קוף אנושי או קוף משובש

עובדי אחד מגני החיות בישראל, הבחינו לאחרונה בתופעה מעניינת: אחד הקופים החל להלך זקוף על שתי רגליו. אמנם, קופים, כמו כמה בעלי-חיים נוספים, נוהגים לעיתים להזדקף לכמה שניות, אך הקוף המוזר החל להתהלך באופן קבוע על שתי רגליים "כאחד האדם".

 

הקוף המהלך על-שתיים הפך לאטרקציה ורבים נהרו להתבונן בתופעה המוזרה. כצפוי, עורר הסיפור התענינות בקרב מדענים וזואולוגים, שניסו לעמוד על פשר התופעה ומסקנתם המעניינת פורסמה בעתונות.

 

כאשר בדקו מה עבר על הקוף המהלך לאחרונה, בטרם שינה טבעו, נודע, כי לפני כמה שבועות לקה בדלקת פנימית חריפה וקשה וקיבל טיפול תרופתי אגרסיבי. לכשהתאושש והבריא מהמחלה, קם והחל להלך על שתי רגליו.

 

ההשערה המדעית היתה, כי תהליך טראומטי שעבר על גופו של הקוף - החיידק האלים שפגע באיבריו, או לחילופין תופעת לוואי בלתי-מצויה של התרופות שקיבל במינון גבוה - גרם לנזק מוחי ולפגיעה נוירולוגית בלתי-מוכרת. שיבוש המערכות הביא להתנהגות החריגה.

 

כמובן שמדובר בהשערה בלבד, אך הגישה הבסיסית בה התייחסו החוקרים, כמו כל אדם בר-דעת, לתופעה הזו, יכולה לשמש עבורנו משל מאלף, הנוגע לנושאים רבים אחרים הנוגעים להשקפתה של תורה.

 

שהרי, לכאורה, ניתן היה לנסח מענה פשוט יותר לשאלת הקוף המהלך. מדוע איש לא הניח, כי אולי הקוף הפך לבן אדם? אולי הוא הפך, לפחות, ל"קצת בן-אדם"? או שמא מדובר ב"קוף עם תכונה אנושית מסוימת"?

 

כל מי שעיניו בראשו היה דוחה על הסף את כל ההסברים הללו. כי קוף אינו הופך לאדם וקוף אינו ניחון בתכונות אנושיות. הדרך היחידה להבין את התופעה המוזרה נעוצה, אפוא, באיזה אירוע חריג ששיבש את מוחו של הקוף. כי דבר אחד ברור, כמושכל ראשון: לא תיתכן כל אפשרות מסוג "קוף שהוא קצת בן אדם". אין חיה כזו.

 

קוף שנוהג, בפרט חיצוני מסוים, כבן-אדם, אינו הופך בכך ל"משהו אנושי", אלא לכל היותר מוגדר כ"קוף משובש"!

 

עד כאן - המשל. הנמשל אינו פשוט כלל וכלל, ורבים נבוכו בו.

 

תורתנו הקדושה מדריכה אותנו על דרכי בנין האדם וכיצד ימלא את חובתו בעולמו כבחיר הבריאה. כל מי שאמון על דברי חז"ל ומוסרי הקדמונים יודע, שמי שאינו צועד בדרך התורה, מי שחי בתחושה שאין מנהיג לבירה, וכאילו לית דין ולית דיין - סופו להפוך לאדם מושחת גם מבחינה מוסרית אנושית. כי "לתאווה יבקש נפרד". מי שנוהה אחר יצרו ותאוותיו, בהכרח יהפוך ליצור אגואיסטי ודורסני, שנטיותיו התאווניות ידריכוהו לעשות הכל כדי להשיג מאווייו, כשהוא בועט בכל ערך מוסרי.

 

ומה קורה כאשר אנו פוגשים באנשים אפיקורסים ומחללי דת, שנראה לעיניים כי הם נוהגים כראוי בענינים שבין אדם לחברו וכאילו ניחונו במידות טובות?

 

רבים נבוכו לנוכח תופעות שכאלו. האם יש בכך, חלילה, פירכא לערכי היסוד שלאורם מתחנך כל אדם מאמין? אולי באמת ניתן ליצור חלוקה שכזו, להיות "אדם" בתחום המוסרי-חברתי, ולנהוג ככופר מוחלט ופורק כל עול בענינים שבין אדם למקום?

 

רבינו הגר"א זיע"א עמד על כך ולימדנו יסוד גדול, אם וכאשר ניתקל במינים וחוטאים בין אדם למקום, שנראה כי הם טובים בטבעם, יש לכך רק הסבר אחד: "זו היא אחת מתחבולות היצר, לפרוש רשת לפני תועי רוח להימשך אחריהם"! )אבן שלמה, ד' י"ג(

 

"בפה חנף ישחית רעהו ובדעת צדיקים יחלצו" )משלי י"א, ט'( "משחית נקרא בעבירות שבין אדם למקום. והבא להדיח הוא 'בפה חנף', @3כי זולת זה אי אפשר לו להדיח@4, ולכן רוב המינים טובים בטבע, כי גונב אפילו לב רעהו ומשחית אותו ומדיחו מדרך הטוב. וזהו 'בפה חנף', על ידי פה חנף ישחית אפילו את 'רעהו'". )ביאור הגר"א, שם(.

 

הרשע המושחת בעבירות שבין אדם למקום, אינו יכול להיות טוב באמת. כי רק בדרך התורה והאמונה ניתן לזכך את נפש האדם ולהופכו לטוב בעצם. רשע הנוהג בצורה טובה ונימוסית, אינו "קוף אנושי". כי אין חיה כזו. הוא אינו אדם מושחת שמצד שני ניחון בהנהגה חברתית ואישית של האדם השלם. אין דבר כזה. מדובר, לכל היותר, ב"רשע משובש", שהמנגנון הפנימי שלו התעוות ע"י היצר הרע, המאפשר לו להיראות אנושי, כדי להעמיד את זולתו בנסיון ולהטעות את הבריות כאילו ניתן להיות רשע ופוקר ו"אדם נחמד" בעת ובעונה אחת.

 

בהמשך מבאר הגר"א שלא הכל משכילים להתבונן נכונה בתופעות כאלו, ורבים הולכים שבי אחר הקסם האישי של רשעים מסוג זה עד אשר נופלים ברשתם, ורק צדיקים המעמיקים להתבונן, נחלצים ממלכודת זו. "ובדעת צדיקים יחלצו - רק הצדיקים שעוסקים תמיד במצות ד' ויודעים דרכי ד', המה יכירו פיתויו, שדבריו סרים מדברי ד', ומבינים שמה שמדבר דברים טובים הוא 'חנף', ומחמת זה 'יחלצו'." )ביאור הגר"א, שם(.

 

יראי ד' מבינים, כי מדובר באיזו התנהגות חיצונית, המסתירה את הריקבון הפנימי. "חמד רשע מצוד רשעים - כי הרשע הוא התאווני בעבירות שבין אדם למקום, ודרך הרשע שבין אדם למקום, שטבעו הוא טוב. ואמר, אף על פי שבטבעו, לפי הנראה, הוא טוב, אבל באמת הוא חומד גם למצוד של הרעים, כלומר מה שהרעים עושים" )ביאור הגר"א, משלי י"ב י"ב(. הרשע הוא רע בעצם. האמת הפנימית שלו מתאווה וחומדת את הרוע על כל סוגיו, וההתנהגות הנימוסית היא רק מסווה וחיפוי על הרקב שבלב.

 

כי יש רק דרך אחת להיבנות כאדם השלם: דרך התורה והאמונה. ללא תורה, האדם נדמה כבהמה המהלכת על שתיים, שכל מעייניה בסיפוק צרכיה החומריים. וגם אם נראה כאילו יש כאן איזה פן חיובי מסוים, אין זו אלא אשליה מתעתעת. קוף נשאר קוף, ואם הוא מתחיל להזדקף על רגליו, אין כאן "שילוב אנושי" אלא "שיבוש קופי".

 

 בגישה זו נקטו גם רבותינו מאורי הדורות האחרונים, כאשר בחנו תופעות חריגות דומות והזהירו מפני המלכודת הטמונה בהן. כאשר החלו מסיתים ומדיחים לייסד מוסדות שונים ומשונים שלא בדרך התורה, היו יהודים שנהו אחר דרכי המשכילים ולימודיהם, בניגוד לאזהרת גאוני התורה מפני הנזק הרוחני הצפוי למי שנקלע לסביבה המחטיאה המשפיעה מרוחם של פורקי עול. והנה, שלא כצפוי, תמיד ניתן היה למצוא שבסופו של דבר כמה מהם נותרו יראי שמים ומדקדקים במצוות. הכיצד?

 

על כגון דא כתב מרן החפץ חיים זצוק"ל בספרו "חומת הדת" כי אף זו עצת היצר היא, "לחזק" כמה יחידים כדי שיטעו הרבים אחריהם.

 

הוא מאריך לבאר שם על מלחמת היצר ותחבולותיו המגוונות, שניתן ללומדן מדרכי "הלוחמה הפסיכולוגית" שבהן נוקטים בשדה הקרב, ואשר מיושמות ע"י שונאי הדת הלוחמים נגד התורה - "ובתחבולות האלה עושה ג"כ כהיום היצה"ר על ידי שלוחיו, משמיעין קול ומפרסמין שהרבה והרבה מחזיקין עם שיטתם כדי לאיים על מחזיקי התורה שיהיו הכל נכנעים תחתיהם. גם יאיימו על מי שאינו מחזיק כשיטתם באיומים שונים כי יש לאל ידם לעשות עמהם רע. גם תוקעין וחוזרין ותוקעין במאמריהם במאה קולות. וגם מצווחין בקולותיהן עליהן בכל מיני חירוף וגידוף והכל כדי להפיל אימה ופחד על החרדים לדברים ד' ולתת יאוש בלבם מלעמוד כנגדם. אבל יש לנו לדעת כי הם כולם במעשיהם הם רק שלוחי יצה"ר ואנו שלוחים במעשינו ובהנהגתינו של ממ"ה הקב"ה - ושייך לענינינו במלחמת היצר כל אלו העצות וההתחזקות שהורה לנו הכתוב שלא ירך לבבנו ולא נירא ולא נחפוז ולא נערוץ כי ד' אלקינו הוא ההולך עמנו בכל דור ודור להושיענו נגד הקמים עלינו להפריע אותנו".

 

והוסיף על זה מרן החפץ חיים זצוק"ל עוד אבחנה מאלפת: "עוד עושה תחבולה אחת ממה שמצוי בעניני המלחמה שמניחין להרוג איזה אנשים מצבאיהם ובזה מכניסים את השונא במחנה שלהם ומקיפים אותו מכל צד )ע"י האורב ששמים מתחלה מצד השני(. כן הוא דרך היצר ג"כ כשמסית להעם להסיר את בניהם מבית הספר ולמסרם ליד מנהלים רעים שאינם חוששים כלל לדרך התורה. ופן לא ישמעו לו בראותם שכולם נעשו פורקי עול, אינם מתפללים ואינם מניחים תפילין וכה"ג לענין חילול שבת, מה הוא עושה - מסתלק מן אחד מן התלמידים מלפתותו לשום ענין של עבירה, ופעמים אוחז גם שיטתו של יצ"ט לזרזו למצוות, ובזה מכשיר לכמה עשיריות אנשים שכל אחד חושב שבני בוודאי ג"כ יהיה כמותו ולא יטה דעתו אחר שארי תלמידים הפרוצים בכל".

 

"וזהו שאמרו: היצה"ר יושב על שני מפתחי הלב, והיינו שהיצ"ט שומר את מקומו והיינו לימין וכמו שכתוב לב חכם לימינו לזרזו רק למצוות אבל היצה"ר יושב באמצע ומתבונן איך הטוב לפניו, אם לזרזו לצד שמאל שהוא לעבור עבירות וכמו שכתוב לב כסיל לשמאלו או יותר טוב לפניו לפי הענין לזרזו למצות כמו שכתבנו. עוד ימצא בזה כמה תחבולות שונות. שלפעמים מזרז לרשעים גמורים מחללי שבת לעשות איזה טובות לבריות כדי שיחשבו העם אחריתן וילמדו מדרכיהן וכמו שכתוב באבן שלמה בשם הגר"א שהמינין רובן טובים".

 

מרן הח"ח הזהיר מפני הטעות המסוכנת שהיתה מצויה בדורו, כאשר ראו פה ושם יחידים שעברו על דברי חכמים ופנו לרעות בשדות זרים ובכל זאת נשארו מדקדקים במצוות. האם, לכאורה, ניתן היה להסיק מכך, שהחששות והחרדות מפני השפעה שלילית, הוכחו כבלתי מוצדקים, וכי ניתן ללמוד באוניברסיטאות וכדו' ולהישאר יהודי ירא וחרד.

 

לא ולא! - אמר רבינו החפץ חיים - לא יתכן! ואם נתקלתם במקרים כאלה, יש לדעת כי מדובר בכאלה המשמשים לענין זה כשלוחי היצר הרע שלא מדעתם, כ"שגרירים מהלכים" של הדרך הקלוקלת, שנועדו להעמיד אחרים בנסיון וליצור אשליה מוטעית כאילו ניתן לשרוד מבחינה רוחנית גם בסביבה אפופה חיידקי כפירה וחטא.

 

סדנא דארעא חד הוא. יש סדר לבריאה. כשם שקוף אינו הופך להיות "קצת בן אדם", כך כופר אינו יכול להיות "קצת טוב", ובאותה מידה לא יתכן שהמעמיד עצמו בנסיון ישרוד רוחנית. ואם נפגוש באנשים שנראים כאילו הם סותרים את הכללים הללו, יש לחפש את השיבוש שהוטבע בהם, את המנגנון הפנימי המשובש, שהחדיר בהם היצר הרע, כך ש"הקוף ייראה כבן אדם", כדי להטעות אחריהם את הבריות.