מידרג המוסר האנושי

לדרג ערכים

אהרן ברק, הוא אדם מוסרי. אפילו יריביו הקשים ביותר, לא יאשימו אותו בחוסר מוסריות. אפשר להתווכח על דרכו השיפוטית ועל החלטותיו, אבל אין עוררין על אישיותו, לפחות לא בקרב מקורביו ומכיריו. גם מישאל חשין, הוא אדם מוסרי. גם מזגו החם והתפרצויותיו המילוליות, אינם פוגמים באישיותו המוסרית. על פי מקורביו, לפחות. הוויכוח העז שניטש ביניהם - על פי דבריו של אחד מהם - בנושא "חוק האזרחות", אינו חורג מגבולות המוסריות. איש מהשניים אינו טוען שיש לחרוג מגבולות המוסר ביחס אל האויב הפלשתיני. איש מהם גם אינו שולל עקרונית את הזכות שיש לכל אזרח במדינה, להינשא לכל מי שיחפוץ. העימות הוא בשאלה הנוקבת: מהו מוסרי ומהי הדרך המוסרית.

כאשר חשין מתבטא כי "ברק מוכן שייהרגו 05-03 איש ובלבד שיישמרו זכויות אדם" אין הוא טוען שעמיתו למקצוע, אינו בן אדם מוסרי. הוא רק טוען כי סולם הערכים המוסרי של ידידו המלומד, שגוי. יש ערך מוסרי ושמו 'זכויות אדם', ולעומתו יש ערך מוסרי ושמו 'הגנה על חיי אזרחים'. כאשר הערכים הללו מתנגשים זה מול זה, צריך להחליט מה גובר על מה. האם יש להעדיף - בכל מחיר ובכל תנאי - ערכם של חיי אדם, או שמא בתנאים מסויימים למען הערך של זכויות האדם שווה ליטול סיכון בחיי אדם.

גם חשין עצמו הוא אדם מוסרי. יש ערך מוסרי ושמו 'דאגה לילדים רעבים'. לעומתו יש ערך מוסרי ושמו 'שוויון במערכת החינוך'. כאשר שני הערכים הללו מתנגשים אלו באלו, צריך להחליט מה עדיף. אם חשין מחליט שילדים רעבים ראויים שיקבלו ארוחת צהרים מקופת המדינה רק אם ילמדו במערכת חינוך שוויונית הכפופה לתכתיבי המדינה, הוא בטוח שאין החלטה מוסרית מזו. הרי מי מונע מילדים אלו ללמוד באותה מערכת ממלכתית ולקבל ארוחת צהרים חמה? אם הם דווקא רוצים להיבדל מרוב אזרחי המדינה, אין כל הצדקה מוסרית לדאוג להם לפת לחם.

ואכן, מי קובע מהו מוסרי? הנה, למשל, פרופסור נכבד בשם ירמיהו יובל, חתן פרס ישראל לפילוסופיה ומתומכי מחנה השמאל, טוען בלהט כי עמדתו המוסרית של ברק, צודקת לחלוטין. אמנם אזרחי ישראל זכאים להגנה על ביטחונם האישי, אבל לא בכל מחיר. שוגה מי שסבור כי דמוקרטיה היא עניין של נוחות ולוקסוס, הוא כותב, המעניק רק חירויות בלי שיהיה לו מחיר של קושי וסיכונים: "הביטחון שהאזרח רשאי לצפות לו מותנה ומוגבל על ידי ערכי יסוד אנושיים ודמוקרטיים, ולכן אינו יכול להיות מוחלט. פירוש הדבר הוא שאכן יש לכך מחיר אפשרי באבידות בנפש וברכוש. לאנשים שמקצועם הוא שמירה על הביטחון קשה לעכל זאת, גם הקהל הרחב סולד ממסקנה זו, אבל המנהיגות - הצבאית, המדינית, האינטלקטואלית והמשפטית, כן גם המשפטית - חייבת להפיץ ולטעת הכרה זו".

אין ספק כי מדובר בשאלות נוקבות וערכיות. אלו הן רק דוגמאות מעטות מכלל הבעיות שנוצרות מניגוד ערכים. גם הזמן החולף גורם לשינויי ערכים. מה שהיה אך לפני שנות-דור ופחות, מעשה בלתי מוסרי בעליל הראוי לכל גנאי וסלידה, הופך כיום את מתנגדיו 'לחשוכים', 'פנאטים', נעדרי כל ערך מוסרי. ואין ספק כי מה שנחשב היום כ'פסגת המוסר האנושי', יחשב בעוד שנים לא רבות, למיושן ואנטי מוסרי בעליל.

אין אמת מידה, היכולה לקבוע דירוג מוסרי. בוודאי שלעניין זה, בוגר פקולטה למשפטים, ששינן במשך שנים ספרי חוק עותומניים, בריטיים וישראלים, אינו מוסמך להכריע בערכי מוסר, יותר מבוגר פקולטה למתמטיקה או מתכנת מחשבים מצוי. העובדה שבית המשפט נוטל על עצמו בכוח ובקשיחות את העוז להחליט בשאלות מוסריות, במקום שיכריז שאין זה מסמכותו ומתוקפו של בית המשפט, אינה הופכת את יושביו ליותר מבינים בתחום זה מאחרים. פשוט אין מי שיכול לעצור אותם מדרכם הברוטלית להחליט בעצמם אלו תחומים הם בתחום שיפוטם.

המוסר האנושי, הוא הדבר הבלתי יציב ביותר, הקיים באנושות כולה. הוא משתנה מתקופה לתקופה, ממדינה למדינה, גם בתוככי המדינות המתגאות בליברליות שלהן. מי יכול להסביר למערכת החוק הבריטית, מדוע אין זה מוסרי מבחינתם להעמיד לדין 'פושעי מלחמה' ישראלים, ששירתו בצבא הישראלי המדכא זכויות אדם? מי יכול לקבוע את כללי המוסר האנושי ואת גבולותיו? דומה הדבר לקביעת השעה ברחבי הגלובוס. לולי ההחלטה העולמית לקביעת נקודה מרכזית - קו גריניץ' הידוע בלונדון - אשר לפיה ייקבעו כל שעוני העולם, הרי כל מדינה היתה מנהיגה שעון משלה המנותק לחלוטין ממדינות אחרות. רק כאשר ישנו קו מרכזי, אפשר להחליט כי כל סטייה ממנו למזרח או למערב, משנה את השעון ביחס אליו.

עם ישראל, במעמד הר סיני, קיבל את תורת הנצח היהודית, שהיא, כנמשל, אותה נקודה האמת היציבה והקבועה, אשר רק על פיה ניתן לקבוע את המצפ)ו(ן האנושי. בורא העולם ויוצר האדם, רק ביכולתו לקבוע את הערכים המוסריים אשר על פיהם יכול העולם להתנהל. זו נקודת הזמן הקבועה, שכל סטייה ממנה מהווה עיוות מוסרי. התורה, מאז נתינתה, לא השתלבה במרחב הזמן הכלל אנושי. כאשר היא דיברה, למשל, לפני כשלושת אלפי שנים על זכויות יסוד לעבדים או לנשים, זה היה מנוגד לכל ערכי המוסר של אותם ימים, בהם נתפס העבד כיצור חסר כל זכויות, הרבה פחות מבעלי החיים שברשות האדם. שלא לדבר על הנשים, שזכויותיהן היו למרמס ולדיכוי. היום, אלפי שנים אחרי, כאשר העולם 'זז' לכיוון השני, הפכו 'המוסריים' דהיום לתוקפי ערכי התורה מהכיוון המנוגד. כאז כן היום, אלו כמו אלו נעדרי מצפן היכול לקבוע מהו מוסרי ומה אינו. כיוון שאין להם את הכלים לכך. האם דעתם המתנדנדת כמו שבשבת, היא זו שתקבע את מידרג הערכים הראוי? אולי שטיפת המוח התקשורתית בה נתון העולם כולו, הוא שיכתיב את כללי המוסר הנאותים?

להולכים בדרכה של תורה, יש את המנהיגות העליונה, זו שכל כולה שקועה בעמל התורה, ביגיעתה, תוך התנתקות מוחלטת מתענוגי העולם שמבחוץ, ולה יש את הכלים הראויים לשפוט במאזני דעתם - דעת התורה - את מידרג הערכים הראוי שהציב בורא העולם. התורה היא הנותנת את הכלים, להכריע בשאלות של ניגודי ערכים. היא הקו היציב, האיתן, הקבוע מזה אלפי שנים, שכל סטייה ממנו יכולה לדרדר את האדם עד לעברי פי שחת.

אמת זו אינה צריכה להגיע רק לידיעת הרחוקים מתורה. זו האמת שצריך לחזור ולהשרישה כל אימת שזמן קבלת התורה מגיע. כלל ישראל אינו מציין את מתן התורה כאירוע היסטורי, )בוודאי בא הדבר לידי ביטוי בחג השבועות הנחגג בו' בסיוון, כאשר לפי דעה אחת בגמרא מתן תורה עצמו היה בז' בסיוון(, אלא עומד ומקבל על עצמו מדי שנה בשנה את התורה מחדש. חובה לחזור ולהשריש אמת נצחית זו, גם בקרב אלו החיים חיי תורה, אבל השיגרה האוכלת בכל פה עלולה להשכיח את סולם הערכים, היכול להביא אפילו שומרי תורה לעיוות ולסילוף.

הנה קטע קצר דברים שנשא מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצוק"ל לפני בני הישיבה ערב חג השבועות תשמ"ג )מתוך "מחשבת מוסר" חלק א'( וכך אמר: @1"חג השבועות הוא זמן קבלת התורה, להיות בגדר 'נעשה ונשמע', לא לשמוע ואחר כך לעשות, אלא להבין שהעשייה מוכרחת, וכמו שאי אפשר לבריאה בלי בורא... כן צריך להבין שהתורה מהשמים, והיא דבר ד' והבנה זו היא החכמה וההבנה הגדולה ביותר. כמה עלינו להתלמד. אנחנו רחוקים מכל זה! כל השנה לא עושים על הדרך שמביאה לזה, עושים מצוות אך הכל כמקרה, עשייה בעלמא, וכל אחד צריך להבין שבלי לימוד והתבוננות יום יום אי אפשר להגיע לזה. האדם הוא אדם ונצרך לזמן של התבוננות, לחשוב איך עבר עליו היום, אם החסיר משהו, אם עשה דבר שאינו טוב. האדם הוא עולם בפני עצמו, וכשם שלא יתכן להשאיר עולם או עיר שינהגו ללא שום השגחה ושלטון שזוהי אנרכיה, כך האדם עצמו חייב לחיות עם סדר, ואם עושה בכל פעם כפי רצונו - זו אנרכיה".

@1"אינני יכול לפרט, אבל רואים מה שנעשה ברחוב, שעם מחשבה לשם שמים ולשם מצווה - לא מתחשבים עם בני אדם, פוגעים בבני אדם, עוברים לאוים, רודפים בני אדם והורגים בני אדם, ואין זה משנה מי עושה כן, והכל מפני שרחוקים מתורה. לא זו היא תורה, וחוץ ממה שאין זה המכוון של תורה, גם החילול ד' גדול מאד. וברצוני לעורר שלכל הפחות בישיבה תהיה קצת הבנה ודעת תורה, מה התורה רוצה...".