מי אתה?

אחד הדברים הקשים לתיאור, הנו אנשים. כאשר אנו מתבקשים לתאר אדם מסוים, איננו יודעים במה להתמקד, מה באמת מתאר את אישיותו, ועל כן אנו פונים לדברים הצדדיים, שהם חשובים מאד לאדם, כמו פרנסה, מקצוע, או כל עיסוק שהוא, אך בעצם, לנקודה המאפיינת אותו, לשם פונים רק בסופו של תיאור, אם בכלל.

 

אופינית היא אפילו צורת השאלה: המכיר אתה את פלוני? - מהו עיסוקו, היכן, מהם התחומים בהם הוא מתעסק? - כל אלו הם נתונים בהחלט חשובים לאדם עצמו, אך לא בהכרח מעידים על אישיותו, מזגו, מוסריותו. הם כלל וכלל לא משקפים את תוכו.

 

קיצור הדברים: "אל תגיד לנו מה אתה עושה, הגד לנו מי אתה באמת". במאמרנו זה נבדוק את הענין לעומקו על ידי מקורות מהתורה, מנביאים ומדברי חכמינו.

 

 

למאי נפקא מינא באיזו דרך אנו מתארים את האדם? ולמה כל כך חשוב להכיר את האדם במהותו, באישיותו? מדוע לא מספיק להכיר אותו בעסקיו? נביא מאורע פשוט העונה על קושיה זו, ומשקף מציאות קיימת.

 

 

מחנכת באחד הסמינרים של בית יעקב, מקבלת טלפון מאם של בחור הרוצה לקבל מידע אודות תלמידה בנוגע לשידוך. אם הבחור שואלת: מה תוכלי לומר לי אודות בחורה מסויימת?

 

 

לפעמים המחנכת עונה כך: בחורה זו אצלנו לא מצטיינת בלימודיה, היא בחורה טובה אבל בינונית בלימודיה.

 

 

מכאן רואים שאין המחנכת מכירה באמת היטב את הבחורה, מפני שבכתה זו נמצאות 53 תלמידות, ולכן לא ניתן להכיר כל אחת מהתלמידות בהיקף מלא.

 

 

כאן שמעה אמו של הבחור רק על הישגיה בלימודים של הבחורה. היא לא מסרה שום ידיעה לגבי אופייה, המדות שלה, איך חברותיה אוהבות ומעריכות אותה בגלל כל החסד שהיא עושה עם הזולת.

 

 

קל להבין את תגובתה של האם על האינפורמציה שקבלה אודות הבחורה. בלי ספק, השידוך נפגם מפני תאור זה של התלמידה מפי המחנכת. בודאי המחנכת שכחה שתלמידה בלי הצטיינות בלימודים עשויה גם היא להיות אשה ואם בישראל לשם ולתפארת. הרעיון שהבאנו לעיל לגבי שידוך מתאים גם לבירורים בנוגע להשגת משרת מורה בבית ספר.

 

 

כדאי להביא כמה דוגמאות שמדגישות רעיון זה.

 

 

ד' בקש מיונה הנביא ללכת לנינוה, מפני שרעתם של אנשיה עלתה לפניו והם צריכים לעשות תשובה. יונה ירד באניה בדרך לתרשיש. פתאום עלה סער גדול בים והאניה שבה היה יונה חישבה להשבר. המלחים הפילו גורלות כדי לראות בשל מי הסער הזה. הם לא ידעו שום דבר אודות יונה, ואז: "ויאמרו אליו הגידה נא לנו בשל מי הרעה הזאת לנו, מה מלאכתך ואין תבוא, מה ארצך ואי מזה עם אתה? ויאמר אליהם עברי אנכי ואת ד' אלקי השמים אני ירא אשר עשה את הים ואת היבשה" )יונה א, ח-ט(.

 

 

כדאי לראות מה הם שואלים ומה הוא עונה. הם רוצים לדעת "מה מלאכתך", והוא עונה: "עברי אנכי ואת ד' אלקי השמים אני ירא". למה הוא לא ענה שהוא נביא, ושזו מלאכתו?

 

 

מכאן רואים שהדגש לא על מלאכתו ממש. הנביא השיב שמלאכתו היא את "ד' אני ירא".

 

 

ועוד על ענין זה מדברי חכמינו: רבי יהודה ליב חסמן זצ"ל, אב בית דין דשטוצין ומנהל רוחני דישיבת חברון, סיפר לי שבשעה שנפטר רבי שמחה זיסל זצ"ל, נסעו מטלז רבי אליעזר גורדון זצ"ל ורבי לייב חסמן, שכיהן אז בתור מנהל רוחני דטלז. רבי אליעזר גורדון, שהיה קודם רב דקעלם, הכיר היטב את רבי שמחה זיסל והספיד אותו כהלכה הספד מר.

 

 

רבי אליעזר גורדון שאל אח"כ את רבי יהודה לייב חסמן אם ההספד שהספיד את רבי שמחה זיסל מצא חן בעיניו. רבי יהודה ליב ענהו שההספד לא מצא חן בעיניו ולא נראה לו. שאל רבי אליעזר מדוע, ואז ענהו רבי יהודה ליב שהעיקר חסר מן הספר, כי צריכים להגיד על רבי שמחה זיסל שמיום שעמד על דעתו לא חשב מחשבה בטלה. ובמלים אלו מוגדרת ומאופיינת כל גדלות נשמתו של רבי שמחה זיסל.

 

 

בהגיע הארון לבית הקברות, הספידו שנית רבי אליעזר, והוסיף והדגיש ביתר שאת את הדברים הנ"ל. )מאת המוציא לאור הרב שמעון מורדוכוביץ ז"ל, רב בארה"ב. כל זה נמצא בספר "אהבת מישרים" מאת רבי משה חיים ראזענשטיין זצ"ל, משגיח ומנהל רוחני בישיבת לומזה, אירופה(.

 

 

כבר ביארנו שיכולים לתאר ולהעריך אדם לפי מעשיו, פעולותיו במשך חייו, ומאידך גיסא - יכולים לתאר אדם לפי מהותו. אותו רעיון הדגיש רבי יצחק הוטנר זצ"ל במאמרו לזכרו של רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, שם הוא אומר בלשון יידיש:

 

 

"דא וועל איך ניט זאגן 'א-הספד', איך וועל מער ניט 'אפטייטשן' דעם גרויסן נפטר". )"מחובתנו להודיע שאין לדברים הבאים שום שייכות לדבר הקרוי 'הספד'. אין זאת אלא התכנסות המוקדשת לזכרו של מרן הגר"ח זצ"ל, שבה ברצוננו לבאר במקצת את תוכנו של זכרון זה( )פחד יצחק, אגרות וכתבים עמ' קס"ד(.

 

 

והגר"י הוטנר מוסיף לגישה זו: על הנאמר בשבח גאונותו וצדקתו של מרן הגר"ח זצוק"ל אין לנו מה להוסיף, והמפורסמות אינן צריכות ראיה. ובאמת, איך מגיעים לכשרון זה שמדריך אותנו לתאר את מהותו ודמותו של אדם? אתגר זה אינו דבר פשוט. לימוד זה דורש התבוננות והתעמקות. כדאי להתבונן בכל המאמר כולו של הגר"י הוטנר, שנדפס בספרו "פחד יצחק", שמדגיש את הרעיון הזה.

 

 

במאמר לזכרו של רבי חיים, הגר"י הוטנר מרחיב נקודה מרכזית שבנויה על המלים "שבק" )עזב, הניח, נטש( חיים לכל חי: "ישראל עם קדושים המציאו ביטוי מיוחד על הסתלקותו של אדם מישראל: "שבק חיים לכל חי". פירושו של ביטוי זה כך הוא: אותה חיות שהיתה כאן עמנו בעלמא הדין נסתלקה לה מעמנו, ועלתה לגנזי מרומים". ובי"ז סניפים הוא מביא מקורות ויסודות לענין זה. ויש לשאול: האם כולנו יכולים באמת להעריך את הזולת? האם יש לנו הכלים למדוד ולהגדיר כל אדם? בלי ספק, זו עבודה קשה.

 

 

אבל לכולנו יש נסיון בזה. למשל, בענייני שידוכים אנחנו משתדלים לא רק לדעת מהם הכשרונות של הבחור או הבחורה. כשאנו בודקים את הבחור או את הבחורה, אנחנו מתבוננים היטב לדעת על אופיים ומהותם. ולמה לא להשתמש בגישה זו תמיד? צריכים לזכור את דברי חכמינו, המאירים את עינינו בהדרכה זו. מרגלא בפומיה דמרן הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל: כאשר נגשים להעריך גדלותו של אדם, אין לקבוע ערכו לפי מעשיו הגדולים. לא המעשים מוכיחים על רום גדלותו של האדם. אדרבא, "האדם" הוא שנותן משקל למעשיו.

 

 

כשעוסקים בענין חשוב זה, יש צורך לזכור את הנוסח הנכון: "אל תאמר לי מהי מלאכתך, אמור לי מי אתה!"