עשר עולמות – דרשות

יצירת מופת חדשה הממשיכה בדרכה, עם הכרך השני בסידרה - "להגיד!" ממיטב דרשות גאוני המגידים האחרונים" - הגה"צ רבי שלום שוודרון זצ"ל, הגה"צ רבי שבתי יודלביץ זצ"ל ולהבח"ל הגה"צ רבי יעקב גלינסקי שליט"א וגם כמה דרשות מרבי ראובן קרלנשטיין שליט"א. מוסף שב"ק מצטט בזאת, קטע מתוך אחת הדרשות על פרשת שמות. "להגיד כי ישר ד'"

 

 עשר עולמות, עשרה שמות!...

 

 

@1"ותקרא שמו משה, מכאן אתה למד שכרן של גומלי חסדים, אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה לא נקבע לו שם בכל התורה אלא כמו שקראתו בתיה בת פרעה ואף הקב"ה לא קראהו בשם אחר". )שמות רבה פ"א(@2 רבותי, דפק רבי שבתי יודלביץ על השולחן, האם כל מי שיחליט לקרוא לבנו בעשרה שמות, יחשבו הם כשמות, שעליהם נאמר "עשרה שמות"?!, לא!.

 

 

השמות המוזכרים בתורה - אלו שמות המצביעים על מהותו של האדם. נסביר:

 

 

כאשר אומרים שם של דבר, למשל יהודי אומר: "עליתי לארץ", הכל מבינים ש"הארץ" כוונתו לארץ ישראל, "אמריקה" מילה זו, שם זה, מציין את כל אמריקה הגדולה, אין צורך בהסברים נוספים, אם רק אומרים "שמים" הכל יודעים מה כלול בשם זה, במילה אחת. והנה כאשר לתורה יש צורך לתת לנו להבין מי הוא משה רבינו ע"ה, לא די לה במילה אחת, יש לה צורך בעשר מילים! עוד שם ועוד - עשרה שמות, ומדוע? כי כל שם של משה הינו היסטוריה בפני עצמה. עשר היסטוריות, עשר עולמות! - עשרה שמות!.

 

 

כאשר משה נולד התמלא הבית אורה כמו שנאמר "ותרא אותו כי טוב" "וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא כל העולם כולו אורה כתיב הכא כי טוב הוא וכתיב התם וירא אלהים את האור כי טוב" )ילקוט שמעוני( מאורע נדיר והיסטורי. באותה שעה נקרא שמו טוביה (מדרש רבה ויקרא פ"א) הנה שם אחד. בשעה שמשה הוריד תורה מן השמים נקרא שמו "ירד" ומרים אחותו העניקה לו שם יקותיאל. כל שם פלאי פלאות, עוד שם עוד הסטוריה ענקית של משה רבנו.

 

 

 

משה! משה!

 

 

נתחיל מתחילת ההסטוריה שלו. כאשר יוכבד ע"ה ראתה שהבית התמלא אורה מהרך הנולד נתנה לו גם היא שם "טוב". יוכבד אמו מיהרה להצפינו, אך לאחר שלושה חדשים לא יכלה יותר, ועל שעה זו אומר הכתוב בשיר השירים "אחזו לנו שועלים, שועלים קטנים מחבלים כרמים" השועלים הגדולים )המצרים( אחזו בידם שועלים קטנים לחבל את הכרמים "המצרים היו מוליכים בידם תינוק מצרי קטן והיו מיבבין אותו כדי שישמע תינוק ישראל את קולו ויבכה עמו" ובצורה זו גילו את המחבוא. לכן "ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גומא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור" והתיבה החלה שטה על פני המים. ניסים התחוללו שם.

 

 

אי, אי, הפונביז'ער רב כיתת את רגליו במקומות נידחים בארה"ב - התרים למען ישיבת פוניבז'. באחת השבתות התארח בקהילה של עמי ארצות בורים גמורים, היה זה בפרשת שמות. מיד עם כניסת שבת נוכח לדעת כי בדרשתו אין לו להגיד דברים עמוקים. הם פשוט, לא יבינו. לכן החליט שיספר להם בפשטות את פרשת השבוע - פסוק אחרי פסוק, בכך הם יבינו ויזכו לשמוע דברי תורה.

 

 

כך עשה, תיאר בפניהם איך שאמא יוכבד החביאה את משה הקטן ואת הרגעים הגורליים שמשה שט על המים בנילוס, פרט אחרי פרט כפי שכתוב בגמרא ובמדרש. הם התענגו לשמוע, ליקקו את האצבעות - כמו שאומרים. בסיום הדרשה ניגש אליו יהודי גביר שידע שמרן הרב מפוניבז' הגיע לעיר במטרה לאסוף כספים לישיבתו בארץ ישראל. "רבי!" אמר הגביר "הספורט אהוב עלי מאד, ידוע לי ואני מכיר את כל סוגי הספורטאים בעולם ומשום מה ספורטאי כזה בגיל שלשה חדשים בלבד - לא שמעתי מעולם, ואם אכן אתה מחנך בישיבתך ספורטאים בסגנון הזה, או שלפחות, אתה מחנך אותם להיות כאלו, כמו אותו משה שסיפרת עליו, אתן לך סכום הגון לבנות בנין נוסף בקרית הישיבה"...

 

 

נו, כל אחד והמבט שלו על משה רבינו. יש שרוצים לקרוא לו ספורטאי...

 

 

טוב, נשוב לעיקר הענין, "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו" היא עמדה וראתה איך 'בום' משליכים ילד למים ועוד ילד, אוי, "רבונו של עולם תבטיח לנו שהמצרים לא יטלו את התיבה, אוי, שלא יתקרבו, שחלילה לא ירגישו בתיבה השטה על המים" חושבת מרים לעצמה. "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור", מי יודע מה יקרה עתה, בת פרעה לא תשאיר ממנו זכר.

 

 

והיא מושיטה יד! אהה אלוקים! עוד רגע קט ומשה איננו... גיוואלד.

 

 

אך לא. היא נטלה את התיבה פתחה, ראתה ונטלה את הילד, נשקה אותו "ותחמול עליו" התגלגלו הדברים במהירות עד שהילד הובהל לינוק מאמו. אח"כ נלקח בחזרה לבת פרעה "ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו" באותו רגע נקרא לו השם הנוסף - משה. לאחר מכן כאשר עשה מופתים והוציא את בני ישראל ממצרים נקרא בשם נוסף.

 

 

אבל השם של התורה הוא דוקא כהשם שנתנה בת פרעה. פלאי פלאים. ומכל השמות "איני קורא אותך אלא בשם שקראה לך בתיה בת פרעה". זה השם שהקב"ה קבע בתורה - משה.

 

 

למה ומדוע? אספר לכם.

 

 

 

"ויהי לה לבן"

 

 

אני עוד הכרתי יהודים שראו את הגאון הנורא מהרי"ל דיסקין. והם סיפרו כי פעם לפנות ערב יצא לשאוף אויר לבריאותו, בדרכו נשא עיניו אל אילן גדול בצידי הדרך, "הוא באמת גדול, יש בו כך וכך עלים" הפטיר והוריד את עיניו. נאמר שהוא אמר שיש בו מאה אלף עלים...

 

 

תלמידיו מיהרו לבית רבי שמואל סלנט, שגם הוא היה גאון גדול, ושאלו אותו "רבי, האם ישנה אפשרות לבדוק את העלים ומספרם, ובכך לאמת את דברי רבנו, איך נעשה זאת בלי לקטוף את כל העץ?".

 

 

השיב להם רבי שמואל סלנט על אתר: "תקטפו מהעץ כמה עשרות עלים, אותם תספרו, וכשהוא יחלוף שנית על יד העץ תשאלו שוב כמה עלים יש בעץ זה". וכך הוה, הוא השיב - כך וכך, פחות ממספר העלים שהיה בידם... הנה לכם מח גאוני של מהרי"ל דיסקין זכר קדוש לברכה, שהיה מאחרוני גאוני הדורות ממש. בקיצור תשמעו, באותה תקופה בימי חיותו של המהרי"ל דיסקין בירושלים, גדל יתום אשר לא היה לו בית, ובימים הקשים ההם, הגויים או האפיקורסים )שבידם היה כסף( אספו את היתומים שנזרקו לרחובות, ועשו בהם כרצונם - הוליכו אותם לאבדון. התאמץ המהרי"ל דיסקין והכניס את היתום לביתו, אח"כ עוד יתומים, גידלם וחינכם. לימים יסד להם בנין "בית היתומים דיסקין", שמקורביו ותלמידיו פיארו את המבנה והרחיבוהו - כמו שרואים אותו עד היום בכניסה לירושלים.

 

 

סיפר מרן המהרי"ל דיסקין לתלמידיו, כי אחד היתומים שדר בביתו, היה נוהג לבכות בקביעות כאשר הרבנית חפפה את ראשו סכה את גופו ורחצה אותו - בוכה ובוכה בדמעות של ילד יתום.

 

 

שאלתי אותו: "ילד יקר, למה אתה מייבב כל כך, מה כואב לך בשעה שרוחצים אותך?.

 

 

השיב הילד בבכיה: "רבי, רבי, כאשר הרבנית סכה אותי, אני נזכר באמא'לה שלי, היתה לי פעם אמא, והיא גם חפפה לי את הראש, ואמא, אמא - גם היתה נותנת לי נשיקה אחרי החפיפה, ומשנפטרה אמי אין מי שמנשק אותי כל כך טוב כמוה. זלגו דמעות חמות מעיניו של ר' יהושע לייב. ומאותה שעה הוסיפה הרבנית לנשקו כאשר חפפה את ראשו. ועדיין אין תחליף לאמא.

 

 

אבל בת פרעה הצליחה עד כדי כך, שהתורה מעידה עליה "ויהי לה לבן!" כמו בן ממש. כתוב במדרש "מכאן אתה לומד שכרן של גומלי חסדים" אף על פי שהרבה שמות היו לו לא נקבע שמו בכל התורה, אלא כמו שקראה בתיה בת פרעה" כי זו היתה גמילות חסדים מושלמת.

 

 

"ויהי לה לבן" עד כדי כך! זה מה שהתורה מבקשת להכריז כאן את שכרן של גומלי חסדים. לכן נקרא משה.

 

 

 

מסגרת!

 

 

רז הקדמונים

 

 

"ויך את המצרי ויטמינהו בחול"

 

 

איך הרג משה את המצרי הרשע? "במה הרגו ר' אביתר אמר - הכהו באגרוף ויש אומרים מגריפה של טיט נטל וכו' רבנן אמרי - הזכיר עליו את השם והרגו שנאמר הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי".

 

 

הקדמונים גילו, כי 'שם המפורש' בו הרג משה את המצרי, טמון וחתום בפסוק "ואהבת את ד' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך".

 

 

"וכשסרקו את בשרו של רבי עקיבא במסרקות של ברזל" היה קורא קריאת שמע "שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד" ומקבל עליו עול מלכות שמים "אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן?!"

 

 

כאן יש לרמוז. שתלמידיו הקדושים אמרו לרבם: רבינו עד כאן? - מדוע אתה מסיים כאן, ואינך ממשיך "ואהבת את ד' אלוקיך" וגו' ותכוון בו את הכוונות הנוראות - והגוי ימות?...

 

 

השיב להם רבי עקיבא "כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא פסוק זה לידי ואקיימנו" )רבי שבתי יודלביץ(