מהותו של "גברא רבא" – לחשוב קודם ..

אדם שעושה כל דבר כפי מה שיוצא לו, בלי לחשוב, זוהי מדרגה קטנה של בן אדם - ואפילו בדעתינו הקטנה צריך להשתדל עד כמה שאפשר לחשוב בכל פעולה, אם ייצא מזה כבוד שמים או חלילה להיפך! כאשר אדם עושה פעולה, הוא חייב לחשוב אם ייצא מזה כבוד שמים או להיפך חילול שם שמים, ואף שהרבה פעמים אפילו אם הוא חושב, בכל זאת הוא מרמה את עצמו שעושה לכבוד שמים אך למעשה זה לכבוד עצמו - אבל עכ"פ שיחשוב לכל הפחות, ואם הוא לא חושב זה מדרגה קטנה מאד. ומי שילך בדרך זו, המדרגה שלו היא גבוהה גבוהה והוא יכול להגיע למדרגות גדולות.

 

המשנה אומרת בסנהדרין )ריש פרק חלק( כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ואלו שאין להם חלק לעולם הבא וכו'. ומוסיפה המשנה: שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא. ומי הם השלשה מלכים? ירבעם בן נבט, אחאב, ומנשה. והגמ' )בדף ק"ב ב'( מביאה ע"ז מעשה: רב אשי אוקי אשלשה מלכים, @1)פי' שסיים פרק חלק עד שהגיע לג' מלכים(,@2 אמר למחר נפתח בחברין, @1)מחר נדרוש בחברינו, שהיו תלמידי חכמים כמותינו ואין להם חלק לעולם הבא.(@2 אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה, @1)בא מנשה לרב אשי בחלום(@2, אמר חברך וחברי דאבוך קרית לן?@1)וכי סבור אתה שנהי' חבירך וחבירי דאבוך - רש"י, היינו, מנשה בא בטענה: האיך אתה קורא לי חבר? וכי אתה שווה לי?(@2, מהיכא בעית למישרא המוציא @1)תאמר לי מהיכן צריך לבצוע את הפת כשמברכים המוציא לחם מן הארץ(@2. אמר ליה לא ידענא, @1)השיב לו רב אשי בחלום: אני לא יודע(@2. אמר ליה: מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת, וחברך קרית לן? @1)מאיזה מקום בפת צריך לבצוע אתה לא יודע, ואתה קורא לי חברך, כאילו אתה שווה לי?(@2.

 

אמר ליה אגמריה לי ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא, @1)אדרבה תלמד אותי את הדין, ומחר בשיעור אזכיר את זה בשמך(@2. אמר ליה: מהיכא דקרים בישולא, ויש גורסין מהיכא דקדים בישולא, @1)והם שני פירושים מה השיב לו: האם בוצעים מהמקום שנקרם הלחם או מהמקום שמקדים הלחם להאפות - ונחלקו בזה הפוסקים להלכה(@2.

 

אמר ליה: מאחר דחכימתו כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לעבודה זרה, @1)שאל רב אשי שאל את מנשה: מאחר שאתם כ"כ חכמים, למה השתחויתם לעבודה זרה?(@2 אמר ליה: אי הות התם הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי, @1)היית מגביה את שפת גלימתך כדי שיהי' קל לך לרוץ, והיית רץ אחרי לעבוד עבודה זרה(.@2 למחר אמר להו לרבנן נפתח ברבוותא @1)למחרת כשהתחיל לומר את השיעור הוא כבר לא התבטא בלשון "חברינו", אלא "רבותינו" - כאילו היה מנשה הרבי שלו(@2.

 

@5מה המיוחד בהלכה זאת

 

וצריך להבין כמה דברים: הנה בלי שום ספק שרב אשי היה תלמיד חכם ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרו, ומי לנו גדול מרב אשי שחיבר את כל הש"ס! ובודאי שהיה יודע הכל! והאיך ידע מנשה לבחור בדיוק את ההלכה הזאת שרב אשי לא ידעה? האם מן השמים גילו למנשה שבהלכה זו בדיוק הוא יכול לבחון את רב אשי, או שבמקרה שאל אותו את ההלכה הזו?

 

עוד צריך להבין - הרי רב אשי אמר נפתח בחברין, ופירש רש"י שהם תלמידי חכמים כמותינו. נמצא שרב אשי ידע שמנשה הוא תלמיד חכם, ובכל זאת לא היה קשה לו האיך עבד ע"ז, אלא הוא הבין שאפי' שתלמיד חכם הוא, שייך שיכשל בעבודה זרה. רק אחרי שמנשה שאל אותו מהיכא בעית למישרא המוציא, ורב אשי לא ידע לענות וראה שיש הבדל ביניהם בדין אחד שמנשה יודע יותר ממנו, לפתע התעוררה לו הקושיא: מאחר דחכימתו כולי האי, מאי טעמא קא פלחיתו לעבודה זרה? נמצא כי זה שמנשה ידע את כל התורה כולה, עדין לא הי' קשה לו האיך עבד ע"ז. אם כן, מה קרה אחרי שנתחדש לרב אשי שמנשה יודע דין שהוא לא יודע, עד שהתעוררה לו הקושיא - חכמיתו כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לעבודה זרה?!

 

ויש להוסיף: הנה בדורותינו יכול להיות אדם פשוט שלומד הלכות, ויודע את ההלכה שצריך לבצוע במקום דקדים בישולא או דקרים בישולא - לפי ב' הגירסאות, ואם ישאלו למדן גדול אם הוא יודע את הדין הזה, יכול להיות שלא יידע. וכי מי שיודע את הדין הזה הוא כבר הלמדן הכי גדול? האם זה כל כך מכריע, עד שרב אשי אומר כיון שהוא יודע את הדין הזה, סימן שאתם חכמים כל כך וממילא הוא מתפלא האיך עבדתם עבודה זרה? מה זה קובע כל כך?

 

 

@5מה ההבדל בחסרון ידיעת הלכה אחת?

 

ובגיטין )דף ו' ב'( מביאה הגמ' שרב אביתר אמר הלכה מסוימת, ושאל רב יוסף מאן לימא לן דרב אביתר בר סמכא הוא, @1)פי' שראוי לסמוך עליו(@2, ועוד הא איהו דשלח לי' לרב יהודה בני אדם העולין משם לכאן הן קיימו בעצמן ויתנו את הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו, @1)פסוק הוא ביואל(@2 וכתב לי' בלא שרטוט, @1)ששלח פסוק זה לרב יוסף בלי שרטוט(@2, ואמר רבי יצחק ב' כותבין, ג' אין כותבין, @1)מותר לכתוב שתי מלים בלי שרטוט ולא שלש(@2, במתניתא תנא שלש כותבין ארבע אין כותבין, @1)והיות שהוא כתב את הפסוק הזה ועבר על הדין שאסור לכתוב בלי שרטוט, ממילא אינו בר סמכא - כך טען רב יוסף(@2. אמר ליה אביי: אטו כל דלא ידע הא דרבי יצחק לאו גברא רבה הוא, @1)האם כל מי שלא יודע את הדין הזה של רב יצחק הוא כבר לא גברא רבא?!(@2, בשלמא מילתא דתליא בסברא לחיי, @1)בשלמא דבר שתלוי בסברא זה טענה, אבל(@2 הא גמרא היא וגמרא לא שמיע ליה, @1)דין זה לא חדשוהו מסברא אלא בקבלה מרבותיהם, והוא לא קבל את הקבלה הזאת, וכשלא יודע דבר של קבלה, האם בגלל זה הוא כבר לא גברא רבא?!(@2.

 

עכ"פ רואים מהגמ' שאם אחד לא יודע איזו הלכה, לא נפרך שבשביל זה הוא לא גברא רבא. אם כן, מה רצה מנשה מרב אשי? אם למנשה הי' בקבלה את הדין הזה ורב אשי לא ידעו, האם בגלל זה רב אשי כבר לא כל כך גדול ורק מנשה גדול, עד שהוא הוא כבר לא יכול להיות "חברו", וצריך לקרותו "רבותינו"?!

 

ובכלל צריך להבין מה רצה מנשה בזה: האם הוא רצה להתפאר שהוא יודע דין אחד יותר מרב אשי, הרי רב אשי היה יכול לומר לו - אתה יש לך ראש גאוני, ולאחרים אין כזה ראש גאוני. האם בשביל זה הוא כבר מופרך עד שאי אפשר להיות גברא רבא?

 

 

@5דבר שאדם משתוקק אליו הוא משקיע בו מחשבה

 

ואפשר לומר כך: הנה בעצם מאי נפקא מינא מהיכן לבצוע את הלחם - אם למטה או למעלה? ומבואר במ"ב שזה מכבוד הברכה לבצוע במקום חשוב, ומראה בזה שמחשיב את הברכה.

 

והנה בשו"ע )או"ח סעיף א'( כתוב: "שויתי ד' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים וכו' כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו", כך מביא הרמ"א מיד בהתחלה של השו"ע.

 

והרי ידוע שדבר שאדם רוצה בו מאד, הוא משתדל ומתעניין בו עד כמה שהוא יכול להשיגו. וכל מה שרוצה יותר הוא משתדל יותר להבין, ומתעמק יותר האיך ללמוד את זה והאיך להוציא מה ששייך להוציא מזה. וככל שהוא פחות רוצה את הדבר, זה מעניין אותו פחות ולא איכפת לו .

 

ומעתה, בזמן מנשה יכול אמנם להיות שלא היו מחוייבים בכלל לברך, מפני שרבנן עדיין לא תקנו ברכות. אך בכל זאת, הצדיקים התלמידי חכמים שבאותם הדורות ידעו שעל כל דבר שעושים, צריך להזכיר את שמו של הקב"ה - והכל בכלל "שויתי ד' לנגדי תמיד". וכך גם מנשה הבין שבזמן שמזכירים שם שמים, צריך להרגיש שהוא עושה פעולה לכבד את הקב"ה, וככל שאדם יותר קשור ודבוק בד' ויודע שאין להסיח דעת מהקב"ה, אז לפני כל דבר שעושה הוא חושב האיך יכול לכבד בזה את הקב"ה.

 

ולכן בשעה שבאים לאכול את לחם, אפילו אם אין חיוב ברכה, בכל אופן המדרגה של אדם חשוב היא, שבזמן שהוא עושה פעולה, עליו לעשות את הפעולה עם כל המחשבה שייצא מזה כמה שיותר כבוד שמים. ובשביל זה כשבא לאכול הי' חושב האיך יכולים לכבד בזה את הקב"ה, ובוצע במקום החשוב ביותר, כי בזה הוא מראה שבכל פעולה הוא מחשיב את כבוד ד'.

 

ואמנם אחרי שמנשה חידש את ההלכה הזו, ונפסק להלכה, יכול להיות שלא כל אחד שלומד את הדין הזה חושב כל כך. אבל בזמן ההוא שלא היה עדיין שו"ע, מי שהיה גברא רבא היה עושה את זה מתוך ההבנה וההכרה הזאת.

 

 

@5הצדיקים בכל פעולה מחפשים להרבות כבוד שמים

 

מנשה סבר שמי שיש לו הרגש כזה, הוא במדרגה של אדם גדול, ומי שלא חושב על זה, הרי הוא כבר במדרגה פחותה במקצת, שהרי בגדלות יש מדרגות רבות. מה שמנשה טען לרב אשי, לא היה משום שחסרה לרב אשי הידיעה של הדין הזה - כי גם אם הוא לא יודע דין אחד עדין לא נפרך שהוא גברא רבא. אלא שהאנשים בדור של מנשה, הצדיקים, בכל פעולה שהיו עושים היו חושבים האיך אפשר לכבד את הקב"ה, ומי שאינו חי כך זה סימן שחסר בגדלות שלו. ואם יש פעולה אחת שרב אשי לא הרגיש שצריך לכבד בזה כבוד שמים, סימן שחסר בגדלות שלו - וכמובן לפי מדרגתם שאנו רחוקים מלהשיג - כי מי שחושב ומתעמק בזה כל כך צריך שזה יהיה בכל פעולה.

 

ורב אשי הסכים לכך שמנשה באמת יותר גדול ממנו, שהוא גברא רבא יותר, ולכן נתעוררה לו עכשיו השאלה האיך הם עבדו עבודה זרה. קודם לכן, אף שהוא ידע שמנשה היה תלמיד חכם, בכל זאת הוא מבין שגם תלמיד חכם יכול ר"ל להיכשל בחטא, ואפילו בחטא של עבודה זרה שהיתה בימיהם. אבל אדם כזה שבכל פעולה שעושה הוא מתבונן וחושב האיך אפשר לכבד את הקב"ה, על זה היה קשה לו האיך הוא עובד עבודה זרה? - ולכן שאל את מנשה: חכמיתו כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לעבודה זרה?!

 

זאת אומרת, עכשיו שנתברר שאתה לא סתם בן אדם אלא כל דבר אתה עושה עם חשבון ולא עושה סתם פעולה בלי לחשוב, האיך נכשלת בחטא של ע"ז? על זאת ענה לו מנשה, שבתקופתו היה כזה יצר קשה, שהיה קשה מאד להתגבר עליו.

 

 

@5עלינו ללמוד מזה לחשוב לפני כל פעולה שעושים

 

אמנם ודאי שאנחנו לא במדרגות כאלה שכל פעולה תהיה עם מחשבה גבוהה כל כך, אבל עלינו לדעת וללמוד מזה עד כמה שאפשר להוציא לפי מדרגתינו הקטנה מאד, שלא לעשות דבר בלי התבוננות ובלי חשבון. אדם שעושה כל דבר כפי מה שיוצא לו, בלי לחשוב, זוהי מדרגה קטנה של בן אדם, ואפילו בדעתינו הקטנה צריך להשתדל עד כמה שאפשר לחשוב בכל פעולה, אם ייצא מזה כבוד שמים או חלילה להיפך! כאשר אדם עושה פעולה, הוא חייב לחשוב אם ייצא מזה כבוד שמים או להיפך חילול שם שמים, ואף שהרבה פעמים אפילו אם הוא חושב בכל זאת הוא מרמה את עצמו שעושה לכבוד שמים, אך למעשה זה לכבוד עצמו - אבל עכ"פ שיחשוב לכל הפחות, ואם הוא לא חושב זה מדרגה קטנה מאד. ומי שילך בדרך זו, המדרגה שלו היא גבוהה גבוהה והוא יכול להגיע למדרגות גדולות. אמנם לא יהיה כמו רב אשי, אבל יהיה גדול מאד. אנחנו צריכים מאד להתחזק בזה כל אחד ואחד, אפילו אנשים קטנים כמונו, ולהשתדל עד כמה שאפשר לא לעשות פעולות בלי מחשבה - ומה שיעשה יותר עם מחשבה יש לקוות שיגדל ויהיה גברא רבא, והקב"ה ישמח באדם כזה, וכולנו נזכה להתרומם להגיע למדרגה כזאת, ומי שיתרומם בזה יהיה מאושר בזה ובבא.

 

 

@1שיחה שנאמרה בהיכלה של ישיבת "כנסת ישראל" חברון גבעת-מרדכי ביום היא"צ של מרן הגאון רבי יחזקאל סרנא זצוק"ל