבנה שם המקדש שם ישכון ד' בקביעות.
עוד מעשה
נפלא אשר קרה לי כשהייתי מנהל של בית ספר יומי בסקרטן,
ארה"ב.
בכיתה ח' למד
תלמיד, בעל כשרון שהצליח בכל לימודיו. הרגשתי שבחור כזה צריך להמשיך לימודיו
בישיבה קטנה. אך הוריו לא סברו כך. להם היתה תוכנית אחרת בשבילו.
השתדלתי בכל
כוחי להשפיע עליהם כדי לקבל את ההצעה שלי. ביקרתי אותם בבית כמה פעמים, השתמשתי
בכל תחבולה שהיתה בידי, על מנת להשפיע על ההורים. לבסוף, מעומק לבי, יצאו מלים של
בקשה ותחנונים:
אמרתי
להורים: "ידידי, האם אתם חושבים שהבן שלכם הוא רכוש בלעדי שלכם בלבד? האמת
היא, שהוא הרכוש של כלל ישראל, ואנו, כלל ישראל נחליט באיזו ישיבה הוא ילמד.
הדברים שיצאו
מן הלב נכנסו ללבם והם קבלו את ההצעה שלי. ברוך ד' אחרי הרבה זמן, הבן שלהם נתמנה
להיות ראש ישיבה בישיבה חשובה בארה"ב. כשדברתי עם ההורים, הדברים שיצאו מן
הלב לא היו הגיוניים, אבל הם נבעו מן ההתרגשות של "עס
גייט אים אין לעבן," עד
"צפור נפשי".
להלן פרטים
יסודיים לרעיון זה:
1. בדרך כלל,
אין אדם בא למצב של "עס גייט
אים אין לעבן" על בסיס איזשהו חשבון מדויק ובהיר.
מה שהוא מקבל על עצמו, לא עלה בלבו של איש לעשות. כאן הוא יודע רק, שהענין נוגע
בנפשו על ידי רוח נשגבה. הוא נתעורר באופן מיוחד ובאופן פתאומי לעשות את הדבר.
הדבר הוא כמעט בתחום של "חזון" רוחני. בודאי הגשמת ה"חזון" בא
מכח רוחני מיוחד.
2. כשיש
למישהו "חזון" כזה לגבי ישיבות ומוסדות חסד, בלי חלום ויגיעה כזו, העולם
חלילה היה נשאר אולי תוהו ובוהו.
הרמב"ם בהקדמה
שלו לפירושו על סדר זרעים מדגיש רעיון זה וז"ל:
ומה טוב אמר
האומר, "לולי המשתגעים נשאר העולם חרב" )מהדורה "זכר חנוך" עמ' 55, ד"ה ונשאר בכאן שאלה אחרת(.
כעין זה
אומרים העולם בשפת יידיש "ער איז משוגע לאיזה
דבר" - האיש משוגע לדבר מסויים.
אין כאן די
מקום לתאר במלואו את ה"חזון" של שרה שנירר
ע"ה. החלום שידוע לכולנו, והיה גם בגדר של כמעט "אי אפשר" - הוא
לבנות בית ספר לבנות על טהרת הקודש .
מפורסם גם
ה"חלום" של מיסד "מעבדה לבדיקת שעטנז" של הקדוש רבי יוסף רוזנברגר ז"ל. רבים זוכרים עוד את עמלו בפרסום המצוה של
לא ללבוש שעטנז.
בכלל ישראל
היו הרבה יחידים ש"חלמו" באופן זה. דרכם בענינים אלו היתה מעבר למושג של
"שאיפה".
כשאדם ממש
שקוע במצב כזה, אין דבר עומד בדרכו.
בכל כוחותיו
"הוא הופך את העולם" - "ער קערט איבער וועלטן".
הוא עושה את
הכל, דברים הגיוניים ואפילו בלתי הגיוניים, למעט מטרתו.
3. מן המאורעות אנו למדים, ש"חזון" של אנשים אלו, לא תמיד היה
בגדר הגיון סביר, עבודתם היתה מעל ומעבר לשכל של בן אדם.
איך אנשים אלו עשו חשבון לגבי הכסף הדרוש על מנת להשקיע בפרויקטים כאלו?
מאיפה יבואו הכוחות להגשמת החזון שלהם?
בסיפור על מרן הגרי"ש כהנמן
זצ"ל ולהבח"ל ד"ר רוטשילד הי"ו
ניתן לראות, שאמונתם היתה שלמה, שהקב"ה יעזור בכל שלב ושלב של
"חזונם". אצלם לא היו גבולות בגדלות ובקושי של פעולותיהם.
4. אנשים אלו מרגישים בעומק ליבם, שפעולותיהם ישפיעו בלי גבול לכל הדורות
הבאים ולמעשה אנו רואים שכך היו התוצאות.
5. בכל עמלם של בעלי ה"חזון", היה לכל אורך הדרך רכוז הרוח על
מנת להגיע להישג המקסימלי.
המושג שלנו
"עס גייט אים אין לעבן" מופיע באופן מיוחד בדברי מרן הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל.
בספרו "שיחות מוסר" )פ' בשלח תשל"א( הוא כותב: מצינו ביעקב
אבינו "ויגל את האבן מעל פי הבאר" )בראשית כט,
י(. רש"י מפרש "כמי שמעביר את הפקק מעל פי הצלוחית, מלמד שהיה כחו
גדול".
גם כאן אין הכוונה כפשוטו על כח גופני, כאשר אמר בעל הפיוט בתפלת הגשם
"ייחד לב וגל אבן מפי באר מים, בעבורו אל תמנע מים", אין אנו מבקשים מאת
הקב"ה מים, בזכות גבורתו הגופנית של יעקב, אלא כחו היה על ידי "יחד לב
וגל אבן", )ז"א( יחד את לבו ובכח זה פעל מה שלמעלה מכח אנוש לפעול.
פעולה זו שהיא "צפור נפשו", לא מסורה רק לאנשים מיוחדים. לכל אחד
מאיתנו יש רגעים של התרוממות הנפש, שאז יש מחשבה לעשות פעולה שלמעלה מכוחנו.
המושג "עס גייט
אים אין לעבן" שהוא "צפור נפשו", מרים
את האדם לפסגה מיוחדת. ישנם אנשים פשוטים, המרגישים במקרים רבים חיוב חזק לקרב
מישהו ליהדות. שום דבר לא יעמוד לפנינו שימנע המומנטים כדי להגשים את
ה"חזן" שלנו.
לכל מחנך יש אתגר אדיר בעבודת הקודש. תקותו, שכל תלמיד יעלה על רמה גבוהה
בלימודים. רואים לפעמים, שתלמידים מיוחדים מגיעים לגדלות בתורה בזכות המחנך,
המשקיע בהדרכה ובעבודה בכל כוחותיו.
כל מה שהזכרנו, אי אפשר להגשים בלי "סיעתא דשמיא", כפי נשאמר לעיל. בכל רגע ורגע בעבודה זו, יש צורך להתפלל
להקב"ה, שיעזור לראות הצלחה רחבה ומלאה בפעולתינו
ובאמת אין אנו יודעים מאיזה צינור בא ה"חלום".
רעיון זה נמצא בדברי המהר"ל "נצח
ישראל", פ' כ"ח. פעמים הרבה היה אליהו מגיד לא' דברים ולא ידע האדם מאין
באו לו הדברים, והיה נדמה לו כאילו הדברים היו מעצמו, ואינן אלא דברי אליהו שהגיד
לו.
)מובא במכתב
מאליהו ח"א עמ' 209(.
