עצת בלעם נעשתה במכוון בחשאי

"ועתה הנני הולך לעמי, לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים"

התורה אינה אומרת מה היתה עצתו של בלעם, אולם רש"י מפרש: "ומה היא העצה? אלקיהם של אלו שונא זימה הוא, תדע שבלעם השיא עצה זו להכשילם בזימה, שהרי נאמר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם".

ולכאורה, אם גילתה לנו התורה בפ' מטות את טיב העצה, למה לא גילתה אותה בפ' בלק, ששם היה מקומה?

מפרש הרשב"ם: "וכאן סתם משה את העצה לפי שבלחש אמרה בלעם לבלק, ולא נודעה העצה עד שפירש משה בשעת הצורך", וכן מפרש החזקוני.

ולמה אמר בלעם את העצה המתועבת בלחש? אולי כדי שלא ישמעו בני ישראל ולא תגיע לאזניהם השמועה על עצה זו, שאם ישמעוה קודם, אזי יכינו עצמם להתגונן מפניה בתוקף רב, לכן העדיף לדבר בלחש, כדי להסתיר מישראל את העצה והמזימה הרעה, כדי שלא יכינו את עצמם להגיב על העצה ולא יתארגנו לשם שמירה עצמית מליפול בפח ובמלכודת שהכינו להם.

ולמה אם כן שתק משה רע"ה ולא גילה את הדבר רק לעת הצורך? אלא הוא לא עשה כן, כי גנאי הוא לישראל שעם קדוש כמוהו, הלוחם נגד כל הנסיונות הקשים כארי, ואשר הצטיין בצניעותו במצרים וזאת בתנאים הקשים ביותר, ולא נתערב בגויים ושמר על דמותו, צביונו וצלמו האלקי, והנה כאן, על ידי פיתויים והסתות נתקל ונכשל בקלות ראש.

כך נהג גם המן הרשע: אמר רבי לוי, אומות העולם נבואתן סתומה, פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים להיות עתידים ליום הזה, ואינם יודעים אם להרוג או ליהרג"

ויש מפרשים את אמירתו "נבואתן סתומה" שהמן הרשע התחכם שלא ידעו היהודים תיכף ומיד את הגזירה הרעה שהוא זומם עליהם כדי שהשמיעה לא תגרום להם הפתעה ושינוי בהתנהגותם, שכן אם יוודעו וישמעו, הרי בוודאי יתרגשו ויתעוררו וישובו בתשובה שלימה, לכן התחכם שיהיה הדבר "סתום", שיהא בסוד, שכן אם ירגישו היהודים ויוודעו על הגזירה באיטיות ולא בפתאומיות, הרי לא תשפיע עליהם כל כך להתעורר בתשובה חזקה.

עצתו הרעה היתה, איפוא, להרדים את היהודים ולמנוע את ההתרגשות ואת ההתפעלות הפתאומית, וכל זאת על מנת להחליש את עוצמת התגובה הפנימית ואת כוח התשובה העלול להתעורר בגלל זה, כוח התשובה שישראל מצטיין בהם תמיד, ואשר על כן היתה גם עצתו של עמלק, שבא פתאום, כמש"כ ויבוא עמלק, ואשר קרך בדרך, שרצה להחליש ולקרר את כח ההתעוררות והתגובה של ישראל לשוב בתשובה.

אולם מרדכי ידע את כל אשר נעשה, הוא ידע והבין את עצתו של אותו רשע, ועל כן נטל הוא גם עצה איך להפר את מחשבת המן הרשע, ועל כן יצא לרחוב העיר בזעקה גדולה ומרה, הזעיק את היהודים להודיע להם על הסכנה. הוא לא הניח לשקוע בתרדמה, אלא הלהיב את הלבבות, התחכם והערים על חכמתו ועצתו של המן הרשע. הוא העמיד את היהודים על המצב המסוכן שלהם ועלה בידו והצליח לעורר את היהודים לתשובה חזקה והופרת עצת הרשע.

וחז"ל אומרים: "בן יאיר, שהאיר עיניהם של ישראל בתפילה". הוא פתח את לבם והאיר את עיניהם להרגיש את הסכנה, ועי"ז נתעוררו לתשובה ולתפילה.