שלא נהגו כבוד זה בזה "
בצפת בירת הגליל, קבוצת "משוגעים לדבר" תלמידי חכמים מובהקים, מנסה
ליצור מערכת למדנית
העוסקת כולה במצוות של "בין אדם לחבירו#
אלה הם אנשי
"תורת האדם לאדם", העמל להנחיל את ה"לומדות" של ה"בין
אדם לחבירו"#
עולם מופלא של הלכות
המידות, מהפיכה של ממש, הזוכה לגיבויים של כל גדולי ישראל#
טיזרים:"
1. כל מילה טובה,
מחמאה, כל חיוך, וכן להיפך ח"ו עקיצה, קריצת עין, כמעט כל זיז
בבין אדם לחבירו כרוך ב"דאורייתא". מצוות כמו אכילת מצה או
ח"ו אכילה ביום
הכיפורים באמצע נעילה
מתבצעות כלאחר יד..."
2. הגיעו אלינו
תירוצים בני שורות ספורות ועד קונטרסים שלמים. השולחים היו צורבים
צעירים, בחורי
ישיבות, אברכים ת"ח מובהקים ואפילו רבנים היושבים על מדין, מכל
הישיבות והכוללים כל
אחד ואחד על פי דרכו כיד ד' הטובה, עוקר הרים וטוחנן זה בזה."
3. החיים כבר אינם
פשוטים כל עיקר. תובעים ממך הרבה יותר. "נו, בין אדם לחבירו?"
בסביבה פוקחים עין
עליך כל היום האם הנך מושלם בעצמך, והאם אינך נכשל פעם ח"ו
בנדנוד איסור. שהרי
אמרו "קשוט עצמך תחילה"..."
4. "נוכחנו לדעת
בעצמנו שישנם 'שקרים' מפורסמים, כמו 'אין הלכה פסוקה במצוות שאינן
בממון כמו לא תשנא
ולא תיקום'. לא נכון! 'אין לומדות ישיבתית במצוות אלה'
- לא
נכון"!"
5. "הוצאנו את
רשימת השאלות ושטחנו אותן לעיני הגאון הגדול ר"ח קניבסקי
שליט"א
בבקשה שיפסוק. אולם
הוא אמר לנו: 'לא! לא! אתם תפסקו, אתם התמסרתם כולכם למצוות
אלו ואתם צריכים לכתוב,
לא אני!'""
6. אלו מצוות שביחס
לעניני המצוות האחרות, כמעט ולא נגעו בהן במשך הדורות. התברר
שהעזובה בתחום זה רבה
גם מבחינה לימודית עיונית וגם מבחינה קיומית."
קבוצת אברכים
ת"ח, ששהתה לפני זמן לא רב בנופש בגליל, הזדמנה ל"שיעור" למדני
באחד
מבתי הכנסת הצפתיים. להפתעתם, היה זה שיעור ב"לומדות" של ממש
שעסק בענינים של "בין
אדם לחבירו", פרי לימודיהם של חברי הכולל ב"תורת האדם
לאדם"."
"נחשפתי לעולם
מרתק, של למדנות ישיבתית הלכה למעשה, בענינים שלא
האמנתי כי הם
שייכים לנושא",
מספר אריה צ. אחד מהמשתתפים בשיעור, שהמליץ לבוא ולראות את "תורת
האדם לאדם"
מקרוב."
אויר ההרים של צפת,
מקדם את פניהם של הבאים לעיר העתיקה, שם בין חיי הרוח הפורחים
של "קרית מאור
חיים" פועלים הרב צבי וינברגר והרב ברוך
חפץ."
בימים אלו הוציא
ה"מכון" כרך חדש של סדרת ה"בין אדם לחבירו",
על מצוות "לא תקום
ולא תיטור",
יצירה שמהווה פריצת דרך בגישה הלמדנית לכל אותן מצוות יום יומיות,
הקשורות לכולנו,
אנשים, נשים וטף."
יחד עם הרב ד. בנימין
סנדלר, מספרים אנשי המכון והכולל, על הדרך הארוכה של כל
"כרך"
שכזה, כרך ענק המכיל חומר עשיר ומגוון."
"אנחנו מתעסקים
במצוות שבין אדם לחברו שאינן קשורות לעניני ממונות", מספר הרב חפץ.
"אלו מצוות
שביחס לעניני המצוות האחרות, כמעט ולא נגעו בהן במשך הדורות. התברר
שהעזובה בתחום זה רבה
גם מבחינה לימודית עיונית וגם מבחינה קיומית". ואלה, יש
לזכור, מצוות שכיחות
יותר מדיני יובל או דיני ברכת החמה. "אין מצוות שכיחות יותר
מאלו", מזכיר ר'
צבי וינברגר. "אנו נתקלים בהם על כל צעד ושעל והן
כולן מצוות
דאורייתא". וכאן
המקום להזכיר את דברי הקדמונים על מצוות אלו ש"בעטין אנו שרויים
בגלות קשה עד היום
הזה, צרה רודפת צרה וגזירה מתחרה בחברתה"."
העיסוק במצוות אלו
שנחשבות כ"לא למדניות" הצליח להניב עד כה סדרת חוברות וספרים,
שבהם חלקים ישיבתיים ולמדניים לכל דבר. כרך הענק פותח בסוגיות ההלכה,
מיסודן עד
למירב הפרטיים ההלכתיים והלמדניים הנידונים
בהן. כך למשל עוסק ספר ה"נקימה
והנטירה"
ביסודות המצווה, ביחס בין האנשים המעורבים, מהם גדרי האיסור, והכל באופן
מקיף ויסודי, כפי
שנהוג כיום בלימודי ענינים אחרים שבש"ס."
ואולם במכון לא
מסתפקים בחלק זה גרידא. חלק שני של הספר הוא ה"הלכה למעשה", שם
מוגשים תמצית יסודות
ההלכה, המסקנות ומבחר סיפורים מהחיים, המנותחים מבחינה הלכתית
לפרטיהם (ראה
מסגרת)."
ההסכמות המפליגות על
החלק העוסק ב"לא תשנא" כמו גם אלו שנוספו על ה"לא תיקום ולא
תיטור" מציגות
הערכה והוקרה של גדולי התורה. "לפרש ולבאר מקצוע חשוב זה
שבתוה"ק",
כותב הגאון הגדול ר"ש הלוי וואזנר שליט"א.
"ומן השמים זכו ליה לזכות את הרבים בדבר
נשגב כזה שעד עתה לא
ראינו בירור מקיף על כל פרטיהן..." כותב הגאון הגדול ר"נ
קרליץ שליט"א, וכך עוד הסכמות רבות
מהגאון הגדול רח"פ שיינברג
שליט"א,
מהגרב"צ אבא שאול זצוק"ל, הגר"מ שטרנבוךשליט"א, הגר"ש דבליצקי שליט"א, והגר"מ
שפירא שליט"א,
שכותב: "בירור סוגיות אלו מצריך הרבה יגיעה וחיפוש, נוסף על הבנה
ישרה ושיקול דעת נכון
להעמיד ולערוך הדברים בסדר נכון ולמצוא עומק הצורתא
דשמעתתא... וכל זה עושים ידידי הנ"ל בטוב
טעם ודעת ובהצלחה"... וכן האדמו"ר מללוב
שליט"א ועוד
גדולים ורבים אחרים."
לפני תקופה, הגיע
הגאון הגדול רבי חים קניבסקי שליט"א להתארח בדירה
צפתית בבנין בו
שוכן המכון.
"ראינו בזה", אומר הרב חפץ, "הזדמנות נדירה להשתעשע בדברי
תורה
ולהתברך מפיו, ובפרט
שאין לחץ גדול של מבקרים. הכנו רשימה של שאלות בהלכות 'בין
אדם לחבירו' . אחרי שגמרנו 'לדבר בלימוד', הוצאנו את רשימת השאלות
ושטחנו אותן
לעיני הגאון הגדול
ר"ח שליט"א בבקשה שיפסוק. אולם הוא אמר לנו: 'לא! לא ! אתם
תפסקו, אתם התמסרתם
כולכם למצוות אלו ואתם צריכים לכתוב, לא אני!' בקיץ הבא עדיין
לא אמרנו נואש ושלחנו
שאלות אחרות ע"י אחד המקורבים, שיגיש מבלי להזכיר את
שמותינו. 'כבר אמרתי
להם', השיב הגאון הגדול ר"ח קניבסקי שליט"א,
'שהם יגידו, שהם
יכתבו!'""
"האדמו"ר
מלעלוב (בני ברק) שליט"א", אומר הרב וינברגר,
"שיושב חלק גדול מהשנה
בצפת, מלווה אותנו כל
הזמן בלי גוזמא. מתעניין בלי הרף בפעולותינו, תומך כספית וגם
מעודד ומייעץ כל העת,
תוך התלהבות מעצם העיסוק בנושא. וכמה תקוות הוא תולה בעתיד,
שבו יהפכו המצוות
הקדושות הללו נחלת הכלל"."
1@מה מניע אתכם לצאת מהמרכז תרתי משמע, מרכז
הארץ, ירושלים, בני ברק, ומרכז התורה,
מעניני נשים נזיקין
איסור והיתר, להצטנע בפינה נידחת ולעסוק בצפת במצוות שהן
לדאבוננו נידחות
בעיני רוב ההמון?"
1@הרב וינברגר:2@
הייתי עונה לך בסברות שונות ומגוונות, אבל לאמיתו של
דבר, כשאנו
"קוראים את
המגילה למפרע", אנו רואים בחוש שיד ד' עשתה זאת בהשגחה גלויה
נפלאה."
כשהגעתי לגור בצפת
בהשגחה מיוחדת, חיכה לי כבר הרב חפץ. אחרי תקופה קצרה של לימוד
הלכות שבת בחברותא עם
הרב חפץ, הוא סיפר לי שזה עתה גמר להוציא שני ספרים של גדולי
ראשונים מכתב יד,
שהתעסק בהם בחריצות. הפרוייקטים נגמרו בס"ד בכי
טוב."
הרב וינברגר, סיפר על תוכנית מיוחדת לעבור על המצוות שבין אדם לחבירו שאינן
ממוניות, "אולם",
הוסיף, "אין בדעתי להקריב את מיטב שנותי למצוות הללו שאינן כה
חשובות יחסית, שכן
עלי למלאות כרסי בבשר ודגים, הלכות שבת ואיסור והיתר, ממונות
וכולי"."
"חשבתי",
אומר ר' צבי, "שלעת זקנה אתפנה קצת למצוות אלו"."
מאחר שר' ברוך היה
מעוניין ב"בפרוייקט מיוחד", אמר לו החברותא:
"אני נותן לך במתנה
גמורה את כל התכנית
ועשה בה כחפצך, וד' יהיה בעזרך"."
לאחר תקופה לא ארוכה
פנה שוב הרב חפץ וטען שהוא לא יכול להשתלט לבד על כל החומר.
"אתה חייב לעזור
לי", אמר לרב וינברגר, וכך נכנסו השנים ללימוד
ענינים אלו. "אט אט
התחלתי להימשך אחר
קסמן של מצוות אלו. טעמתי את טעמן הנפלא ואף לא הרגשתי שאני כבר
בפנים ראשי ורובי.
ככל שנכנסתי יותר לעומק הסוגיות, התלהבנו יותר ויותר, עד שיום
אחד קלטתי שמצוות
חביבות אלה אינן פחות חשובות ופחות 'מרכזיות' משאר המצוות וכל
התמונה הזאת של זלזול
במצוות אלו היא מעשה ידיו להתפאר של היצר הרע עצמו, שעמל
לטשטש את חשיבותן של
המצוות החמורות דאורייתא השכיחות יום יום ושעה
שעה!""
"נוכחנו לדעת
בעצמנו שישנם 'שקרים' מפורסמים, כמו 'אין הלכה פסוקה במצוות שאינן
בממון כמו לא תשנא
ולא תיקום' - שקר! 'אין לומדות ישיבתית במצוות אלה' -
שקר!""
ב"תורת האדם
לאדם" אומרים במליצה ש"הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות" והרוצה להיות
נבון המבין דבר מתוך
דבר, יעסוק במצוות שבין אדם לחבירו "שאינן
בממון" המסובכות פי
כמה. בממונות, תמיד
רק צד אחד צודק, ובמצוות שאינן בממון תמיד שניהם צודקים. רק
צריך לדעת מי יותר
ומי פחות..."
בהתחלה, תכננו ראשי
המכון ואברכי הכולל לעבוד על לא פחות מ"שבע" מצוות בשנה.
למעשה, עריכת הספר
הראשון ארכה 3 שנים והשני כמעט 6. "הלוואי שנעמוד בקצב של 5-4
שנה למצווה אחת
בלבד", אומרים במכון."
העיסוק בנושא דורש זמן
רב, של לימוד הלכה למעשה, עיון בספרי הראשונים והאחרונים,
ליבון הסוגיות
ועריכתן לדפוס. "זהו מקצוע שמעט נגעו בו בצורה הלמדנית", מציינים
שוב ושוב אנשי המכון,
המקווים להגביר את מגוון הפעילויות ותוכניות רבות עוד
לפניהם..."
במסגרת המכון, הקימו
ראשיו ספרית ענק ובה כל הספרות ההלכתית והתורנית העוסקת בכל
אותן מצוות של בין
אדם לחברו, תוך חיפוש מקיף בספריות שונות בעולם. גם עריכת
למעשה ועריכתם, תופסים את רוב זמנם של חברי הכולל." הנושאים השונים, לימודם הלכ
תוכניות רבות עדין
נמצאות בשלבי ביצוע, כך למשל ייסוד חוגים וקבוצות שיעורים
בנושאים אלו.
"לאחד הכוללים החשובים בירושלים, הגיע נדיב שביקש ליצור קבוצת אברכים
שילמדו יום יום בעניני 'בין אדם לחבירו'. הללו
ביקשו ללמוד בספרי המכון את הסוגיות
הנלמדות ואף להשתתף
בשיעורים של הרב וינברגר בנושאי הלימוד
השונים"."
ב"תורת האדם
לאדם" חושבים גם על דור העתיד. "אנו מעוניינים להכין ספרות ילדים
מיוחדת, כזו שתתן
מענה לילדי ישראל, ותחנכם לקיום מצוות אלו הלכה למעשה. חשוב
שהדור הצעיר יתחנך על
מצוות אלו ויקיימן הלכה למעשה"."
מלבד החלק ההלכתי, לא
הוזנח גם חלק ה"אגדה, מחשבה, מוסר וחסידות". חומרים רבים על
נושאי בין אדם לחברו
נאספים ומרוכזים, ומהווים השלמה בלתי נמנעת לחלק הלמדני
שבספרי
המכון."
מתברר שמנין המצוות
הקשורות לבין אדם לחברו (ואינן מצוות ממוניות) כולל כ-25-20
מצוות ("תלוי
בשיטות הראשונים", אומר הרב וינברגר). "אנחנו
מקווים בס"ד שנעמוד
במלאכה הגדולה הזו,
ונסיים את שהתחלנו...""
מתברר כי העיסוק
בספרים אלו מהווה קושי נוסף ולא פשוט. "ברגע שאתה מתפרסם כאיש
שעוסק ב'בין אדם לחברו'", אומר הרב טנדלר
מחברי הכולל, "החיים כבר אינם פשוטים כל
עיקר. תובעים ממך
הרבה יותר. 'נו, בין אדם לחבירו?' בסביבה פוקחים עין
עליך כל
היום, האם הנך מושלם
בעצמך, והאם אינך נכשל פעם ח"ו בנדנוד איסור. שהרי אמרו 'קשוט
עצמך תחילה'... אנשים
מבינים שכדי להוציא חיבורים בבין אדם לחברו, אתה חייב להיות
מושלם בתחום הזה. לך
תסביר שלא שייך להיות שלם במאת האחוזים בתחום רגיש זה, ותמיד
יש טעויות ומעידות.
האמת היא שאנחנו באמת מקפידים הרבה בכל ההלכות. עצם הלימוד
והעיסוק יום יום בתורה זו, עוזר הרבה, אבל שלימות???""
"למען
האמת", מוסיף הרב וינברגר, "בתחום שבין אדם למקום
לא קל יותר להשתלם מאשר
בתחום שבין אדם
לחברו, כי אדרבא, כלפי הקב"ה יותר קשה להיטהר ולצאת ידי חובת המלך
המשפט, הבוחן לב
וחוקר כליות וכל הרהור גלוי לפניו. אולם יש כאן הבדל מעניין. יכול
אדם אחרי תפילה רצופת
מחשבות זרות ורשלנות לטפוח לעצמו על שכמו ולהשתבח על תפילתו.
והיה אם גם יוציא ספר
על תפילה, יאמרו הבריות: ראיתם את פלוני כמה מאריך הוא
בתפילתו וגם מתנועע
ונושא את ידיו אל על? כל מה שקורה בליבו פנימה גלוי וידוע רק
לפני מי שאמר והיה
העולם, אולם בתחום שבין אדם לחבירו, כל שגיאה קלה, כל
דיבור קל
מתוך היסח הדעת הפוגע
במישהו, מיד מתקומם ההוא וצועק 'גיוולד!'""
"בבין אדם לחבירו אתה פשוט מרגיש יותר שאינך מושלם. עוזרים לך כל הזמן
'להשתלם'
בתכונות אלו ולא
לחיות באשליות. כל החברים והסובבים הם 'ספרי מוסר חיים', המקדמים
בדרך לשלימות המידות"."
אחד
מה"חידושים" הרבים ב"תורת האדם לאדם" הוא "מבצע קושיא
עצומה". מטרתו, להגיע
לכמה שיותר בני תורה,
ולעניינם בעומק עניני הסוגיות ההלכתיות של "בין אדם לחבירו.
בכל חוברת קובץ תורני
המופץ בכל היכלות התורה, שיוצאת על ידי תורת האדם לאדם,
מוצגת קושיא אחת חזקה
מאד,
כדי לעורר את ציבור
לומדי התורה לתרצה בתירוץ המתקבל על הדעת."
המבצע הזה הצליח אמנם
בס"ד מהקובץ הראשון, מספר הרב חפץ, "אולם בקושיא העצומה
האחרונה (שהתפרסמה
בקובץ ד') נשברו כל השיאים. הגיעו אלינו תירוצים בני שורות
ספורות ועד קונטרסים
שלמים. השולחים היו צורבים צעירים, בחורי ישיבות, אברכים ת"ח
מובהקים ואפילו רבנים
היושבים על מדין, מכל הישיבות והכוללים, כל אחד ואחד על פי
דרכו כיד ד' הטובה
עוקר הרים וטוחנן זה בזה"."
"מחמם את
הלב", מוסיף הרב וינברגר, "לראות כמה 'ארוכה
מני ארץ ועמוקה מני ים'.
בכמה דרכים אפשר לתרץ
קושיא אחת ויחידה. בכמה סגנונות חשיבה. ישנם תירוצים שהם ממש
בבחינת דבר והפוכו,
ובכל זאת מרגישים ששניהם נכונים בבחינת אלו ואלו דברי אלקים
חיים. כל זה מלבד
החידושים הצדדיים וחילוקי הדינים הנולדים מכל מערך התירוצים"."
כעת שוקדים על עיבוד
וסידור כל התירוצים לפי סוגיהם. "שעות רבות כבר נדרשו לכך,
ובס"ד נקוה שהם
יופיעו בקובץ ה' הבעל"ט."
במסגרת: ללא
כותרת
אחד מהנושאים היותר
מרתקים בספרי המכון הם ה"סיפורים". סיפורים מורכבים, יום
יומיים, העוסקים
בנושאי בין אדם לחברו, סיפורים המנותחים הלכתית ולמדנית ומהווים
"חבורה" של
ממש הלכה למעשה."
הרב צבי פ. תאומים
הוא העומד מאחורי עומד מאחורי עריכת הסיפורים הללו. ר' צבי פ.
אוסף אותם בעבודת
נמלים, מתכנן אותם, כותב אותם, חי אותם..."
"המקום המדוייק בו שמים וארץ נושקים לא ידוע לנו", אומר הרב
תאומים. "הגמרא (בבא
בתרא עד.) מספרת שההוא טעייא
גילה לרבה בר בר חנא את
המקום הזה ומאז אין אתנו
מצאנו כעין רמז למקום
המיוחד הזה בסיפורים אלו... ישנם סיפורים יפים
יודע. דומה
מהווי החיים, ביניהם
גם כאלה המנסים להעביר מסר ארצי חינוכי מסוים. התורה הקדושה,
מצוות העשה והלא תעשה
וההלכות הברורות המסדירות לנו כל יום ויום מהחיים הן השמים,
וכאן נקודת
המפגש."
ה"סיפורים
מהחיים" מנותחים ומוארים באור ההלכה, מרתקים במיוחד, מגלים פנים חדשות
וכיוונים חדשים,
שיקולים הלכתיים המאירים את הסיפור, שיקולים שכולנו בעצם היינו
צריכים להיות מורגלים
בהם."
"בספורים אלו
אין 'דרך עבודה'. הם בעצם 'דרך חיים'. אני עסוק רוב הזמן בלימוד
בעיון במצוות שבין
אדם לחברו והוגה בהן כל העת, וכך פיתחתי רגישות למקרים או
'תקריות' בין אדם
לחברו. מכירי צוחקים על העובדה שכמעט ולא עוברת תקרית באזור שלא
פוגשים אותי שם. אני
רואה את ה'תקרית' כמו שכל אחד רואה, ואולם העיסוק
בעניני בין
אדם לחברו, הוא
שמסייע לי להפנים את המסר וללמוד יותר ויותר על אופי התכונות
והדחפים היוצרים את
התקריות הללו. חלקן 'זוכות' אחר כך להכנס לספר, כמובן בשינוי
שמות ופרטים וטשטוש
זהות (ובדרך כלל אף ברשות גיבורי הסיפור)"."
התקריות הללו אינן בדווקא בעלות אופי של מריבה וכעס. כל מפגש אנושי, גם
התקריות
החיוביות והשמחות, הם
אבני בנין לסיפורים המנותחים."
"בתחילת שבוע
זה", מספר הרב תאומים, "עמדתי ליד שני יהודים בחצר בית הכנסת שהיו
עסוקים בוויכוח אישי
קשה. נראה שהרבה שנאה ותרעומת הצטברו ביניהם במשך תקופה. הם
עמדו והתווכחו בטונים
בינוניים ומעלה, תוך כדי הטחת האשמות כבדות זה בזה. אנרגיה
רבה השתחררה שם... בתחילה
היה נדמה שהרוחות יתלהטו עד כדי תגרת ידים, אולם
במציאות, נרגעו
הרוחות תוך התקדמות הויכוח. הטונים ירדו בהתאם, ולקראת הסוף, נרגעו
השנים שהיו מותשים אך
מרוצים מאד, על אף הצרידות בקול והכאב ברגליים."
אמנם לא יכולתי ולא
רציתי לשמוע בדיוק על מה מדברים השנים, אולם התפעלתי וחשתי
שהיהודים הללו עסוקים
במצווה גדולה מאד, שהרי בנוסף למצוות השלום החשובה מכול,
שקיימו בעצם יישוב הסיכסוך, הרי שבויכוח לבד הם כבר קיימו מצות עשה דאורייתא
של
'לא תשנא' אלא 'הוכח
תוכח'. דהיינו, המצוה להתווכח ולהידבר כדי לנסות לבטל השנאה
(כך ההגדרה לפי
הפוסקים). רציתי לגשת אליהם ולהכריז באזניהם 'שלו נעליכם מעל
רגליכם כי המקום אשר
אתם עומדים עליו קודש הוא'. מקום שעליו עומדים שני יהודים
ומנסים בכל כוחם
בקולות ניחרים, להגיע לשלום אמיתי. כשאתה לומד את ההלכות, ו'חי'
ימודי, להגדיר את האיסורים ואת המצוות את
העניינים, הרי שכל מפגש שכזה מהווה אתגר
לדעות
השונות"."
רוב הסיפורים
המופיעים בספר הם סיפורים אמתיים בטשטוש פרטים מזהים, כאשר למעשה,
רוב הסיטואציות
המוזכרות מוכרות לכולנו כבני אנוש ש"עובדים" על המידות ולא תמיד
מצליחים."
כדי למנוע את
"קריאת הסיפורים" ללא הניתוח ההלכתי, ישבו יחד חברי המכון, וטיכסו
עצה לפתור את הבעיה
במגוון רעיונות. כך למשל, משתמשים בשאיפה הגדולה של כל קורא
סיפור לדעת יותר
פרטים על הגיבורים, לדעת "מה היה אחר כך". כאשר מבליעים פרטים
נוספים החסרים בסיפור
במהלך ה"ניתוח ההלכתי", מוכרח גם קורא מזדמן לצלול אל תוך
הניתוח ההלכתי..."
התגובות רבות מספור,
כאשר מלבד החלק ההלכתי הנלמד (בבתי כנסת מסוימים אף ייסדו
שעורים על סדר הספר),
ה"סיפורים" משמשים קהל גדול יותר. הסיפורים המנותחים משמשים
ככלי עזר עוצמתי
ביותר כדי להקנות, ובעיקר להשריש לילדים וגם לילדות את המצוות
הלכה למעשה. הרבה
מלמדים, מורים ומורות קונים את הספרים, כשחלק מהם/ן מתכוונים
ם."
בעיקר לחלק הסיפור
תארו לעצמכם מורה
שצריכה למלא רבע שעה, והיא מוציאה ספר (או צילום - המכון מרשה
לצלם לצרכי חינוך,
בתנאי שיזכירו את המקור בצילומים), מקריאה סיפור ונותנת כמה
דקות לילדות לחשוב
ולהציע את דעתן, האם גבור הסיפור עשה כהוגן או לא, מי צודק ואיך
היה צריך
לנהוג."
המורה עוזרת, מפתחת
ומעלה על נס את התשובות של הילדות שהתקרבו ביותר לאמת, ובסוף
מקריאה קטעים
מ"הניתוח ההלכתי" וגם מ"נקודה למחשבה" ומשננת לילדות מהי
הבחירה
ה שבחר בה הגיבור או
שהיה עליו לבחור. לסיום, היא מקשרת את המסקנות לחיי הנכו
הילדות היום
יומיים."
לא מזמן נתבשרנו על
פנימיה בצפון הארץ, בה מדי פעם שולח המדריך את הילדים לישון עם
"סיפור
מנותח" שכזה."
"תחשיבו כל פרט
קטן שבין אדם לחבירו", אומר הרב תאומים.
"מנסיון, כל מילה טובה,
מחמאה, כל חיוך, וכן
להיפך ח"ו, עקיצה, קריצת עין, כמעט כל זיז בבין אדם לחבירו
כרוך ב'דאורייתא'. מצוות כמו אכילת מצה או ח"ו אכילה ביום
הכיפורים באמצע נעילה
מתבצעות כלאחר יד...""
