עקב ענוה יראת ד' (משלי כב, ד)

רשימת המדות כמו שתיקה, קנאה, עצלות, ענוה, גאוה, וכדומה - ידועה להרבה אנשים. בין המדות נמצאות מדות טובות ומדות רעות.

 

אם מתבוננים יותר בענין זה, רואים שלפעמים מידה אחת היא היפוכה של חברתה. למשל, ענוה היא היפוכה של גאוה, זריזות - היפוך של עצלות, וכדו'.

 

כדאי לעיין עוד בענין ולמצוא שיש סדר מדויק למדות. אילו סודות טמונים בסדר זה?

 

רבי משה חיים לוצאטו זצוק"ל חבר את ספרו המפורסם והחשוב "מסילת ישרים" על יסוד סדר המדות, כמו שכתוב בבריתא של רבי פנחס בן יאיר )ע"ז כ:(.

 

כבר בהקדמה לספרו הוא כותב:

 

"והנה על פי הברייתא הזאת הסכמתי לחבר חבורי זה ללמד לעצמי ולהזכיר לאחרים תנאי העבודה השלמה למדרגותיהם".

 

"תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקדש, רוח הקדש מביאה לידי תחית המתים" )ע"ז כ:(.

 

כשמדקדקים בלשון הברייתא, לומדים שמדה אחת כסדר "מביאה" למדה שניה. בין דברי חז"ל אנו לומדים שענוה מביאה ליראת חטא.

 

מעניין לראות שבכמה מקורות מופיע הרעיון שיש סדר מדויק בין ענוה ליראת שמים.

 

כתוב: "עקב ענוה יראת ד'" )משלי כב, ד(. ורש"י מפרש, שבשביל הענוה באה יראת ד'. דבר אחר, ענוה עיקר והיראה עקב וטפלה לה, מדרס לרגליה.

 

והמצודות דוד מפרש, סוף הענוה היא יראת ד', רוצה לומר הענוה תסבב היראה, כי כשיכיר בשפלות עצמו, יגדיל רוממות המקום ותבוא בלבו יראת הרוממות וימצא עושר וכבוד וחיים.

 

אותו רעיון כתוב ב"אגרת הרמב"ן", כשהוא מצוה את בנו: "ובעבור הענוה תעלה על לבך מדת היראה".

 

גם בעל "אורחות צדיקים" גומר ספרו במלים אלו: "ותהיה ענו ושפל רוח וירא שמים".

 

כדאי להביא מימרא מחז"ל, ופרוש של רב נסים גאון על הדף, שבזה נוכל להרחיב הבנת הקשר בין ענוה ליראת שמים.

 

תחילה, עלינו לדעת מה הרקע לדברי חז"ל המופיעים במס' ברכות נו:

 

חז"ל מביאים סוגיא בענין חלומות. הם מלמדים את האדם איך לנהוג כשהוא חולם בצורה כלשהי, ורואה מראה כלשהו. למשל, הרואה נהר בחלום, ישכים ויאמר את הפסוק המתאים לנושא החלום. וכן הרואה צפור, ישכים ויאמר... וגו'.

 

אחד החלומות מובא בלשון זו: תניא אין מראין בחלום דלועין אלא למי שהוא ירא שמים בכל כוחו )ברכות נו:(.

 

מה מובנם של דברים אלו? למה חז"ל מכוונים כאן, כשהם מסתכלים בטבע? מה מיוחד בדלעת הנזכרת כאן? מה לומדים מכך, ומה הקשר בין דלועין ליראת שמים?

 

רב נסים גאון ב"ר יעקב היה תלמיד של רב האי גאון ומרבותיו של הרי"ף. חידושיו שבידינו מופיעים רק למסכתות ברכות, שבת ועירובין, והוא מאיר את עינינו גם בענייננו.

 

בתחילה הוא מתאר איך הוא לא הבין את דברי חז"ל אלו משך זמן. היה לו קשה להבין הקשר בין דלועין לירא שמים. וז"ל: "כבר שאלנו עליה תלמיד מבני ספרד היש לה טעם ואני לא קבלתי בה כלום וגם לא נשאלתי עליה קודם לכן מעולם".

 

אחרי הרבה עיון והתבוננות, הוא בא למסקנא באיזו צורה דומים יראי שמים לדלועין, ואומר: "נראין הדברים בעיני שאפשר שיהו דומים יראי שמים לדלועין, שכשם שהדלועין אין בכל פרות הארץ גדולים מהם ואעפ"כ אינן מתנשאין על הארץ, אלא כל זמן שהן גדלין ופרין הן מוסיפין נמיכות בארץ - כך הן יראי שמים, אין כל הבריות שמעלתו גבהה ממעלתם ולא עדיף מהם".

 

ומה הן הדלועין המוזכרים בחז"ל? יודעים אנו שהדלעת היא פרי גדול וצהוב של צמח מקשה ממשפחת הדלועים. ציפתה הצהובה של הדלעת נאכלת כשהיא מבושלת. משפחת הדלועים כוללת את הדלעת, האבטיח, המלפפון והקשוא וצמחים נוספים.

 

המלה "דלעת" מוזכרת כמה פעמים בחז"ל, כמו "מחתכין את הדלועין לפני הבהמה מערב שבת" )שבת קנו:(.

 

בלי פירושו של רב ניסים גאון על חז"ל זה במס' ברכות נו: קשה להבין את המימרא. דברים אלו של הרב נסים גאון עשו עליי רושם רב. זמן רב חשבתי על דבריו, וקיוויתי שאולי תהיה לי ההזדמנות לראות את הדלועין שגדלים סמוך לאדמה. פלא יהיה אצלי לראות איך הפרי הכי גדול יכול להיות הסמל של ענוה.

 

פעם אחת ביקרתי אצל בני במונסי, ארה"ב. בשבת, אמר בני לילדיו שכדאי לקנות לכבוד שבת פירות וירקות במשק קטן שהיה בשכונתו. במקום זה היה החקלאי בעצמו מוכר הסחורה שלו לציבור.

 

בשעת קניית הפרות והירקות, ראיתי בשטח המשק כמה דלועים גדולים. הנכרים בשכונה באו לקנות את הדלועים לכבוד החגא שלהם.

 

אמרתי לבני: אני סקרן להסתכל על הדלועים הללו, כדי להבין בעצמי ממש את דברי רב נסים גאון שאומר שהדלעת, בשעת גידולה, מנמיכה את עצמה ושוכבת על צדה בעפר.

 

נגשתי לכמה דלועין גדולים ובדקתי בעצמי כל צד של פרי זה. להפתעתי מצאתי, שלכל דלעת בצידה האחד יש עפר אדמה שעדיין מחובר לגופה. זה היה הסימן לגבי הענוה של פרי זה.

 

שמחתי מאד שזכיתי לראות בפועל ולהבין את דברי רב נסים גאון.

 

כדאי ללמוד עוד בפירושו של רב נסים גאון לגבי ענייננו. כאן הוא מדמה את הענוה של הדלועים, כשהם צומחים על הארץ, לענוה של עם ישראל.

 

כתוב: "לא מרובכם מכל העמים חשק ד' בכם" וגו' )דברים ז(. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני. נתתי גדולה לאברהם, אמר לפני ואנכי עפר ואפר )בראשית יח, כז(, למשה ואהרן, אמר ונחנו מה )שמות טז, ז(, לדוד, אמר ואנכי תולעת ולא איש )תהלים כב, ז(. )חולין פט.(.

 

ורב נסים גאון מוסיף:

 

"ולפיכך אפשר שתהא כוונתו של חכמים )בחז"ל( בדמוי יראי שמים לדלועים בשביל הדבר הזה".

 

בגמר דבריו הוא מדגיש את חשיבות רעיון זה: "והיה ישר בעיני השואל הפירוש, גם בעיני כל התלמידים שהיו לשם, לפיכך כתבתיו בזה המקום" )על הדף ברכות נו:(.

 

רואים מכל זה שרב נסים גאון פנה לעניני טבע - הבנה בגידולם של הדלועין - כדי לבאר את מאמר חז"ל - "אין מראין דלועין אלא למי שהוא ירא שמים בכל כחו".

 

אנו מוצאים גם אחד מחכמינו, שהדגיש כל ימיו בתורה ומוסר את הצורך להתבונן בבריאה לעומק. אומרים עליו על רבי אביגדור מילער זצ"ל, שהיה ממש "שער הבחינה מהלך". שאיפתו היתה ללמוד וללמד את הפרק השני ב"חובת הלבבות" - "שער הבחינה".

 

רבי אביגדור מילער זצ"ל היה עסוק בהרבצת תורה ומוסר בארה"ב במשך ארבעים וחמש שנה. יניקתו היתה בנויה על דברים שקיבל מרבותיו בישיבת סלבודקה באירופה.

 

בספרו "שער אורה" הוא מדגיש את חשיבות הלימוד של הפרק השני ב"חובת הלבבות", ששמו "שער הבחינה". על יסוד זה הוא מביא עיונים, יסודות והדרכה למעשה ע"י וועדים לתלמידים.

 

וועד ג' שלו דן ב"בחינה בפירות ובצמחים". בסוף הפרק לכל וועד נמצא "עובדה" איך להוציא את הרעיון לפועל. לדוגמה: ליטול פרי כלשהו, כגון תפוח, ולהסתכל עליו דקה אחת שלמה, לעיין בו ולהשתדל לעמוד על תכונותיו. "ואף כי מתחלה לא יראה שום דבר, וגו', אבל במשך הזמן יפתח לפניו עולם מלא של חכמה, אמונה ותענוג. וכן במשך הזמן יקיש מפירות לשאר דברים שבבריאה ויכיר שכל העולם מלא חכמתו וחסדו של הקב"ה".

 

אכן, הצורך להתבונן בהכרת הבריאה מודגש בחז"ל: "אר"ש בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר פקרא כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב עליו הכתוב אומר ואת פועל ד' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו )ישעיה(" )שבת עה.(.