מרכינים ראש בבושה

הגברת קוברסקי כמובן אינה היחידה. עוד אזרחים שפויים, מצטרפים למודעות הללו, שאחת מהן מתפרסמת באותו יום ממש שבו כותרתו הראשית של אותו עיתון מדווחת על רציחתה של תושבת שדרות, מטיל קסאם שנחת ליד ביתה. אבל הגברת סלוצקר הי"ד, שהגיעה מרוסיה להתגורר בעיירה הדרומית ונרצחה ליד הבית מטיל שכוון כדי להרוג אזרחים, לא תזכה למודעת תנחומים מהאזרחים השפויים. הם גם לא ירכינו ראש בבושה ללא שיעור, לנוכח מעשי הרצח וניסיונות הרצח, שלא חדלו לרגע בשנים האחרונות. אין הם מתביישים בכך, שערבים רוצחים יהודים. כנראה, לדידם, אין טבעי מכך. אבל יהודים המשיבים אש למבקשי נפשם, זו כבר "בושה ללא שיעור".

מזה שנים נמשך ירי הקסאמים לעבר יישובי הדרום. ירי מכוון לעבר אוכלוסייה אזרחית, שמטרתו המוצהרת אחת ויחידה - להרוג אזרחים. עד לפני שנה וחצי, עוד היו במחנה הישראלי 'השפוי', מי שמצאו לו הצדקה, בדמות ההתיישבות היהודית בחבל עזה. אם רק תיסוג ישראל אל הקו הירוק - הם טענו - הכל יראה אחרת. הפלשתינים יתפנו מעיסוקי הטרור שלהם, לעבר יישובם מחדש של האזורים הפורחים שהשאירה ישראל אחריה, כדי למצוא פתרון לצפיפות הבלתי נסבלת ברצועת עזה. אריאל שרון יצא להגשים את חלום השמאל, והחריב עד היסוד התיישבות יהודית בת שלושה עשורים ויותר. הוא הוציא את אחרון האזרחים והחיילים מחבל עזה, רק כדי להפוך אותו למרכז טרור בינלאומי, המאיים על חייהם של מאות אלפי יהודים.

אכן "בושה ללא שיעור" צריכה היתה לאחוז את פניו של המחנה 'השפוי', לנוכח התנפצות התחזיות הוורודות שלהם על חלומות השלום של הפלשתינאים. עזה ה'משוחררת', הפכה למחסן חומרי לחימה אדיר, שמטרתו להפוך את חיי מאות אלפי יהודים לבלתי נסבלים. ארגוני הרצח הפלשתינאים, משתמשים במוצהר באזרחים, נשים וילדים, כמחסה מפני תגובות ישראליות חריפות. חיי האזרחים הפלשתינאים, מעניינים אותם כקליפת השום. לכל היותר עוד כמה אמהות יחלקו סוכריות לחוגגים על מות ילדיהן הרכים.

כאשר בעירק רוצחים מוסלמים מדי חודש בחודשו, כ-0001 אזרחים שלווים, מוסלמים כמותם, במסגרת המאבק הפנימי בין הקבוצות המוסלמיות השונות, העולם אינו מזדעזע. איש אינו חש בושה. לכל היותר, הוא שולח אצבע מאשימה לעבר ארה"ב ששחררה מדינה זו, מידו הרצחנית של עריץ מוסלמי אחר, העושה את צעדיו לעבר חבל התלייה. זה דרכו של עולם שצביעותו אינה יודעת גבולות. אבל שיהודים הסבורים שהם שפויים, שולחים מודעות תנחומים לעם המוציא מתוכו רוצחים מתועבים, שמטרתם המוצהרת היא להרוג נשים וילדים, אזי כנראה אין גבול לשפל המוסרי.

מרן הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל, אב"ד לוצק, בספרו הדעה והדיבור )חלק ב' דרוש ו'( עומד על נושא הלאומיות היהודית, שאין לה שום קיום בלי קשר ליהדות. עם ישראל ללא חיים יהודיים אינו עם. ואלו שביקשו לבנות אומה על יסוד הלאומיות בניתוק מוחלט מהיהדות, גם ללאומיות שלהם אין כל קיום. היאחזות בסמלים לאומיים נבובים, סופה קריסה מוחלטת. כפי שרואים אנו במחנה השמאל הלוחם כיום במדינת ישראל, וכפי שרואים גם במחנה הלאומי כביכול, שנוטש את כל ערכיו הלאומיים בגלל אינטרסים אלו ואחרים.

"והנה בימים האחרונים נתגבר הרגש הלאומי בעמים, אשר אנחנו יושבים בקרבם והדבר הזה השפיע עלינו והעיקר על בנינו, ורבו גם בנו הדוגלים בשם הלאומיות. התופעה הזאת אינה משמחת ביותר ומי כעם ישראל סבל וסובל נוראות מהלאומיות הקנאית של אומות העולם? והדעה נותנת כי הקשר הלאומי הלא מכוון במידה ידועה נגד אלה, שאינם שייכים ללאום זה, וכשהקשר הזה מתהדק יותר - יוצא שכר הגברת האחדות והאהבה בתוך האומה פנימה בהפסד השנאה והפירוד שלאומיות מביאה בכנפיה לשאר האומות, ובפרט למיעוטים הגרים בתוך האומה השלטת, ורבות צררוני מנעורי, הלאומיים הקנאים, יאמר ישראל".

"במה דברים אמורים: בלאומיות מופרזת של גויי הארצות, אבל בנוגע לעם ישראל אפשר היה להצדיק ואולי גם לקדם בברכה את הגברת הרגש הלאומי בנו )שנחלש מאוד אצל הרבה מאחינו, הנידחים בירכתי הארץ הרחק מהמרכזים הרוחניים שלנו, עד כדי הכחשה לצור מחצבתם(, כי הלא נרדפים אנחנו בכל מקום ובכל זמן, והקשר הלאומי שלנו בא רק לצורך הגנה על חיינו ורכושנו. בכל אופן איננו אגרסיבי ואיננו מכוון נגד שום אומה ולשון: ו'אני שלום' )אמר דוד מלך ישראל( 'וכי אדבר' )ללמד בני יהודה קשת, מפני ש( - 'המה למלחמה' - ועלינו להתגונן כנגדם. אלא שבא השטן והפך את הברכה לקללה".

"כי הלאומים שבנו אינם עושים כמתוקנים שבהם - הדוגלים בשם האמונה, והלאומיות והדת הולכות אצלם שלובות זרוע - אלא כמקולקלים שבהם, כמתקדמים והמהפכנים, המבדילים בין הלאום והדת, הבדלה בלא דעת, לרעת הדת, להתייחס אליה באדישות כלעניין פרטי של יחידים הרוצים בה, להזניחה ואפילו לרודפה, ולעקרה משורש אצל דור בא. ולא דעת ולא תבונה ללאומיים שלנו להבין ולהשכיל כי לא ככל הגויים בית ישראל, ומה שמותר להם - אסור לנו אפילו מנקודת מבט לאומית, כי כל משפחות האדמה התאחדו לעמים ולשונות לא על יסוד האמונה והדת, רק על פי שיווי התכונות ושיתוף המידות של בני המשפחה, שנתרצו מטעם זה לשבת יחדיו להיות לעם אחד. וממילא אפשר לגויי הארצות להחליף את דתם )כאשר עשו באמת כל הגויים, אשר מתחילה עבדו לאל אחר ואחר כך החליפו את אמונתם( או להבדילה מחיי הלאום ללא סכנה והפסד לאחדותו ולקיומו".

"לא כן חלק יעקב, עם אחד מפוזר ומפורד בינו לבין עצמו, אשר אבות אבותיו עד שעמדו רגליהם על הר סיני, היו תמיד בקטטות ומריבות מפני תכונותיהם השונות, והנקודה המרכזית אשר איחדה אותנו להיות לעם אחד, היא רק הנטייה הכללית, המורגשת בנו מימות יעקב אבינו ומקבלת התורה להאמין בק-ל אחד ולשמור מצוותיו, ורק 'היום הזה' )יום קבלת התורה( 'נהיית לעם לד' אלקיך', וממילא כל המרים יד בתורת משה ובאמונת ישראל - הרי הוא חותר חתירה תחת יסוד ושורש אחדותנו ומעמיד בסכנה את קיומנו הלאומי".

"ודברי ימינו מראים, שבכל תקופה, שרפו בה ידינו מן התורה, נחלק לב העם ונעשה מפלגות מפלגות, כתות כתות, כמו בימינו אלה, ועל הלאומיים מהרסי הדת שבנו נאמר: 'הם קנאוני בלא אל... ואני אקניאם בלא עם' )דברים ל"ב(. כי בנפול אצלם היסוד )האמונה( יפול גם הבנין, העומד עליו )הלאומיות(. ודבר זה אנו למדים מדברי ימינו שכל מי שיצא מדת ישראל - בגד בסוף גם בעם ישראל, ולא עוד אלא שנעשה )הוא או בניו( צר ואויב לישראל, ולא רק יחידים, אלא אפילו ציבור או רובן של שבטים שיאמרו להחליף או להזניח את דת משה וישראל, יאבדו מתוך הקהל. וצאו וראו מה עלתה לעשרת השבטים, ששלחו יד באמונתנו להחליפה באחרת, וישליכם ד' אל ארץ אחרת, ואין זכר למו )ד' ישיב את נדחי יהודה וישראל(.

"ובכן, שובו בנים שובבים, נאמנים לעם ישראל אל חיק אמונת ישראל! כי הדת והלאומיות אצלנו דבוקות ואחוזות זו בזו כשלהבת בפתילה. ואם באמת רוצים אתם בקיום והצלחת עם ישראל - עליכם להשתדל להיות גם בנים נאמנים לד' אלקי ישראל ולתורתו, ולקבל עליכם, יחד עם כל המון בין ישראל, עול מלכות שמים, ואז יגלה כבוד מלכותו עלינו מהרה ויקרב פזורינו מבין הגויים ונפוצותינו יכנס מירכתי ארץ ובא לציון גואל בב"א".