ממצוות סוכה אני לפעמים פטור אך לא מהכנסת אורחים – שקול דעת בקיום מצוות

ישנו סיפור נפלא המתאים במיוחד לחג הסוכות. הסיפור הוא ידוע ומפורסם, ואם כן, מדוע שנביא אותו כאן במאמר זה?

 

אך, מכמה טעמים ראוי וכדאי לספרו, מאחר שיש בו כמה נקודות למוסר השכל. כאן נלמד איך לשמוע סיפור ולהבין את הנקודות העמוקות שבו, וע"י כך נדגיש כמה רעיונות שאינם ידועים לרוב הציבור.

 

וזה הסיפור, אשר אירע למרן הגאון רבי חיים עוזר זצוק"ל, רבה של העיר ווילנא, בחג הסוכות, כמובא בספר "מועדים וזמנים" חלק א', ס' פ"ח.

 

פעם אחת נזדמן אורח לר' חיים עוזר בחג הסוכות. רבי חיים עוזר ציוה להכין לאורחו סעודה בסוכה. מפני מזג האויר הקריר מאוד, רבי חיים עוזר בעצמו החליט שיאכל את סעודתו בביתו. לפי דעתו, הוא היה פטור ממצות סוכה מדין "מצטער".

 

האורח הלך לסוכה לבדו לסעוד שם. והנה תוך זמן קצר - ממש רגעים ספורים אחר כך, חזר רבי חיים עוזר לסוכה כדי לאכול עם האורח. תמה האורח: הלא הרב עצמו החליט שפטור הוא ממצות סוכה משום דין "מצטער", ולמה עכשיו שינה את דעתו?

 

ענה רבי חיים עוזר לאורח: הצדק עמך, נכון שאני מצטער ולכן אני פטור מהחיובים של מצות סוכה. אבל עדיין נשאר לי חיוב למצוות אחרות. הרי בידי עכשיו לקיים מצות הכנסת אורחים. בלי ספק, מצוה עלי לאכול יחד אתך בסוכה. לפי זה, אין אני פטור מסוכה ונאכל בסוכה יחדיו.

 

לפי דברי מרן הגאון רבי חיים עוזר לאורח, נתפרסמו המלים שהן יסוד הספור כדלהלן:

 

"פון מצות סוכה בין איך טאקע פטור, אבער ניט פון מצות הכנסת אורחים" - "ממצות סוכה אני באמת פטור, אך לא ממצות הכנסת אורחים".

 

יש הנחה שיכולים ללמוד מוסר השכל מכל ספור. כדאי שהמספר ספור, יתבונן תחילה היטב בספור אשר הוא בחר, כדי שהשומעים ילמדו את הלקח. השומעים, ויהיו מבוגרים, צעירים או ילדים, בוודאי ירויחו בהשקפת התורה והמוסר.

 

אם לא מתייחסים כך לסיפור, הרי אין כל תועלת במסירתו. האם הסיפור בא אך רק כדי לענין או לשעשע את שומעיו?

 

האמת היא שלא מכל סיפור ניתן ללמוד לקח חשוב. האתגר הוא לזהות סיפורים שיש בהם תוכן ומוסר למחשבה. לא כאן המקום לבאר ולהאריך בענין של קריטריונים בבחירת סיפור נכון, וגם אין כאן במקום לבאר איך בוחרים סיפור לילדים טרם לכתם לישון. נחזור לסיפור שלנו.

 

היתה לי ההזדמנות לספר את הסיפור אודות רבי חיים עוזר. חזרתי על תוכן הסיפור, כדי שאהיה בטוח שהשומעים מבינים את כל הפרטים. כל זה היה במצבים ובמקומות שונים, כמו בבית, בבית הספר ובסוכה.

 

שאלתי את השומעים מהי הנקודה העיקרית שבסיפור זה. כמעט בכל פעם, התשובה היתה שהסיפור בא לבטא את גודל מצות "הכנסת אורחים". השומעים הדגישו בתשובותיהם את מסירות הנפש של רבי חיים עוזר, שאע"פ שהיה מצטער, ישב עם האורח בסוכה.

 

שאלתי עוד, האם אין רעיון נוסף וחשוב הטמון בסיפור זה. בדרך כלל, לא היו תשובות על שאלה זו.

 

אך בהעמקת יתר, טמון בסיפור הנפלא הזה מוסר השכל חריף ויסודי מאד.

 

בתחילה, רבי חיים עוזר פסק שהוא פטור ממצות סוכה. אך לאחר מחשבה נוספת, שינה דעתו ואמר בלבו שעל-אף שהוא פטור מסוכה, אינו פטור ממצות הכנסת אורחים. מה קרה בדעתו במשך רגעים אחדים אלו? איך קרה שתוך כמה רגעים שינה את דעתו?

 

איך קרה שלא עלה על דעתו של רבי חיים עוזר שלכתחילה יש כאן שאלה של הכנסת אורחים? בודאי ברגעים אלו של דיון, הוא דפדף במוחו את כל התורה כולה, וכל הלכות "בין אדם לחברו".

 

ולכן, עיקר הנלמד מסיפור זה הוא הרעיון הזה: הלכות המוסר של האתמול אינן בהכרח שייכות למאורע של היום. כבר רבי ישראל מסלנט הדגיש שקניית מדות טובות היא מלחמה שבכל יום. לימוד המוסר הוא דבר תמידי, מפני שהחיים מורכבים ממאורעות משתנים, וכן, ניתן ללמוד מכל האמור לעיל, שאפילו גדול עצום כמו רבי חיים עוזר היה צריך לשקול במחשבתו לגבי עניני מדות.

 

כל זה אודות שיקול הדעת של רבי חיים עוזר לא עלה בדעת השומעים.

 

והקושיה היא: מדוע? האם רעיון זה של חשיבות שיקול הדעת ומחשבה בהירה בכל מעשה ברור מאליו? למה הרעיון הנוסף והחשוב ביותר לא עולה על דעת השומעים את הסיפור?

 

אם מסיפור זה לומדים שרבי חיים עוזר שינה דעתו אחרי שיקול דעת, קל וחומר שאנו חייבים לשקול פעם ועוד פעם כפי כוחנו.

 

המהר"ל רבי משה חיים לוצאטו זצוק"ל מקדיש ג' פרקים בספרו "מסילת ישרים" לענין זה. כתוב במסילת ישרים, פרק כ': "ובאמת שלא יוכל איש להצליח במשקל הזה אלא בשלשה דברים: שיהא לבו ישר שבלבבות, שלא תהיה פנייתו אלא לעשות נחת רוח לפניו יתברך ולא זולת זה כל ושיהיה מעיין על מעשיו עיון גדול וישתדל לתקנם על פי התכלית הזה, ואחר כל זאת יהיה משליך יהבו על ד'".

 

מדבריו של רמח"ל אנו לומדים את עיקר הענין בהרחבה ולמעשה, ואין הרעיון דורש עוד ביאור.

 

"ונמצאת למד, שהבא להתחסד חסידות אמיתי צריך שישקול כל מעשיו לפי התולדות הנמשכות מהם ולפי התנאים המתלוים להם, לפי העת, לפי החברה, לפי הנושא ולפי המקום. ואם הפרישה תוליד יותר קידוש שם שמים ונחת רוח לפניו מן המעשה - יפרוש ולא יעשה, או אם מעשה אחד במראיתו הוא טוב ובתולדותיו או בתנאיו הוא רע ומעשה אחר רע מראיתו וטוב בתולדותיו, הכל הולך אחר החיתום והתולדה, שהוא פרי המעשים באמת. ואין הדברים מסורים אלא ללב מבין ושכל נבון" )שם(.