חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

מותר האדם מן הבהמה

הם צודקים בהחלט. אנשי עמותת "תנו לחיות לחיות", מנהלים מאבק צודק ונכון. לשיטתם, כמובן. לא מוציאים סתם כך להורג, ללא משפט וללא שקילת האלטרנטיבות האחרות, את מי שאין באפשרותו להתגונן. צריכים היו למנות לו עורך-דין שיעמוד על זכויותיו. לבדוק מדוע ולמה הדרדר להתנהגות שאינה ראויה לחיית מחמד. ואם לאחר כל החקירות והדרישות יתברר שאכן האשמה טמונה בו ולא בחינוך הקלוקל שקיבל או ביחס הכלבי שהוענק לו, או אז יש לדון את דינו כמו בני אדם. האם בני אדם שמוציאים מישהו להורג, מומתים בזריקת רעל? בבתי הכלא בארץ יושבים מאות אסירים, שהוציאו להורג בדם-חם או בדם-קר יצור אנוש אחר.

 

השבוע הגיש ערעור לבית המשפט אסיר אחד, שהוציא להורג לפני מספר שנים, באכזריות לא פחותה מזו של כלב האמסטף, נער בן 71 סתם כך, לשם שעשוע, רק בגלל שהוא חיפש לעצמו ריגושים והנער האומלל חלף לידו בדרכו הביתה. רצח ללא סיבה, הגדירו זאת החוקרים. חקירות מאומצות שנמשכו מספר שנים, לא חשפו את הרוצח, רק בשל העובדה שהחוקרים מנסים בדרך כלל למצוא איזה מניע, איזה קשר, לחפש את החוטים הקושרים בין מבצע הפשע לבין קורבנו. אבל במקרה דנן, לא היה כל קשר בין השניים. לא הכרות מוקדמת ולא כל סיבה לכך שהמעשה הנורא יתבצע. לולי הודאתו של הרוצח בפני אשתו על המעשה הנורא שביצע, ולולי שהיא החליטה להעביר את המידע למשטרה, יתכן שהלה לא היה נלכד לעולם. ובכל זאת, בית המשפט, גם לאחר שהביע את כל מילות הזעזוע למעשה, לא מצא לנכון להוציא אותו להורג בזריקת רעל. הוא נידון למאסר עולם, ועכשיו הוא מערער על עונשו "הכבד". במושגים של מדינת ישראל, "עולם" משמעותו לכל היותר כ-02 שנה מאחורי סורג ובריח. בעוד כ-51 שנה, כאשר יהיה הלה כבן 04, עדיין צעיר יחסית, הוא יתחיל בהליכי שחרור.

 

וכל זה לא הבאנו, אלא כדי להצדיק את טענותיהם של מגיני החיות. מדוע יש להוציא להורג מהלך על ארבע, רק בגלל שאין הוא זוכה לייצוג משפטי הולם ולהגנה על זכויותיו? אולי הוא כלל אינו אשם במעשה שביצע אלא בעליו, שלא חינכו אותו כראוי, או הילדה בת ה-4 שלא התייחסה אליו בחביבות הדרושה? מהי בעצם התשובה לאותה טענה? האם בעל חיים, אינו ראוי להגנה על זכויותיו? האם אין דינו של בעל חיים רוצח, לפחות כמו דינו של בן אדם? והשאלה חמורה יותר, פשע שמבצע אדם, בר-דעת, המבין את משמעות המעשה שהוא עושה, אמור להיות חמור כפל כפליים, ממעשהו של בעל חיים, הפועל לפי אינסטינקטים שאינם ברי שליטה. והרי אפילו בתי המשפט המחמירים ביותר, מקילים מאוד בעונשו של מבצע פשע חמור, אם עורכי הדין שלו יוכיחו כי הוא בוצע תחת "אי-שפיות זמנית", היינו דחף שאינו ניתן לעצירה.

 

למעשה אותה שאלה מציגים כל העת ארגונים שונים השוללים מכל וכל הריגת בעלי חיים לשם אכילת בשרם. וכי מדוע יותר לו לאדם לרצוח בעל חיים לשם סיפוק תאוות האכילה שלו? האם בגלל שהוא חזק יותר וחכם יותר, ויש ביכולתו לבצע את הפשע, ללא התנגדות ממשית של בעל החיים, הופך המעשה למותר יותר? במה "מותר האדם מן הבהמה", עד שיכול הוא להשתמש בה לצרכיו ואפילו להמיתה, כדי לספק את יצריו?

 

יש ארגונים מקבילים הנאבקים נגד ניסיונות רפואיים בבעלי חיים. גם בפיהם טענות דומות נגד מעשי ההתעללות המבוצעים במהלכי על ארבע, שמטרתם לאתר מחלות בחיות שיש דוגמתן בבני אדם, לנסות תרופות חדשניות קודם שיאושרו לשימוש רפואי, להכשיר רופאים מתמחים בניתוחי חיות, קודם שיעברו לניתוחי בני אדם. בקיצור, מעשים נלוזים וחמורים, שמטרתם הסופית אמנם לשפר את המערכת הרפואית, אבל הדרך לכך עוברת דרך התעללות ברוטאלית, חסרת רחמים, בבעלי חיים חסרי ישע.

 

מדובר אמנם במיעוט - אם כי לא מבוטל - הדוגלים בעמדות אלו, אבל בשל כך אין הם הופכים להיות פחות צודקים. מה יתרון לו לאדם על בעל החיים? אם בגלל שכוחו ומידת תיחכומו רבים יותר, יהיה בטיעון זה הצדקה למעשי פשע שמבצעים בני אדם חזקים, כנגד זולתם החלשים מהם. אומות של רוצחים, הצדיקו את מעשי הזוועה שלהם, ביחס המזלזל כלפי מהלכי על שניים שלא נימנו על חוגיהם הקרובים או על בני גזעם, וביכולת הפיזית שלהם לבצע מעשים אלו. אם ננסה לפצח את התשובה לשאלות הללו על פי קודים אנושיים, ספק אם נמצא לכך הצדקה מוסרית. הטיעון כי חיי אדם, כל אדם, חשובים יותר מחייו של בעל חיים, צריך הסבר והוכחה. עובדה היא שיש די אנשים משכילים, חכמים, בעלי ערכים, שאינם סבורים כך. הם מוכנים לפגוע פיזית בבני אדם לובשי פרוות, למשל, בשל הפשע המתועב שהם עושים, לטעמם, כאשר הם מעודדים רצח בעלי חיים לשם הפשטת עורם ונטילת פרוותיהם.

 

על אחד מחשובי מרביצי התורה בארץ הקודש, ומי שעסק רבות בהפצתה בקרב הרחוקים מתורה, מסופר כי בהולכו לפני שנים עם קבוצת תלמידים, הוקפו הללו על ידי בני נוער רחוקים ממצוות, שהחלו להטיח בחבורה את מילות הגנאי הידועות לשמצה מהארכיון הישראלי הקלאסי כנגד הציבור החרדי. אותו יהודי נכבד, פנה לעבר חבורת הצעירים ואמר להם: וכי אינכם מתביישים להטיח בנו כינויי גנאי, והרי אתם עצמכם שודדים ורוצחים הנכם! הללו עמדו מופתעים לשמע התשובה המוזרה וביקשו לדעת מדוע כינה אותם הרב החשוב בכינויים חסרי כיסוי אלו.

 

או אז, כאשר היטו הללו אוזניהם לשמוע, אמר להם הרב כי שודדים הם בתוקף היותם יושבים על קרקע לא להם, בארץ בה ישב במשך דורות עם אחר, ממנו גזלו אבותיהם שהגיעו מעבר לים את אדמת אבותיו. טענת אומות העולם המפורסמת, המופיעה - כידוע לכל בר-בי-רב - בדברי רש"י על הפסוק הראשון בתורה. ואילו הטיעון כי רוצחים הם, מבוסס על העובדה שהם שותפים פעילים או סבילים, בטבח ההמוני המבוצע בבעלי חיים כל העת, רק כדי לספק את תאוות בני אנוש. וכי בשם איזה ערך אנושי מוסרי, מותר לרצוח בעלי חיים, רק בגלל עדיפותו הכוחנית של האדם?

 

התשובה האחת והיחידה לכל השאלות הללו, מופיעה אף היא באותו רש"י מפורסם. "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". כך גם השימוש בבעלי החיים לצורך בני אדם. אכן, לאדם הראשון, נאסר הדבר לחלוטין. רק לאחר המבול, הותרה לבני האדם הריגת בעלי חיים לשם אכילתם. וטעם הדבר, כפי שמופיע בדברי המפרשים: "אדם לא הותר לו בשר לאכילה רק נח זכה בהן בשכר טיפולו וקיומו אותם כל זמן היותו בתיבה והכין להם מדור לקיים מיניהם, בשכר זה ניתנו לו לאכילה" )משך חכמה בראשית ט', ג'(. היינו, בשל העובדה כי נח היה זה שהציל את כל בעלי החיים מכיליון בעת המבול, והוא זה שכלכלם ופרנסם במשך שנת המבול, לפיכך זכה הוא בבעלות עליהם ובזכות להשתמש בהם לצרכיו ואפילו להרגם לצורך אכילה.

 

זהו ההיתר המוסרי, האחד והיחיד, ל"מותר האדם על הבהמה". אם היה השכל האנושי שולט ללא קביעת התורה, צודקים היו גם צודקים כל מגיני זכויות החיות. אין כל הצדקה מוסרית אנושית, לפגיעה בבעלי חיים, מעבר לזכות הגנה עצמית שיש לכל יצור אנוש. ההצדקה המוסרית היחידה, היא בתוקף העובדה ש"כל הארץ של הקב"ה היא", ולפיכך הוא האוסר והמתיר, הוא הנותן והלוקח. אוכלי השקץ, הטריפה והחזיר, לא רק עוברי עבירה הם, כי הם רוצחים שפלים ובזויים הראויים לכל מילת גנאי.

 

 

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד